אור ברסלב

כוכב מיעקב (וויידנפלד)· רבי יעקב וויידנפלד

סימן סב

סימן סא

ב"ה יום ו' עש"ק תרל"ט דא"ק הרימרלוב.

שלום וי"ד לכבוד אהובי יד"נ הרב החריף מופלג ושנון זית רענן חד השכל חוטר מגזע תרשישים כש"ת מו"ה שלום אלטר הורוויץ נ"י הוא הרה"ג אבד"ק טאסט ז"ל נכד הגאון הגדול ר' משולם אבד"ק סטאניסלאב שליט"א.

ביום אתמול כי יעבור הגיעני ח"ת ואף כי אפפוני חבילי שאלות מכל צד מ"מ פניתי להשיבו למען אהבתי אותו ולמען כבוד זקנו מורי הגאון האמיתי שליט"א מה שעלה על רעיוני בעת אשר עברו עיני בדבריך:

הקשית ע"ד התוס' בשבועות (ט"ו) בשחיטת כבשים שהקשו למ"ד תנור מקדש כו' והיא סתירה לדברי התוס' מנחות (צ"ה) דכתבו דבקדושת כלי לבד לא מפסל ביוצא ואנן בעינן דבר היוצא בה נפסל עיי"ש יפה הערת בזה:

ונראה לדעתי לתרץ קו' בטוטו"ד דהנה התוס' הקשו בכמה דוכתי כיון דבקדושת כלי לא מפסל ביוצא א"כ מנחת כהנים וחביתי כה"ג דלית בהן קמיצה אימתי מפסלי ביוצא ותירצו דבהאי מועיל קידוש כלי לבד והנה בש"ס מנחות (מ"ה ע"ב) איכא פלוגתא בין ר"ע ור"ש דר"ע סובר דהלחם מעכב את הכבשים ואין הכבשים מעכבים את הלחם ור"ש סובר בהיפך והנה שם (בד' מ"ו) איתא דשתי הלחם דבאות בפ"ע מדאורייתא לאכילה אתיין והא דיוצא לבית השריפה היא משום גזירה דרבה עיי"ש, והנה התוס' בזבחים (מ"ג ע"א) בד"ה והלבונה הקשו אהא דשייך פיגול באימורין הא כל כמה דלא מקטיר אימורין כהנים לא מצי אכלי בשר א"כ הוי מתיר ועל מתיר אין חייבין משום פיגול ותירצו דלא חשיבא מתיר כיון דאם נטמאו או אבדו שרי הבשר באכילה:

ולפי"ז קשה לי אהא דדייקו התוס' בכמה דוכתי דבקרימת פנים בתנור לא מפסלי שתי הלחם ביוצא דהא בדבר שאין לו מתירין בקדושת כלי לבד מפסלי והשתי הלחם הוי ג"כ אין לו מתירין דאם אבדו הכבשים והשתי הלחם באות בפ"ע שרי באכילה השתי הלחם מה"ת וא"כ לא מיקרי הכבשים מתיר שלהם כמ"ש התוס' גבי אימורין ואמאי לא יפסלו ביוצא בקדושת כלי לבד ועכצ"ל דהא דמשמע דבקרימת פנים בתנור לא מפסלו שתי הלחם ביוצא היא דוקא לרשב"נ דסובר דכבשים מעכבים את הלחם אבל לר"ע דסובר דאין הכבשים מעכבים את הלחם והרמב"ם פסק כן להלכה שפיר מפסלי שתי הלחם ביוצא בקדושת תנור בלבד דלר"ע הוי שתי הלחם אין לו מתירין ובאין לו מתירין סגי בקדושת כלי לבד, ואף דאמרי' במנחות (מ"ו) דאם הוזקקו בשחיטה מעכבין זא"ז ואם אבדו הכבשים אבד הלחם, מ"מ כבר אהני קידוש כלי אף ליפסל ביוצא כיון שבעודו קודם שחיטה וקודם תנופה לא הי' להם מתירין ויש לעיין בהא דמנחות (מ"ז) דאמר א"ב לאפסולי ביוצא ותוס' מנחות (מ"ו) ד"ה ואיזו ולפי"ז שפיר הקשו התוס' בשבועות דלמ"ד התנור מקדש ואית לי' כר"ע דהכבשים אינם מעכבים את הלחם ולדידי' מפסלי שתי הלחם ביוצא בקדושת תנור בלבד כמ"ש א"כ יכול לקדש בהם את העורה ודוק כי נכון:

מ"ש בש"ס ב"ק (מ"א) אהא דמקשה התם אימא ה"מ היכא דבדק צור ושחט דעבדי' כעין סקילה ומשני אטו סכין כתיבא באורייתא והקשית לפי"מ דאמרינן בסנהדרין (ק"י ב') דבהמה של עיר הנדחת מיבעי' לר"ח אם מהני לי' סכין לטהרה מידי נבילה כיון דלפי חרב אמר רחמנא אע"ג דשחיטתה זו היא מיתתה הואיל ומיתתה בסייף והכא שחטה בסכין ולפי"ז בשור הנסקל נמי דאף היכי דעביד כעין סקילה בצור אסרה תורה משום דשחיטתו זו היא מיתתו דמיתתו בסקילה אבל שחיטה בסכין שפיר מהני יפה הקשית:

ולדעתי נראה לתרץ דהנה דקיי"ל בכל דוכתי דכמיתת הבעלים כך מיתת השור ועיין בש"ס סנהדרין גבי שורו של כה"ג בכמה כו' ועיין בתוס' סנהדרין (דף ע"ח) ד"ה שור טריפה דבזה ל"ש לומר דכמיתת הבעלים כך מיתת השור משום דאין הטעם שוה לשניהם עיי"ש והנה בסנהדרין (דף מ"ה) איתא דברוצח אם אי אתה יכול להמיתו במיתה הכתובה אתה ממיתו בכל מיתה שאתה יכול להמיתו ועיין בתוס' שם בד"ה משום דהקשו דהיכי דייק בהנשרפין דאם הותרו לדבר החמור הוי מותרה לדבר הקל דשאני החם דמיתתו בכל מיתה שאתה יכול להמיתו כיון דחייב מיתה ולפי"ז הכ"נ בשה"נ דמיתתו שוה למיתת הבעלים בכל מילי אם אי אתה יכול להמיתו במיתה הכתובה בו בסקילה אתה יכול להמיתו בכל מיתה שיכול ולפי"ז שפיר משני הש"ס דאטו סכין כתובה באורייתא וא"ל דשאני צור משום דזו היא מיתתו דסכין נמי היינו מיתתו דאם לא תוכל להמיתו בסקילה יכול אתה להמיתו בסייף וכדומה ודוק:

ע"ד קושי' העולם שהבאת ע"ד התוס' חולין (ק"מ) ד"ה למעוטי דאיבעי' להו להתוס' דבהקדיש בהמה של עיר הנדחת והקריבה אם הקרבן כשר דהא בש"ס סנהדרין (קי"ב) מיבעי' לי' אי מהני השחיטה כלל לטהרה מידי נבילה והאיך נוכל לומר דכשר להקרבה:

לחומר הקושי' עלה כעת על רעיוני לתרץ והוא דהנה בש"ס סנהדרין שם איתא אם היו בה קדשי בה"ב יפדו והנה דעת הרמב"ם פ"ד מה' עכו"ם דיפדו ואח"כ ישרפו וע"ש בכ"מ והנה חזות קשה לי אמאי לא ישרפו אף קודם הפדיה כיון דלאחר הפדי' בעי שריפה וא"כ בודאי אם נהנה מהם קודם הפדי' לא מעל כדאמרי' בש"ס פסחים כ"ט באוכל חמץ של הקדש דלא מעל למאן דאמר דאין פודין את הקדשים להאכילן לכלבים כיון דלא שוה מידי וא"כ ה"נ בודאי לא מעל בקבה"ב של עיר הנדחת כיון דלא שוה מידי דהא אם יפדנו בעי שריפה ועי' בירושלמי בפ' חלק דפליגי ר"י ור"ל אי מעל בקהמ"ז של עיר הנדחת וא"כ הוי כמו קדשים שמתו שיצאו מידי מעילה ד"ת ובקדשים שמתו מוכח להדי' בש"ס מעילה דפקע קדושה מינייהו דמקשה שם (בדף י"ב) וכי קדושה שבהן להיכן הלכה ועי' בתוס' קידושין (נ"ז) ד"ה מה דמוכח להדי' כן דבקדשים שמתו פקע הקדושה לגמרי וא"כ אמאי לא ישרפו קודם הפדיה דאי משום דהוי שלל שמים הא כיון דלא מעל אם נהנה מהם כיון דבעי שריפה לאחר הפדיה לא שוה מידי א"כ פקע הקדושה מינייהו ושוב ל"ה שלל שמים ואמאי לא ישרפו אף קודם הפדיה והיא קושי' פליאה לכאורה:

אולם לאחר העיון ניחא דמבואר להדי' בש"ס סנהדרין (קי"ג) דלענין מע"ש כיון דמדרבנן הוי מחיצה לקלוט הוי שלל ירושלים ולא חל עליו כלל איסור ע"ה ועי' בתוס' ב"מ נ"ג ד"ה לא פלוג דכתבו להדי' כן דהעמידו דבריהם על דברי תורה והנה אפי' בחטאות המתות אמרי' דלא נהנין ולא מועלין ולדעת רש"י שם (בדף י') איכא מעילה מדרבנן וזה סותר לדברי רש"י (בדף ג') ד"ה ולא מועלין ועי' ברש"י (בדף י"ב ע"ב) ד"ה קתני דמוכח שם ג"כ מדברי רש"י דכל היכא דאמרי' לא נהנין ולא מועלין איכא מעילה מדרבנן וא"כ בנ"ד נמי אע"ג דמעילה מן התורה ליכא מ"מ מדרבנן מיהו אסור ליהנות מהם דלא גרע מחטאות המתות וא"כ העמידו דבריהם ע"ד תורה והוי שלל שמים ולכך אין טעונין שריפה קודם הפדי' ולפי"ז י"ל דמיבעי' להו להתוס' דבהקדיש בהמה למזבח של עה"נ שהיתה קדושה לבה"ב ומיבעי' להתוס' שפיר אם הקרבן כשר כיון דלהריגה קיימא דהדין היא שיפדו אותה ואח"כ יהרגנה ועי' בכ"מ בפ"ד מהל' עכו"ם דבבהמה של קדשי בה"ב מחויב להורגה אחר הפדי' ובזה ל"ק קושית העולם דמיבעי' לי' בש"ס סנהדרין אי מהני שחיטה בה לטהרה מידי נבילה משום דלפי חרב אמר רחמנא דהא שוחטה עוד קודם הפדי' ואז אין דינה במיתה דהא קודם הפדי' הוי אכתי שלל שמים כיון דמדרבנן אסור להנות ממנה קודם הפדי' הוי שלל שמים ומותר באכילה כמו מע"ש רק דלהתוס' מיבעי' להו אם הקרבן היא כשר כיון דעבר על מצות התורה דהדין היא דמחויב לפדותה ולהורגה אבל אין לומר בזה שחיטה לא יועיל כלל לטהרה מידי נבילה דהא קודם הפדי' הוי שלל שמים ודוק בזה:

אמנם לכאורה יש לשדות בזה נרגא דמשנה מפורשת בש"ס תמורה ל"ב דקבה"ב שהתפיסן לקמ"ז לא עשה ולא כלום ועי' בתוס' זבחים (קי"ג) ד"ה חוץ בסוף הדיבור כתבו דפרה קבה"ב היא ואין יכול לשנותה לקמ"ז אולם בירושלמי חפ"ה דשקלים מבואר להדי' דקמ"ז מוציאין הראוי להם מקבה"ב ואין קבה"ב מוציאין הראוי להן מקמ"ז והנה הירושלמי הזה הוא סותר למשנה דתמורה הנ"ל דמבואר להדי' דאין משנין מקבה"ב לקמ"ז ועי' במראה הפנים דמתרץ דהמשנה דתמורה מיירי בבהמה והירושלמי מיירי ממעות והרואה בעין חודרת יראה דכוונתו היא דמש"ה בבהמה אסור לשנות מקבה"ב למזבח דאין בזה עלי' כלל כיון דקיי"ל דבמתפיס תמימים לבה"ב אינן נפדין רק למזבח משום דכל הראוי למזבח אינו יוצא מידי מזבח לעולם א"כ לא הרויח המזבח בזה אם משנה אותה מקבה"ב למזבח דאף אם יפדה אותה כדין קבה"ב ישאר הבהמה למזבח משא"כ במעות דאם ילך המעות לבה"ב יפסיד המזבח ולכך שפיר מותר לשנות מקבה"ב למזבח דהיא עלי' מקדושה קלה לחמורה ולפי"ז בנ"ד נמי יכול לשנות מקבה"ב למזבח דהכא אין לומר דלא ירויח המזבח בזה דאפי' אם יפדנו תשאר הבהמה למזבח כדין מתפיס תמימין שחיטה לטהרה מידי נבילה כקושית העולם הנ"ל ולכך בנ"ד שפיר יכול לשנות מבה"ב למזבח כדין מעות של קבה"ב ודוק היטב כי דבר נפלא היא לדעתי:

ודע דמדברי התוס' בזבחים ד"ה חוץ הנ"ל שהבאתי היא סתירה לדברי הירושלמי דהא דמתפיס תמימין לבה"ב אינן נפדין אלא למזבח אינן רק מדרבנן משום קנס כמבואר בתוס' זבחים נ"ט ד"ה עד ועי' במשל"מ וא"כ בפרה אפי' למ"ד דנפדית תמימ' בודאי יוצאה לחולין כיון דלא שינה ממצותה ועי' בתוס' תמורה (ל"ג ע"ב) ד"ה משום ולפי דברי הירושלמי בפרת חטאת שפיר מותר לשנותה לקדשי מזבח ודוק:

ע"ד קו' בסוגי' דנודרת (גטין ל"ה) דמקשה שם בגמ' ודילמא אזלא לגבי חכם ושרי לה והקשית לפי תשו' הר"ן הנודע בא' שנדר דבר מה ואח"ז נדר שכל פעם שישאל על נדרו ראשון יהי' חוזר עליו הנדר עד לעולם ופסק שיכולים להתירו בפ"א כל הנדר שנדר לעולם אע"ג דאיכא נדר שלא חזר עליו עדיין כיון שהחכם עוקר הנדר מעיקרו ולפי"ז מאחר דמבואר בהרמב"ן והרשב"א בנדר שע"י תנאי סגי בחרטה דהשתא וא"כ שפיר יכולין להדירה בעולם ואז לא יוכל החכם להתיר כיון דבחרטה דהשתא אינו עוקר הנדר מעיקרו רק מיגז גייז והעלית לתרץ קו' עפ"י דברי הירושלמי בפ' השותפין כפי שיבואר:

לדעתי נראה לתרץ קו' בפשיטות והיא דבאמת דעת ר"ת וכן דעת הר"ן בעצמו בסוגי' דיש נדר בתוך נדר דאם אמר קונם ככר זה קונם ככר זה עלי אינו חייב אלא אחת והא דיש נדר בתוך נדר דוקא למנות שני נזירות הוא דאמרינן, ולפי"ז אין התחלה כלל לקו' דהנה נודע דעת הש"ך דהא דנשאל על הראשונה שני' חלה היינו דוקא בחכם משום שעוקר הנדר מעיקרו אבל לא בהפרת הבעל ולפי' ממ"נ ל"ק כלל קו' שהקשית דנדרה אותה בלטולם, דממנ"פ דאם החכם יתיר לה ע"י פתח או ע"י חרטה דמעיקרא שפיר יכול החכם להתיר בפ"א וכמ"ש הר"ן משום דחכם עוקר הנדר מעיקרו, ואם יתיר לה ע"י חרטה דהשתא א"כ בכה"ג לא חל הנדר השני כלל שנדרה באופן שאם תשאל על הראשון יהי' חל הנדר השני וכן לעולם כיון דע"י חרטה דהשתא לא נעקר מעיקרא והוי כמו בהפרת הבעל א"כ אפילו אם תשאל על הנדר הראשון ע"י חרטה דהשתא לא יהי' חל הנדר השני כיון דלא נעקר הנדר למפרע א"כ אפילו לאחר ההתרה לא חל וכדאמרינן בש"ס כתובות (נ"ט) מי איכא מידי דאילו השתא לא קדיש ולקמי' קדיש ובזה נסתר מה שתירצת קו' עפ"י דברי הירושלמי בריש פ' השותפין דלמ"ד דהולכין בתר חלות הנדר א"כ בכה"ג נשאל על הראשון ואינו נשאל על השני משום דהוי כנדר אחד ונדר שהותר מקצתו הותר כולו, במ"כ משתמיט ממך דין מפורש בסי' רפ"ט דאפילו בחרטה דמעיקרא איכא שני דעות אי אמרינן בזה נדר שהותר מקצתו הותר כולו ואפילו לדעת הסוברים דבחרטה דמעיקרא אמרינן נדר שהותר מקצתו הותר כולו אבל בחרטה דהשתא ל"א בזה נדר שהותר מקצתו הותר כולו כמו בהפרת הבעל דל"א נדר שהותר מקצתו הותר כולו משום דבעל מיגז גייז ועיין בר"ן נדרים כ"ז וה"נ בחרטה דהשתא וז"ב ופשוט:

גם מ"ש לתרץ קו' האחרונים שהקשו בסוגי' דנודרת דהאשה תוכל להערים שתידור מקודם נדר זה שבדעת היתומים להדירה וג"כ על תנאי ואח"כ יתיר לה החכם הנדר הראשון ע"י חרטה דהשתא וא"כ הנדר של היתומים לא יחול עלי' כלל דאע"ג דאם נשאל על הראשונה אין השני' חיילא היינו דוקא בפתח אבל בחרטה דהשתא דאין נעקר הנדר למפרע בודאי לא חל הנדר השני וכתבת ליישב דהיתומים יכולים להדיר אותה בפירוש שאף שעשתה איזה נדר מקודם כשתשאל עליו יחול עלי' נדרים מחדש אח"ז ובכה"ג מהני אפילו אם מיגז גייז והבאת סמוכים לדבריך משו"ת מהרי"ו ב"ח בטו"ז וב"ח בסי' רפ"ט ובזה העלית מרגניתא טבא ע"ד הפלפול:

אולם באמת ז"א ושגית בזה דבאמת אפילו אם ידירו אותה היתומים בפירוש שאף אם תשאל על הנדר הראשון יחול עלי' נדרם מחדש אם התירה הנדר הראשון ע"י חרטה דהשתא חל עלי' נדרם של היתומים כיון דבחרטה דהשתא לא נעקר הנדר מעיקרו וא"כ לא חל נדרם של היתומים למפרע קודם שהתירה הנדר הראשון א"כ אף לאחר ההתרה לא חל הנדר של היתומים וכדאיתא בש"ס כתובות ונדרים להדיא דמי איכא מידי וכו' ול"ד למה דמבואר בשו"ת מהרי"ו פ"ח דאם אמרה כשתשאל על הנדר הראשון אז יחול עלי' הנדר השני אז חל הנדר השני רק לאחר שישאל על הראשון דהתם שפיר חל הנדר לאחר השאלה משום דבידו הי' לנדור שאם ישאל על הראשון יחול עליו הנדר השני למפרע ולכך שפיר חל גם לאח"ז אבל אם התירה הנדר הראשון ע"י חרטה דהשתא א"כ אין בידה לקבל עלי' הנדר השני למפרע כיון דבחרטה דהשתא לא נעקר הנדר מעיקרו וכיון דאין בידה לחול עליו השני למפרע ממילא גם הנדר השני אינו חל משום דמי איכא מידי וכו' ואפילו לדעת המרדכי דבמקנה דבר שלב"ל לכשיבא בעולם הוא קונה כבר כתב המקנה בקידושין דהיינו דוקא במכירה בשטר אבל בהקדש ונדר דהיא רק באמירה בעלמא גם המרדכי מודה דאפילו אם אמר לכשיבא בעולם יהי' חל הנדר אינו חל כיון דבשעה שבא לעולם ליתא לאמירה כלל וכעין זה כתב השעה"מ לחלק בין איסור אחות אשה להקדש ונדר כנודע א"כ בודאי לא חל בנ"ד הנדר של היתומים אחר ההתרה של הנדר הראשון ע"י חרטה דהשתא ודוק:

והנראה לדעתי לתרץ קו' האחרונים בטו"ט דהנה הטעם דהרמב"ן והרשב"א דסגי בחרטה דהשתא היא משום דאין ברצונה בקיומו של הנדר כלל רק כדי לזרק א"ע שלא יעשה הדבר הזה שעשה התנאי עליו ודעת הגהות מרדכי בב"מ דבכה"ג לא חל הנדר כלל משום דהוי אסמכתא ועיין בשו"ת מהרי"ט תשובה כ"א שהאריך בזה ולפי"ז הא תינח בנדר על תנאי שלא הי' כוונתו לתכלית הנדר ואדרבא כונתו הי' שלא יעשה הדבר הזה ולא יחול עליו הנדר וא"כ הוי כאסמכתא ומשה"כ קיל הנדר הזה וסגי בחרטה דהשתא אבל הכא בנ"ד דבכונה האשה נודרת מקודם נדר א"ת בכדי להבריח נדר של היתומים א"כ ברצונה של האשה לקיים הנדר הראשון כדי שלא יחול עלי' הנדר של היתומים א"כ ל"ה אסמכתא כיון דכל מגמתה הי' שתעבור על התנאי ושיחול עלי' הנדר הראשון כדי שלא יחול עלי' הנדר של היתומים א"כ בודאי אין מועיל חרטה דהשתא רק פתח או חרטה דמעיקרא ובזה שפיר יחול הנדר של היתומים דאם נשאל על הראשון השני חל וכן מבואר להדיא בהגהות מרדכי כמ"ש שהקשה דאמאי צ"ה אסמכתא בהילני המלכה שנדרה בנזיר אם יבא בנה מהמלחמה שאני התם דגמרה ואמרה כדי שיועיל הזכות לבנה משה"כ ל"ה אסמכתא ובנ"ד דמי ג"כ להאי דהילני המלכה ולא סגי בחרטה דהשתא ודוק כי ברור ונכון היא:

והנני ידידך דו"ש באהבה ובלונ"ח יעקב וויידענפעלד.

תוכן העניינים

כוכב מיעקב (וויידנפלד)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה