אור ברסלב

כוכב מיעקב (וויידנפלד)· רבי יעקב וויידנפלד

סימן קז

סימן קו

מנחות (דף ע"ב) נקצר ביום כשר והתנן כל הלילה כשר לקצירת העומר כו' קתני לילה דומיא דיום מה דיום בלילה לא אף דלילה ביום נמי לא ומשני הא רבי והא רבי אלעזר בר שמעון דתניא ה' עומד ומקריב מנחת העומר ונטמאת אם יש אחרת אומר הבא אחרת תחתי' ואם לאו אומר לו הוי פיקח ושתוק דברי רבי ראב"ש אומר בין כך ובין כך אומר לו הוי פיקח ושתוק כו', והנה הרמב"ם ז"ל פסק דנקצר ביום כשר ולפי"ז בודאי ס"ל להרמב"ם ז"ל דנטמאת אומר לו הבא אחרת תחתי' ולכך תמהו על הרמב"ם מדוע השמיט הרמב"ם ז"ל דין זה דבנטמאת מנחת העומר אומר לו הבא אחרת תחתי':

ונ"ל לתרץ בטוטו"ד דהנה ביומא (דף ו') פליגי ר"נ ור"ש ר"נ ס"ל טומאה הותרה בציבור ור"ש ס"ל דטומאה דחוי' בציבור אמר ר"ש מנא אמינא לה דתניא הי' עומד ומקריב מנחת העומר ונטמאת אם יש אחרת אומר לו הבא אחרת תחתי' אר"נ מודינא היכא דאיכא שירים לאכילה דבזה אמרינן טומאה דחוי' בציבור עיי"ש, והנה בשעה"מ ה' ביאת מקדש הקשה קושי' עצומה מהא דאמרינן לעיל עד שאתה מפרישו מטומאת ביתו הפרישהו מטומאת המת אמר רב תחליפא משמי' דרבא זאת אומרת טומאת המת הותרה בציבור וקשה דאכתי הפרישהו מטו"מ משום שעיר החיצון דאיכא שירים לאכילה דבזה לכ"ע אמרינן טומאה דחוי' בציבור:

והנראה לי בזה דהנה התוס' שם (דף ז') ד"ה מכלל הקשו דהאיך מייתי ר"ש ראי' דאפילו אין הציץ על מצחו מרצה מיוה"כ דהתם ה"ט כיון דא"א להיות עליו דחיא טומאה מידי דהוי טומאת גברא דלא מרצה ציץ ואפי"ה דחיא טומאה ותירצו דה"ק ר"ש כ"ג ביוה"כ יוכיח דאם נטמא הקרבן בידו אפילו אם יש אחרת טהורה אין אומר לו הבא אחרת תחתי' וע"כ היינו משום דאפי' אין עודהו על מצחו מרצה וכיון דאיכא תרתי ריצוי ציץ וקרבן ציבור לא מייתי אחריתי ולפי"ז קשה הא דקאמר ר"נ מודינא דהיכי דאיכא שיריים לאכילה דבזה מייתי אחריתא אם נטמאת דהיכי דאיכא שיריים לאכילה אמרינן טומאה דחוי' הא לדעת התוס' הנ"ל היכי דאיכא תרתי ריצוי ציץ וקרבן ציבור לא מחויב למיהדר אטהרה ולהביא אחרת תחתי' אפי' למ"ד טומאה דחוי' בציבור ובשלמא לדעת רש"י ניחא שפירש דמש"ה מהדרינן אטהרה היכי דאיכא שיריים לאכילה כדי שיהי' השיריים נאכלין, אולם לדעת התוס' מנחות (דף ט"ו) ד"ה ר"י דאפילו בפסח דנאכל בטומאה אמרינן טומאה דחוי' משום דלענין שיריים לאכילה כ"ע מודו דטומאה דחוי' ואין הטעם כמו שפירש רש"י דמש"ה מהדרינן אטהרה כדי שיהי' נאכלין השיריים רק הטעם הוא דלענין שיריים לאכילה ל"א טומאה הותרה א"כ הדרה קושיא לדוכתא דמאי בכך דאמרינן טומאה דחוי' הא התוס' כתבו דהיכי דאיכא קרבן ציבור וריצוי ציץ לא מהדרינן אטהרה להביא אחרת תחתי' אם נטמאת, לכן נ"ל דזאת היא כוונת הגמ' דהא דקאמר מודינא היכי דאיכא שיריים לאכילה דהנה בפסחים (דף מ"ז) איתא סברוה דכ"ע טומאה דחוי' בציבור ובעיא ציץ כו' וכ"ע ס"ל אין ציץ מרצה על אכילות נימא מתניתין דלא כר' יהושע דס"ל אם אין בשר אין דם ואם אין דם אין בשר ומשני אפילו תימא ר"י וסובר ציץ מרצה על העולין הא תינח זבחים דאיכא עולין אלא עומר ושתי הלחם דליכא עולין מאי איכא למימר ומשני ל"ק כאן ביחיד כאן בציבור ופירש"י דביחיד לכתחילה פסולה ואם זרק הורצה ומתניתין בציבור באין לכתחילה דס"ל טומאה הותרה בציבור עיי"ש:

והנה לפי"ז לר"נ דאמר ביומא ו' דהיכי דאיכא שיריים לאכילה לכ"ע אמרינן טומאה דחוי' בציבור לא נוכל לפרש כפי' רש"י הנ"ל כאן ביחיד כאן בציבור משום דאמרינן טומאה הותרה בציבור דהא לר"נ במנחת העומר כ"ע ס"ל, טומאה דחוי' בציבור והמשנה מיירי במנחת העומר וע"כ צ"ל לר"נ כפי' התוס' שם אהא דקאמר כאן ביחיד כאן בציבור דלעולם ס"ל דדחוי' בציבור אלא דס"ל דציץ מרצה על אכילות וביחיד רק לכתחילה לא הילכך בציבור באין לכתחילה, ולפי"ז י"ל הא דקאמר ר"נ מודינא היכי דאיכא שירים לאכילה ולכך מביא אחרת תחתי' היינו משום דרבי ס"ל אין הציץ מרצה על אכילות וכדאמרינן בפסחים שם דליכא תנא דציץ מרצה על אכילות אלא ר"א ולכך ס"ל לרבי דבנטמאת מנחת העומר מביא אחרת תחתי' כיון דלענין שיריים לאכילה אמרינן טומאה דחוי' בציבור ובעי ציץ לרצויי וכיון דאין ציץ מרצה על אכילות הוי כאילו נאבדו או נטמאו שיריים אמרינן אם אין בשר אין דם ואם אין שירים אין קומץ ואפי"ה אם אין כאן אחרת אומר לו הוי פיקח ושתוק משום דס"ל כר"י דס"ל בפסחים שם דאפילו בנשרפו או נאבדו שיריים אם הקטיר קומצה כשרה וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפ"א עיי"ש ולפי"ז דה"ט דמחויב להביא אחרת תחתי' ולאהדורי אטהרה משום דס"ל דאין הציץ מרצה על אכילות והוי כאילו נשרפו או נאבדו שיריים ולכך אמרינן לכתחילה דלא יקטיר הקומץ משום דאין שיריים אין קומץ:

ומעתה לפי"ז שפיר מיושב כמין חומר קושי' השעה"מ הנ"ל דיפרשי' מטו"מ משום שעיר החיצון דאיכא שיריים לאכילה, דכיון דלפי דברי התוס' ד"ה מכלל אפילו אי אמרינן טומאה דחוי' בציבור היכי דאיכא תרתי קרבן ציבור וריצוי ציץ לא מחויב לאהדורי אטהרה על כרחו הא דדייק דטומאה הותרה בציבור מהכרח הקו' דהפרישהו מטו"מ היינו משום דטומאת הגוף אין הציץ מרצה ולכך מוכיח שפיר דטומאה הותרה בציבור אבל לפי"ז ממילא שוב ל"ק ג"כ דהפרישהו מטו"מ משום שעיר החיצון דאיכא שיריים לאכילה, כיון דלענין שיריים לאכילה ליכא עון דטומאת הגוף כלל דהא אינו נאכל בטומאה כלל וא"כ מאי עון דטוה"ג איכא לענין השיריים רק לענין הקרבה איכא עון דטוה"ג אך לענין הקרבה הרי אמרינן טומאה הותרה בציבור ולגבי השיריים דאמרינן בי' טומאה דחוי' בזה שפיר מהני ריצוי ציץ דבזה ליכא פון דטוה"ג רק טומאת בשר ובק"צ וריצוי ציץ כתבו התוס' דלא מחויב לאהדורי אטהרה א"כ ממנ"פ אם נימא דהציץ מרצה על אכילות בודאי ל"ק הפרישהו מטו"מ משום שעיר החיצון דאיכא שיריים לאכילה כיון דאיכא תרתי ק"צ וריצוי ציץ והיכי דאיכא תרתי לא מחויב לאהדורי אטהרה אך אפילו למאי דקיי"ל דאין ציץ מרצה על אכילות דלכך מחויב להביא במנחת העומר אם נטמאת אחרת תחתי' היינו משום דהוי כאילו נאבדו או נשרפו ואמרינן אם אין שיריים אין קומץ, והא תינח במנחת העומר דליכא עולין אבל בשעיר החיצון דנהי דאיכא שיריים איכא עולין ג"כ ולגבי עולין אמרינן טומאה הותרה בציבור א"כ אין אומר בזה דאם אין בשר אין דם דהא אם נשתייר רק כזית חלב קיי"ל דזורק הדם לכתחילה ולכך א"צ הפרשה משום שעיר החיצון ודוק:

ולפי"ז שפיר מתורצים דברי הרמב"ם ז"ל אשר השמיט הדין דאם נטמאת מנחת העומר מביא אחרת תחתי' דהנה הרמב"ם פסק במנחת העומר בא לכתחילה בטומאה ותמה עליו הלח"מ דהא להרמב"ם אין לחלק בין יחיד לציבור מדאמרינן בפסחים כאן ביחיד כאן בציבור בין לפירש"י ובין לפי' התוס' דלפירש"י הוא משום דאמרינן טומאה הותרה בציבור ולהרמב"ם לא נוכל לומר כן דהא פסק טומאה דחוי' בציבור ולפי' התוס' דס"ל דתנא במתניתין דציץ מרצה על אכילות ולכך בציבור באין לכתחילה ג"כ לא נוכל לומר להרמב"ם דהא הרמב"ם פסק דאין ציץ מרצה על אכילות ותירץ הלח"מ דהא דכתב הרמב"ם דאין ציץ מרצה על אכילות היינו דוקא לכתחילה אבל בדיעבד הציץ מרצה אפי' ביחיד ולכך בציבור באין לכתחילה ולכך להרמב"ם בנטמאת מנחת העומר אין מביא אחרת תחתי' אע"ג דאיכא שיריים לאכילה כיון דס"ל דציץ מרצה על אכילות א"כ מאי בכך דאיכא שיריים לאכילה ואמרינן בי' טומאה דחוי' כיון דציץ מרצה על אכילות להרמב"ם כבר כתבו התוס' דהיכי דאיכא תרתי ק"צ וריצוי ציץ אפילו אם נימא טומאה דחוי' בציבור אין צריך להביא אחרת תחתי':

תוכן העניינים

כוכב מיעקב (וויידנפלד)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה