כוכב מיעקב (וויידנפלד)· רבי יעקב וויידנפלד
סימן מו
שלום וכט"ם לכבוד ש"ב יד"נ הרב החריף הגביר הנכבד כש"ת מו"ה נחום בורשטין נ"י (הוא הרב הגאון האבד"ק נאדבורנא ז"ל).
יקרתו הגיעני נכון היום ולמראה עיני הי' תשובת יד"נ הגאון האדיר מהרי"א שליט"א ולמען בקשת ורצון הגאון שליט"א שאנכי אגיד חו"ד כי היכי דלימטיא שיבא מכשורא פניתי בכח על זמן קט מכל טרדותי והנני עט ממהר לתשובותיו, וזה החלי:
ע"ד השאלה ממדינת רוסיא באיש א' משה מיכל גירש את אשתו בעיר קעשנוב ואח"כ באו שני עדים הר' אברהם משה בן יוסף והר' אברהם עבער והעידו לפני הבד"צ דק' לבוב שביטל הבעל בפניהם את הגט ואת השליח שיהיו בטלין ומבוטלין והר"ח כ"ץ העיד כי הי' עם הר' אברהם משה בצוותא חדא כל אותו היום ולא זזה ידו מתוך ידו ולא ראה את המגרש בזמן ההוא וכפי מכתב הבד"צ דק' בראד איכא כמה הוכחות כי עדות שקר המה הראשונים ורק בעלילה הוא בא לעגן אותה גם נתברר שהעדים נטלו שכר להעיד והנה הגאון המובהק מהרי"א נ"י הנ"ל פתח להתירא בחריפות ובקיאות וכל דבריו כראי מוצקים אך מה שיצא בראשונה להתיר בזה משום דמה דאמר ר"ח כ"ץ שהכחיש העדות של הר' אברהם משה הוי רק חד לגבי חד אע"ג דהעד השני אברהם עבער בן יהושע אמר שהר' אברהם משה בן יוסף הי' עמו בצוותא חדא בשעה שביטל המגרש את השליח עכ"ז ל"ה כחד לגבי תרי והביא ראי' מדברי התוס' בסנהדרין (דף כ"ו) ד"ה דאסהידו בי תרי בחד ותו לא דהיינו שלא הוזם אלא א' ואם נאמר דהעד השני שלא הוזם הוי כאילו העיד שחבירו העד שהוזם הי' עמו בשעת ראיית העדות א"כ עדיין קשה דהא תרי כמאה אלא ע"כ דאמרינן דכ"א מהעדים אינו מעיד רק על עצמו שהוא ראה המעשה ולא על חבירו וכגון בנ"ד אין עדות אברהם עבער מועיל לסייע לאברהם משה שפיר הוי ר"ח לגבי אברהם משה חד לגבי חד ובזה האריך עוד בפלפולו הנעים להתיר את האשה העלובה הזאת:
ואף שדבר גדול דיבר בזה, אולם לדעתי אכתי יש למשדי בי' נרגא בזה, דהנה מבואר להדיא באהע"ז בהגהת רמ"א סי' קמ"א סעיף ס' דאילו השנים שמבטלין בפניהם השליח צריכין להיות ביחד כיון דרוצה לבטל מה שנעשה כבר צריכין להיות ביחד ולא מהני עדות מיוחדת ועיין בב"ש שם בסי"ק צ"ג דמה שכתב רמ"א בלשון י"א על נידון זה והביא דברי התוס' ריש פ' השולח דמבואר דצריכין להיות ביחד א"כ זה שאמר אברהם עבער שאברהם משה הי' עמו ביחד בשעה שביטל המגרש את השליחות הוא בכלל העדות דאל"כ לא מועיל הביטול כלל א"כ לדעתי נראה שהר"ח שמכחיש את אברהם משה שלא ראה את המגרש ביום זה הוי כאילו מכחיש גם את אברהם עבער כיון דעדותו של אברהם עבער לא מועיל כלל אם לא הי' עמו ביחד ר' אברהם משה הנ"ל ולא דמי להא דאמרינן בסנהדרין דאסהידו תרי בחד דמוכח משם דל"ה כאילו הכחיש ניהם דשם איירי ע"כ בד"מ דאמרינן א"ב דאסהידו תרי בחד להך לישנא דאמרת משום חידוש ליכא ופסולין למפרע ולהך לישנא משום פסידא דלקוחות איכא ואין פסולין למפרע, ובד"נ כתבו התוס' בב"ק שם ד"ה א"נ דלטעמא דפסידא לקוחות בד"נ גם לרבא פסולין למפרע א"כ ע"כ הא דאמרינן שם א"ב דאסהידו תרי בחד מיירי בד"מ ובד"מ מהני עדות מיוחדת בא' רואה אותו מחלון זה וא' רואה אותו מחלון זה ועיין בתוס' ב"ק (דף ע"ג) ד"ה דאסהידו א"כ בד"מ אף אם אמר שחבירו הי' עמו במעמד א' אין זה בכלל העדות וא"כ אם הוכחש הא' ל"ה רק חד לגבי חד אע"ג דמכחיש את העד השני ג"כ בזה שאמר שהעד שהוזם הי' עמו כיון דזה אינו בכלל העדות דעדותו מועיל בלא זה וכבר נודע מ"ש הכנה"ג בהל' עדות סי' כ"ח דאם העיד העד בשעה שלא הי' אז תועלת בעדותו יכול לחזור בו ולהגיד, משא"כ בנ"ד דנחוץ לעדותו של ר' אברהם עבער לומר שאברהם משה ג"כ הי' עמו בשעת ביטול השליחות א"כ ר"ח שהכחיש את אברהם משה הוי כאילו הכחיש ג"כ את אברהם עבער, ודוק, אולם באמת כפי המכתב הבד"צ דק' בראד העד ר' אברהם משה הי' מוכחש מכמה עדים וגם שאר הטעמים של הגאון סוע"ה מהרי"א הם ברורין וקלורין לעינים:
ועתה אענה גם אנכי את חלקי בזה מה שעלה על רעיוני בהשקפה ראשונה דלענ"ד דבנ"ד כיון דלפי מכתב הבד"צ דק' בראד הוי תרי לגבי תרי אין כאן בית מיחוש כלל משום עדות ביטול השליחות אע"ג די"ל לכאורה כיון דהוי תרי לגבי תרי אוקי האשה בחזקת א"א אולם הרואה בעין חודרת דבזה ל"ש לומר כן והיא דהוה נודע מדברי הש"ך בסי' פ"ז ס"ק ט"ו דכ' שם דבב' כיתי עדים המכחישין זא"ז סליק עדותן דתרווייהו כמאן דליתא והוא חייב שבועה דאורייתא בלא עדותן כגון שבועת שומרין או מודה מקצת השתא נמי משתבע הך שבועה והנה לפי דברי הש"ך אלו בוודאי בנ"ד ל"ש לומר אוקי תרי להדי תרי ואוקי אשה זאת בחזקת א"א כיון דאמרינן בתרי ותרי סליק עדותן כמאן דליתא לתרווייהו כלל והוי כאילו ליכא עדים כלל והבעל בעצמו א"נ לומר שביטל אם לא הוי עדים א"נ הכ"נ כיון דהוי כאילו ליכא עדים כלל הוי כאילו הוא בעצמו אמר שביטל את השליחות ול"מ ול"ד לשנים אומרים נתגרשה ושנים אומרים לא נתגרשה דאמרינן אוקי תרי לבהדי תרי ואוקי אשה אחזקת א"א דשם אם ליכא עדים אסורה להנשא לעלמא והיא בחזקת א"א משא"כ בנ"ד דאם לא הי' עדים כלל היא מותרת להנשא א"כ בתרי ותרי נמי לפי דברי הש"ך הנ"ל הוי ג"כ כאילו לא הי' עדות כלל מכיון דאמרינן סליק עדותן:
אולם באמת התומים וכל האחרונים כולם הרעישו על הש"ך ותמהו עליו דאיך נוכל לומר בתרי ותרי סליק עדותן כמאן דליתא דהא הש"ך בעצמו בסי' ע"א ס"ק ב' הביא דברי הרשב"א שהביא הב"י בסי' כ"ט דבשטר אם שנים אומרים פרוע ושנים אומרים אינו פרוע לא מגבינן בי' ואם נימא דבתרי ותרי סליק עדותן כמאן דליתא למה לא מגבינן בי' כיון דבליכא עדים כלל ל"ח לומר. על שטר שהוא פרוע והכ"נ לשיטת הש"ך ז"ל הוי כמו דליכא עדים כלל:
אולם באמת בתוס' ב"ק (דף ל"ב ע"ב) ד"ה והלכתא מבואר להדיא שם כדברי הש"ך דכתבו שם דבנכסי דבר שטיא אמרינן שם אוקי תרי לבהדי תרי ואוקי ארעא בחזקת בר שטיא משום דהוי תרי ותרי והוי כמאן דלתנייהו כלל ומשה"כ אוקמינן ארעא אחזקתה בחזקת מרא קמא הרי מבואר להדיא כדברי הש"ך ז"ל הנ"ל, ע"כ הנני לקיים דברי חכמים לתרץ קו' התומים על הש"ך מהא דבשטר אם שנים אומרים פרוע ושנים אומרים אינו פרוע דלא מגבינן כי' ואמאי ל"א סליק עדותן כמו שאינם ואוקי השטר על חזקתו ולכאורה תמי' גדולה היא, אולם לדעתי נראה לתרץ קו' זאת בטו"ט והיא דהנה הטעם דלא מהימן לומר בשטר פרוע הוא משום דחזקה היא דלא פרע דאל"כ שטרא בידי' מאי בעי ולפי"ז נראה בתרי ותרי אם שנים אומרים פרע ושנים אומרים לא פרע לא שייך לומר סליק עדותן כמאן דליתא ואוקי השטר אחזקתו דזה ל"ש לומר רק בשנים אומרים נתגרשה ושנים אומרים לא נתגרשה דאפילו לדברי העדים דאומרים נתגרשה איכא עלי' חזקת א"א עד היום משא"כ בנ"ד דאם האמת הוא כדברי העדים שאומרים שפרע אין כאן החזקה שיש בכל שטר דבוודאי לא פרע משום דאל"כ שטרך בידו מה כעי דהכא לא ירא הלוה לפרוע להמלוה בלתי חזקת השטר דהא פרע לו בפני ב' עדים ואם אומר המלוה לא פרע יביא הלוה העדים שפרע בפניהם ולא עלה על דעתו של הלוה דיהיו העדים שקרנים ויאמרו שלא פרע א"כ הס' הוא ג"כ בחזקת השטר דלפי דברי העדים שאומרים שפרע לא שייך שטרך בידו מאי בעי ואע"ג דאמרינן בשבועת הפקדון הכופר בממון שיש עליו עדים חייב משום דעדים עבידי דמיתי וכן בש"ס גיטין (דף פ"ה) וכתובות (פ"ג) איתא גירות לא שכיחי מיתה שכיח אלם בש"ס גיטין (נ') אמרינן להדיא דיתומים שאמרו גדולים ואצ"ל קטנים בין לשבועה ובין לזיבורית משום דלא אסיק אדעתא דמלוה דמית לוה ונפלו נכסי קמי יתמא ועיין בתוס' כתובות (דף פ"ו ע"א) ד"ה לאשה ובתוס' גיטין ריש פ' הנזקין ד"ה אין א"כ ל"ש כאן לומר דסליק עדותן כמאן דליתא ואוקי השטר אחזקתו כיון דהספק הוא בחזקת השטר עצמו וכמ"ש הש"ך כעין זה דאע"ג דמיגו במקום נאמנות ל"א אבל מיגו בעיקר הנאמנות אמרינן עיי"ש בסי' ע"א סק"ד, ושפיר מתורץ דברי הש"ך:
ובזה יתורץ קו' הש"ך בסי' ע"א סק"ב דהקשה על הסמ"ע ועל הבעה"ת שכתבו דמשה"כ מהימן המלוה בהאמינו הלוה כב' עדים אעפ"י שהביא עדים שפרעו דלמה לא נימא אוקי תרי לבהדי תרי ואוקי הממון בחזקת הלוה ותירצו דהיכי דאיכא שטרא ל"ש לומר מאי חזית דסמכית אהני סמוך אהני דאשטרא קסמכינן והקשה הש"ך שם דמוכח מדבריהם דבשטר אם הי' תרי ותרי גובה בהשטר ובאמת ברשב"א הנ"ל מבואר דאם הי' תרי ותרי לא מגבינן בי' ולפימ"ש יתורץ קו' הש"ך כמין חומר דבאמת הי' מה"ד לומר דאפילו בתרי ותרי שנים אומרים פרע ושנים אומרים לא פרע דסליק עדותן כמאן דליתא לפי דברי הש"ך והתוס' הנ"ל ואוקי השטר אחזקתו רק דכתבנו לתרץ דהכא ל"ש לומר אוקי אחזקתו משום דלפי דברי העדים איתרע חזקת השטר דל"ש לומר שטרך בידו מאי בעי דלא הי' ירא הלוה לפרוע בלי חזקת השטר כיון דידע דיש עדים ולא סליק אדעתו שיבאו עדים שקרנים דיסייעו להמלוה שלא פרע משא"כ בהימני' להמלוה גופי' כשני עדים א"כ אפילו לדברי העדים שאומרים שפרע איכא חזקת השטר דלא פרע משום דאל"כ שטרך בידו מאי בעי ול"ש לומר דלא הי' ירא לפרוע משום דיש לו עדים שפרע, ולא סליק אדעתי' שיהי' עדים שלא פרע, דהרי ידע דאיכא תרי עדים דהיינו המלוה שהאמינו כבי תרי שמכחישים אותו שלא פרע וא"כ בכה"ג שפיר אמרינן סליק עדותן כמאן דליתא ואוקי השטר אחזקתו כקו' התומים, ודוק היטב כי דבר נפלא הוא ונכון לאמיתה של תורה:
ולפי"ז בנ"ד לפי דברי הש"ך דאמרינן סליק עדותן כמאן דליתא א"כ הוי כאילו ליכא עדים כלל וא"נ על הביטול ועוד נראה לי לומר דאפילו לדברי התומים והקצוה"ח דלא אמרי' בתרי ותרי סליק עדותן כמאן דליתא דמי לא שייך לומר הכא דאוקי האשה בחזקת א"א והיא, דהנה נודע מדברי הרשב"א ז"ל ביבמות (דף ל"א) אהא דאמרינן שם אשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת אל תאסרנה מס' והקשה הרשב"א דהא באיסור א"א קיימא וקיימ"ל דמחזיקין מאיסור לאיסור ותי' הרשב"א דגבי בהמה שפיר אמרינן בהמה בחיי' בחזקת איסור עומדת דכ"ז שלא מתה או שלא נשחטה אסורה עד שיתחדש בה מעשה המכשיר ולכך עליך להביא ראי' שנתחרש בה המעשה שמכשירה א"כ ה"נ כיון שזו מתחלה צרה לערוה הוי ואם הי' מת הבעל היתה מותרת לשוק וכשאתה בא לאסרה ולומר דנעשה בה מעשה האוסרה עליך הראי':
ובדברי הרשב"א האלו אמרתי לתרץ קו' הש"ך ביו"ד בסי' קצ"ח ס"ק ל"ב אהא דאיתא שם דאם לא הדיחה בית הסתרים ולא נמצא עלי' דבר חוצץ עלתה לה טבילה דמאי שנא מבדיקת כל הגוף דהא בהס"ת ג"כ בעינן עכ"פ שיהי' ראוי לביאת מים ע"ש ולפי דברי הרשב"א הנ"ל נוכל לתרץ קו' הש"ך דבשלמא בבדיקת כל הגוף דבעינן שיבוא עלי' המים א"כ הס' היא אם בא עלי' המים ונעשה מעשה המכשיר א"כ עליך הראי' דנעשה בה מעשה המטהרת אותה משא"כ בית הסתרים דלא בעי ביאת מים רק שלא יהי' עלי' דבר חוצץ שלא יהי' ראוי לביאת מים א"כ הס' הוא אם נעשה בה מעשה הפוסל, ודוק כי נכון וברור הוא, וכעין זה כתב הרשב"א ז"ל בחולין (דף ט') דלאביי כל ס' איסור שהאיסור תלוי במעשה הבא לו הוא מותר אעפ"י שאין שם חזקת טהרה ולא דמי לחתיכה ס' חלב וס' שומן שהיא אסורה שאין הס' תלוי במעשה אלא מעולם הי' חתיכה זו חלב או שומן, ולפי"ז בנ"ד ל"ש כאן לומר כלל דאוקי תרי לבהדי תרי ואוקי אשה אחזקת א"א דאדרבא כיון דבלא הביטול היתה עומדת להיות מותרת להנשא ע"י הגט פטורין של השליח שיתן לה רק ע"י מעשה הביטול נפסל הגט א"כ אשה זו היתה עומדת בחזקת היתר אם לא הי' נעשה מעשה הביטול וכיון דבעינן מעשה לפסול הגט אל תאסרנה מס' ועליך להביא ראי' אם נעשה מעשה הפוסל השליחות והגט ובתרי ותרי אמרינן אוקי אשה זו בחזקת היתר לשוק דהיתה עומדת בחזקת היתר להנשא ע"י השליח אם לא הי' נעשה מעשה הפוסל ודוק:
וכן מבואר להדיא בתוספתא מובא בר"ן קדושין ריש פ' האומר ובש"ע א"ע סי' ל"ז דאם הוחזק השליח בעדים והשליח אומר לעצמו קדשתי אותה חזקה לראשון דמסתמא לא חזר השליח משליחותו וכן ה"נ חזקה היא שלא חזר המשלח מהשליחות ולא ביטל את השליחות מהגט [ע' ש"ך חו"מ סי' קכ"ב סק"ג בשם בעה"ע דכמו דאמרי' חזקה שע"ש הכ"נ אמרי' חזקה בע"ב עומד בשליחותו ועתו"ס גיטין (ל"ג) דרוב אין מגרשין נשותיהם וכששולחין גט אין מבטלין] וא"כ אדרבא חזקה להתירא איכא ע"ש ובפרט דנודע הדבר מהעדי ביטול אחר שהגיע הגט לידה א"כ י"ל דהכא הוי איתחזק היתרא אע"ג דהביטול הי' קודם שהגיע גט לידה וכגון דא איתא בתשובת מהרי"ק שורש קמ"ז בנמצא הסי' שמוט לאחר הזריקה דהוי איתחזק היתרא ואחר שיצא בהיתר וכעין זה אי' בטו"ז סי' ח"י לענין נאבד הסכין דהוי אתחזק היתרא אע"ג דנמצא פגום אח"כ מאחר דיצא בהיתר כידוע אף שמסקנת המהרי"ק שם דהוי איתחזק איסורא במצא הסי' שמוט לאחר שזרק העוף אולם לדעתי יש להביא ראי' לדעת השואל שם בתשובת מהרי"ק דתלי הדבר בידיעה מהא דאיתא בש"ס זבחים (דף ק"ג) דבנמצא טריפה בב"מ הדם מרצה על העור בפ"ע אע"ג דבאמת הפסול הוא קודם השחיטה מכ"מ כיון דלא נודע הפסול עד לאחר זריקה הוי כנפסל אחר הזריקה ועיין תוס' שם ד"ה ומודה דכתבו כן לענין אם הקדים להכסף וכן איתא בנזיר (דף ס"ג) בעי רמי בר חמא נטמא בתוך מלאת ונודע לאחר מלאת מאי בתר ידיעה אזלינן וסותר ז' כו' עיי"ש ה"נ בנ"ד י"ל דבתר ידיעה אזלינן והידיעה מהביטול הי' אחר שהגיע גט לידה דהוי אתחזק היתרא מאחר שכבר יצא הדבר בהיתר אבל באמת אין אנו צריכין לכ"ז כאשר כבר כתבנו דהכא הוי אתחזק היתרא כיון דאם הדבר כקדמותו עומדת בחזקת היתר להנשא לשוק ע"י הגט רק ע"י מעשה הביטול יכול לפסול הגט ולכך עליך להביא ראי' שנעשה מעשה הפסול ולכאו' אפי' במקום חזקת היתר אכתי הוי סד"ר בתרי ותרי כמו בשנים אומרים נתקדשה ושנים אומרים לא נתקדשה דהיא בחזקת פנוי' והוי עכ"פ סד"ר ואסורה להנשא:
אולם לאשר העד ר' אברהם משה נטל שכר להעיד אע"ג שהוא רק פסול מדרבנן מ"מ כיון דהכא מה"ת בלאה"כ מותרת להנשא והוי רק סד"ר ולזה שפיר מותרת דמהני הפסול מדרבנן וכמבואר באע"ז סוס"י מ"ב במקדש קדושין דרבנן לפני פס"ע דרבנן ל"ה קדושין כלל אפי' דרבנן משום ממנ"פ, ע"כ לדעתי האשה זו מותרת להנשא בלי חשש ופקפוק ובלבד שיסכים עמנו עוד רב גדול אחד אשר יבחר כבוד ידידינו הגאון מהרי"א שליט"א:
ידידו דוש"ה באהבה יעקב וויידענפעלד.