כוכב מיעקב (וויידנפלד)· רבי יעקב וויידנפלד
סימן מט
ב"ה א' משפטים תרל"ח.
שוכט"ס לידיד נפשי הרב החריף ובקי חו"ש מו"ה שמואל ענגיל נ"י [הוא הרב הגאון הגדול אבד"ק ראדימישלא שליט"א].
יקרתך השגתי לנכון ועיינתי בנועם פלפולך וגם נידון השאלה והנני להשיבך בקצרה מה שעלה על רעיוני בהשקפה ראשונה:
ע"ד אשר תמהת על הדג"מ באע"ז סי' ל"ט שתמה על הב"ח שכתב דאם אחד קידש אשה לאחר ל' יום וקידשה השני בתוך ל' ואמר לה לאחר שימות בעליך מקודשת הואיל דבידו עכשיו לקדשה דהא הרשב"א ז"ל מקשה באבעיא דר' אושעיא בקידושין (ס"ב) בנותן שתי פרוטות דמ"ש מהמקדש אלאחר ל' יום ותירץ דשאני הכא דכל הל' יום תהי' ראוי' לקידושין אבל כאן יגיע זמן שלא תהי' ראוי' לקידושין י"ל דלא מהני ותמה הדג"מ דלפי"ז מאחר דבאיבעיא דרב אושעי' פסקינן דלא הוי רק קדושי ספק א"כ גם בנידון דהב"ח לא יהי' רק ספק קידושין כיון דיגיע זמן שלא תהי' ראוי' לקידושין, וע"ז תמהת דבאמת הרמב"ם פסק כרב אושעיא דהוי ודאי קדושין וכמ"ש הרשב"א דאיפשט האיבעיא דרב אושעיא מנדרים (דף פ"ו) בהא דשדה זו שאני מוכר לך כו' אך הר"ן כתב דיש לחלק משום דהקדושין השניים אינן בידו אבל ממילא נשמע דאם אמר לפנוי' הרי את מקודשת לאחר שתתקדש ותתגרש מבעלך בודאי מהני כיון דאותן הקדושין שרוצה לקדש בידו לקדש עכשיו ודמי לשדה זו שאני מוכר לך וא"כ יפה כתב הב"ח דבכה"ג מהני ולא דמי להאיבעיא דר' אושעיא רק לשדה זו שאני מוכר לך, ע"כ א תוכן דבריך:
ולדעתי נראה דדברי הדגול מרבבה נכונים הם אף כי לכאורה יפה הקשית אולם באמת אדרבה אני קורא תימה על דברי הב"ח דפסק דמהני דהוא נגד דברי הירושלמי בקידושין פ' האומר ה"ה דאיתא שם חד בר נש הוה אזיל מקדשא חדא איתא קדמיה חבריה ואמר לה הוי ידעה דההן גברא דהוא אזיל מקדשתיך דעתיה בישא עתיד הוא מישבק ליך אלא הא לך פרוטה זו שתתקדשי לי בה לכשיגרשך מהו ומסיק שם דדמי לפדאן אחרים דלא קדשו וגרע מאיבעיא דר' אושעיא דשם דמי לפדאן הוא עיי"ש היטב, הרי להדיא דאם אמר לפנוי' תתקדשי לי לאחר שתתקדשי ותתגרש אינה מקודשת ולא הוי ספק אפי' קדושין להיפך מדברי הב"ח:
אולם אכתי צ"ע דין זה דהירושלמי גופא דמ"ש מהא דשדה זו שאני מוכר לך לכשאקחנה ממך תיקדש דקדשה משום דבידו להקדישה עכשיו והכ"נ בקידש אשה פנוי' לאחר שתתקדש ותתגרש כעין העובדא דירושלמי נימא דמקודשת משום דבידו לקדשה עכשיו, אולם לאחר העיון לא דמי כלל זה לזה, דלכאורה קשה על הרשב"א דמדמה איבעיא דרב אושעיא להא דשדה זו שאני מוכר לך דהא בשדה זו שאני מוכר לך תליא בדעת המקדיש בלבד ושפיר הוי בידו להקדישה מעכשיו משא"כ בקדושי אשה אינו תלוי בדעתו בלבד כי אולי לא תאבה האשה להתקדש לו עכשיו:
אבל באמת ניחא דגבי איבעיא דרב אושעיא שנתקדשה לו האשה עכשיו א"כ חזינן דברצון האשה להתקדש לו תיכף שפיר אמרינן דמקודשת אף לאחר הגירושין משום דבידו לקדשה מעכשיו כיון דרצון האשה להתקדש לו עכשיו וכן מבואר להדיא בלשון הרשב"א דנדרים שם ובחידושי הר קידושין פרק האומר א"כ הא תינח באיבעיא דר' אושעי משא"כ בעובדא דירושלמי דלע"ע אין ברצונה להתקדש לו רק אחר שיגרשה השני שברצונה להתקדש לו עכשיו א"כ לא דמי לשדה זו שאני מוכר לך דהתם שפיר הוא בידו להקדישה עכשיו דתליא בדעתו בלבד אבל הכא אין בידו לקדשה מעכשיו דהאשה לא תתרצה להתקדש לו תיכף וז"ב מאוד ולפי"ז משא"כ בדין הב"ח ז"ל שוב לא דמי לאיבעי' דר' אושעי' רק היינו הא דירושלמי וא"כ דברי הדגול מרבבה נכונים הם מאוד אך לפימ"ש לא דק בזה במה שכתב דהוי ספק קדושין כמו באיבעיא דר' אושעיא דבאמת בזה לא הוי אפי' ספק קדושין כמבואר להדיא בירושלמי ודוק:
אולם לפימ"ש דמש"ה בקידש פנוי' לאחר שתתקדש ותתגרש מהאחר אינה מקודשת דל"ה בידו לקדשה דשמא אין ברצונה להתקדש לו עכשיו א"כ יולד לנו דין חדש דאם ברצונה להתקדש לו עכשיו תהי' מקודשת דהשתא הוי בידו לקדשה אולם באמת אפילו בכגון דא אינה מקודשת דכיון דבלא רצונה לא היתה מקודשת רק ע"י רצונה מקודשת וא"כ הוי קדושין מחמתה והקדושין בעינן שיהיו מחמתו דכתיב כי יקח וכמ"ש המהרי"ט לענין פשטה קדושה בכולה דלא אמרינן אפי' מרצונה כיון דבעינן הקדושין מחמתו ולא מחמתה מובא בב"ש סימן ל"א ס"ק ט"ו עיי"ש ודוק כי נכון הוא בס"ד:
ובגוף דברי הירושלמי דמחלק בין לאחר שיחלוץ לך יבמיך דאינה מקודשת בין לאחר שימות יבמיך דמקודשת נראה לי הטעם לפימ"ש התוס' בגיטין (כ"ה) ד"ה ר"י ובכמה דוכתי לחלק בין הא דמעשר שני יהי' מחולל על סלע שתעלה בידו מן הכיס בין הא דגיטין במגרש מהיום אם מתי משום דבגיטין עומד הדבר להתברר בודאי אם יחי' או ימות אבל הכא יכול להיות שלא יתברר לעולם שלא יעלה הסלע מהכיס ולפי"ז נוכל לומר דה"ט דהירושלמי דפסק לאחר שיחלוץ לך יבמיך דאינה מקודשת משום דאין ברירה דיוכל להיות שלא יתברר לעולם דאולי ייבם אותה משא"כ באחר שימות יבמיך דעתיד הדבר להתברר דסוף כל אדם למות בזה אמרינן יש ברירה ושפיר היא מקודשת ודוק:
ובדבר השאלה נידון השו"ב וברצונך לצדד להתירא מצד דהיא פסול דרבנן ופסול דרבנן בעי הכרזה בזה לבבי לא ידמה כן דנראה להדיא מדברי התוס' ב"מ (דף ה') ד"ה לא דדוקא לפסול עדות בעינן הכרזה אבל לשבועה לא בעי הכרזה וכן נכון הוא בטעמא דעיקר הטעם דבעינן הכרזה הוא מטעם פסידא דלקוחות ומה"ט כתב הנמ"י דלאותו עדות שנפסל עליו לא בעינן הכרזה עיי"ש והא תינח לענין עדות אבל לענין שבועה לא בעינן הכרזה ובאמת מדברי הנמ"י פ' ז"ב נראה להדיא דאפילו בשבועה בעינן הכרזה אולם באמת לפי דברי הנמ"י בעצמו דלאותו עדות שנפסל עליו לא בעינן הכרזה משום דליכא בזה פסידא דלקוחות ולפי"ז נכון הוא דלשבועה לא בעינן הכרזה וכמו שנראה מדברי התוס' ב"מ הנ"ל וא"כ בודאי הוי חשוד לאותו דבר אף בלא הכרזה:
אולם בלא"ה שפיר כתבת דאין שום חשש עליו כיון שאין שום עדות רק שהשו"ב הודה בעצמו וא"כ כשר הוא ממנ"פ דאם נאמן הוא לומר שעשה כזאת ששחט בלא הקוויטיל נאמן הוא לומר שלא עשה שום עול ואם לא נאמינהו ע"ז אינו נאמן ג"כ על מה שאמר ששחט בלא קוויטל וכעין זה איתא בירושלמי דמאי (פ"ג ה"ד) מאי שיהא נאמן נטלתי' והנחתי אחרים מתוקנים תחתיהם אם אתה מאמינו שנטל תאמינו שנתן ואם אין אתה מאמינו שנתן אל תאמינהו שנטל וכעין זה איתא בתשובות מהר"ם לובלין סי' ס"ו מובא בט"ז יו"ד סי' מ"ח ס"ק י"ט עיי"ש:
ומלבד זאת נראה לדעתי ברור דאם לא כתב בכתב ידו ורק חתם בח"י לא מהני כלל אפי' לדעת הסוברים דחרם בכתב מהני ואף שבח"ס תשובה רכ"ז כתב דחתימה ג"כ מהני כבר הארכתי לסתור כל ראיותיו ודוק:
ע"כ לדעתי הדבר ברור כי אין כאן שום חשש כלל על השו"ב הזה, יאכלו ענוים וישבעו משחיטתו בלי שום חשש ופקפוק כלל:
והנני ידידו דו"ש בלונפ"ח יעקב וויידענפעלד.