אור ברסלב

כוכב מיעקב (וויידנפלד)· רבי יעקב וויידנפלד

סימן מה

סימן מד

שוי"ר לכבוד המל"ח הבחור החריף ושנון השלם מר יעקב מענדל רובין נ"י [הוא חתנו הרב הגאון אבד"ק טאסט ז"ל].

את ח"ת הנעימים ראיתי נהנתי מהם וכעת עמוס הטרדות אנכי להשיב תשובה נחוצה להלכה ע"כ אשיב לך רק בקצרה מה שעלה על רעיוני בעת אשר עברו עיני על דבריך היקרים והערבים:

הקשית ביבמות ס"ט דמקשה וניחוש שמא עיברה מי לא תנן מפרישין אותן ג' חדשים ופירש"י אלמא דלחדא ביאה נמי חיישינן ובאמת שם בד' ל"ד מקשה הש"ס והא אשה אינה מתעברת מביאה ראשונה ומשני ר"נ כגון שבעלו ושנו והבאת שגם באהל דוד התעורר בזה ולכאורה היא תימא רבתא:

והנ"ל לתרץ קושי' זו בפשיטות, דהנה הריטב"א שם מקשה אהא דפריך בגמ' והא אשה אינה מתעברת מביאה ראשונה דלמא גזרינן ביאה ראשונה אטו ביאה שני' ולדעתי נראה עוד לחזק הקושי' דהנה ברייתא מפורשת שם (ד' ל"ה) ובכתובות (ל"ז) דאנוסה ומפותה צריכות להמתין ג' חדשים ור' יוסי לא פליג רק מטעמא דאשה מזנה מתהפכת שלא תתעבר הא בלאה"כ היתה צריכה להמתין ג' חדשים והרי אנוסה בבתולה היא ביאה ראשונה אלמא דאפי' בביאה ראשונה צריכה להמתין ג' חדשים משום גזירה אטו ביאה שני':

אולם באמת ניחא דר"נ מוכרח לתרץ הכי כגון שבעלו ושנו דר"נ לשיטתי' דאמר בשם שמואל בכתובות ס' דהלכה כר' מאיר בגזירותיו דאפי' קטנה ורדופה צריכות להמתין ג' חדשים וללישנא קמא דשמואל בפ' ד' אחין אפי' בזנות גזר שמואל ג' חדשים קטנה אטו גדולה ומקשה הש"ס אליבא דשמואל ממשנה דמפרישין הנ"ל דאם היו קטנות אינן צריכות להמתין ומשני חילוף לא שכיח ומוכרחין אנו לומר דאע"ג דזנות לא שכיחא כדאיתא בש"ס גיטין אבל חילוף עוד יותר לא שכיח וכיון דצריכין אנו לומר דחילוף ל"ש יותר מזנות לר"נ דס"ל כשמואל ולכך שפיר מקשה והא אין אשה מתעברת מביאה ראשונה, וא"ל דהא אנוסה צריכה להמתין ג"ח דגזרינן אטו ביאה שני' דהא תינח בזנות דגזרינן גם בקטנה אבל בחילוף דלא גזרינן בקטנה משום דלא שכיח יותר מזנות דגזרינן בקטנה גם ביאה ראשונה אטו ביאה שניי' ליכא למיגזר ויוכל להיות שר"ל התרצן הוא בעצמו הי' המקשה והא אין אשה מתעברת בביאה ראשונה וכמו שכתבו התוס' בביצה (ד' ל"א) ד"ה אמר וביומא (ע"ו) ד"ה הני ובכמה דזכתי ולפי"ז נוכל לומר דשיטה דהכא דמקשה ממשנה דמפרישין דמוכח דאפי' בביאה ראשונה גזרינן אטו ביאה שניי' אולם ללישנא בתרא דשמואל דאפי' בזנות לא גזרינן קטנה אטו גדולה וללישנא בתרא דשמואל אין אנו מוכרחים לחלק בין חילוף לזנות וכיון דגזרינן בזנות לר"מ באנוסה להמתין ג"ח אפי' בביאה ראשונה ה"ה בחילוף ומיירי מתני' דמפרישין אפי' בלא בעלו ושנו כפשטי' ושפיר מקשה דאמא' לא חיישינן הכא ג"כ שמא עיברה ודוק היטב:

ועוד נ"ל לתרץ קושי' הנ"ל דהנה דעת הרמז"ל דחיישינן לענין ספק ממזר דשמא זינתה עם אחר וע' בב"ש סי' ד' ובסי' קנ"ו שמתרץ דברי הרמב"ם דלמה לענין תרומה לא חשש דשמא זינתה עם אחר ולפי"ז לכאורה קשה אהא דמקשה והא אין אשה מתעברת מביאה ראשונה דלמא חיישינן כשם שזינתה עתה כן זינתה מעיקרא ואין זה ביאה ראשונה אולם באמת ניחא לפי מה דמשני דהחליפו בשוגג וא"כ לא חיישינן לשמא זינתה מעיקרא דגם עתה לא עברה במזיד, ולפי"ז נוכל לומר דהמקשה דהכא דפריך ממשנה דמפרישין ידע דיש לחלק בין זנות לנשואין רק דסבר דמיירי בהחליפו כפשטא דמתני' וא"כ מיירי מתני' בזנות ואי מיירי בזנות ממילא אין אנו צריכין להאוקימתא דר"נ כגון שבעלו ושנו דבזנות חיישינן דכשם שזינתה עכשיו כן זינתה מעיקרא והכ"נ כיון שזינתה ניחוש שמא עיברה דל"ה ביאה ראשונה דכשם שזינתה עם זה כן זינתה עם אחר וא"ל דהאיך הי' הס"ד דמיירי במזיד למה הם מותרות לאחר ג' חדשים וכדמוכח הש"ס מזה דמיירי ע"כ בשוגג, דאפשר דהם באמת החליפו במזיד והנשים סברו שמותר לזנות והס"ד דמקשה דבכה"ג היא מותרת לבעלה ולא כהמהרי"ק הידוע ומשני דבנשואין חששו ולא בזנות והמשנה דמפרישין מיירי בשוגג אבל בזנות לא חיישינן לעיברה כלל וכיון דמיירי בשוגג ממש א"כ ליכא למיחש לשמא זינתה עם אחר ע"כ מיירי בשנו ובעלו כדמתרץ ר"נ ודוק:

ובדבר אשר תמהת על דברי המהרש"א ביבמות שם דמש"ה צריכה להמתין ג"ח משום דאיכא למיקם עלה דמילתא והא אפי' לאחר ג' חדשים צריכין אנו להרוב דשמא לא קלטה הזרע עד שלשה ימים עיי"ש בשו"ת מעיל צדקה שהוכיח דדעת הרמב"ם דהא דאמר שמואל אין אשה מתעברת פחות מרע"א יום ולא יותר מרע"ג יום לא מטעם השלשה ימי קליטה דאשה המתעברת מקבלת הריונה תיכף וא"כ לדעת הרמב"ם אין אנו צריכין להרוב אחר ג"ח:

ואגב אכתוב לך מה שעלה על רעיוני בכוונת דברי המהרש"א שם שסיים ובהכא ניחא דבחולצת תוך ג"ח אפי' אם יבא אלי' ויאמר דלא מעברא לא משגחינן בי' והגאון מהר"ם טאביש כתב בהגהותיו כי אין לדבריו ביאור ובהעברה ראשונה עלה במחשבתי דכוונת המהרש"א הוא דלכאורה קשה האיך היא מותרת לאחר ג' חדשים הא כל שאין אני קורא בשעת נפילה יבמה יבא עלי' כו' וא"ל דהא אם יבא אלי' ויאמר דלא מעברא בת יבום היא תיכף וא"כ לאחר ג"ח איגלאי מילתא למפרע שבת יבום היתה בשעת נפילה דהא אמרינן דאפי' אם יבא אלי' ויאמר דלא מעברא לא משגחינן בי' וא"כ הדרא קושי' לדוכתא דאמאי היא מותרת לאחר ג"ח הא כל שאין אני קורא בשעת נפילה יבמה יבא עלי' כו' ועי' בחידושי רשב"א בפ' ב"ש שהתעורר בזה ג"כ, אולם לפמ"ש המהרש"א דבאמת הי"ל לאוקמי אותה אחזקה שלא נתעברה דאין סברא לומר בנשים ששהו עם בעליהן כמה שנים רוב מתעברות ויולדות וכמו שכתבו התוס' ביבמות לז ד"ה וזו, והא דצריכה להמתין הוא משום דאיכא לברורי לאחר ג"ח וא"כ לא קשה דאמאי היא מותרת לאחר ג"ח דהא כל שאין אני קורא משעת נפילה יבמה יבא עלי' דאם נימא דעי"ז דאינה מותרת בשעת נפילה אסורה לעולם ממילא היא מותרת תיכף בשעת נפילה דכיון דליכא למיקם עלה דמילתא אוקמינן אותה אחזקה ודוק כי כוונה נפלאה היא בדברי המהרש"א:

מה שהקשית בני יקירי בדברי התוס' יבמות (ע"ב) שהקשה בדרשא דעד בוקר ליתן בוקר שני לשריפתו ישרפנו במוצאי יו"ט דכבר נעשה נותר מקודם והוי שלב"ז דנשרף בין ביום בין בלילה ותי' דנותר לאחר יו"ט ל"ה שלא בזמנו משום דהתורה אסרה לשרפו ביו"ט הוי אחר יו"ט זמנו ואכתי תיקשי דתהא אשה מותרת לשרוף נותר ביו"ט כקושית התוס' קדושין (ד' ל"ד) והכא ליכא למימר כתי' הפנ"י דגם ממ"ע דשריפת קדשים נשים פטורות משום דמעשהז"ג ז"א דל"ה מעשהז"ג כיון דלאחר זמנו נשרף בין ביום בין בלילה וכיון שמותר לשרוף ע"י נשים ביו"ט ממילא שוב ל"ה לאחר יו"ט בזמנו ובשאר פסולי קדשים ניחא דאין הנשים רשאין לשרוף משום דאין להם זמן קבוע ותמיד הוי זמנם ואינם נשרפים אלא ביום עכ"ק:

אמנם עיין בירושלמי שבת פ' במה מדליקין מבואר להדיא דתרומה נמי אע"ג דאין לה זמן קבוע כיון שהגיע זמנה לשריפה ולא שרפה נעשה כמי שעבר זמנה ונשרפת בין ביום בין בלילה אבל לא הי' לך להקשות אהא דהתורה ציותה לשרפו בבוקר רק דאמאי אסרה תורה לשרוף הנותר ביו"ט הא ע"י נשים מותר לשרוף דל"ה מעשהז"ג דלאחר זמנו נשרף בין ביום בין בלילה אבל כוונת בזה להשעה"מ בה' פסולי המוקדשין שהתעורר בזה עיי"ש:

וכבר אמרתי לתרץ קושי' הנוב"י על רש"י פסחים (מ"ו) גבי חלה שנטמאת שכתב וימתין לשרפה עד הערב דהא בערב אסור לשרוף דנותר אינו נשרף אלא ביום ואמרתי לתרץ עפ"י דברי התוס' הנ"ל דמש"ה אינו נשרף אחר יו"ט בלילה משום דהוה זמנו מפני שביו"ט אסרה התורה לשרפן ולפי"ז גבי חלה שפיר מותר לשרוף אפי' בלילה דהלא התוס' הקשו שם דאמאי לא יהי' מותר לשרוף תרומה ביו"ט והא איכא צורך הדיוט דמותר ליהנות בשעת שריפתו ותירצו דגזרינן תרומה אטו קדשים וא"כ מדאו' מותר לשרוף תרומה ביו"ט ושפיר הוה יו"ט שלא בזמנו ולא שייך תירוץ התוס' ביבמות הנ"ל דכיון דאסור לשרפן ביו"ט הוה לאחר יו"ט זמנן דהא מדאו' מותר לשרוף תרומה ביו"ט ובתרומה אע"ג דאין לה זמן קבוע איתא בירושלמי דכיון דעבר זמנה ולא שרפה הוה כשלא בזמנה ושפיר כתב רש"י שימתין עד הערב דיכול לשרפה בערב דהוה שלא בזמנה ודוק כי נכון:

וע"ד קו' הגאון הקדוש מצאנז שליט"א בסוגי' דפרה וטלית (ב"ב) מ"ד דהמוכר שדה לחברו אינו מעיד לו עלי' מפני שמעמידה בפני בע"ח וקשה דיש עצה שיאסר בקונם על המלוה כקו' התוס' גיטין (מ') ובזה ל"ש תי' דאלמוה רבנן לשעבודא דבע"ח שהרי אדרבה אז יטרוף הנגזל השדה דאינו מעיד לו עלי' מפני שמעמידה בפני ב"ח:

הנ"ל לתרץ דהנה הש"ך בסי' ע"ב כתב בטעם דמשכנו שלא בשעת הלואתו דוקא קונה משכון דכה"ג כיון דאין לו לשלם ממקום אחר המשכון קנוי לו משא"כ בשעת הלואה כיון שיש לו עוד נכסים ומאי חזית דמשכון הזה יהי' קנוי לו יותר משאר נכסים וע"כ בשמיטה שפיר קנו לו המשכון גם בשעת הלואה כיון שלא יוכל להפרע משאר נכסים עיי"ש ולפי"ז לכאו' י"ל ג"כ דמה שיכול לאסור בקונם להפקיע השעבוד היינו דוקא היכי דיכול להפרע משאר נכסים לכך שפיר יכול לאסור הקרקע עליו משא"כ באופן שלא יוכל להפרע משאר נכסים רק מקרקע זו לא יוכל להפקיע השעבוד מהקרקע ע"י קונם כיון דאין לו שעבוד רק על קרקע זו הוי כמשכנו שלא בשעת הלואתו דקונה משכון, ולפי"ז הסוגי' דעבד שעשאו רבו אפותקי לא מיירי במפורש כדברי התוס' גיטין (מ"א) ד"ה במזיק אך כמו"ש הר"י מובא בש"ך סי' שפ"ו דמיירי בסתם עיי"ש דבמפורש כיון דאין משועבד לו רק העבד אין הקונם מפקיע מידי שעבוד, ובזה יתורץ קו' התוס' ב"ק (ל"ג) ד"ה משום דר' אבהו דלפי' ר"ת דגם קדו"ד מפקיע מידי שעבוד למה איצטריך דר"א והקו' הוא רק לר' ישמעאל בב"ק שם דס"ל בע"ח הוא ט' מהרש"א ולהנ"ל אפי' לר' ישמעאל ניחא דנהי דלר"י יכול לסלקו בזוזי לדעת התוס' שם ד"ה הקדישו מ"מ כיון דאפי' לר"י אם מת השור אינו משלם וכמו"ש התוס' ב"ק (ל"ו) ד"ה ור"ע לא כשי' הבעה"מ שם וכיון דכל השעבוד אינו אלא על השור דמשתלם מגופו הוי כמשכון שלא בשעת הלואתו שאין מפקיע מידי שעבוד כן י"ל לכאורה:

[הסוף חסר]

תוכן העניינים

כוכב מיעקב (וויידנפלד)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה