אור ברסלב

כוכב מיעקב (וויידנפלד)· רבי יעקב וויידנפלד

סימן פב

סימן פא

להנ"ל

נעימת ימינך הגיעני בזו הרגע בדבר השאלה בנדון השותפים שהבריח האחד המכס לעצמו ושש אנכי על אמרותיך ועל הערותיך היקרות מדברי הר"ן פ"ק דע"ז והגהת מהר"מ שם על הא דיניח נמצא נהנה, ומדברי הירושלמי שקלים פ"ב ה"ב, מכיון שב"ד ראוין למשכנו ולא משכנו כמו שנהנה עיי"ש, והנני להגיד לך חות דעתי בענין זה מה שעלה ברעיוני בהשקפה ראשונה, כי הדבר ברור לדעתי דשותף אין יכול לומר בהברחו המכס לעצמי הצלתי, אע"ג דקיי"ל דשותף שגנב אין לחבירו חלק בו מ"מ לא עדיף שותף משליח ובשליח קיי"ל דבטעות שייך הכל לשליח כמבואר בחו"מ סי' קפ"ג ובתוס' כתובות (ד' צ"ח) ד"ה אמר דכתבו דלר"י נראה שהכל לשליח שאם גנב וגזל והטעה את העכו"ם מה טיבו של בעה"ב, ואפ"ה מבואר ברמ"א סי' קפ"ג בשם הג"מ ואם נתן לו מאתים לשלם לעכו"ם והשליח הטעה לעכו"ם ונתן לו רק מאה והעכו"ם סובר שקבל מאתים דהכל למשלח דהוי כאלו מחל העכו"ם חצי החוב והוא של המשלח, ולכאורה היא סותר לדין המבואר בסעיף ו' דשלח שליח לקבל מעות מעכו"ם וטעה העכו"ם ונתן יותר דהכל לשליח, והסמ"ע בס"ק כ"ו מתרץ דלעיל מיירי בשליח שהטעה לעכו"ם וקבל יותר מהמגיע ע"כ זכה בו השליח משא"כ אם השליח הטעה לעכו"ם ונתן לו פחות מהמגיע א"כ המעות היא של המשלח ע"כ מה שנשאר ברשותא דמרא קיימא, ועיין בנה"מ ס"ק ט"ז, ומבואר א"כ להדיא דאפי' בשליח שאין מחויב להשתדל לטובת המשלח אם הטעה העכו"ם שנתן לו פחות מהמגיע הכל היא של המשלח א"כ הברחת המכס לא עדיף משאר חוב ואם הטעה אותו ונתן לו פחות שייך להמשלח דהמעות הנשאר ברשותא דמרא קיימא:

ומ"ש עפ"י דברי תשו' מהר"א ששון המובא בש"ך, הנה אין הס' ת"י, אך בלמדי דברי הש"ך חשבתי בדעתי דודאי כונת מהרא"ש היא דהמשלח צריך לשלם להשליח שכר טרחתו עבור הטובה שעשה לו כמבואר בריש סי' רס"ד ברמ"א דכל אדם שעושה עם חבירו פעולה או טובה לא יוכל לומר בחנם עשית עמדי רק צריך ליתן לו שכרו ואם מצילו מן ההיזק לבד דינו כמבריח ארי ועיין בנתיבות שם, ולכן כ' המרא"ש דזה ל"ה כמבריח ארי וצריך לשלם לו עבור טובתו אבל עיקר הריוח בודאי היא של המשלח ומכש"כ בשותף שמחויב להשתדל בטובת השותפות ומה"ט מחלק הנתיבות בסי' קע"ח דבשנים שלוו מאחד ואינם שותפים כלל ואין כ"א מחויב להתעסק עבור חבירו אפי' נולד המחילה ע"י פיוס הריוח לעצמו משא"כ בשותפין שהמס הוא על הסחורה אם המחילה ע"י פיוס הריוח הוא לאמצע כיון שכ"א מחויב להתעסק עבור כולם, ובפיוסו הוי כאלו פייס עבור כולם, א"כ בנ"ד הוי כאלו מחל חצי המכס דהריוח היא להשותפות, ודוק:

ובפרט במכס דאינו שייך לישראל דמבואר בר"ן פ"ד דנדרים מובא ברמ"א סי' שס"ט ס"ו, דאם הישראל לא קנאו לעצמו אם אדם מבריח אין למוכר לכוף אותו ליתן דהוי כהפקעת הלואתו דשרי וכבר נודע מדברי התומים סי' קכ"ח דמ"ה פורע חובו של עכו"ם חייב לשלם לו ול"ה כמבריח ארי משום דהפקעת הלואה שרי בעכו"ם א"כ חוב של עכו"ם הוי רק כמו עלילה והפסד ובמציל חבירו מעלילה והפסד קיי"ל דצריך לשלם לו, א"כ ה"נ בהברחה זו כמציל את השותף מעלילה והפסד ואם שותף אחד מציל את השותפות מן עלילה והפסד מלתא דפשיטא הוא דהריוח הוא לאמצע, וע"כ הדבר ברור דבנ"ד שייך הריוח להשותפות ולא דמי לשיירא שעמד עלי' גייס דבאמר לעצמו אני מציל הציל לעצמו דשאני שיירא שחלק עצמו מכל השותפות כמבואר בת"ה סי' שמ"א משא"כ הכא דעדיין הם שותפים בכל הדברים אם הציל את השותפים מן ההפסד בודאי היא לאמצע והכא הוי כמציל מן ההפסד כמ"ש התומים הנ"ל וע"כ הדבר ברור שהריוח היא לאמצע:

(מבהמ"ח. יש לעיין עפי"ז במה שהבאה"ט חו"מ סי' קכ"ח ס"ק י"ז הביא משו"ת ד"ד ומהרש"ך דשותף שהבריח המכס זוכה לעצמו ולא לאמצע כי לפי בירורן של הדברים בתשו' זו נראה מסתבר שהוא לאמצע]:

ועל הטענה השני שרוצה להוציא מהעסק מה שהכניס יותר מאשר הי' מחויב להכניס עפ"י תנאם, לדעתי דאינו יכול להוציא מה שכבר הכניס דכבר נודע דעת הת"ה דכל מקום שאין הקנין נתפס בו אם זכה וקבלם כבר שוב לא מפקינן מיני' כמבואר בסי' קכ"ו ברמ"א סעי' כ"ב, ואפי' לדעת הש"ך סי' ס"ו החולק עליו וסותר ראיות הת"ה מפירות דקל דאי שמט ואכל לא מפקינן מיני' דהתם שאני משום דידע ומחל, מ"מ נ"ד דמי לפירות דקל כיון דנתן יותר מאשר הי' מחויב א"כ גילה דעתו דמחל כל התנאי ודמי לקידש על תנאי וכנס סתם דאוחילי אוחלי' לתנאי כיון דעבד מעשה א"כ ה"נ כיון דנתן יותר מכפי התנאי אחילי אוחלי לתנאי ואינו יכול להוציא וכמו בכור שנטל חלק כפשוט דויתר בכל הנכסים:

ועיין בר"ן קדושין מדעתו דאם נתן לחבירו סתם הוא מתנה עיי"ש גבי נתן הוא ואמרה היא והביא ראי' מהא דאמרינן בשבועות אי דאמר אין שקלי ודידי שקלי כי עדים רואין מבחוץ מה הוי א"כ בנ"ד אם נתן יותר בסתם בודאי ויתר על התנאי, אך אפי' לדעת החולקין על הר"ן והרשב"א וז"ל דבסתם לא אמרינן דבמתנה נתן לו בכ"ז הכא כיון דלולא התנאי הי' מחויב להכניס לפי חלקו כמבואר בנד"מ סי' קע"ו, דאם השותפות צריך ליותר מעות מחויב השותף לתת אך מחמת התנאי שהתנה אינו צריך לתת יותר בכה"ג ודאי אמרינן דכיון שנתן בסתם ולא התנה ע"מ להחזיר אוחלי' לתנאי ואינו יכול להוציא בחזרה, ובטענה השלישית כדבריך כן היא דדינו כטוען שטר אמנה היא ומחויבים השותפים לישבע כי לא הי' שטר אמנה:

תוכן העניינים

כוכב מיעקב (וויידנפלד)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה