אור ברסלב

כוכב מיעקב (וויידנפלד)· רבי יעקב וויידנפלד

סימן מד

סימן מג

להרה"ג הנ"ל

רואה אני אפ דבריך בעובדא זו אשר האשה המגורשת עשתה במרמה ואמרה כי הי' אבי' כהן ובאמת לא הי' כהן שבאם האשה לא תאבה לקבל ג"פ מותר לו לגרש אותה כעת בע"כ ואם לא יהי' באפשרי מטעם הממשלה לגרש אותה בע"כ להתיר לו לישא אשה אחרת רק שישליש ג"פ ביד שליח והשליח יגרש אותה בכל עת שירצה, דהנה נודע דעת בעל העיטור ואחריו דעת העבוה"ג להכשיר בשינוי שם האב כמו בשינה שם מקום הלידה ובכתב כהן ולא הי' כהן אפי' בשם הבעל דעת הנו"ב והגאון רע"א להכשיר, ומכש"כ בנ"ד דהיא בשם אבי המגורשת והשינוי לא הי' בשם רק שכ' כהן ולא הי' כהן ולגבי הבעל דנודע דעת הגמ"ר סוף כתובות דתקנת חר"ג אינו רק משום קטטה ואין בו איסור דאו' וא"כ ל"ה רק סדר ומידי ספיקא לא נפקא, ואפי' לדעת האוסרים בכגון דא ליכא איסור דאו' רק חשש לעז בעלמא ואינו רק איסור דרבנן והמל"מ פי"ד מה"א הביא בשם תשו' הר"י באסן דאשת חרש שזינתה מותרת לבעלה כיון דאינה מקודשת מן התורה ולפי"ז מכש"כ לענין חר"ג בודאי לא גזר רק היכא דהיא אשתו מן התורה:

אמנם דבריו הם נגד דברי התוס' ביבמות (דף נ"א ע"ב) ד"ה אי דכתבו להדיא דבקדושין דרבנן נמי נאסרה לבעלה אם זינתה וכל דתיקון רבנן כעין דאו' תיקון, ולפי"ז יש מקום לומר דגם לענין חר"ג נימא הכי דאפי' היכא דהיא אשתו מדרבנן נמי גזר שלא ישא אשה אחרת עלי':

אולם מצד הסברא נראה דלא גזר היכא דמגורשת מן התורה דאין מוסיפין על הגזירה כדאשכחן בירושלמי פ"א דמ"ש גבי עבר והרהן מהו ובפ"ב דשבועות דאין מחדשין על הגזירות א"כ ה"נ אין לנו לחדש על הגזירה דאפי' היכא דמגורשת מה"ת יהי' חל עליו החדר"ג:

אך בירושלמי דשביעית פ"ד ה"ב גבי טייבה בזה"ז מהו מוכח דאפי' בזה"ז דאינו רק מדרבנן אפי"ה גזרו בעבר וטייבה שלא יהי' רשאי לזרעה עיי"ש, אולם בלא"ה נראה לי להתיר בנ"ד כיון דלכמה פוסקים שינוי זה אינו מזיק כלל וא"כ ל"ה רק סד"ר לגבי הבעל כמ"ש לעיל ואיתחזק אי' ל"ש בזה משום דהוי ספיקא דדינא ומחמת חזקה לא ישתנה הדין כנודע, ולגרש בע"כ פשיטא דמותר כמבואר להדיא ברמ"א סי' קי"ט דאם גירשה בגט פסול יכול לגרש אותה בע"כ ועיין בפר"ח שכ' דמיירי היכא דהפסול הוא מדרבנן עייש"ה וכן מבואר להדיא ברמ"א סי' קנ"ד דמי שגירש את אשתו בגט כשר ויצא לעז על הגט יש לכופו לתת גט אחר ואם לגבי איש הדין כן דהוא איסור דאורייתא בכפי' מכש"כ גבי אשה דאינו רק חר"ג בודאי אם הוא פסול מדרבנן מותר לגרש אותה בע"כ, והנה הרמ"א לא הראה מקום לדין זה מאין הוציא זה דאם הוי לעז על הגט דכופין אותו לגרש אך הדבר מבואר בירושלמי ריש גיטין דאיתא שם נתן לה גיטא ואשכחינא גט בפסול כפיני' ויהיב לה חורין עייש"ה, ועיין בק"ע שם דמפרש דהי' כהן והוי כמו נשא אשה בעבירה וא"כ ה"נ בנ"ד הוי כמו נשא בעבירה דליכא חר"ג בזה:

ולכאורה נראה לי לומר דהיינו טעמא דכופין אותו לגרש ביצא לעז על הגט דהנה מבואר בשו"ת הרשב"א מובא ברמ"א סי' קנ"ד דאם קידש אשה שאמ"ל כופין אותו לגרש כיון דאינו ראוי לדור עמה ולבוא עלי' ולפי"ז י"ל דהיינו טעמא ביצא לעז על הגט שכופין אותו לגרש כיון דהוא כשר מה"ת א"כ אינו רשאי עתה לדור עמה כיון דמה"ת היא מגורשת הוי בעילתו בעילת זנות מש"ה כופין אותו לגרש שנית דהוי כמו קידש אשה קדושין שאמ"ל שכופין אותו לגרש, ועיין בטוש"ע סי' ק"נ דמי שגירש את אשתו בגט שיש בו פסול מדבריהם צריך לקדשה מחדש אם רוצה להחזירה, ולפי"ז נ"ל לומר דהיכא דהיא מגורשת מן התורה ל"ש החדר"ג כיון דהוי קדושין שאמ"ל ובקדושין שאמ"ל כופין לגרש ומכש"כ באשה דהחדר"ג הוא דרבנן לכמה פוסקים בודאי לא גזר ר"ג היכא דהוי קדושין שאמ"ל ואפי' בשהה עשר שנים ולא ילדה לדעת כמה פוסקים לא גזר ר"ג ומכש"כ היכא דאינה ראוי' לביאה ואין לומר דנכוף אותו לקדש מחדש דע"ז בודאי לא גזר ר"ג כיון דאפי' בארוסה לא גזר לכתוב לה כתובה ולעשות נשואין עמה מכש"כ דלא גזר לקדשה מחדש, ובפרט בנ"ד דהפשיעה היתה ממנה, והיכא דהפשיעה ממנה כבר כ' בשב יעקב דא"צ היתר ממאה רבנים כלל וי"ל בזה היא עשתה שלא כהוגן נעשה עמה שלא כהוגן כדאיתא ביבמות פ' ב"ש ובגיטין (דף מ') עיי"ש א"כ בנ"ד כיון דהיא עשתה ערמה לפסול הגט והחדר"ג הי' לטובת האשה ועיין ב"ש סי' קט"ו סק"ז א"כ בודאי י"ל דבזה לא תיקן ר"ג וישוב גמולה בראשה, ובפרט בעובדא דילן שהמגרש כהן שלא יוכל לקדשה מחדש ואינה ראוי' אליו עוד מלתא דפשיטא הוא שיוכל הבעל לגרשה בע"כ ואם נמנע ממנו הדבר מטעם הממשלה ישא אשה אחרת וישליש גט ביד שליח כנ"ל ולית דין צריך בושש כלל:

וע"ד שאלתך בענין עתים שוטה ועתים חלומה שמחתי מאוד בדבריך כי בהשכל נאמרים ונכונים, וכבר בא עובדא כזו לפני והוריתי לגרשה עפ"י דברי הט"ז שהבאת וכן מצאתי אח"כ בשו"ת ב"א והסברא שלך בהבנת דברי הט"ז נכונה מאוד ויש להסביר עוד דכיון דבפעם הראשון שנשתפית בטל ממנה חזקת שוטה שהי' לה ואף שאית לה הסבה אח"כ ג"פ לא מצרפינן לה מה שנתבטל מקודם, ואף כי לכאורה יש לדמות להא דאמרינן בזבחים (דף ל"א) יקץ כישן הפיגול אולם י"ל דדמי יותר להא דאמרינן בנזיר (דף ס"ה) בדק ופנה בדק ופנה מהו עייש"ה, וגם יש ראי' להט"ז משור המועד דבהפסק נגיחות לא נעשה מועד כגון שנגח בראשון והפסיק בשני ולא נגח אף שנגח בשלישי וברביעי ל"ה מועד ועיין ירושלמי ב"ק פ' המניח אע"ג דבשור המועד ג"כ יש לומר דעכ"פ אתחזיק להיות מועד ליגח והי' לו לבעל השור לשמור אותו אלא ע"כ דכל שאינו בזמן שוה כגון בט"ו לחודש ל"ה מועד ותלינן במקרה כסברת הט"ז ממש:

ובענין סברת הט"ז דהיכא דיש חילוק מצד האדם ל"ש לא פלוג שהארכת בזה בפלפול, לדעתי נראה ראי' לדברי הט"ז מהא דאיתא בע"ז קים לי בבר שישך דלא פלח לעכו"ם ועיין בר"ן ריש ע"ז, ועיין בתוס' ע"ז (דף י"ד ע"ב) ד"ה שלימים ושבורים דלא גזרינן שבירה אטו שלימה רק דסברו דשלימין נמכרו עייש"ה ועיין תוס' עירובין (דף ס"ה) ד"ה התם דלחומרא לא אמרינן לא פלוג, ובתוס' נדה (דף נ"ו ע"ב) ד"ה הבאים דלא גזרו בכתמים על הנכרים אע"ג דדמם מטמא כמו של ישראל כיון דאין דמם מטמא רק מדרבנן, אך משם אין ראי' כ"כ דנכרית בישראלית לא מיחלף וכדאיתא בגיטין (דף ע') דחרש בפקח לא מיחלף ויבמתו באשתו לא מיחלף. [מהמו"ל. עיין פסחים צ"ב אבל ערל ישראל ד"ה טובל ואוכל לערב דלא גזר ערל ישראל משום ערל נכרי ולעומת זה עיין עירובין מ"ז חפצי נכרים קונים שביתה גזירה בעלים דנכרי אטו בעלים דישראל ובמ"ש התוס' עירובין ס"ה הנ"ל דאמרי לא פלוג לקולא עיין תוס' נדה ג' ד"ה מרגשת ולח"מ פ"ז מה' גירושין ה' כ"ד וירו' גיטין פ"א ה"א שלא לחלוק בגיטין כדין מחמירין בקל מפני החמור ואין מקילין בחמור מפני הקל והדברים עתיקים, ע"כ הג"ה]:

ומה שהערות בהא דאמרינן דבר תורה שוטה מתגרשת מ"ד אפקחת בע"כ עפי"מ שהקשה הרשב"א דהוי נתינה בע"כ ותירץ דהוי פרעון חוב, א"כ בנשתטית אח"כ י"ל דדמי ללוה בישוב דאינו מחזיר במדבר, יפה הערות בזה, אולם הלא מבואר להדיא בתוס' גיטין (דף מ"ח) ד"ה לגיטין דבחוב מצינו דל"ה נתינה בע"כ כגון הלוהו בישוב כו' משא"כ בגט בכ"מ הוי נתינה עיי"ש, א"כ מבואר להדיא דבגט אף בהלוהו בישוב הוי נתינה אם מחזיר לו במדבר:

אך באמת טעמא בעי מדוע יהי' עדיף מחוב ונ"ל דהדבר נכון עפימ"ש הרשב"א הובא בר"ן פ' מש"נ דמזונות הוי כאלו חל חיוב חדש בכל יום ואין ראי' לשאר מלוה ע"פ דיהי' קודם לו מלוה בשטר מאוחר, א"כ י"ל דדוקא לפטור מחובו שחייב כבר אינו יכול להחזיר במקום שמפסיד לחבירו כגון במדבר מקום שאינו משומר, משא"כ למנוע עצמו מחיוב שלא יתחייב יוכל להחזיר גם במדבר וכעין זה דאיתא בירושלמי ר"פ המניח כרוהו ארגיבא עד דלא ייתי שרי למימר פלניא עביד עבידתא כו' ועיין בשו"ת הרשב"א מובא בש"ך סי' ע"ב ס"ק קס"ב שנראה קצת סתירה לדברי הרשב"א הנ"ל אולם באמת ניחא כיון דקיבל עליו לזון בת אשתו לא הקילו כיון דהוא מדאורייתא ודי למבין:

דברי גיסך אוהבך.

תוכן העניינים

כוכב מיעקב (וויידנפלד)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה