אור ברסלב

כוכב מיעקב (וויידנפלד)· רבי יעקב וויידנפלד

סימן עו

סימן עה

בעה"י מוש"ק ג' טבת תרמ"ח.

ד' הטוב יתן ברכה, ויהי' שתול ער פלגי הצלחה, כבוד ידידי הרב הגאון החו"ב המפורסי' תמים במעלות ובמדות חכם וסופר איש אשכולות ערוגת הבושם כ"ש מהולל משה נחום ירושלימסקי נ"י אבד"ק קאמינקא יע"א.

במוצאי שבתא העבר נכבדתי בספרו היקר אשר שלח לי לדורון, ועיינתי בו בש"ק ומצאתי בו עונג לנפשי בראותי כי כל דבריו מלאים דעת ומפיקים זיו תבונה ועל אדני האמת הטבעו נחית לעומקא דדינא לבער כל חמירא בשכל בר וישר, ואף כי טרידנא אנכי כעת מאוד בטרדות שונות, עכ"ז לא אמנע מכבוד הדרתו נ"י להציג מ"ש ברעיוני בדבר הצמחים הנמצאין בהקמח אם יש בהם חשש חימוץ בפסח אשר גם כת"ה מפלפל בזה בספרו הנחמד:

ולדעתי נראה ג"כ דמעט מ"פ כגון דא שבודאי יש ששים נגד הצמחים בודאי אינו ממהר להחמיץ, ולא כדעת הפמ"ג שהחמיר בזה דלמה ישתנה זה מכל האיסורין ובפרט דדעת הרי"ף דמ"פ עם מים אינו ממהר להחמיץ כלל כידוע דרא"ש הקשה על הרי"ף דכתב דמ"פ עם מים אינו מחמיץ והקשה עליו הרא"ש מהא דותיקא ותירץ הרא"ש כוונתו דאינו ממהר להחמיץ משאר מים בעלמא לכן אם יש ס' נגד המ"פ בודאי אינו ממהר להחמיץ, והא דהמג"א נסתפק במעט מ"פ אם ממהר להחמיץ בודאי אין כוונתו ביש ששים נגד המ"פ דאז בודאי אינו ממהר להחמיץ, וראי' לזה דחזינן גבי יין שנתערב בו מעט מים אמרינן דנתבטלו המים ואינו מחמיץ כלל וכשם דאמרינן דמעט המים נתבטלו ברוב מ"פ ואינו מחמיץ כלל א"כ מכ"ש דאמרינן דמעט המ"פ נתבטלו בהמים ואינו ממהר להחמיץ והוא ברור מאוד, אולם לכאורה יש לנו לומר דלדעת הרמב"ם ז"ל גבי חיטה שנפלה לדבש דאפי' מעט מים מחמיץ א"כ הי' נראה לומר דלדעתו אם הי' מעט מ"פ הוא ממהר להחמיץ כמו דמעט מים לא נתבטלו ברוב מ"פ והוא מחמיץ כמו כן י"ל לכאורה דמעט מ"פ לא יתבטלו במים וממהר להחמיץ לדעת המג"א שמה דאין מחלק בין מחמץ או לממהר להחמיץ ומהאי טעמא כתב שם דהשני סעיפים סותרים זא"ז, הך דיין שנתערב בו מעט מים והך דחיטה שנפל לדבש ועיין בח"י שם:

אולם לאחר העיון עלה ברעיוני מלתא חדתא והוא דאדרבא לדעת הרמב"ם דסובר דמעט מים מחמיץ לדידי' בודאי מעט מ"פ אינו ממהר להחמיץ, דלדעתי נראה הטעם של הרמב"ם דסובר דמעט מים הוא מחמיץ והחולקים עליו יסברו דמעט מים אינו מחמיץ נובע הוא ממקור מעין טהור מדברי ירושלמי פ"א דתרומות גבי דבש תפוחים ר"א מטמא משום משקה כו' לא שר"א מטמא משום משקה אלא שאם נפל לתוכו מים כ"ש טמא יעוש"ה ובמה"פ שם, והנה הרמב"ם פסק בפט"ז מהט"א ה"ד דציר שנפל לתוכו מים כ"ש הוא טמא ומחלק בין מים לשאר משקים דאם נתערב מ"פ עם שאר משקין אזלינן בתר רובא ואם הרוב מ"פ אינו מקבל טומאה אבל אם נתערב מ"פ עם מים נשתנה דינו ואפי' אם המים הוא כ"ש הוא טמא ותמהו עליו כולם דהא ר"מ הוא דסובר הכי אבל חכמים חלקו עליו ולמה לא פסק הוא ז"ל כחכמים דאפי' בנתערב עם מים ג"כ נזיל בתר רובא ואם הרוב הוא מ"פ לא יקבל טומאה יעו"ש:

ולפי"ז נראה לדעתי מלתא חדתא דהא דפסק הרמב"ם דאפי' מעט מים שנתערב עם רוב מ"פ הוא מחמיץ משום דהולך לשיטתו דפסק כר"מ דאין מ"פ בטלין לעולם מתורת משקה ואם נתערב בהם מים כ"ש גוררין המעט מים להמ"פ המרובין להיות נגררין אחר המים להעשות משקה ולכך סובר הרמב"ם דאם נתערב מעט מים במ"פ המרובים דמחמיץ כיון דחזינן דגדול כח המים כ"כ דלענין טומאה גוררין המעט מים למ"פ המרובים להיות משקה והכ"נ לענין חימוץ, והחולקים עליו וסוברים דמעט מים אינו מחמיץ הוא משום דג"כ אזדו לשיטתייהו דפסקו כחכמים דפליגי שמה על ר"מ וסוברין דלענין טומאה אם נתערב מעט מים עם מ"פ דינו כמ"פ ולא מקבל טומאה והכ"נ לענין חימוץ דינו כמ"פ ואינו מחמיץ והוא ברור מאוד, ולפי"ז בודאי הרמב"ם מודה דמעט מ"פ אינו ממהר להחמיץ דאדרבה דכיון דסובר דמעט מים הוא מחמיץ וטעמו לפמ"ש כיון דחזינן לענין טומאה גדול כח המים דגוררין המ"פ המרובים להיות משקין כמותם, א"כ מכ"ש היכי דאיכא מעט מ"פ ויש ששים במים נגד המ"פ בודאי נתבטלו המעט מ"פ לדעת הרמב"ם ואינו ממהר להחמיץ כיון דגדול כח המים לבטל המ"פ המרובים להיות משקה מכ"ש דגדול כח המים לבטל המ"פ אם המים הם מרובים ומה"פ הם מעט ובודאי אינו ממהר להחמיץ לדעת הרמב"ם, יעיין נא כ' גדולתו בדבר הזה, כי לדעתי הוא דבר נפלא לדינא, המון טרדותי יאחזו את עטי מלהאריך יותר ע"כ הנני מן הקוצרים ואומרים יברך ה' אותו ויהי' בידו ללמוד מתוך נחת והרחבה גדולה:

כנפש ידידו"ש באהבה ושלום תורתו בנפש חפצה:

תוכן העניינים

כוכב מיעקב (וויידנפלד)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה