כוכב מיעקב (וויידנפלד)· רבי יעקב וויידנפלד
סימן עז
לכבוד הרב המאוה"ג חריף ובקי חד השכל מוכתר במעלות ובמדות כש"ת מו"ה ישראל נ"י אבד"ק פראבוזנע.
נועם מכתבו הגיעני נכון ביום אתמול מוצש"ק וקראתי וחדאי נפשאי בפלפולו דילי' וגם אשר ראיתי במכתבו כי גם בחכמת הנסתר ידו הדה, והנני עט ממהר להשיבו כרצונו. ע"ד שאלתו אשר שינה תפילין דשימושא רבא מזקינו הגאון הצדיק זצלל"ה אשר הי' מסודרים קדש בימין המניח ועשה כבודו מהם תפילין דרש"י אם יש בזה חשש הורדת קדושה, והנה כבודו האריך למעניתו בכמה הוכחות דגם לדעת הש"ר צריך להיות קדש בימין הקורא כדעת רש"י וכן הביא בשם הרה"ק קדוש אלקי מוהר"ל מזידיטשוב זצלל"ה שכתב ג"כ בספרו הקדוש דדעת השמושא רבא כדעת רש"י ולפי"ז בפשיטות מותר לשנות מתפילין אשר הי' קדש בימין המניח לעשות מהם תפילין דרש"י כיון דבעינן שיהי' קדש בשמאל המניח א"כ אין שם תפילין עליהם כלל:
תשובה. גם לדעתי נראה דמותר לשנותם לשל רש"י והיא דמלבד אשר הוכיח כבודו דגם להש"ר בעינן שיהי' קדש ממין הקורא, אך אפילו אם נימא כדעת הרמ"ע דלהשמושא רבא היא קדש בימין המניח ג"כ נראה לדעתי דמותר לשנותם לשל רש"י, דלדעתי נראה מלתא חדתא דאפילו בתפילין של רש"י ודר"ת דמוכח להדיא מדברי המג"א דאסור לשנות משל רש"י לר"ת ומשל ר"ת לשל רש"י דמהאי טעמא אסור להניחם בכיס א' היינו דוקא למי שמניח תפילין של ר"ת א"כ הוא חושש לדעת ר"ת והוא אחשבי' לתפילין של ר"ת לעשותם קודש לכך לדידי' אסור לשנותם לשל רש"י כיון דהוא חושש לדעת ר"ת ולדעת ר"ת תפילין דרש"י פסולין המה א"כ הוא משנה מקודש לחול, משא"כ למי שאינו מניח כלל תפילין של ר"ת ואינו חושש לדעת ר"ת כיון דלהלכה קיי"ל כדעת רש"י לדידי' אם מצא תפילין של ר"ת מותר לשנותם לשל רש"י כיון דלענין מצות תפילין שהיא מצוה דאורייתא לא חש דשמא היא כדעת ר"ת וא"כ הוי קרקפתא דלא מניח תפילין כיון דלהלכה קיי"ל כדעת רש"י א"כ מכ"ש לענין מעלין בקודש ולא מורידין דלכמה פוסקים היא רק מדרבנן והא דאיתא בש"ס מנחות (צ"ט) דילפינן דלא מורידין ממחתות היא רק אסמכתא בעלמא ועיין בפ"מ סי' קנ"ג ועיין ברמב"ן פ' קרח שטען שם נגד רש"י וכתב דזה דומה לזר שעשה כלי שרת להקטיר בחוץ א"כ לדעת הרמב"ן הא דילפינן משם דמעלין בקודש ולא מורידין אין זה כ"א אסמכתא א"כ מכ"ש דאין מחויבין לחשוש לדעת ר"ת דאולי הוי זה לשנות משל ר"ת לרש"י הורדה מקדושה לחול דלאיסור דאורייתא לא חששו ולאיסור דרבנן חששו וכעין זה איתא בש"ס ביצה לענין איסור מוקצה חששו ולענין איסור תחומין לא חששו:
ובהך ילפותא דמעלין ולא מורידין ממחתות זכור אזכור אשר נתעורר לי על הבעה"מ בש"ס ע"ז שכתב דהא דאמרינן דבאו פריצים וחללוהו כיון שבאו פריצים נעשה חולין היינו דוקא באבני מזבח דאין להם קדושת הגוף ויצאו ע"י מעילה לחולין משא"כ בכלי שרת דהם קדושים קדה"ג ולא יצאו ע"י מעילה לחולין עייש"ה הרמב"ן במלחמות השיג עליו באריכות א"כ לדעת הרז"ה חמור קדושת כלי שרת מאבני מזבח והיא נגד ש"ס מנחות (צ"ט) הנ"ל דילפינן מהא דעשה המחתות ציפוי למזבח דמעלין בקודש ולא מורידין וכו' הרי להדיא בקדושת מזבח חמור מכלי שרת וי"ל דשאני מזבח של נחושת ועיין זבחים ס' דנים כלי מכלי ואין דנים כלי מבנין ודוק ואכמ"ל בזה:
הדרן להנ"ל די"ל דבענין זה אזלינן בתר מחשבתו וא"ל בזה דהאיך מצינו אסור לזה ומותר לזה וכדאיתא בש"ס גיטין (פ"ג) נענה ריה"ג ואמר האיך מצינו אסור לזה ומותר לזה אסור אסור לכל וכו' עייש"ה דהא תינח באיסור דממילא אבל באיסור התלוי במחשבה כגון בנ"ד דבאמת קיי"ל כרש"י רק דחוששין לדעת ר"ת א"כ הם אחשבוהו לתפילין של ר"ת קודש משא"כ לאותן שאינן מניחין תפילין של ר"ת א"כ לדידהו תפילין של ר"ת אינם קודש כלל שפיר מותר להם לשנותם אם נזדמן להם תפילין של ר"ת לשנותם לשל רש"י כיון דלדידהו ירידה זו עלי' היא וכן איתא בש"ס חולין (דף ק"ב) אמר רבא את"ל מחשבת אוכלין שמה מחשבה כו' עד אמר לי' אביי מא"מ דאי אכל לי' אחר מחייב ואי אכל לי' איהו פטור אמר לי' זה לפי מחשבתו וזה לפי מחשבתו הרי להדיא דבמידי התלוי במחשבה אין זה איסור השוה לכל נפש ואין אסור רק למי שחישב עליו והכ"נ בנ"ד ג"כ אין אסור אלא למי שחישב לתפילין של ר"ת לקודש וכעין זה מצינו לענין הוצאות שבת בפ' כלל גדול (דף ע"ה) דכל שאינו כשר להצניעו ואין מצניעין כמוהו והוציא בשבת אינו חייב אלא המצניע עיי"ש דאיתא הא דלא כרשב"א דסובר דאם בא אחר והצניעו דנתחייב זה במחשבתו של זה ועיין בש"ס זבחים (דף מ"ז) דזה מחשב וזה עובד ל"א ותלוי ג"כ בפלוגתת ר"ש ורבנן לענין הוצאה עיי"ש והכ"נ ל"א דאם נזדמנו תפילין דר"ת למי שאינו מניח כלל תפילין של ר"ת דיהי' חל עליו איסור לשנות משל ר"ת לשל רש"י מחמת מחשבתו של המניח זה ל"א כיון דלדידי' דאינו מניח כלל תפילין של ר"ת לא חשוב לדידי' תפילין של ר"ת תפילין כלל ודמי הא למי שקבל עליו שבת מבעוד יום דהוא אסור לעשות מלאכה מבעוד יום כיון דקיבל עליו את השבת ולאחרים מותר לעשות מלאכה כיון דלא קבלו עליהם את השבת וכן לעושים שני ימים יוה"כ דקיי"ל דאסור להם לאמר לאחרים לעשות מלאכה ביום שאחר יוה"כ ולאחרים חותר לעשות מלאכה וכעין זה איתא בתוס' שבת (דף קכא) שירי פרוזמיות שיש בהן שלש על שלש דמטלטלין היינו לעניים ובגדי עניים לעניים ובגדי עשירים לעשירים א"כ מצינו גם באיסור טלטול דאינו שוה לכל נפש דעניים יכולין לטלטל ועשירים אינן יכולין לטלטל וכן מצינו לענין כלאים בפ"ה דכלאים וחכ"א אינו מקדש אלא דבר שכמותו מקיימין וא"ר חנינא מ"ט דר"א שכן בערביא מקיימין קוצי שדות לגמליהן ואיתא בירושלמי פ"א דכלאים דאפילו לרבנן לאותן המקיימין קוצי שדות לגמליהן הי' מקדש אלמא דבמידי דתלוי במחשבה לאותן המקיימין קודש ולאותן שאינם מקיימין לא קודש:
ובדברי הירושלמי הזה מתורץ קו' המהרש"א (דף צ"ב) בשבת דהקשה על התוס' בד"ה את"ל דאמאי לא הקשו קו' על לישנא קמא דאמרינן המוציא משאוי בשבת על ראשו חייב חטאת שכן אנשי הוצל עושין כן ואנשי הוצל רובא דעלמא ושם הוי להו להתוס' לאקשויי קו' דהא בשבת (קמ"ד) אמרינן מי דמי ערביא אתרא א"כ מוכח דבאתרא ל"א בטלה דעתי' עיי"ש אולם לפי דברי הירושלמי הנ"ל ניחא דלכאורה קשה על הא דאמרינן בשבת (דף קמ"ד) של בית מנשה הי' סוחטין ברימונים ופריך בית מנשה הוי רובא דעלמא ומשני אין דהתנן מקיימין קוצים בכרם כו' והאיך מייתי ראי' מר"א הא קיי"ל הלכה כרבנן וכקו' התוס' שם, אולם לפי"מ שהבאתי דברי הירושלמי הנ"ל ניחא דהא אפילו לרבנן לאותן המקיימין קוצים קידש ולכך שפיר מייתי ראי' דלאותן הסוחטים ברימונים חשיב סחיטה ולכך ל"ק כלל קו' המהרש"א דללישנא קמא דאמרינן דעל שאר אנשים שאינם מאנשי הוצל דאמאי יהי' חייב דאטו אנשי הוצל רובא דעלמא לא הי' יכולין התוס' להקשות דהא אמרינן מי דמי ערבא אתרא אלמא דבאתרא ל"א בטלה דעתי' דהא דל"א באתרא בטלה דעתי' היינו דוקא לאותן המקיימין אבל לאותן שאינם מקיימין קיי"ל כרבנן דלא קידש ולכך הכ"נ אם הוציא אותו שאינו מאנשי הוצל הוא פטור ולגבי אחריני לא חשיב אפילו אתרא להגרר אחריהן אותן שאינם בני מקומן ולכך הקשו התוס' על לישנא בתרא דאפילו אחד מבני הוצל שהוציא משא פטור משום דבטלה דעתו אצל כל אדם דהא אמרינן מי דמי ערבא אתרא ואפילו לרבנן לאותן המקיימין סבירא להו לרבנן דקידש וא"כ הכ"נ אם הוציא אחד מאנשי הוצל לחייב, ודוק כי דבר נפלא הוא, והכ"נ בנ"ד אינו חל איסור הורדת קדושה לשנות מתפילין של ר"ת לרש"י רק לאותן המניחין תפילין של ר"ת אבל לאותן שאין מניחין כלל תפילין של ר"ת להם מותר לשנות מר"ת לשל רש"י רק אפי' אם נאמר דמתפילין דר"ת אסור לשנות לכל אדם משום דבטלה דעתו לרוב בנ"א שמניחים תפילין דר"ת עכ"פ בתפילין דש"ר דאחד מני אלף שמניחין בודאי מותר לשנותם לשל רש"י למי שאינו מניח אותן:
[מבהמ"ח. ע' ג"כ ש"ע הרב דלמנהג שלנו שמברכין אדרש"י וס"ל דהם עיקר לענין אי' ברכה לבטלה יכולים לסמוך ג"כ להחליף רצועה מר"ת לרש"י דאי' אין מורידין דרבנן]:
וע"ד אשר הקשה לשיטת הערוך דסובר דפס"ר דלא ניחא לי' מותר מהא דנר שאחורי הדלת דרב אוסר לפתוח וליעול משום דפס"ר היא והא לא ניחא לי' בכיבוי והבערה יפה הקשה לכאורה, ובהשקפה ראשונה עלה ברעיוני לתרץ קו' והיא דהנה נודע דעת הר"ן דאפילו לשיטת הערוך דסובר פס"ר דל"נ לי' מותר היינו דוקא בשבת אבל לא כן בשאר איסורין דדוקא בשבת דבעינן מלאכת מחשבת, והנה התוס' בשבת ובכתובות (ו.) הקשו דאמאי לא יהי' אסור דשא"מ בחבורה דכשם דאמרינן הואיל ומקלקל בחבורה חייב מתעסק נמי חייב דשא"מ נמי לחייב ותירצו דדוקא מתעסק בשבת הוא פטור משום דמלאכת מחשבת אסרה תורה אמרינן שפיר הואיל ומקלקל חייב אלמא דל"ב בחבורה מלאכת מחשבת ולכך מתעסק נמי חייב כמו בשאר איסורין אבל דבר שא"מ דאם בשאר איסורין מותר גם בחבורה מותר ולפי"ז בפס"ר דלא ניחא לי' דדוקא בשבת הוא מותר משום דמלאכת מחשבת אסרה תורה א"כ בחובל ומבעיר דמקלקל חייב א"כ לא בעי מלאכת מחשבת ולכך פס"ר דלא ניחא לי' ג"כ אסור, ולפי"ז שפיר מתורץ קו' דשפיר אסור לפתוח ולנעול משום דפס"ר היא לענין הבערה ובהבערה מקלקל נמי חייב ולכך אפילו פס"ר דלא ניחא לי' אסור משום דמקלקל נמי חייב ודוק:
ידידו דו"ש מברכו בברכת השנים.