כוכב מיעקב (וויידנפלד)· רבי יעקב וויידנפלד
סימן סג
יומא (דף ו') איתמר טומאת המת רב נחמן אמר הותרה היא בצבור ורב ששת אמר דחוי' היא בציבור כו' עיי"ש ושם (דף ז') איתא תנאי הוא דתניא ציץ בין שישנו על מצחו בין שאינו על מצחו מרצה דברי ר' שמעון ר' יהודה אומר עודהו על מצחו מרצה אין עודהו על מצחו אינו מרצה אמר לו ר"ש כהן גדול ביוה"כ יוכיח שאין עודהו על מצחו ומרצה אמר לו ר' יהודה הנח לכהן גדול ביוה"כ שטומאה הותרה לו בציבור עכ"ל הגמ' עיי"ש:
והנה הר"מ ז"ל פוסק בפ"ד מה' ביאת מקדש דדחוי' היא בצבור, ושם בהל"ו פוסק כר' יהודה דאין עודהו על מצחו אינו מרצה, והנה דברי הר"מ ז"ל הללו תמוהים לעין כל דמסוגי' הגמ' מוכח דלר' יהודה ס"ל דטומאה הותרה לו בצבור, והאיך מזכה שטרא לבי תרי, וכבר צוחו בזה קמאי דקמאי הכ"מ ושאר נושאי כליו של הרמז"ל עיי"ש, וכדי שלא יהי' דברי רבינו הר"מ ז"ל תמוהים כ"כ אמרתי לתרץ לפי חומר הנושא והוא, דהנה לכאורה יש להקשות קושי' נפלאה, לפ"ד התוספתא מס' פרה הביאו התוס' במס' ב"ק (דף ע"ז) ר"ש אומר פרה מטמאה טומאת אוכלין הואיל והיתה להן שעת הכושר פרים הנשרפים ושעירים הנשרפים אין מטמאין טומאת אוכלין הואיל ולא היתה להן שעת הכושר עכ"ל עיי"ש:
ולפי"ז לכאורה תמוה אהא דאמר לו ר"ש כהן גדול ביוה"כ יוכיח כו' הא לר"ש לשיטתו דפרים הנשרפים אין מטמאין טומאת אוכלין האיך מקשה דכהן גדול ביוה"כ יוכיח דאינו על מצחו ומרצה לכל טומאת הקרבן כשאירעה, הא לדידי' לא משכחת כלל טומאה בפרים הנשרפים דאינן מטמאים טומאת אוכלין ובעבודה שהיא לפני ולפנים אינו רק פרים הנשרפים דשם הציץ אינו על מצחו:
והנה לכאורה יש לתרץ זולת דקושיית ר"ש לר' יהודה הוא על האימורין אם נטמאו והאיך זורקין את הדם אם נטמאו האימורין דהאימורין יכולים ליטמא אף לר"ש, דהנה התוס' הקשו במס' מנחות (דף ק"א) הקשו וז"ל ואת"ל א"כ עולה לר"ש לא תטמא טומאת אוכלין דאוכל שאי אתה יכול להאכילו לאחרים הוא כו' וי"ל דאכילת מזבח שמה אכילה כו' עכ"ל התוס' עיי"ש וה"נ יוכלו ליטמא האימורין אף לר"ש ותסובב קו' הש"ס על האימורין אם נטמאו דהאיך יוכל לזרוק את הדם וא"ש:
וא"ל דאכתי תקשי האיך מקשה ר"ש כהן גדול ביוה"כ יוכיח לשיטתו דאף דנטמאו האימורים מ"מ הא קיי"ל נטמא החלב והבשר קיים זורק את הדם עיין פסחים פ' כ"צ והכ"נ כיון דהבשר לא יכול ליטמא לר"ש דהוי אוכל שאין אתה יכול להאכילו לאחרים אף דהאימורין יוכלו לקבל טומאה מ"מ הוי הבשר קיים ותהדר שוב קושייתי' לדוכתא:
אבל יש מקום בראש לתרץ בזה, עפ"י דברי הירושלמי במס' יומא פ' שני שעירים דבעיא הוא אבדו האימורים מה שיזרק את הדם בכשר ואמרינן שם אשתמיטתי' מיני' הא דאמר אילפא שאם חשב בפרים הנשרפים לא עשה ולא כלום דלא חשוב אכילה אלא או אכילת אדם או אכילת מזבח ופרים הנשרפים לא חשיב אכילה לענין פגול וכמו כן לא חשיב אכילה לענין שיהי' מותר לזרוק עליו את הדם אלמא דפרים הנשרפים אם אבדו או נטמאו האימורים לא יוכל לזרוק את הדם על הבשר ושפיר מקשה אר"ש אם נטמאו האימורין האיך יוכל לזרוק את הדם על הבשר כנ"ל ודוק:
אבל לפי"ז עדיין תקשי האיך מיכשרי האימורים לקבל טומאה, אם נאמר דעיקר קושיית ר"ש לר' יהודה הוא מטומאת האימורים כנ"ל, דהנה בפסחים (דף כ' ע"א) איתא אהא דאמרינן שם האי בשר דאתכשר במאי כו' ומסקינן שם אמר רב יהודה אמר שמואל כגון שהיתה פרה של זבחי שלמים להעבירה בנהר ועדיין משקה טופח עלי' ועיין שם בתוס' ד"ה ובשעת שחיטה וז"ל פי' הקונטרס דא"א שלא יפול מן העור על הבשר ודחי זאת בתוס' מיי"ש ואומר ר"י דע"י העור הוכשר הבשר דבהעור והרוטב (דף קי"ח) פליגי אי יש יד להכשר אבל לכ"ע יש שומר להכשר ובכל העור באו מים בעודם מחוברים עכ"ל עיי"ש:
ולפי"ז לכאורה יש לומר ה"נ דע"י העור והבשר מיכשרי האימורים לקבל טומאה, אבל כד דייקינן שפיר הא ליתא ויש לחלק בין הא דפסחים לנ"ד, דהנה בחולין פ' העור והרוטב (דף קכ"ח) איתא בעי אביי מהו שתעשה יד לחברתה תיקו אמר ר' ירמיה הרי אמרו המשתחוה לחצי דלעת אסרה עיי"ש בעי ר' ירמי' מהו שתעשה יד לחברתה תיקו עכ"ל הגמ' וכתבו שם בתוס' בד"ה הרי אמרו בסה"ד וז"ל שם ונראה כלשון שפי' בקונטרס דבעי אם נגע שרץ בחצי שהשתחוה אם יעשה יד לחצי האחר הואיל ואין ראוי לקבל טומאה לר"ש דאמר אוכל שאין יכול להאכילו לאחרים אינו אוכל שלא דמי לשאר ידות דהתם אינו מקבל טומאה לפי שאינן ראויות לאכילה ועץ בעלמא הוא אבל הכא אוכל גמור היא אבל דבר אחר גורם לו שאין ראוי להאכילו לאחרים כו' עכ"ל התוס' עיי"ש ולפי דבריהם הדק"ו הנ"ל לדוכתא האיך יוכלו האימורים לקבל טומאה דהא לא הוכשרו ואי דהוכשרו אגב העור והבשר כדאמרינן בפסחים הנ"ל, ז"א דהא הכא הבשר אינו מקבל טומאה דהא אוכל שאין אתה יכול להאכילם לאחרים ורק האימורים יוכלו לקבל טומאה כנ"ל, ולפי"ז לא יוכלו ליכשר האימורים אגב הבשר לדברי התוס' הנ"ל דהא הכא הבשר מצד עצמו הוי אוכל אלא לר"ש דאמר אוכל שאין אתה יכול להאכילו לאחרים אינו קרוי אוכל ל"ה הבשר אוכל ולפי"ז לא הוי הבשר שומר להאימורים שיוכשרו לקבל טומאה לדברי הגמ' בחולין הנ"ל לאיבעי' דר' ירמי' לפי' שני שבקונטרס, ול"ד להא דפסחים הנ"ל דהתם העור מצד עצמו ל"ה אוכל ומש"ה יוכל לעשות יד ושומר להכשר אבל הכא דגם הבשר אינו מקבל טומאה מטעם דהוי אוכל שאין אתה יכול להאכילו לאחרים כנ"ל וחזרה קושיתי' הנ"ל לאיתנה הראשון וקמה וגם נצבה עצומה ונפלאה:
[קו' הנשגבה זו כבר עשתה לה כנפים ומבדרת בעולם התלמודי בשם אומרה וראה בס' מהר"י הכהן לדודו הגאון מטארנא ז"ל מה שכתב לפלפל בה, ואמנם מסקנת הענין מה שהוסיף בגאון עוזו בישוב הר"מ שהחל בו חסר וחבל על דאבדין]: