אור ברסלב

כוכב מיעקב (וויידנפלד)· רבי יעקב וויידנפלד

סימן עד

סימן עג

כבוד הרב מו"ה דוב בער שיפמאן נ"י מאוזיראן.

אתמול במוצש"ק הגיעני מכתבו היקר אשר דרש ממני לחוו"ד, ע"ד שאלתו אם מותר לפתוח חלון בכותל בעזרת אנשים לעזרת נשים שיוכלו לשמוע את הש"ץ לענות על ברכותיו ואת אשר נדרתי אשלם להשיבו כהלכה אשר עלה על רעיוני בזה וזה החלי:

תשובה. באמת דין זה כבר נודע דהוא מחלוקת הט"ז והאלי' רבה דהט"ז כתב בסי' קנ"א דלא שפיר עבדי אותן העושין גומא בכותל תחת הדף שקורין שטענדיר א"כ מוכח מדברי הט"ז דאסור לנתוץ במקום מקדש מעט אע"ג דהוא ע"מ לתקן אולם הא"ר חולק על הט"ז וכתב בזה הלשון ולפיע"ד נראה דמותר בזה דהא הרמב"ם כתב בפ"א מה' בית הבחירה דהנותץ מן המזבח דוקא כדרך השחתה אסור עיי"ש היטב א"כ לפי הוכחת הא"ר גם בנ"ד מותר כיון דהוי ע"מ לתקן ולא הוי דרך השחתה ועיין בשו"ת תשב"ץ שאלה ב' שהביא ראי' ממעשה דהורדוס במס' ב"ב דסותר ע"מ לבנות שרי ועיין בב"י יו"ד סי' רע"ו שכתב בשם ר"י אכסנדרי דלכך מוחק ע"מ לתקן אסור וסותר ע"מ לבנות מותר דשאני מוחק דאפשר בגניזה עיי"ש ובאמת מצינו כעין זה לענין שבת דסותר ע"מ לבנות חייב דהוי מתקן וכמו כן בנ"ד אם הוא סותר ע"מ לתקן אין סתירה רק בנין אולם באמת כבר כתבו אחרונים לדחות ראיות הא"ר נגד הט"ז דיוכל להיות דמה שכתב הרמב"ם דדוקא דרך השחתה אסור אינו למעט כשהוא לצורך רק דבא למעט כשאינו בדרך השחתה רק שהוא סותר ע"מ לבנות למלאות אח"כ הסתירה אבל בשלא ע"מ לבנות דלא יתקן הסתירה רק דעושה כן לפי שהוא לו לצורך ואינו דומה לסותר ע"מ לבנות דהסתירה בעצמה נתקן והוי הסתירה בנין וא"כ י"ל בנידן הט"ז וכמו כן בנ"ד דאסור אע"ג דהוי לצורך תיקון:

ובסברא זו דעת לנבון נקל דגם ראייתי מהא דמחייב בשבת בסותר ע"מ לבנות ג"כ נידחת דהתם הסתירה ע"מ לבנות במקומו וכדאיתא בשבת (ד' ל"א) דסבר ר"י סותר ע"מ לבנות במקומו הוי סותר ע"מ לבנות שלא במקומו לא הוי סותר, אולם לדעתי נראה להביא ראי' ברורה לזה דבנ"ד ליכא איסור סתירה אע"ג דלא ימלא הסתירה מ"מ כיון דאין כוונתו להשחית רק לתקן ליכא בזה לתא דלא תעשון כו' ודברי הא"ר נכונים וברורים הם דלא אסרה תורה רק דומי' דצותה התורה לעקור הע"ז משרשה בזה אמרה תורה והזהירה אותנו שלא לעשות כן במקדש אבל אם כוונתו לתקן דהמקדש וליפותו דזה אסור בע"ז בודאי לית דין צריך בושש כלל בודאי מותר במקדש וכעין זה מצינו בש"ס מנחות (ד' ס"ד) דבעי שם בשחט שתי חטאות בשבת ונמצאת הראשונה כחושה בב"מ בתר מחשבתו אזלינן וגברא לאיסורא קמכוין או דלמא בתר מעשיו אזלינן עיי"ש וא"כ חזינן דמבעי' לי' דיהי' חייב חטאת אע"פ שלא עשה שום מעשה איסור דאם יבא אלי' ויאמר שהיא כחושה בבני מעיים הי' מביא שמינה אעפ"י כן איכא סברא לחייבו משום דמכוין לאיסורא ואף שלהלכה קיי"ל שם כרבא דפטור משום דגבי קרבן בעינן מעשה לאיסור דכתיב ועשה אחת מהנה ומה"ט פסח ומילה לית בהו קרבן משום דלית בהו מעשה וה"נ הוא מעשה היתר כיון דבאמת כדין שחט השני' דהראשונה היתה כחושה רק מחשבתו היתה לאיסור משא"כ בנ"ד הכל מודים דבתר מחשבתו אזלינן דלא אסרה התורה רק היכי דלאיסורא קמכוין לנתוץ המקדש משא"כ היכא דכוונתו לצורך איזה תיקון בודאי לא אסרה התורה אף שלא יתמלא הסתירה אח"כ ובאמת מצינו כעין זה לענין שבת ג"כ דאיתא בפ' הבונה דהגיה אות אחת חייב וכגון שנטלה לגגה של חי"ת ועשאו שני זיינין א"כ הרי להדי' דאע"ג דבמקום המחיקה לא כתב כלל רק דע"י המחיקה נעשה תיקון הוא חייב ועיין בר"ן שם שכתב לדחות ראיות הרשב"א דזה לא הוי חק תוכות מהא דמחייב בחטרו לגגה של חי"ת וכו' וכתב הר"ן דאין מכאן ראי' כלל דלגבי שבת ליכא קפידא בין חק תוכות לחק יריכות דכל היכי דהוי מלאכת מחשבת חייב שהרי אפי' מוחק ע"מ לכתוב חייב עיי"ש וא"כ מזה ראי' ממש לנ"ד דאע"ג דלא יבנה הסתירה רק כיון דהסתירה הוא לצורך תיקון המקדש הוא מותר ודמי ממש להא דחטרי' לגגה של חי"ת דחייב משום דמלאכת מחשבת אסרה תורה וה"נ לא אסרה התורה רק אם היתה מחשבתו לנתוץ המקדש לא ע"מ לתקן ודוק היטב:

ועוד נלע"ד ראי' ברורה לזה מהא דאיתא בש"ס מ"ק (ד' ב') המנכש משום מאי מתרינן בי' רבה אמר משום חורש ור"י אומר משום זורע אמר רבה כו' מה דרכו של חורש ליפויי ארעא כו' ור"י אמר מה דרכו של זורע לצמוחי פירא ה"נ מצמיח פירא וכתבו התוס' שם בד"ה קא דבהכי פליגי דרבה סבר דבתר המעשה מדמינן לה ולא אחר המחשבה ור"י סבר בתר מחשבה אזלינן דהוי עיקר ולא אזלינן בתר הדמיון עיי"ש היטב בדברי התוס' ולדעתי נראה דרבה דס"ל הכא דבתר המעשה אזלינן אזיל לשיטתו דס"ל במנחות (ס"ד) גבי נמצאת כחושה בבמע"י דבתר המעשה אזלינן ולא בתר המחשבה ודוק היטב בזה והרמב"ם פסק להלכה בה' שבת דהמנכש חייב משום זורע אלמא דאע"ג דמנכש הוא תולש העשבים הרעים ומה ענין זה לזורע הלא המעשה זו היפך מזורע דזורע הוא בונה הקרקע ומנכש הוא עוקר, מ"מ כיון דמחשבתו בזה לתקן העשבים הטובים דכי עקרי' לי' צמחי הני שפיר הוי זורע, וה"נ בנ"ד אע"ג דהוא סותר המקדש כיון דכוונתו הוא לתקן בהנתיצה זו המקדש בודאי אין זה סותר כ"א בונה וכמו מנכש דהוי זורע אע"ג דבמקום עשבים הרעים לא יזרע אח"כ רק דע"י זה יתקנו העשבים הטובים הוי זורע ודוק היטב בזה, וכעין זה מצינו בשבת (דף ע"ג) דזומר וצריך לעצים חייב משום קוצר ומשום נוטע משום דע"י הזימור מתקן האילן ועיין שם בתוס' ד"ה זומר ובסנהדרין (ד' כ"ו) ד"ה לעקל הרי להדי' דהיכי דיש בהסתירה תיקון לא הוי סתירה רק בונה וכעין זה מצינו בש"ס בכורות (ד' כ"ה) דפרה שעלה בה שתי שערות שחורות גוזז במספרים ואינו חושש ופירש"י שם דמשום שאינו מתכוין לגיזה רק כדי להכשיר הפרה עייש"ה אלמא דאזלינן בתר המחשבה וה"נ כיון דאינו מתכוון לנתיצה רק כדי לתקן הבנין אין בזה לתא דל תעשון והוא ראי' ברורה, ולאשר אני עמוס הטרדות כעת לא יתן ני הזמן לאסוף עוד ראיות נפזרות מש"ס לנ"ד ודי בזה ובפרט כי הגאון הקדוש בעל שו"ת ארי' דבי עילאי הורה להדיא דמותר והאריך שם באריכות גדול אך זה לשונו בסוף התשובה דחלון לכנוס בה אורה אינו בכלל סתירה כלל והסתירה זו הוא בונה כיון דהוא לתקן גוף בנין בהכ"נ של עזרת נשים להכניס בה אורה ובהכ"נ צריך הרבה אור ומה"ט לא סגי בהרחקת ד"א בבהכ"נ כי לאורה יתירה הוא צריך ע"כ בודאי מותר לעשות חלון בכותל בהכ"נ בעזרת אנשים לעזרת נשים בלי שום מיחוש כלל ודברי המערר בזה אין בו ממש:

והנה כבוד מר חותני הרב הגאון חסיד שבכהונה מוה"ר שבתי הכהן ראפאפארט שליט"א אבד"ק דאמבראווא העיר על דברינו והאריך בפלפול נעים, ובאמנה מה שכ' לחלק בין הא דמנחות לנ"ד כיון שאינו בפעולה אחת נכון הוא, אבל עיקר ראייתי ממנכש שהוא דומה ממש לנ"ד:

ובדבר אשר הערה אהא דאמרינן בחולין (ק"ב) זה לפי מחשבתו וזה לפי מחשבתו מהא דאמרי' בכמה דוכתי בטלה דעתו אצל כל אדם ובכריתות (כ"א) לאפוקי מת אע"ג דממליא לי' לא מטמא טו"א דבטלה דעתו אצל כ"א, יפה הערה, אולם עוד יותר פלא מצינו בדברי התוס' נזיר (דף ל"ז) בהא דאיתא תמן לכותח הבבלי דלית בי' כזית כא"פ דאי משריף קשריף בטלה דעתו אצל כל אדם וכ' התוס' ונראה דאי אכיל לי' הרי הוא חייב אבל בהכי לא מיירי, ובזה הנני להוסיף להפליא מהא דאמרינן במנחות (דף ע') דתרומה במחובר לא משכחת לה דאי גחין ואכיל לה בטלה דעתו אצל כל אדם הרי להדיא דאי גחין לה בשנוי משאר בני אדם הוא פטור והיא לכאו' תמי' גדולה, וכתבתי במק"א בתשו' לתרץ ע"ד פלפול יפה [עיין לעיל סי' ה']

אולם לפימ"ש המג"א סי' ש"כ דדוקא היכא שקצת בני אדם סוחטין אותן אמרינן אחשבה אבל היכא דאין כאן שום אדם שסוחט אותם ל"מ אחשבה א"כ גם קו' כ"ח הגאון מתורצת דבחולין איכא קצת ב"א שאוכלין אותה אבר אבר לכך מהני מחשבתו וכדאמרינן בשבת (דף קמ"ד) כיון דאחשבינהו הו"ל משקה משא"כ בכריתות דמת אינו אוכל לשום אדם שם ל"מ אחשבה ובטלה דעתו אצל כל אדם וכמ"ש המג"א ודוק, ובמק"א הערתי בהא דכריתות כ"א הנ"ל דבמת כיון דאסור בהנאה ואינו שלו א"כ איך משכחת בי' מחשבה הא עורות של גנב וגזלן אין מחשבה מטמאתן כיון שאינן שלו, והארכתי בפלפול רב לתרץ דברי הרמב"ם התמוהים שם ואכ"מ:

וע"ד אשר דרש ממני בשם כ' ידי"נ הרב המופלג בתורה החסיד המפורסים בנש"ק מו"ה בנימן זאב נ"י על הנוסח דאיתא בסידורים ובשע"צ שאנו אומרים בהתרת נדרים קודם ר"ה ואפי' נזירות שמשון הלא קיי"ל דחירות שמשון אין לו התרה ובאמת כבר הערה בזה הפתחי תשובה בסי' רל"ט סק"ה וכתב מה שאנו אומרים בהתרת נדרים אפי' נזירות שמשון הוא טעות אולם באמת לדעתי נראה דמנהג ישראל תורה דבאמת המהרי"ט והמבי"ט בחלק שני בתשובה כ"ג כתבו דאפי' נזירות שמשון מהני שאלה ע"י פתח דמעיקרא כיון דפתח הוי כמו נדרי טעות ומדאורייתא בפתח מעיקרא א"צ התרת חכם כלל ודוקא בפתח הנולד רק דהוא מצוי בזה צריך התרה לחכם מדאורייתא אבל בפתח דמעיקרא אפי' בנזירות שמשון מהני שאלה ובזה כבר אמרתי לתרץ קו' האחרונים שהקשו על הרא"ש שכתב דהא דמהני תנאי בשבועה אע"ג דאי אפשר לקיים ע"י שליח מהני מתורת פתח דאין לך פתח גדול מזה דנדרו ופתחו עמו הוא והקשו מהא דאמרינן בנדרים (ד' י"ט) גבי הריני נזיר אם יש בכרי זה ק' כור דמי לא משכחת לה בנזיר שמשון דהא לדעת הרא"ש בנזיר שמשון לא מהני תנאי כלל כיון דהא דמהני תנאי הוא רק משום שאלה ונזיר שמשון לא מהני שאלה אולם לפי מה שכתבו המהרי"ט והמבי"ט דבפתח דמעיקרא מהני שאלה אפי' בנזיר שמשון לא קשה כלל דבתנאי הוי כמו פתח דמעיקרא ולפי"ז יש לומר הנוסח שאנו אומרים אפי' בנזירות שמשון הוא משום דפתח דמעיקרא מהני שאלה אפי' בנזירות שמשון כן הי' נראה לי בהשקפה ראשונה, אבל אחר העיון אני רואה דהא עקתא, דבאמת בהנוסח בהתרת נדרים אין כאן שום פתח רק בלשון אני מתחרט ובחרטה בודאי צריך התרה מחכם מדאורייתא וממילא בנזיר שמשון לא מהני שאלה ע"י חרטה ע"כ נראה לדעתי לתרץ הנוסח הנ"ל באופן אחר דהנה המהרי"ט חידש לן דהא דנזירות שמשון ליתא בשאלה הטעם הוא משום דתלה בדעת מלאך והוי כנודר על דעת רבים דאין לו התרה ובזה חידש דלדבר מצוה מהני שאלה אפי' בנזירות שמשון עייש"ה:

והנה המל"מ הביא בשם הרשב"א דאם כבר עבר על השבועה מהני שאלה אפי' על דעת רבים דאין לך דבר מצוה גדול מזה דחכם עוקר הנדר ובהתרתו יתקן האיסור שעשה כבר ולפי"ז שפיר אנו אומרים אפי' נזירות שמשון דבנוסח של התרת נדרים אנו אומרים דיראתי פן נלכדתי ח"ו בעון נדרים ושבועות וכיון דאנו חוששין שמא כבר עברנו על האיסור נדר ושבועה ובזה כתב המל"מ בשם הרשב"א דהוי דבר מצוה ומהני שאלה אפי' על דעת רבים א"כ אפי' בנזיר שמשון מהני בזה שאלה מאחר שכתב המהרי"ט דלדבר מצוה מהני שאלה אפי' בנזיר שמשון ודוק בזה כי נכון הוא:

כ"ד ידידו דו"ש וטובתו בנפש חפיצה יעקב וויידענפעלד.

תוכן העניינים

כוכב מיעקב (וויידנפלד)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה