אור ברסלב

כוכב מיעקב (וויידנפלד)· רבי יעקב וויידנפלד

סימן פא

סימן פ

להנ"ל

היום הגיעני נעימת ימינך והנני עט ממהר להשיבך. ע"ד אשר דרשת חות דעתי עפ"י דתה"ק בנדון שתפס וזכה בע"ח המאוחר בדיניהם מהלוקח ישראל שקנה מן העכו"ם אי נימא דליכא משום תקנת השוק לגבי הלוקח כיון שבא מכח עכו"ם, באמת חזות קשה לי על המשפט הזה אשר הבע"ח המאוחר זכה בדיניהם כי בודאי לא זכה מפאת אשר העלוהו קודם החוב בהיפאטעק כי אז הי' קודמים הבע"ח הראשונים ובל"ס זכה רק במה שעשה אח"כ פענדונג על העצים ומעולם לא שמענו אצלינו כזאת שיוכל בע"ח לתפוס מלוקח שקנה מקודם, אולם אין אנו אחראין לחקות על משפטם:

והנה גיסי יקירי הרחבת הדיבור בענין אי אמרינן בא מכח העכו"ם כמוהו למעליותא ג"כ, וכבר הוכיח המהרי"ט דגם למעליותא אמרינן כן מהא דבכורות דלוקח טבלים מן העכו"ם מעשרן והם שלו משום דא"ל אתינא מכח דלא מצית לאשתעי דינא בהדי', אולם שם הטעם משום מה מכר ראשון לשני כל זכות שתבא לידו והיא הטעם דמהדרינא שטרא למרי' כמבואר במלחמות פ"ק דב"ק עייש"ה והכא לא שייך הך טעמא:

אולם לדעתי נראה דהכא בודאי ל"ש לומר כלל דבא מכח עכו"ם הוא כעכו"ם דהא קיי"ל דאפי' בשיעבד לו מטלטלין אג"ק דא"י לטרוף מטלטלין שמכר מפני תקנת השוק כידוע וכן קיי"ל דאפי' ממה דעומד לקצור א"י בע"ח לגבות כמ"ש הש"ך סי' צ"ה דלענין בע"ח שאני דלא סמך דעתי' עלייהו דבידו לקצור ולמכור וכן כתבו התוס' בסוטה (ד' כ"ה) ד"ה לאו דלא תקני לבע"ח לגבות אלא דבר הצריך לקרקע קצת וא"כ הכא כיון דהעצים הי' עומדים לגדור ולא חל שיעבוד הבע"ח עלייהו כיון דלא סמכא דעתי' דבידו להבריחם לגדרם ולמכרם ואפי' בשיעבד לו בפירוש מטלטלין אג"ק אינו יכול לטרוף משום תקנת השוק א"כ בודאי ל"ש לומר בזה בא מכח עכו"ם הוא כעכו"ם דהא דא"י לטרוף ממטלטלין שמכר לאו משום דינא היא דהא עפ"י הדין הי' יכול לטרוף רק משום תקנת השוק א"י לטרוף וא"כ כיון דהקונה הוא ישראל מה בכך שהמוכר הוא עכו"ם אטו בשביל זה לא עשו תקנה לישראל, וזה ברור מאוד דכיון דרק משום תק"ה היא דא"י לטרוף ל"ש לומר דבא מכח עכו"ם כעכו"ם כיון דזכות הלוקח לאו משום דין הוא רק משום תקנה כמו בלוקח מגנב שאינו מפורסם ובזה אין לחלק בין קונה מישראל או מעכו"ם כיון דהקונה הוא ישראל ולגבי ישראל עשו תקנה שלא יוכל לטרוף ממנו ועיין בש"ך סס"י קכ"ו דאפי' היכא שהמטלטלין הם כעת ביד הבע"ח א"י לטרוף כמו אם הי' ביד הלוקח וחולק על המהר"מ אלשיך וזה ברור דבקונה מן העכו"ם מטלטלין ג"כ הבע"ח אין יכול לטרוף וכן ממה שעומד לגדור א"י לטרוף ואין לחלק בזה בין קונה מעכו"ם לקונה מישראל לענין תקנת השוק, ובפרט דהכא ממנ"פ איכא, אם דין העצים כקרקע א"כ איכא דין קדימה ושייך להבע"ח הקודם ואי דינם כמטלטלין דאין בהם דין קדימה א"כ ממילא א"י לטרוף ממטלטלין שמכר משום תקנת השוק ודוק:

ועיין בתומים סי' ס"ו לענין עכו"ם שמכר שטר חוב הטעם דבא מכח עכו"ם כעכו"ם הוא כעין דאמרינן אי שתקת שתקת ואי לא מהדרינא שטרא למרא ומש"ה הקשה אמאי הקונה מעכו"ם א"י העכו"ם למחול הא אם העכו"ם הי' מוחל הי' מהני המחילה, א"כ בנ"ד ל"ש לומר הבא מכח עכו"ם, רק משום דד"מ דינא, וכבר כתב הש"ך בסי' ע"ג ובסי' שנ"ו לענין יאוש וש"ר דל"א דדמ"ד נגד דין מפורש והכא דין מפורש היא דמטלטלין אין יכול לטרוף ועצים העומדים לגדור לגבי בע"ח אמרינן דכגדור דמי כנ"ל.

גם מה שטען הבע"ח דלא הי' לו לקנות דשמא הי' נתיקר הקרקעות לאו טענה היא דאין להקדש אלא מקומו ושעתו כדאיתא בש"ס ערכין עבדים נמכרים בכסותם לשבח וכן פרה וכן מרגליות ועיין בב"י חו"מ סי' ק"ט לענין אם מכרו בשעת המגפה לכן לדעתי עפ"י דתה"ק הדין עם הקונה אך בזה"ז א"א להעמיד על הדין וטוב לפשר ביניהם אבל הדין הוא עם הקונה לפענ"ד:

והנה בנ"ד אי נאמר שיועיל תפיסת הבע"ח משום דאיתרע זכות הלוקח מפני שקנה מעכו"ם וכתבת דלגריעותא בודאי אמרינן דהרי הוא כעכו"ם וא"כ הקונה הוא כעכו"ם לגריעותא, אולם לפמ"ש ל"ש הכא לומר כן דבאמת אם הי' המטלטלין אצל ישראל אם תפס הבע"ח מאוחר וגבה הי' זוכה אפי' במטלטלין אג"ק לפי דעת הש"ך בסי' ס' סק"ח דלגבי בע"ח מאוחר עשו ג"כ תקנת השוק ולא כדעת הב"י עיי"ש א"כ אפי' בלאו דינא דמלכותא כלל הי' זוכה הבע"ח מאוחר עכ"פ בהגביהו הלוה מעצמו ואפשר גם הגבהו עפ"י ב"ד עיין הגהת א"ב ונה"מ שם אבל לאחר שקנה מן העכו"ם בודאי א"י לגבות מהלוקח כמו אם קנה מישראל והבן, ועיין בש"ס (ד' צ"ו) דהא דהשביחה עכו"ם מהו ושם (ד' ק"ה) דלשמא תייקר לא חיישינן ועיין בהג"א שם אך אולי מש"ה זכה הבע"ח בדיניהם משום דהלוקח לא הי' לו שטר ובדיניהם לא קנה אלא בשטר ומש"ה הצליח בהפענדונג א"כ דין מפורש הוא (בב"ב נ"ד) דמלכא אמר דלא ליקני אלא באיגרתא דבהא אמרינן דד"מ דינא, וכן הוא מבואר בש"ע סי' קצ"ד ובר"ן פ"ק דגיטין ובזה אין אנו צריכין כלל להא דבא מכח עכו"ם כעכו"ם רק משום דד"מ סגי אבל דין דבא מכח עכו"ם לא שייך הכא כלל, ודוק:

ועל דבר שאלתך בענין מצרנות במוכר שדהו מפני רעתה נהניתי מדבריך כי הראית פנים לכל צד והכרעתך נכונה להלכה ודכירנא כי ישבתי על מדוכה זו עם כבוד אביך חותני הגאון החסיד זצלה"ה אודת מכירת ביתו של ר' אברהם אלי' ויצא הפסק כדעת השעה"מ דליכא בזה משום דדב"מ ונ"ד דמי לזה ממש אולם עלה ברעיוני דהא בנדרים (דף ל"א) מוכח דזבוני דרמי על אפי' הוי הנאת מוכר כמו במוכר ביותר וא"כ אם נימא דבזביני דרמי על אפי' לית בי' דינא דבר מצרא א"כ במוכר ביותר הוי לן לומר ג"כ דלית בי' דינא דב"מ ובהדיא איתא זבן במאתן ושוה מאה דצריך לתת לו מאתים ולמה לא נימא כמו זביני דרמי על אפי' ואין לומר דבקרקע כיון דאין אונאה לקרקעות אפי' אם מוכר ביותר ל"ה זביני דרמי על אפי' דהא התוס' בב"ב (דף ס"א) ד"ה ש"מ כתבו דבקרקע ג"כ שייך הודעת דמים דהא דאין אונאה לקרקעות היא רק גזיה"כ עיי"ש, ובזה יש לעורר על דברת הבעה"ת בש"ך יו"ד סי' קע"ג סק"ב דקרקע הוי אין שומתו ידוע לענין רבית הלא מדברי התוס' הנ"ל נראה דקרקע הוי ג"כ שומתו ידוע:

אולם לאחר העיון נראה דהנה קשה לכאורה אהא דכתבו התוס' בכתובות (ד' צ"ט) אהא דמקשה והא מר היא דאמר אין אונאה לקרקות היינו גבי מצרן והוי כשליח ומשני דה"מ בעה"ב היינו דלא חשיב כשליח ממש, וחזות קשה לי דאפי' אם נימא דחשיב כשליח ממש לא קשה קו' הש"ס דאי נימא דיכול לומר לתקוני שדרתיך כו' א"כ יצמח הפסד למוכר וממילא לית בי' דינא דב"מ, אך הדבר נכון כיון דגם בקרקע יש איסור דלא תונו א"כ אין לחוש אם יצמח הפסד למוכר דאין אנו אחראין לרמאין, וא"כ שוב אין סתירה לשעה"מ דשם אף דהוי כמו זבוני דרמי על אפי' אין לחוש דלמא יחזור הלוקח דאדרבא יחזור ויחזור ולא יחריך רמי' צידו, משא"כ בזביני דרמי על אפי' לא תקנו דינא דבר מצרא, ועכ"פ נכונים דבריך לדינא, וכמו שפסקנו גם אנחנו [כנראה שכ"ג אאמו"ר זצללה"ה לא הי' לפניו גוף הס' שע"מ שהעיר בעצמו, מהא דמכר שוה מנה במאתים, והנחתי הדברים כהווייתן בשביל חי' ההערות שנתוספו כאן]:

תוכן העניינים

כוכב מיעקב (וויידנפלד)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה