אור ברסלב

כוכב מיעקב (וויידנפלד)· רבי יעקב וויידנפלד

סימן מב

סימן מא

שלוכט"ס לכבוד הרב המאה"ג מו"ה שמואל אבד"ק פראבישיץ במדינת רוסיא.

בזו הרגע פתחתי מכתבו הנעים ואף אמנם חבילי טרדין הקיפוני היום והכותב שלי איננו כעת בביתי אך לאשר שאלתו נחוצה היא גלל כן הנני עט ממהר להשיבו. אודות שאלתו שבא מכתב מא' שדוב רייזניק חתן הר' שלום יעקב מת בר"ח כסלו וצוה לבנו לומר קדיש ואח"כ בא מכתב מהאיש הנ"ל ועוד אחד בסוגין הנ"ל אך כתבו שמת בכ"ז ימים לחודש מרחשון ומסתפק כבודו אם יש לסמוך על העדות הנ"ל כיון שלא הזכיר שם עירו וגם משום שיש הכחשה בין העדות הראשון להשני בהזמן והטעות הוא בשני ימים וגם הוא בחצי החודש האחרון דלא עבידי אינשי דטעי לאחר חצי חודש:

תשובה. לדעתי נראה ברור דאתתא שרי דמשום דלא הזכירו שם עירו בפשיטות אין שום חשש כלל דהא כתבו לעיר אשר יצא משם הר' דוב הנפטר וכתבו דבנו יאמר קדיש א"כ הוי כאילו הזכירו שם העיר וכמבואר בב"ש סי' י"ז ס"ק י"ז דכשאמרו לו כשתלך למקום פלוני אמור פלוני מת הוי כאלו הזכירו שם עירו אולם הס' השני משום שיש הכחשה בהזמן לכאורה צריכא עיונא רבא דזמן הוי מן החקירות והכחשה בין החקירות אפי' בדיני ממונות עדותן בטילה כמבואר בח"מ סי' ל':

אולם מקור הדבר היא דהנה בש"ע אהע"ז סי' י"ז מבואר דעד א' אומר מת וא' אומר נהרג דהואיל ששניהם מודים שאינו קיים משיאין את אשתו והב"י תמה דלמה הביא זאת בשם הרא"ש הא משנה מפורשת היא ותירץ הב"ש דמשנה בצרה מיירי והרא"ש השמיענו אפי' בעדים והב"ש כתב שם דאפי' אי נימא דזה הוי כמו הכחשה בהחקירות מ"מ מהני בעדות אשה כיון דע"א כשר והרי א' אומר אמת משא"כ בד"מ דבעינן שנים יעייש"ה, ולפי"ז לסברת הב"ש אפי' הכחישו בזמן דהוי חקירות מ"מ מהני כיון דעד א' כשר בעדות אשה ול"ד לד"מ דבעינן שנים אולם בנו"ב תמה על הרא"ש דהוא נגד ירושלמי מפורש ביבמות שם דאיתא שם אמר ר' אלעזר מודי ר"י ור"ש בעדים מה בין עדים בין צרה לא עשו צרה אצל חברתה כלום הרי להדי' דבעדים אם א' אומר מת וא' אומר נהרג אין משיאין את אשתו ועוד הקשה תימה רבתא על הב"ש שכתב דבע"א מהני אפי' הוכחשו בחקירות משום דכשר בע"א דהא הוא כפלוגתת רב ור"י בירושלמי שם בשני כתי עדים אלו אומרים מן הכיס מנה ואלו אומרים מן הצרור מנה דר"י ס"ל דבטלה עדות ורב ס"ל דלא בטלה עדות חילי' דרב ממתני' דע"א אומר מת וע"א אומר נהרג משיאין את אשתו ולא שמיע לי' לרב דאמר כי מודי ר"י ור"ש בעדים הרי להדי' דר"י ס"ל דאפי' בשני כתי עדים בטלה עדות מוכחשין בחקירות ובשני כתי עדים הוי כמו חד בחד בע"א:

אולם לדעתי נ"ל לתרץ דברי הב"ש ולחזק דבריו דבעדות אשה מהני אפי' הוכחשו בחקירות כיון דמהני ע"א דלכאו' טעמא בעי לדברי הירושלמי דפסיל בשני כתי עדים דאמאי לא מועיל דהא עכ"פ כת א' אומרת אמת ומה בכך דהיו עדות מוכחשת דבשלמא אם כת א' מכחשת ואומרת לא מת שפיר בטיל העדות דלא ידעינן מי אמרה האמת אבל בשני כתי עדים אחת אומרת מן הכיס מנה וא' אומרת מן הצרור מנה דשניהם מודים בהלואה רק דמכחישות אי מן הכיס מנה אי מן הצרור מנה ומה בכך דהא כת א' אומרת אמת ואמאי ס"ל לר"י דבטלה עדות, והנה הנוב"י חתר חתירה בזה דהוי עשאאי"ל כיון דלא ידעינן מי הם כת הכשרה לדון בהם דין הזמן וכעין זה הקשה הנה"מ סי' ל' דלב"ש דס"ל דע"א אומר מנה וא' אומר מאתים דנחלק עדותן ואפיה"כ בכת אחת אומרת מנה וכת א' אומרת מאתים דיש בכלל מאתים מנה והא הוי עדות שאאי"ל דלא ידעינן מי הם הכשרים והגומרין הדין ומזה הוכיח דבממון לא בעינן עדות שאאי"ל אולם באמת לדעתי דבריהם וסברתם דכיון דלא ידעינן מי הם הכשרים הוי עדות שאאי"ל מבואר בירושלמי ביבמות פי"א ה' דבעי שם בכהנת שנתערב ולדה בולד שפחתה מהו שיעידו אחת ותעלה להם עדות אחת או יבא כהא דאמר ר' זעירא מאחר שנמצא עדים זוממין אינם נהרגין אף הוא אינו נהרג אף הכא כן ומבואר שם דכיון דלא ידעינן מי הוא הכשר לעשות בו דין הזמה הוי עדות שאאי"ל, אולם שם מבואר דהירושלמי מסתפק אי בעינן בממון עדות שאאי"ל דבד"נ לא הי' הס' בירושלמי כלל וע"כ האבעי' בירושלמי הוא בד"מ ובירושלמי בפ' שה"ע מבואר דס"ל דגם בממון בעינן עשאאי"ל מדפסל עדים הקרובין לדיינים ועי' בש"ך שם וא"כ תיקשי לדעת הירושלמי דבממון בעינן ג"כ עדות שאאי"ל אמאי ס"ל לב"ש בא' אומרת מנה וא' אומרת מאתים דיש בכלל מאתים מנה הא הוי עדות שאי"ל ולדעת הירושלמי גם בממון בעינן עדות שאי"ל:

אולם לדעתי במח"כ אשתמיט מהגאונים הנוב"י וכנה"מ דברי התוס' בסנהדרין (ד' פ"א) ד"ה ויגמר דהקשו שם דאמאי נידן בחמורה הא הוי עשאי"ל דאי מיזמו בתראי לא מקטלי דגברא בר קטלא הוא ותרצו כיון דאי מיזמו קמאי והוי סהדתי' בתראי עדות שאי"ל קרינן בי' עיש"ה ולפ"ז ה"נ בשתי כתי עדים המכחישין זא"ז הוי שפיר עדות שאי"ל כיון דאי מיזמו כת א' מהם הוי הכת השני עדות שאי"ל, כיון דהוזמו כת הא' אשתכח דגמרו הדין עפ"י כת השני' ובכל כת וכת אמרינן כן ולא דמי לכהנת שנתערב ולדה בולד שפחתה דלעולם אינו יכול להתברר מי הוא העבד ומי הוא הפסול ושפיר הוי עדות שאאי"ל משא"כ בשתי כתי עדים המכחישין זא"ז ודוק היטב:

ומעתה נחזור לנ"ד דמאחר שהוכחנו דבשתי כתי עדים ל"ש לומר דהוי עדות שאאי"ל חל עלינו להבין דאמאי פוסל ר"י בשני כתי עדים באחת אומרת מן הצרור מנה וא' אומרת מן הכיס מנה והא עכ"פ כת אחת אומרת אמת, אולם באמת נראה דהטעם הוא דס"ל לר"י דבשתי כתי עדים עדותן בטילה דלאו משום הכחשה היא דאם הי' מכחישין זל"ז הי' חייב לשלם מנה דעכ"פ כת אחת אומרת אמת רק כיון דהשני כתי עדים מסייעין זל"ז שהלוה רק דמכחישין בחקירות א"כ הוי כעדות אחת וגזירת הכתוב היא דכשמכחישין זל"ז בחקירות עדותן בטילה וכמו שכתבו התוס' בפסחים (דף י"ב) ד"ה באיזה יום ועי' בנה"מ סי' ל' והכי להדי' בדברי הרמב"ם דפסק בה' עדות דאפי' א' מכחיש לשנים בחקירות עדותן בטילה, ואי מטעם הכחשה היא קשה הא אין דבריו של אחד במקום שנים, א"ו דכשמכחישין זל"ז בחקירות גרע טפי, ובזה י"ל להסביר דברי הרמב"ם דפסק שם בה' עדות, דאם א' מן השלשה אמר איני יודע עדותן קיימת ולכאו' קשה מה חילוק יש בין אמר א"י לבין מכחיש אותו בחקירות מאחר דקיי"ל דבשנים אם אמר אחד א"י עדותן בטילה והרמב"ם פסק דאם אחד מן השלשה מכחיש להשנים עדותן בטילה א"כ גם באמר א"י הו"ל לומר עדות בטילה כמו בשנים, אולם לפימש"כ הדבר נכון דכיון דהא דאם אחד הכחיש לשנים בחקירות עדותן בטילה היא מטעם משום דהוי כעדות א' והוי כמו אם הכחיש א"ע בחקירות דעדותו בטל וכמ"ש התוס' פסחים (י"ב) דמטעם הכחשה לא הו"ל לומר דעדותן בטילה דאין דבריו של א' במקום שנים רק משום דהוי כגוף א' וכמו שמכחיש א"ע בחקירות ולפי"ז שפיר פסק הרמב"ם בא"י דעדותן קיימת דכבר נודע מה שחידש הר"ן בה' שה"ע דמאיני יודע ליודע אני ל"ה חוזר ומגיד וא"כ לא גרע בנ"ד שאחד מן השלשה אמר א"י מאלו הוא עצמו הכחיש א"ע במה דאמר בתחילה א"י דיכול לחזור ולהגיד יודע אני ודוק:

והנה דא מלתא כבר נודע בהא דמצטרפין לעדות אחת גבי נמצא אחד קרוב או פסול היינו דוקא בראו כאחד וכמו"ש הש"ך בסי' ל"ו דלא קיי"ל כרמ"ה דהגדה לחוד מצטרפין ולפי"ז בנ"ד הואיל דבעינן אפי' אם הם כמה עדות שלא יהיו מוכחשין זב"ז בחקירות היינו דוקא כשראו כאחד, והנה נודע מה שכתבו התוס' במכות (ד' ו') דהא דבעינן שיעידו תכ"ד היינו דוקא לענין הזמה דלא נצטרפו בשעת ראי' דהמעשה הי' שקר משא"כ קרוב או פסול דנצטרפו בשעת ראי' לא בעינן שיעידו תוכ"ד כיון דהמעשה הי' אמת עייש"ה ולפי"ז אף לר"י דס"ל בשני כתי עדים דעדותן בטילה באחת אומרת מן הצרור מנה ואחת אומרת מן הכיס מנה מ"מ בעדות אשה שפיר כתב הב"ש דעדותן קיימת דמשום הכחשה לא מגרע עדותן דהא עכ"פ ע"א אומר אמת ואי משום דמכחישין זל"ז בחקירות וגזה"כ היא שלא יהי' מכחישין זל"ז בחקירות אפי' אחד לשנים משום דהוי כעדות אחת ג"ז ל"ש לומר בעדות אשה דהא בעינן לצרף עדותן שיהי' כעדות אחת שיראו שניהם כאחת ולפי"ז הא תינח בד"מ אבל בעדות אשה דלא בעינן עדות כלל דאפי' קרוב כשר לעדות זה ול"צ רק שהדבר יהי' אמת ומה"ט כתב הנו"ב דבעדות אשה לא אמרינן עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה ואנכי הבאתי סמוכין לזה מדברי הירושלמי מובא בתוס' סוטה ר"פ מי שקינא דבטומאה לא אמרינן ער"מ ב"כ עייש"ה וא"כ לש"ל בעדות אשה כיון דהם עדות אחת נתבטלה העדות כשמכחישין זל"ז בחקירות דממ"נ אם ראו שניהם כאחת א"כ מה בכך דהכחישו זל"ז בחקירות והם עדות אחת מ"מ הא המעשה היא אמת כיון דראו כאחד בעדות אשה לא בעינן רק שהמעשה יהי' אמת, ואי נימא דלא ראו כאחד דמשקרים כת אחת א"כ שוב ל"ה עדות אחת כיון דהמעשה הי' שקר ושפיר מתורץ קו' הנוב"י על הב"ש דהא אפי' בשני כתי עדים פוסל ר"י דז"א דדוקא בד"מ פוסל ר"י כשמכחישין זל"ז כיון דבעינן תורת עדות ולכך אם ראו כאחד הוי עדות א' משא"כ בעדות אשה דממ"נ אם ראו כאחד א"כ המעשה היא אמת ובעדות אשה לא בעינן רק שהמעשה יהי' אמת ואם לא ראו כא' ממילא ל"ה עדות אחת וממילא לא בטיל העדות, ודוק היטב כי נכון היא מאוד לאמיתה של תורה, ובזה י"ל לתרץ קו' הראשונה של הנו"ב דהא אמרי' להדי' בירושלמי דמודי ר"י ור"ש בעדים והאיך פליג הרא"ש מל הירושלמי מפורש:

אולם לפימ"ש ניחא דבאמת מן הסברא ל"ש לומר בע"א דנתבטל העדות כשמכחישין זל"ז בחקירות מכח ממ"נ כנ"ל אולם באמת י"ל דביבמות (ד' קכ"ב) פליגו ר"ט ור"ע דר"ט ס"ל דבעדי נשים בעינן דו"ח דכדיני נפשות דמי' ור"ע ס"ל דכיון דאיכא כתובה למישקל כדיני ממונות דמי והלכה כר"ע וא"כ לפי דברי הירושלמי דגם בד"מ דלא בעינן דו"ח מ"מ בעינן עשאי"ל וא"כ ה"ה בעדות אשה בעינן עשאי"ל דלא עדיף מדיני ממונות [וע' בלח"מ ה' גירושין פי"ג]:

ולפ"ז נ"ל סברא חדתא דבעדות אשה דלא בעי דו"ח בע"א אומר מת וע"א אומר נהרג נתבטל העדות כיון דאף אם אתכוין ע"א באיזה יום לא נוכל להזים כיון דלא ידעינן איזה מהם אומר אמת כקו' הנו"ב ול"ש לומר לתרץ כמ"ש דשפיר הוי עשאי"ל דאי מתזים קמאי א"כ נגמר הדין עפ"י עד השני וכמו"ש התוס' בסנהדרין דהא תינח בד"נ דבעי דו"ח אבל בע"א דלא בעי דו"ח וא"כ אם א' אומר מת ולא חקרו ודרשו אותו א"כ לא נוכל לבוא לידי הזמה כיון דלא אמר באיזה יום ובאיזה חודש ושוב הוי העד השני שאומר נהרג עשאי"ל אף אם כוון בעדותו יום, ודוק בזה כי עמוק היא:

ואין לומר דבעדות אשה לא בעינן עשאי"ל משום דלא שייך בי' ועשיתם לו כאשר זמם וכמו שכתבו התוס' ריש מכות גבי ב"ג וב"ח ז"א דשפיר שייך בי' כאשר זמם דהא רצו להגבות כתובה להאשה מן הנכסים ולכך שפיר קאמר הירושלמי דבעדים כ"ע לא פליגו כיון דהוי עדות שאי"ל דלא עדיף מד"מ והא תינח לשיטת הירושלמי דס"ל דגם בממון בעינן עדות שאי"ל וכדמוכח מהירושלמי דיבמות הנ"ל אבל למאי דקיי"ל וכבר הכריעו כל האחרונים כן דמש"ס דילן מוכח דלא בעינן עשאי"ל בממון וממילא גם בע"א לא בעינן עשאי"ל אפי' בעדים אם אחד אומר מת ואחד אומר נהרג כשר כיון דלא בעינן עשאי"ל בממון ולפי"ז לדעת הסוברים דבממון ג"כ בעינן עשאי"ל הא דאמרינן דמודי ב"ש בכת אחת אומרת מאתים וכת א' אומרת מנה, היינו בשכוונו השני כיתות באיזה יום דאז שפיר הוי עדות שאי"ל כמ"ש כיון דאי מתזמי קמאי בתראי יכול להזימם אבל אם לא אמרו באיזה יום דאז לא יוכלו לבוא לידי הזמה אז גם השני בטל דהוי עשאי"ל דהכת הראשונה לא יוכל לבוא לידי הזמה כיון דלא אמרו באיזה יום רק המשנה דאחת אומרת מת כו' מסתמא מיירי דלא אמרו באיזה יום ולכך קאמר הירושלמי דדוקא בצרה אבל בעדים לא ולדעתו דס"ל דגם בממון בעינן עשאי"ל אבל הרא"ש שפיר פסק דבע"א אומר מת וא' אומר נהרג משיאין את אשתו, וקו' הנו"ב מתורץ שפיר כמין חומר:

גלל כן הדבר ברור לדעתי דמכחישין זל"ז בזמן כשר בעדות אשה אפי' לדעת הירושלמי דס"ל דגם בממון בעינן עשאי"ל, דאם מכחישין בזמן אם כיוונו עדותן באיזה יום א"כ אפי' לדעת הסוברים דבעינן עשאי"ל הוא כשר דשפיר הוי יכול להזימו כיון דאי מתזמי קמאי בתראי הוי יכול להזימו וכנ"ל, אולם בנ"ד אפי' לדעת הנו"ב הוא כשר כיון דהעד עצמו שהעיד שמת בר"ח חזר אח"כ בעצמו וכתב שמת בכ"ז מרחשון ולא שי"ל כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד בזה וכבר נודע מה שחידש הר"ן דהיכי דלא בעי דו"ח ל"מ חזרה אפי' עד שלא נחקרה עדותן מ"מ הכא יכול לחזור דהכנה"ג חידש לן דהיכי דהי' מעיד בשעה שלא הי' תועלת בעדותן יכול לחזור אח"כ ואין בזה משום חוזר ומגיד ולפי"ז במקום דלא בעי דו"ח א"כ מה שאמר באיזה יום ללא יועיל ותכלית היא בוודאי יכול לחזור קודם שהוזמו ולומר דהי' בזמן אחר ובפרט דהי' במקום אשר משובשת בגייסות ואין ישראל מצויין שם והוי טעות שמצוי לטעות ובכה"ג ל"ה חוזר ומגיד כמבואר בסי' כ"ט ובסי' מ"ג בחו"מ עייש"ה, ע"כ הדבר ברור דאשה זו מותרת לינשא בלי שום חשש ופקפוק כלל:

והנני ידידו דוש"ה באהבה יעקב וויידענפעלד.

תוכן העניינים

כוכב מיעקב (וויידנפלד)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה