כוכב מיעקב (וויידנפלד)· רבי יעקב וויידנפלד
סימן עא
דרוש לשבת שובה
איתא בחולין (דף מ') אמר ר"ה היתה בהמת חבירו רבוצה לפני ע"א כיון ששחט בה סימן אחד אסרה סבר לה כי הא דאמר עולא אמר ר"י אע"פ שאמרו המשתחוה לבהמת חבירו לא אסרה עשה בה מעשה אסרה איתיביה ר"נ לר"ה השוחט חטאת בשבת בחוץ לע"א חייב שלש חטאות ואי אמרת כיון ששחט בה סימן אחד אסרה אשחוטי חוץ לא ליחייב מחתך בעפר הוא כו' אלא באומר בגמר זביחה הוא עובדה א"ה מה איריא חטאת כו' הב"ע כגון שהי' חצי קנה פגום והוסיף עליו כ"ש וגמרו דכולהו בהדי הדדי קאתיין, והנה בפסחים (דף ע"ג) מקשה לדברי האומר המקלקל בחבורה פטור אמאי חייב שוחט בשבת בחוץ לע"א מאי תיקן ומשני תיקן להוציא מידי אבר מן החי לב"נ והקשה הכרו"פ לשיטת הרמב"ם דפסק דאין ב"נ מצווה על אבמ"ה של עוף לדידי' תקשה הברייתא הנ"ל דמחייב ג' חטאות בשחט בשבת בחוץ לע"ז דמאי תיקן דלהרמב"ם אין לומר דתיקן כדי להוציא מידי אבמ"ה לב"נ דהא בחולין מוקי הברייתא בעוף ובעוף ליכא איסור אבמ"ה לב"נ לשיטתו, א"כ קשה מה תיקן, עוד הקשה הפלתי לר' אדא ב"א דס"ל בחולין (דף כ"ח) וושט ולא קנה א"כ אפילו בעוף דסגי בסימן א' לא סגי בשחיטת הקנה רק בשחיטת הוושט ורב אדא ב"א ס"ל בע"ז (דף נ"ד) דבמעשה כל דהוא יכול לאסור דבר שאינו שלו א"כ האיך יפרש רב אדא ב"א הברייתא דשוחט חטאת בשבת בחוץ לע"ז דחייב ג' חטאות הא מכי שחט בה פורתא לע"ז אסרה ולדידי' ליכא לשנויי דמיירי בחטאת העוף ובחצי קנה פגום דהא לרב אדא ב"א אין מועיל שחיטת הקנה רק שחיטת הוושט, עוד הקשה בפירש"י ותוס' בפירכת הש"ס אי הכי מאי אירי' חטאת לשמעינן זבח דמאי אי הכי שייך לכאן דכי מדלית ר"ה מהכא ותימא דאאאדשא"ש אפי' ע"י מעשה איכא למיפרך נמי מ"ש חטאת דנקט:
והנראה ליישב כל הקושיות בחדא מחתא דהנה קשה אהא דפריך לר"ה דס"ל כיון דעשה בה מעשה אסרה אהא דשוחט חטאת בשבת בחוץ לע"ז דכיון ששחט בה פורתא אסרה אידך מחתך בעפר הוא דהא הטעם דיכול לאסור פ"י מעשה דבר שא"ש הוא משום דע"י מעשה נחשב כשלו ומה"ט כתב הרמב"ן דבע"ז של ישראל שעבדה נכרי מהני ביטול דכשם דחשיב כשלו ע"י מעשה שיכול לאוסרה הוא חשיב נמי כשלו דיועיל ביטול כמו בע"ז של עכו"ם ומה"ט דעת הרא"ש דיכול להקדיש דבר שא"ש ע"י מעשה, והנה בתוס' ע"ז (דף ז') ד"ה ר"מ כתבו גבי נתן צמר לצבוע אדום וצבעו שחור דמש"ה ס"ל לר"י דשינוי לא קנה ובב"ק ס"ל דשינוי קונה משום דהתם נתכוין לקנות אבל הכא שוגג הי' ולא נתכוין לקנות עיי"ש ועיין בש"ך חו"מ סי' שמ"ו א"כ מה מקשה הכא כיון דשחט בה פורתא אסרה דנהי דיכול לאסור דשא"ש היינו היכי דידע שאינה שלו ונתכוין לאוסרה ע"י מעשה מש"ה חשיב כשלו אבל בשחט חטאת לע"ז דאיירי בשוגג מדחייב ג' חטאות דלא נתכוין לקנות ע"י מעשה דהוא סבר שהיא חולין והיא שלו א"כ לא נתכוין לקנות ע"י מעשה הוי כעודר בנכסי הגר וקסבר דשלו הן וא"כ א"י לאסור:
אולם נ"ל דשפיר מקשה דאם נימא דיכול לאסור דשא"ש ע"י מעשה א"כ אפי' בשוחט חטאת בשוגג כיון דשחט בה פורתא אוסרה ושוב אינה ראוי' לאוהל מועד אע"ג דהוא אומר שהי' שוגג והי' סובר שהוא חולין ולא נתכוין לקנות ע"י המעשה מ"מ אנן לא מהימנינן דהי' שוגג כיון דבהמה בחיי' בחזקת איסור עומדת ולא מהימן נגד החזקה לומר שהי' שוגג ואוקמינן אותה בחזקת איסור ואמרינן שהי' מזיד ונתכוין לאוסרה ע"י מעשה ושוב אינה ראוי' לפתח אוהל מועד אע"ג דהוא צוח שהי' שוגג לא מהימנינן לי' ועל שחוטי חוץ לא ליחייב, ודוק:
אמנם לפי"ז קשה אהא דפריך בפסחים שם שוחט חטאת בחוץ לע"ז מאי תיקן הא שפיר תיקן בהשחיטה לטהר מידי נבילה ואע"ג דתקרובות ע"ז נמי מטמאה הכא י"ל דאינה מטמאה משום ע"ז כיון דהוא אומר דכוונתו הי' שהיא שלו והוי חולין ובכה"ג ל"מ מעשה לאוסרה כיון דלא נתכוין לקנותה רק דאנן לא מהימנינן לי' שהי' שוגג כיון דבהמה בחיי' בחזקת איסור עומדת ולכך לא מהימן לומר שהי' שוגג ולהוציא אותה מחזקתה א"כ הא תינח לענין אכילה אבל לענין טומאה לא הי' לה חזקת טומאה מקודם ושפיר מהימן לומר שהי' שוגג ולא נתכוין לקנותה ע"י מעשה א"כ אינה מטמאה משום תקרובות ע"ז ודמי להא דאמרינן בחולין (דף ט') גבי לא בדק מאי דאסורה באכילה ואינה מטמאה במשא דבחזקת איסור אמרינן בחזקת טומאה לא אמרינן אע"ג דהא בהא תליא דאם נימא שלא נשחטה כראוי ממילא היא נבילה אפיה"כ אמרינן שאינה אסורה רק באכילה שהי' לה חזקה לאסור מעיקרא בחיי' אבל לענין טומאה דלא הי' לה חזקה מעיקרא לטומאה אינה מטמאה א"כ הכ"נ אע"ג דלא, הי' נאמן לומר שהי' שוגג להתירה באכילה כיון דהי' לה חזקת איסור אבל לענין טומאה י"ל דנאמן שהי' שוגג ושפיר תיקן לטהר מידי נבילה א"כ קשה ל"ל למימר דתיקן להוציא מידי אבמה"ח הא שפיר תיקן אותה להוציא מידי נבילה:
אולם י"ל דשפיר פריך מאי תיקן דהנה התוס' בפסחים שם כתבו אהא דאמר התם לדברי האומר מקלקל בחבורה פטור מאי תיקן היינו ר"י אליבא דר"ש ולר"ש שפיר מקשה מאי תיקן דהנה איתא במתני' פ"ו דטהרות מ"א המסוכן ברה"י והוציאו לרה"ר והחזירוהו לרה"י כשהוא ברה"י ספיקו טמא כשהוא ברה"ר ספיקו טהור ור"ש אומר רה"ר מפסקת כיון דחשבינן לי' כחי לאחר שהוציאוהו מרה"י לרה"ר האיך נחשבוהו למת למפרע קודם שיצא מרה"י עיי"ש, אלמא דס"ל לר"ש דהיכי דא' תלוי בחבירו אמרינן דא' גורר את חבירו ואמרינן כיון דהכלים הנמצאים עמו ברה"ר הם טהורים טהורים נמי הכלים שהיו עמו בעודו הי' ברה"י והש"ש הביא ראי' ממשנה זו להיכי שהי' מחצה בהמה פרוש ומחצה קבוע עי"ש א"כ לר"ש אין לומר הכא דאסורה באכילה משום בהמה בחזקת איסור עומדת ואינה מטמאה משום נבילה דבחזקת איסור אמרינן ובחזקת טומאה לא אמרינן דהרי לר"ש דס"ל דרה"ר מפסקת האחד גורר את חבירו א"כ אמרינן כיון דאסורה באכילה ממילא מטמאה נמי משום נבילה דהא בהא תליא:
ולפי"ז שפיר מתורץ קו' הפלתי על הרמז"ל דפסק דאין ב"נ מצווה על אבמה"ח של עוף וא"כ קשה קושית הש"ס דמאי תיקן ולפימ"ש ל"ק קו' הש"ס דמאי תיקן להרמב"ם דשפיר י"ל דתיקן כדי לטהר מידי נבילה כיון דהרמב"ם לא פסק כר"ש גבי מסוכן רק כרבנן דס"ל דכשהוא ברה"י ספיקו טמא וכשהוא ברה"ר ספיקו טהור אע"ג דהוי תרתי דסתרי א"כ הכ"נ גבי אכילה שפיר לא מהימן לומר שהוא שוגג כיון דבהמה בחיי' בחזקת איסור עומדת אבל לגבי טומאה מהימן לומר שהי' שוגג דחזקת איסור אמרינן וחזקת טומאה לא אמרינן ושפיר י"ל להרמב"ם דתיקן כדי לטהר מידי נבילה ודוק:
ובזה יש לתרץ קו' הפלתי הנ"ל דלרב אדא ב"א דס"ל וושט ולא קנה דהנה לכאורה יש לפקפק על דברינו שכתבנו דלא מהימן לומר שהי' שוגג ולא נתכוין לקנותה משום דבהמה בחיי' בחזקת איסור עומדת דהא גם לפי דבריו אסורה באכילה משום שחוטי חוץ א"כ בזה שאומר שהי' שוגג לא מפקיע אותה מחזקת איסור שהי' לה מקודם דגם עכשיו היא אסורה משום שחוטי חוץ, אולם באמת ניחא דהנה התוס' בב"ק (דף ע"ו) ד"ה שחיטה הקשו לר"ל דס"ל דקדשי מזבח לא הוי בכלל העמדה והערכה א"כ תיהוי שחוטי חוץ שחיטה ראוי' ותירצו דדוקא מום שהוא מחיים חשיב מום לפדות על ידו עיי"ש ולכאורה קשה על דברי התוס' דנהי דמום דלאח"מ לא חשיב מום הרי באמת נעשית בע"מ מתחילת השחיטה כדאיתא בחולין (דף ל') נהי דאידחי לי' מפסח מדמי פסח מי אידחי ואז עדיין היא בחיי', אולם לאחר העיון ניחא דהא דאמר בחולין מתחילת השחיטה נעשית בע"מ משום דהסוגי' דהתם אזלא למ"ד ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף ולכך אמר מדמי פסח מי אידחי שנעשית בע"מ מתחלת השחיטה דלמ"ד ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף פסול מתחילת השחיטה אבל הסוגי' בב"ק היא אליבא דר"ל ור"ל ס"ל בחולין דאין לשחיטה אלא לבסוף א"כ לא נעשית בע"מ מתחילת השחיטה דהא בידו הי' לגמור השחיטה בפנים ויהי' כשר ולא נעשית בע"מ רק בסוף השחיטה ושפיר כתבו התוס' דמום שלאח"מ לא חשיב מום לפדות על ידו:
לפי"ז למאן דס"ל ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף הוי שחוטי חוץ שחיטה ראוי' כיון דמתחילת השחיטה משיב מום וראוי לפדות ע"י והא דאסור שחוטי חוץ הוא רק משום קנס דמטיל מום בקדשים ולפי"ז שפיר מקשה לר"ה כיון דשחט בה פורתא אסרה אידך מחתך בעפר הוא דליכא לשנויי דהכא לא נתכוין לקנותה ע"י מעשה דכיון דבהמה בחיי' בחזקת איסור עומדת לא מהימן לומר שהי' שוגג לאפוקי אותה מחזקתה וא"ל דהא לפי דבריו בלאה"כ אסורה משום שחוטי חוץ דהא ר"ה ס"ל בב"ק (דף ע"ב) דישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף דקאמר התם כי קא מחייב אההוא פורתא וכיון דס"ל לר"ה ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף א"כ נעשית בע"מ מתחילת השחיטה וע"כ לדידי' מדואריייתא שחוטי חוץ ראוי' לאכילה כיון שמתחילת השחיטה הוי בע"מ ולכך לא מהימנינן שהי' שוגג לאפוקי אותה מחזקתה דלפי דבריו תהי' מותרת באכילה משום שחוטי חוץ כיון דס"ל לר"ה ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף, ולפי"ז ל"ק כלל על רב אדא ב"א האיך יפרש הך ברייתא דשוחט חטאת בחוץ לע"ז דרב אדא ב"א י"ל דס"ל כר"ל דאין לשחיטה אלא לבסוף א"כ לדידי' שחוטי חוץ אסור באכילה מדאורייתא כיון דלא נעשה בע"מ רק בסוף השחיטה ומום שלאח"מ ל"ח מום א"כ לא קשה כלל לרב אדא ב"א כיון דשחט בה פורתא אסרה דהכא שאני כיון דהי' שוגג ולא נתכוין לקנותה וא"ל כיון דבהמה בחזקת איסור עומדת לא מהימן שהי' שוגג לאפוקי אותה מחזקתה דהא אפילו לפי דבריו היא אסורה מדאורייתא משום שחוטי חוץ א"כ שפיר מהימן לרב אדא ב"א שהי' שוגג והא דתנא חטאת ולא תני זבח הוא משום דאיצטריך לאשמעינן דלא תימא דחטאת כיון דקניא לה לכפרה כדידי' דמיא ויכול לאוסרה מתחילת השחיטה כמו"ש התוס' בחולין שם למ"ד דבגמר מעשה יכול לאסור דשא"ש עיי"ש ובמהרש"א א"כ לא איצטריך ר' אדא ב"א לאוקמי בחטאת העוף ובחצי הנה פגום ודוק.
ובזה יש ליישב נמי קושית רש"י אהא דקאמר אי הכי מאי איריא חטאת ליתני זבח אפילו כי מדלית ר"ה מהכא ותימא דאדם אוסר דשא"ש תקשה נמי דמאי איריא חטאת ליתני זבח ולפי האמור ניחא דלכאורה קשה אהא דקאמר מאי איריא חטאת ליתני זבח דהנה התוס' בחולין (דף ח') הקשו אהא דקאמר התם סכין של ע"ז מותר לשחוט בה מקלקל הוא והקשו מהא דמחייב לענין שבת גבי שוחט בשבת בחוץ לע"ז משום תיקון כ"ד שהוציא מידי אבמה"ח ותירצו דשאני שבת דמלאכת מחשבת אסרה תורה אבל לענין נהנה מע"ז ל"ח הנאה כיון שקלקולו יתר על תיקונו ולפי"ז יש להקשות דמשה"כ לא תני זבח דבשאר זבח הי' פטור משום שבת כיון שקלקולו יתר על תיקונו כמו גבי ע"ז ולא כחילוק התוס' דמחלקים בין שבת לע"ז ומשה"כ נקט דוקא חטאת דבזה א"ל דהוי מקלקל כיון דבחיי' היתה עומדת לגדל וולדות דהא וולד חטאת קיי"ל דלמיתה אזלא ואפילו בחטאת העוף דבחיי' עומדת לגדל ביצים אפי"ה ל"ה מקלקל בשחיטה דהא ביצי תורין לא נהנין ולא מועלין כדאיתא במעילה (דף י"ג) א"כ גם בחיי' לא היתה ראוי' לגדל ביצים משא"כ בולד שלמים דקיי"ל דולד שלמים מיקרב שלמים לא הי' חייב כלל משום שבת משום דהוי מקלקל ולהכי נקט חטאת דוקא והיא קושי' מושכלת:
אולם לאחר העיון ניחא דהא אפילו בחטאת דאינה עומדת לגדל וולדות עכ"פ היא עומדת לאכילה וכששחטה לע"ז שוב אינה ראוי' לאכילה א"כ אכתי הוי מקלקל ואפי"ה הוא חייב ועכצ"ל כמו"ש התוס' לעיל לחלק בין שבת לע"ז משום דמלאכת מחשבת אסרה התורה א"כ קשה ליתני זבח דהא אפילו היכי דראוי לגדל וולדות אפי"ה חייב משום שבת דמלאכת מחשבת אסרה התורה ושפיר מקשה וליתני זבח ולפי"ז ל"ק קו' רש"י הנ"ל משום דכי מדלית ר"ה מהכא ותימא דאין אדם אודשא"ש לא תיקשי ליתני זבח דאם נימא דאין אדם אוסר דשא"ש ל"ה מקלקל כלל היכי דאינה עומדת רק לאכילה כיון דמשום ע"ז לא נאסרה דאין אדם אוסר דשא"ש ומשום שחוטי חוץ נמי לא נאסרה לפימ"ש דלמ"ד ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף מדאורייתא מותר שחוטי חוץ באכילה כיון דהוי בע"מ מתחילת השחיטה לא חשיב מום לפדות על ידו ואינו אסור רק משום קנס משום מטיל מום בקדשים וזה שייך דוקא במזיד אבל הכא דשחט חטאת בשוגג א"כ ל"ש קנס ושפיר הוא מותר באכילה אפילו מדרבנן א"כ שפיר י"ל דדוקא נקט חטאת דבחטאת ל"ה מקלקל כלל כיון שאינה עומדת לגדל וולדות דוולד חטאת למיתה אזלא ואינה עומדת רק לאכילה ולאכילה גם לאח"ש הוי ראוי' למ"ד אדם אוסר דשא"ש ולכך הוא חייב משא"כ בשלמים הוא פטור כיון דבחיי' היתה עומדת לגדל וולדות דוולד שלמים קריב שלמים א"כ מקלקל הוי בשחיטה ולא הי' חייב כמו בע"ז ודוק:
והא דמקשה לרב נחמן ולר' יצחק דס"ל דאין אדם אוסר דשא"ש מאי איריא חטאת ליתני זבח היינו משום דרב נחמן ור' יצחק ס"ל דמן הדין אדם אוסר דשא"ש רק שאינו אסור משום דלצעורי קא מכוין וכבר הקשו כולם אהא דמקשה ר"נ לר"ה מברייתא דשוחט בחוץ לע"ז כיון דשחט בה פורתא אסרה וכו' דהא לדידי' ג"כ קשה כיון דמן הדין גם לר"נ אדם אוסר דשא"ש רק משום דאמרינן דלצעורי קא מכוין, והנה בשחט חטאת בשוגג לע"ז לא שייך לומר לצעורי קא מכוין א"כ גם לר"נ יכול לאסור ותירץ הפלתי דהא דס"ל לר"נ דאמרינן לצעורי קא מכוין משום דס"ל דהא דאדם אוסר דשא"ש ע"י מעשה הוא רק מדרבנן ולכך נאמן לומר לצעורי קא מכוין משא"כ ר"ה דס"ל דהא דאדם אוסר דשא"ש ע"י מעשה מדאורייתא לכך לא מהימן לומר דלצעורי קא מכוין א"כ הא דיכול לאסור דשא"ש הוא רק מדרבנן שפיר חייב בשוחט בשבת בחוץ לע"ז אע"ג דלש"ל דלצעורי קא מכוין כיון דהוי רק מדרבנן ומדאורייתא לא אסרה כלל ושפיר חייב משום שחוטי חוץ משא"כ לדידך דלא ס"ל דלצעורי קא מכוין משום דאדם אוסר דשא"ש הוי מדאורייתא ע"כ קשה כיון דשחט בה פורתא אסרה עיי"ש בפלתי ולפי"ז שפיר מקשה לר"נ ולר' יצחק מאי איריא חטאת ליתני זבח דא"ל דלדידי' דוקא נקט חטאת דבחטאת ל"ה מקלקל דאינה עומדת לגדל וולדות משום דוולד חטאת למיתה אזלא משא"כ בשאר זבח הי' פטור משום דהוי מקלקל דלר"נ ור"י גם בחטאת דאינה עומדת רק לאכילה הוי ג"כ מקלקל כיון דעכ"פ מדרבנן מיהו אסור באכילה לר"נ ולר"ה ואפי"ה הוא חייב משום שבת וע"כ צ"ל כמו"ש התוס' לחלק בין שבת לע"ז כיון דמלאכת מחשבת אסרה התורה א"כ קשה ליתני זבח דאפילו בזבח דעומד לגדל וולדות הוי חייב משום שבת דמלאכת מחשבת אסרה תורה, ודוק: