כוכב מיעקב (וויידנפלד)· רבי יעקב וויידנפלד
סימן עח
לכבוד יד"נ הרב המאוה"ג החריף המופלג בתו"י וו"ח כש"ת מו"ה צבי הירש נעדטלור נ"י אבד"ק פאדווא לאטשיסקי.
מכתבו הגיעני בפניא דמעלי שבתא, וכעת פניתי מכל טרדותי להשיבו במוקדם. ע"ד שאלתו באיש אחד אשר נשלח לו שני זוגות פרשיות מתפילין דרש"י מסופר מובהק וכאשר הובא לפניו הפרשיות מן הפאסט נפל מידו פרשה אחת לארץ וחזר וגלל את הפרשיות וכעת נפל לו ס' אם נתן לבו לדקדק שלא לערב את הפרשיות ואולי לקח מן הקודמין להמאוחרין ומן המאוחרין להקודמין והוי שלא כסדרן:
תשובה. את פילפולו הנעים ראיתי אם הא דבעינן כסדרן הוא מדאורייתא או דרבנן ואם הוא דרבנן הולכין בספיקן להקל אולם בהדיא מבואר בשו"ת עה"ג תשובה ס' דאם הוא ספק אם הוא כסדרן או לא הולכין להחמיר א"כ מוכח משם דהיא מה"ת וכן כתב בישע"י אולם בנידן דידן נ"ל דכשר מטעם ס"ס דשמא לא החליף הפרשיות כלל ואפי' אם החליף איכא למימר בכל זוג דלמא עירב בה פרשה מן הקודמין וא"כ הוי כסדרן ואע"ג דכבר נודע מ"ש התוס' דבתרי ספיקי דסתרו אהדדי אזלינן בתרווייהו לחומרא ועיין תוס' נדה (ד' כ"ז) ד"ה חומר ובב"ק (ד' י"א) ד"ה דקא מ"מ בנ"ד שפיר הוי ס"ס אע"ג דסתרו אהדדי, דהנה כבר נודע דבספיקא דרבנן היכי דתרתי סתרו אהדדי ל"א בי' ספק דרבנן להקל וכן כתב הר"ן בפ' ע"פ אהא דאמרינן התם השתא דאתמר הכי והכי כולהו צריכי הסיבה וכתב הר"ן שם אע"ג דקיי"ל ס' דרבנן לקולא מ"מ הכא צריך הסיבה בכולהו דאם נחל לקולא בכולהו מיעקרה מצות הסיבה לגמרי וכן כתבו התוס' בביצה (די"ד) ד"ה איכא ועיין במג"א סי' תקל"ח ס"ק א' עייש"ה ואפי"ה קיי"ל דאם אמרו לאחד צא וערב עלינו עירב עליו מבעוד יום ולא עירב עליו בין השמשות זה שעירב עליו מבעוד יום נאכל עירובו בין השמשות וזה שעירב עליו בין השמשות נאכל עירובו משתחשך שניהם קני עירוב אע"ג דהוי תרתי דסתרי אהדדי ואזלינן בתרווייהו לקולא ואמרינן לגבי האי דבין השמשות היא יום ולגבי האי אמרינן דבין השמשות היא לילה ועיין בש"ס יבמות (ד' כ"ד) אהא דאיתא התם קדמו וכנסו אין מוציאין תנא שילא אפי' שניהם כהנים מ"ט חליצה דרבנן וספק חליצה לא גזרו בי' רבנן אע"ג דחד מנייהו ודאי חליצה נסיב אפי"ה אזלינן בתרווייהו לקולא ואע"ג דבירושלמי שם איתא דהא דקדמו וכנסו אין מוציאין הוא דוקא בישראלים אבל בכהנים אסור אבל אנן קיי"ל כש"ס דילן דאפי' שניהם כהנים אין מוציאין אע"ג דחד מינייהו ודאי חליצה נסיב וע"כ צ"ל דהא דכתבו התוס' והר"ן דהיכי דתרתי סתרי אהדדי אזלינן בתרווייהו לחומרא היינו דוקא באדם אחד דממנ"פ עביד איסורא אבל בשני ב"א אזלינן בתרווייהו לקולא ועיין בספר בית מאיר בצלעות הבית שהביא ראי' מהא דאפי' שניהם כהנים אין מוציאין לדעת הרמב"ן דבאיסור דרבנן והיא ספק על שני ב"א אזלינן בתרווייהו לקולא אם שאלו זא"ז ועיין בש"ך סי' קי"א שהאריך בזה ודעתו ג"כ כדעת הרמב"ן דבשני ב"א אזלינן להקל בזא"ז ולא כדעת הרשב"א דמחמיר בזה:
אולם לכאורה יש למישדי נרגא בהך התירא שכתבנו משום דבכל זוג וזוג איכא ס"ס ואע"ג דסתרי אהדדי משום דכמו דבתרי גברי אזלינן להקל בספיקא דרבנן אע"ג דסתרי אהדדי הכ"נ בס"ס נמי בתרי גברי אע"ג דסתרי אהדדי אזלינן להקל דס' דרבנן וס"ס בדאורייתא שוים מ"מ בנידן דידן י"ל דאין להקל בזה דבס' דרבנן בשני ב"א אם שאלו בב"א אזלינן בתרווייהו לחומרא אפי' בב"א וכבר תמהו כולם על הרמב"ם דפסק אם על העכבר לבית זה או לבית זה שניהם א"צ בדיקה אע"ג דשאלו בב"א ותמהו כולם על הרמב"ם דהא בב"א לא אזלינן להקל אפי' בספיקא דרבנן ועיין בטו"ז בסי' תל"ט שהאריך בזה א"כ הכ"נ בנ"ד אע"ג דהוי תרי גברא דמסתמא נשלחין הפרשיות לשני ב"א מ"מ השאלה היא בב"א והאיך נוכל להקל בתרווייהו, אולם אחר העיון י"ל דדוקא בס' דרבנן דשאלו בב"א אזלינן בתרווייהו להחמיר דממנ"פ חדא מינייהו עביד איסורא בודאי משא"כ בס"ס כמו בנ"ד די"ל דשניהם כשרים דשמא לא החליף הפרשיות כלל שפיר מהני ס"ס אפי' בשאלו בב"א וראי' לזה מהא דאיתא בש"ס כתובות (ד' כ"ז) בעי ר' ירמי' אינה מחזקת המחבואה אלא אחד מהו כו' ומ"ש משני שבילין עד ה"נ כיון דשרו להו לכולהו כב"א דמי ומשני הכי השתא התם ודאי איכא טומאה הכא מי יימר דאיטמא ופסק הרי"ף שם להקל בזה וכתב שם הרא"ש הטעם משום דבכל חדא וחדא איכא ס"ס שמא לא נטמאת ושמא נחבאת אע"ג דהמחבואה אינה מחזקת אלא א' ואפי' בב"א א"כ הכ"נ כיון דאיכא נמי ס' שמא לא החליף הפרשיות כלל שפיר מהני הס"ס אפי' בב"א:
וא"ל מהא דאיתא ביו"ד סי' ק"צ סעי' כ"ה דשתי נשים שנתעסקו בצפור אחד שאין בו דם אלא כסלע ונמצא על כל אחד כסלע שתיהם טמאות ועיין בתוס' נדה שם (ד' נ"ח ע"ב) ואמאי לא נימא התם ג"כ דהסלע יציל את כולם אע"ג דהתם נמי י"ל מי יימר דאיטמא דכתמים הוא רק ספק טומאה כמו"ש הרמב"ם בפ' ט' מה' אסורי ביאה דטומאת כתמים היא רק מספק ועיין בטו"ז סי' ק"צ ס"ק ב' מה שהביא בשם הכ"מ א"כ אפי' בב"א ה"ל למימר דשניהם טהורות אפי' בבאו לשאול בב"א כמו במחבואה:
אולם באמת ניחא דשם ל"ה ס"ס כלל כיון דהוי משם אחד דספק אי מעלמא אתו או מן הציפור א' היא אבל בס"ס גמור שפיר אזלינן להקל אפי' בבת אחת והנה זה דוקא אם הוחלף פרשה ראשונה או אחרונה דאז יש לספק על כל זוג שמא הוא הכשר משא"כ דאם הוחלף אמצעית הרי שתי הזוגות פסולות כמובן. מ"מ נראה דאפי' אם הספק הי' גם שמא הוחלפו פרשיות אמצעית שפיר הוי ס"ס על כל זוג להכשיר דלמא לא הוחלף כלל ואת"ל הוחלף דלמא הוחלף פרשה ראשונה וזה הוא הזוג האחרון ושפיר הוי כסדרן או אפשר הוחלף פרשה אחרונה דלמא זה הוא הזוג הראשון ושפיר כשר דהוי כסדרן ולא נשאר רק ספק אחד דלמא החליף מהפרשיות אמצעית דאז שניהם פסולין א"כ שפיר איכא רובי ספיקות להכשיר דשמא לא הוחלף כלל ואת"ל הוחלף שמא הוחלף פרשה ראשונה או אחרונה ואז זוג א' הוא כשר וראי' ברורה לדברי מהא דמבואר ביו"ד סי' שכ"א דשתי חמורות שלא ביכרו וילדו שני זכרים ושתי נקבות דדעת הרמב"ם דאין לכהן כלום וטעמו מבואר ברמב"ם משום שיש ספיקות הרבה ועיין בטו"ז שם ס"ק י"א מ"ש שם לתרץ דברי הרמב"ם ושם דמי ממש לנ"ד די"ל דשתיהן חייבות דלמא כ"א ילדה זכר ואח"כ נקבה ומ"מ כיון דאיכא צד לומר דשתיהן פטורות ואיכא צד לומר דאחת חייבת ואחת פטורה הוי ס"ס וא"צ להפריש כלל א"כ ה"נ כיון דאיכא צד לומר דשניהם כשרות ואיכא צד לומר דאחת כשרה ואחת פסולה דשמא הוחלף הפרשיות חיצונות שפיר הוי ס"ס ודוק, וגם סברתו שהביא להקל מדברי הטו"ז בסי' ס"ט היא ג"כ נכון ועיין בטו"ז או"ח סי' ת"ט ס"ק ו' ובסי' תכ"ב לענין יעלה ויבוא לכן לדעתי הפרשיות הם כשרים בלי שום חשש ופקפוק כלל: