כוכב מיעקב (וויידנפלד)· רבי יעקב וויידנפלד
סימן צח
פסחים (דף פ"ח) מי שחציו עבד וחציו ב"ח לא אוכל משל, רבו משל רבו הוא דלא יאכל הא משל עצמו יאכל והא תנא לא יאכל לא משלו ולא משל רבו, כאן כמשנה ראשונה כאן כמשנה אחרונה, והנה הרמב"ם פ"ב הי"ג מה' ק"פ פסק דמי שחציו עבד וחציו ב"ח לא יאכל לא משלו ולא משל רבו, ותמהו עליו כיון דהרמב"ם פסק כמ"א אמאי לא יאכל משלו, והר"ר אברהם בנו של דהרמב"ם תירץ דהרמב"ם מפרש להיפוך דלמשנה ראשונה עבדינן תקנה כדי לחייבו בפסח אבל למשנה אחרונה לא רצו לעשות תקנה כדי שלא יתעצל מלשחררו, אבל הלח"מ תמה מאד דאי נימא דמן הדין הוא פטור רק דחכמים עשו תקנה לחייבו משום ספק הא הוי מה"ת חולין בעזרה, ובשלמא בחגיגה שפיר יוכל להתנות אבל גבי פסח א"א להתנות, גם הקשו מאי הכריחו לרבינו ז"ל להוציא דברי הש"ס מפשטן דלא כפירש"י ז"ל:
והנלע"ד בזה דהנה התוס' בנדרים פ' א"ב המודר הקשו למ"ד דשה לבית אבות לאו דאורייתא דהאיך יוכל להמנות הקטן הא הוי מדאורייתא שלא למנויו ולא ספינן לי' בידים ועיין תוס' פסחים (דף פ"ח) ד"ה שה לב"א תירצו דאין איסור דשלא למנויו אלא למי שנתחייב בפסח אבל קטן שאינו חייב בפסח ליכא גבי' איסור שלא למנויו עיי"ש, ולפי"ז מתורץ שפיר קו' הלח"מ הנ"ל דשפיר יוכל להביא פסח משום ספק דגבי ה' שנתערבו עורות פסחיהן פריך הש"ס לייתו כלהו חד פסח ומשני דנמצא הפסח נאכל שלא למנויו, ולפי"ז הכא שפיר יכול לעשות פסח עוד עם אחר שחייב בודאי בפסח ובזה ליכא למימר דנמצא פסח נאכל שלא למנויו דממ"נ אם הוא חייב בפסח שפיר הוא מנויו ואם אינו חייב בפסח ליכא גבי' איסור דשלא למנויו כשיטת התוס' הנ"ל וא"כ יכול לעשות הפסח ממ"נ ודוק, ולפי"ז שפיר פירש הרמב"ם דלמ"א פטור הוא מפסח דהנה לכאורה קשה אמאי לא נימא כיון דהוא עומד להשתחרר כמשתחרר דמי, אך באמת ניחא דהרי כתבו התוס' ביבמות פ' החולץ דעבד בעי טבילה שנית כשמשתחרר ולא סגי בטבילה קמייתא עיי"ש, ודעת הרמב"ם ז"ל דאין שוחטין וזורקין על טמא שרץ כיון דמחוסר טבילה וא"כ להרמב"ם אפי' למשנה אחרונה לא עדיף מי שחציו עבד וחציו ב"ח מט"ש כיון דגם הוא מחוסר טבילה ודוק:
מעתה יבוארו דברי הרמב"ם על נכון דדוקא למ"א לא יאכל משלו ולא משל רבו, דהנה בפסחים (דף ס"ט) אמרינן יכול לא יהא עונש כרת אלא מי שהוא טהור ולא הי' בד"ר ערל וט"ש מנין ת"ל והאיש מדקמהדר אטמא שרץ אלמא קסבר אין שו"ז על ט"ש דאל"כ היינו טהור אלמא אע"ג דל"ח רמי חיובא עלי' עייש"ה וא"כ למ"א לא יוכל לעשות הפסח דלמ"א תיהדר קו' הלח"מ הנ"ל דאינו יכול להביא על הספק משום חולין בעזרה, דאין לומר כתירוצינו שיוכל להביא עם אחר שחייב בודאי, מכח ממ"נ שאם הוא אינו חייב בפסח ליכא גבי' איסור דשלא למנויו דז"א דהא למ"א הוי כמו ט"ש, וט"ש הוי בר חיובא ושפיר הוי גבי' איסור דשלא למנויו, וזה ברור:
ולפי"ז יש לתרץ דברי הרע"ב שגבי פסח פי' כרש"י וגבי חגיגה כהרמב"ם עיין עליו דהיינו טעמא דלא פי' גבי פסח כהרמב"ם, דהנה לכאורה קשה לשיטת רש"י ביבמות (דף ק') דאפי' היכא דל"מ למיעבד מכח ספק ג"כ ל"מ משוי שליח, האיך יוכל לעשות הפסח הא בפ"ע אינו יכול להביא כנ"ל רק עם אחר שמחויב בודאי, וא"כ העבד אינו יכול להיות שליח דהא עבד אינו נעשה שליח רק בדאיתא בדנפשי' יכול להיות שליח, וא"כ דלמא אינו חייב בפסח וליתא בדנפשי' ולא יוכל להיות שליח וא"כ אפי' אחר האיך יוכל לשחוט עבורו, דהא כל היכא דאיהו ל"מ עביד ל"מ משוי שליח, ולדעת התוס' שם ביבמות ניחא דאם יבא אליהו ויאמר שהוא חייב בפסח שפיר מצי עביד אבל לדעת רש"י צ"ע דהא בשחיטה כ"ע מודים דשלוחי דידן נינהו וכמ"ש הרשב"א בקדושין, אך נ"ל לתרץ בהקדמה שהקשיתי דלכאורה שפיר יכול לעשות הפסח בפ"ע ואין לומר דלא יוכל להתנות בשלמים משום מתנות כדאמרינן גבי ה' שנתערבו עורות פסחיהן, דהרי התוס' הקשו שם דאטו משום לכתחלה ימנע מספק כרת, ותירצו דמוטב שידחה איסור כרת של אחד ולא יעשו רבים איסור לכתחלה, א"כ הכא גבי יחיד תיהדר קו' התוס', אך באמת זה אינו דהכא אפי' לכתחלה אין לעשות איסור כיון שאפשר בתקנתא לעשות הפסח בשותפות עם אחר שחייב בפסח:
ומעתה מיושבת קושיתינו הנ"ל בטוב טעם, דאיך נימא בזה דכיון דל"מ עביד ל"מ משוי שליח דא"כ שוב ליתא בתקנתא וממילא מצי עביד אפי' לעשות הפסח בעצמו בתנאי שלמים וכקו' התוס' הנ"ל והוי מצי עביד וממילא איתא בתקנתא ע"י שותפות עם אחר שחייב בודאי וכנ"ל ודוק כי חריף הוא, ואחרי כל הבא מתורצין דברי הרע"ב דלא ניחא לי' לפרש גבי פסח כהרמב"ם דלמ"א אינו אוכל גם משהו כיון דאיכא גבי' איסור דשלא למנויו לא יוכל לעשות הפסח בשותפות, דאדרבא כיון דלא יוכל לעשות בשותפות שפיר יוכל לעשות בפ"ע כקו' התוס' דאטו משום לכתחלה ימנע מס' כרת:
ועתה נבא לתרץ דברי הרמב"ם מדוע לא יוכל לעשות הפסח בתנאי שלמים כמו שהקשו התוס' הנ"ל, והנ"ל בזה דהנה הקשיתי קו' גדולה על דברי התוס' הנ"ל עפי"מ מה שהקשו התוס' בזבחים (דף כ"ח) אהא דניתנים בפנים שנתערבו בנותנים בחוץ דר"א ס"ל דיתן למעלה וחכ"א דישפכו לאמה ומודים שאם לא נמלך ונתן למעלה שיחזור ויתן למטה אמאי הא כבר נתן למעלה ושלא במקומו כמקומו דמי ולר"א ניחא כיון דס"ל רואה אני אותן כאלו הם מים א"כ לא נתן למעלה אבל לרבנן קשה למה יחזור ויתן למטה ותי' התוס' יו"ט דרבנן ג"כ מודו דבדיעבד לשם מים לא הוי נתינה וכן מוכח להדיא מתוס' פ' כל הזבחים רק דלכתחלה ס"ל דאסור לשנות במתנות אפי' לשם מים ולפי"ז גם לרבנן בדיעבד אם נתן לשם מים לא הוי בל תוסיף ועיין בתוס' פ' כל הזבחים ד"ה מהיכי, וא"כ גבי ה' שנתערבו עורות פסחיהם שפיר יוכלו לעשות פסח ויתנו מתן ד' ויתנו דאם הוא פסח יהי' המתנות לשם מים ושוב ליכא ב"ת גם לרבנן, ואין לומר משום דלכתחלה אסור גם לשם מים, דהלא הכא תיהדר קו' התוס' הנ"ל דמשום איסורא דלכתחלה ימנע מס' כרת, דא"ל כתירוצם דרבים לא יעשו איסורא בשביל יחיד, דז"א דהכא רבים יעשו כהוגן דהא יתנו מתן ד' רק אחד יעשה שלא כהוגן, והוא קו' נפלאה:
ונוכל לומר דקו' זו הכריחה להרמב"ם ז"ל שלא כשיטת התוס' רק דאפי' אחד לא יוכל לעשות איסור לכתחלה, ושפיר פ' דלמ"א לא יוכל לעשות הפסח, אך לפי"ז תיהדר קושיתינו דאפי' למשנה ראשונה האיך יוכל לעשות הפסח הא כל היכי דאיהו ל"מ עביד ל"מ משוי שליח אולם לפמ"ש דמהכא הוכיח הרמב"ם דגם יחיד לא יוכל לעשות איסור לכתחלה גם זה ניחא דהנה המל"מ פ"ב מה' ב"מ חידש לן דהיכי דמדאורייתא מצי עביד מצי משוי שליח, ולפי"ז הכא שפיר מצי עביד מדאורייתא ולהתנות בשלמים ויתן מתן ד' כיון דבדיעבד אם נותן לשם מים ליכא ב"ת בודאי אין זה רק איסור לכתחלה מדרבנן, דמדאורייתא אין לחלק בין לכתחלה לדיעבד וכמ"ש התוס' גיטין (דף ג') ושפיר מצי משוי שליח, ודוק היטב: