כוכב מיעקב (וויידנפלד)· רבי יעקב וויידנפלד
סימן מז
שלום וכט"ס לכבוד ידידי הרב המאה"ג החריף ובקי בנש"ק החסיד כש"ת מו"ה משה נ"י אבד"ק נראדזיסק יצ"ו.
היום הגיעני יקרתו לנכון והנני עט ממהר להשיבו על אתר כרצונו היקר. ע"ד שאלתו באשה אחת שבקשה מאיש אחד שירחיב הזמן לבעל חובו מהר"ר ראובן קרובה של האשה הנ"ל ואחר רוב הפיוס התעשת לה למלאות רצונה אך אמר לה מה תתן לי בעבור זה ואמר לה הרי את מקודשת לי בטובה זו וכעת הרחיק האיש הזה נדוד ונתחבר לגנבים וכעת העידה אשה אחת מסל"ת שהגנבים צלבו אותו ביער בצוארו והאשה כבר נשאת לאחר והנה כת"ר האריך למעניתו בזה אם יש ממש בהקידושין וגם אם נסמוך על עדות האשה הנ"ל ועיינתי בכל דבריו וראיתי כי פלפל בחכמה בסברא ישרה:
ועתה הנני בזה להשיב גם חו"ד להתיר האשה הנ"ל מכבלי העיגון, והנה בדין הרויח זמן עפ"י שהח"מ סי' כ"ט סק"ה חולק על הרשב"א העיר כבודו לחלק בין מלוה ע"פ למלוה בשטר דבמלוה ע"פ כיון דאין לו עדים על הזמן א"כ אם ירצה יוכל לטעון שהלוה לו על זמן גדול ולכך אינה מקודשת כיון שבלא"ה הי' מוכרח להרויח הזמן אם ירצה הלוה ומש"ה אינה מקודשת אבל במלוה בשטר שפיר היא מקודשת בהרוחת הזמן כן תורף דבריו אולם לדעתי קשה מאוד לחלק כן כיון דבש"ס קידושין אמרינן להדי' דבהנאת מלוה היא מקודשת והיכי דמי ל"צ דארווח לה זימנא ולפירש"י שם היא בהרווחת הזמן ולא מצינו שם שום חילוק בין מלוה בשטר למלוה ע"פ ומסתמא אף במלוה ע"פ כן וזה פשוט:
ובדבר הדיוק מלישנא דרמ"א סי' כ"ט סעי' ב' אם הרויח זמן מלוה ע"פ ולמה נקט דוקא ע"פ כבר הערה בזה הח"ץ בהגהת הט"ז ומחק שם תיבת ע"פ אולם לדעתי נראה דמש"ה נקט הרמ"א מלוה ע"פ דוקא דהנה נודע הפלוגתא בירושלמי בכתובות במוחל לחבירו ויש לו שטר עליו אם מהני מחילה בלא חזרת השטר מובא בחו"מ סי' רמ"א ועי' בב"ש סוס"י ק"ה ובכמה דוכתא ולפי"ז י"ל דמש"ה נקט הרמ"א דוקא ע"פ משום דלדעת הסוברים דמחילה לא מהני בלא חזרת השטר א"כ מסתמא גם על הרווחת הזמן ל"מ בלא חזרת השטר אם נכתב זמן הפרעון בהשטר ולפי"ז לא שייך דין הרמ"א הנ"ל במלוה בשטר כיון דע"כ מיירי בהחזיר להבע"ח השטר דאל"כ לא הי' מהני הרווחת הזמן ובהחזיר השטר שוב הוי ערב בשעת מתן מעות כמבואר בחו"מ סי' קכ"ט סעיף ג' דאם החזיר שטר על ידו או משכון הוי ערב בשעת מתן מעות ושפיר היא מקודשת בהרחבת הזמן ולכך נקט הרמ"א דוקא מלוה ע"פ דהוי ערב שלא בשעת מתן מעות ולכך אינה מקודשת ודוק כי נכון היא:
אולם בלא"ה האבני מילואים סותר דברי הח"מ ומקיים דברי הרשב"א דל"ק עליו קו' הח"מ שהקשה עליו דדוקא אם ערב בעד הקרן הוי ערב שלא בשעת מתן מעות אבל אם ערב לו בעד הריבית שפיר הוי ערב בשעת מתן מעות דבאמת מבואר להדיא ביו"ד דהל' ריבית דאם ערב לו בעד הריבית הוי ג"כ שלבשמ"מ ובאמת כ"כ הש"ך סי' קכ"ט סקי"ב דלגבי השבח השייך לנותן הוי ערב שלבשמ"מ דאינו משתעבד אלא בקנין ולפי"ז דברי הרשב"א הם שרירים וקיימים, אולם אפי' נימא כדעת החלקת מחוקק דהיא מקודשת בהרויח זמן החוב על פיה נראה לדעתי מילתא חדתא דבנ"ד אין כאן חשש קידושין כלל דהנה דעת הט"ז בא"ע בסי' ל"ח דאם נתן א' לחבירו מתנה אם משך המקבל את המתנה ואח"כ אמר איזה תנאי במתנה לא מהני אפי' אם היא תוכ"ד כיון שקודם לזה זכה בסתם ודוקא בשאר קנינים יכול לחזור תוכ"ד אבל אחר קנין משיכה שהיא ברשות חבירו ל"מ חזרה אפי' תוכ"ד והביא ראי' מש"ס ב"מ ובזה סותר דברי הב"י מה שתי' שם דברי הטור כיון דדברים אחדים הם בלי הפסק שפיר מהני התנאי דבאמת אפי' אם אמר בלי הפסק ל"מ כיון שנמסר הקידושין בידה קודם אמירת התנאי ל"מ שום תנאי אפי' אם היא תוכ"ד עש"ה אולם הא"מ שם מקיים דברי הב"י והביא ראי' מדברי התוס' ב"ק ע"א דאפי' לר' יוסי דס"ל דתוכ"ד לאו כד"ד ואינו יכול לחזור היינו בנמלך דוקא אבל אם לא נמלך רק בתחילה הי' דעתו לכך לא שייך חזרה:
אולם הרואה בעין חודרת יבין וישכיל דאין משם שום ראי' לסתור דברי הט"ז דדוקא שם גבי תמורת עולה ותמורת שלמים מהני אם הי' בתחילה דעתו לכך משום דל"ה בידו לפרש שני שמות כא' דבריו קיימים א"כ מוכח להדיא דמש"ה מהני בנתכוין מתחלה לכך כיון דל"ה בידו לעשות בע"א דא"א לקרוא שני השמות כא' ומש"ה נ"ל דהיינו טעמא דל"מ בנתכוין לכך לאחר כד"ד וכמ"ש התוס' שם בד"ה ונמלך כיון דהא דמהני בתוכ"ד הוא משום דא"א לקרוא שני שמות כא', א"כ היינו דוקא בתוכ"ד אבל אחר כ"ד ל"מ דנהי דא"א לקרוא שני שמות כא' מ"מ הי' בידו לומר תמורת שלמים עכ"פ תיכף בתוכ"ד שאמר תמורת עולה ולכך ל"מ לאחר כ"ד ולפי"ז שפיר כתב הט"ז דאפי' בדברים אחדים בלי הפסק ל"מ בנתן הקידושין סתם ואמר אח"כ תנאי אפי' בתוכ"ד אע"ג דנתכוין מתחילה לכך דהכא ל"ה כמו גבי תמורת עולה ותמורת שלמים דהתם מה הי' בידו לעשות דא"א לקרא שני שמות כא' אבל הכא שפיר הי' בידו לומר התנאי קודם מסירת הקידושין וכיון דלא אמר התנאי רק אחר מסירת הקידושין שפיר כ' הט"ז דל"מ דאחר קנין משיכה ל"מ חזרה אפי' תוכ"ד:
ובדברי הט"ז אלו נראה לדעתי לתרץ דברי הרמב"ם התמוהים דפסק דל"מ חזרה בהקדש אפי' תוכ"ד ותמה הש"ך בסי' רנ"ה על הרמב"ם והתוס' שהיא נגד ש"ס ערוך בפ' מרובה דפליגי התם ר"י ורבנן לענין עדית דרבנן סברי תוכ"ד לאו כד"ד ור"י סובר תוכ"ד כד"ד ומקשה הש"ס שם וסבר ר"י תוכ"ד כד"ד והתנן הר"ז תמורת עולה ונמלך ואמר הר"ז תמורת שלמים הר"ז תמורת עולה לר"י ואמר רב פפא נמלך בתוכ"ד קאמרי' אלמא דס"ל לר"י תוכ"ד לאו כד"ד ולדעת הרמב"ם דהקדש נשתנה משאר דברים ולא אמרי' בי' תוכ"ד כד"ד מאי מקשה הש"ס הכא מהקדש לעדות דבעדות שפיר ס"ל לר"י תוכ"ד כד"ד ובהקדש ל"מ חזרה אפי' תוכ"ד והיא תימא רבתא כידוע:
ואמנם ע"פ דברי הט"ז הנ"ל דחידש לן דבמשיכה ל"מ אפי' בהדיוט חזרה ואפי' תוכ"ד יש לתרץ על נכון והוא דלדעתי נראה הטעם של הרמב"ם דפסק דבהקדש ל"מ חזרה אפי' תוכ"ד הוא משום כיון דאפי' בהדיוט לאחר המסירה ל"מ חזרה אפי' תוכ"ד לדעת הט"ז ולפי"ז ממילא בהקדש אם מסר אותו ליד הגזבר בודאי ל"מ חזרה אפי' תוכ"ד דלא גרע כח הקדש מכח הדיוט דבהדיוט לאחר מסירה ג"כ אינו יכול לחזור אפי' תוכ"ד ולמה יגרע אולם באמת התינח אם נימא דהגזבר הוי בעלים של הקדש א"כ שייך בי' מסירה והוי כאלו הי' לאחר משיכה בהדיוט אבל אם נימא דהגזבר הוא כמו אחר א"כ לא שייך בי' מסירה ושפיר יכול לחזור אפי' אחר שמסרו לגזבר אם הוא תוכ"ד אולם למאי דקיי"ל דהגזבר הוי בעלים של הקדש א"כ בודאי ל"מ חזרה לאחר שמסרו לידו אפי' תוכ"ד דלא גרע מהדיוט וזה נ"ל טעם הרמב"ם דפסק דבהקדש ל"מ חזרה אפי' תוכ"ד כיון דקיי"ל דאמירה לגבוה כמסירה להדיוט א"כ הוי כאלו בא ליד הגזבר ולאחר מסירה להגזבר ל"מ חזרה אפי' תוכ"ד מש"ה ל"מ אפי' קודם מסירה כיון דאמירה חשיב כמסירה, והנה בירושלמי פ' א' דתרומות הלכה א' אי' מאן היא תורם בר לוי שהקדיש תרומה והתני א' המקדיש טבלו וא' המקדיש תרומתו אמר רב אידי גזר כמאן דאינן בעלים ודלא כר' יוסי דר' יוסי אמר הוא גזבר הוא אחר ועיין בירושלמי פ"א דחלה דאיתא שם גבי כן גבי הממרח כרי של חבירו שלא מדעתו ובזה מתורץ קו' הש"ך על הרמב"ם כמין חומר דשפיר מקשה הש"ס בב"ק דר' יוסי אר' יוסי בעדות להקדש אע"ג דאנן קיי"ל דבכל התורה כולה תוכ"ד כד"ד ובהקדש לאו כד"ד אולם הטעם הוא כיון דלאחר מסירה ל"מ חזרה תוכ"ד משום דלא גרע מהדיוט ולכך ל"מ חזרה אפי' קודם מסירה דאמירה לגבוה כמסירה להדיוט א"כ התינח לדידן דס"ל דגזבר כמאן דאינן בעלים אבל לר' יוסי דס"ל הוא דגזבר הוא אחר א"כ לדידי' אפי' לאחר שמסרה ליד הגזבר מהני חזרה תוכ"ד דלא שייך בי' מסירה כלל כיון דהגזבר אינו בעלים של הקדש כלל א"כ ר' יוסי אי ס"ל דבעדות אמרינן תוכ"ד כד"ד גם בהקדש הי' מועיל לדידי' חזרה תוכ"ד כיון דהגזבר הוא כמו אחר לר' יוסי אבל לדידן דקיימ"ל דהגזבר אינון בעלים שפיר פסק הרמב"ם דל"מ חזרה אפי' תוכ"ד ודוק היטב כי היא ענין נכבד לפע"ד:
ועתה נחזור לנ"ד דדעת הט"ז דלאחר משיכה ל"מ חזרה תוכ"ד א"כ במחילה בודאי ל"מ חזרה לדידי' תוכ"ד כיון שהוא תחת יד הנמחל וכן מבואר להדיא במחנה אפרים בהל' זכיה בהפקר סי' י"א דבמחילה ל"מ חזרה תוכ"ד ולפי"ז נ"ל דכאן אין שום חשש קידושין כיון דמקודם אמר כי הוא נכון למלאות רצונה להרויח לה הזמן ובמחילה אינו יכול לחזור אפי' תוכ"ד רק דאח"כ אמר שבעבור טובה זו תהי' מקודשת לו אף שהוא תוכ"ד מה בכך הא ל"מ חזרה במחילה אפי' תוכ"ד ושוב הוי שתיקה שלא בשעת מתן מעות ולא מהני כלום וז"ב ובפרט לדעת הרמ"ה מובא בש"ע א"ע סי' כ"ח סעי' ד' ברמ"א דבזרק קידושין לתוך חיקה בלא שידוך ובלא גילוי דעתה שהיא רוצית בקידושין אינה מקודשת וכמבואר בחלקת מחוקק שם הכונה בדברי הרמ"ה וכן בב"ש כיון שלא גילתה דעתה שנתרצית בקידושין ולא עבדא מעשה דניחא לה, ולפי"ז לפי שיטת הרמ"ה נראה לדעתי דאפי' אם נימא כדעת הסוברים דבהרוויח הזמן לאחר על פיה היא מקודשת היינו דוקא דגילתה דעתה שהיא רוצית להתקדש בעבור זאת או שאמר לה התקדשי לי בהנאה זו ואמרה היא הן אבל בלא גילתה דעתה מקודם שנתרצית בקידושין ולא אמרה הן רק דשתקה בודאי ל"ה קידושין לשיטת הרמ"ה דלא גרע מזרק קידושין לתוך חיקה דל"ה קידושין, ואף דאיכא כמה פוסקים החולקים על הרמ"ה מ"מ בר"ד יש לסמוך על הרמ"ה כיון דאיכא כמה ספיקות ספק שיטת הרשב"א דמרויח הזמן ע"י אינה מקודשת וכן היא דעת הרמב"ם דהרווחת הזמן אינה מקודשת כמבואר בסי' כ"ח, וספק שמא כדעת הרמ"ה דבזרק קידושין בתוך חיקה דשתקה ל"מ:
והנה יש כאן עדות אשה שראה שתלו אותו בצוארו והגם דמבואר דראוהו צלוב אין מעידין עליו מ"מ שיטת הב"ח דדוקא צלוב בידים אבל אם הוא צלוב בצוארו אמרי' מיד נחנק, רק שחלקו עליו מירושלמי דאמר שמא מטרוניתא עברה עליו ופדאתו עכ"פ מצטרף שי' הב"ח לספק ויש לנו בזה ג' ספיקות ובשלש ספיקות מהני אפי' באתחזק איסורא כנודע אולם לפי"מ שחידש לן הכ"מ דבדמאי ל"מ ס"ס כיון דאפי' רוב ל"מ דהא רוב עמי הארץ מעשרין הן וחיישי' למיעוטא מש"ה גם ס"ס ל"מ ולפי"ז ה"ה בא"א דל"מ רוב במשאל"ס י"ל דה"ה ס"ס ל"מ ובזה כבר הערה הג"פ בהל' גיטין בסי' קכ"ט אולם בנ"ד בלאה"כ אין כאן חשש קידושין כיון דל"מ חזרה אפי' תוכ"ד שוב הוי שתיקה שלא בשעת מתן מעות דל"מ כלל, ע"כ נראה לדעתי ברור להתיר האשה הזאת בלי שום חשש ופקפוק כלל אך באופן שיסכים עוד רב אחד גדול ממדינתכם הגאון מקוטנא או ידידי הגאון מקאליש שליט"א: