כוכב מיעקב (וויידנפלד)· רבי יעקב וויידנפלד
סימן עב
ב"ה יום ד' ד' תמוז תרמ"ה לפ"ק הרימלוב.
לכבוד אהו' תלמידי יקירי כבן הרב החו"ב חו"ש חד השכל כש"ת מו"ה אהרן בארדפעלד נ"י בק' פראבוונע.
נועם מכתבך הגיעני והי' לי למשיב נפשי, וע"ד קו' על דברי רש"י ז"ל בכריתות (דף כ"ח) דכתב שם דהא דאמרינן אין פדיון לעוף הנ"מ היכא דנראה להקרבה ונדחה אבל היכי דמעולם לא חלה עלי' קדושת מזבח מהני פדיון אף בעוף, והקשית ע"ז ממעילה (דף י"ב) דמקשה הש"ס שם לענין תורים שלא הגיע זמנן מ"ש ממחוסר זמן ומשני אמרי מחוסר זמן מידי דהוה אבע"מ דבר פדיון הוא אבל הני עופות כיון דאין מום פוסל בעופות אין לעופות פדיון ועיי"ש בתוס' דלאו דוקא משום דאין מום פוסל בעוף דגם במחוסר אבר אין פדיון לעופות, ולפי דברי רש"י הנ"ל דבדיחוי דמעיקרא גם לעופות יש פדיון א"כ מאי מתרץ כאן הגמ' הא כאן מיירי בעופות שלא הגיע זמנם והוי דיחוי מעיקרו ושפיר מהני אף בעופות פדיון, לכאורה היא קו' עצומה:
והנראה לדעתי לתרץ קושיתך, דהנה כבר אמורה מילתי כ"פ כי דברי התוס' במעילה סותרים לדברי רש"י בכריתות [עיין לעיל סי' ל"ב מ"ש בזה], אולם התוס' אזלי לשיטתם דכתבו להדיא בתמורה (כ"ו ע"ב) ד"ה ש"מ (ובדף ל"ג) ד"ה אפילו חי דאפילו במום מעיקרא אין פדיון לעוף, אולם בתוס' מנחות ק' ובנזיר (כ"ו) מוכח דבמקדיש תרנגולים אפילו למזבח יש להם פדיון עיי"ש ועיין ירושלמי שקלים פ"ד ה"ד וברמב"ם ה' ערכין (פ"ח ה"ח) ובראב"ד שם, אבל אתה יפה תמהת דמהגמ' מוכח להדיא היפך דברי רש"י ז"ל בכריתות:
ע"כ נראה לדעתי לתרץ זאת בדרך מושכל, דלכאורה צריכים אנו להבין דברי הגמ' דמחו"ז קדוש מידי דהוי אבע"מ א"כ לא יהי' קדוש רק קדושת דמים ומחו"ז קדוש קדושת הגוף וע"כ מוכרחים אנו לומר כיון דנחית עליו קדושת דמים נחית עליו קדושת הגוף מידי דהוי אבע"מ, אולם אכתי קשה מ"ש ממקדיש את הטריפה דאינו רק כמקדיש עצים ולבונה ולא קיי"ל כשמואל דס"ל דמיגו דנחית עליו קדושת דמים חל עליו קדושת הגוף ועכצ"ל דה"ט כמ"ש התוס' בנזיר (כ"ו) ד"ה אבל דלא אמרינן הכי רק היכא דחזי לקרבן אחר כגון אשם בן שנה אבל היכי דלא חזי לשום קרבן בעולם לא אמרינן דנחית עליו קדוה"ג וא"כ אמאי במחו"ז נחית עליו קדוה"ג מ"ש ממקדיש את הטריפה ועכצ"ל כיון דאח"ז יהי' ראוי הוי כמקדיש ואח"כ נטרפה משום דאיתא בחולין (ע"ג ע"ב) וביתר ביאור בתוס' שם דהא דאמרינן דמעשה עץ שימש מהני רק היכי שהי' מטמא טומאה חמורה מתחילה דליבעי הכשר אבל אם בסופו לטמא טומאה חמורה ל"מ הא דמעשה עץ שימש והכ"נ כיון דבסוף יהי' ראוי עדיף משנעשה בע"מ אחר ההקדש ולבסוף לא יהיה ראוי לעולם ולפי"ז מתורץ ג"כ קו' דכיון דהוי כנעשה בע"מ אחר ההקדש שפיר אמרינן דבכה"ג אין פודין לעוף שהרי בעוף אם נטרף אחר ההקדש אין מעילה מידי דהוי אקדשים שמתו כיון דאפילו אם ירעו ויסתאבו אין פדיון לעוף וא"כ לפי"ז שפיר אמרינן דאין לעופות פדיון משום דהוי כהקדיש ואח"כ נטרף ובכה"ג כתב רש"י ז"ל דאין לעופות פדיון כנ"ל והוא נכון מאוד:
והנני מברכך שתחוג את חג הבע"ל בשמחה ובכשרות כנפש אוהבך מאוד מחכה לגדולתך.