אור ברסלב

כוכב מיעקב (וויידנפלד)· רבי יעקב וויידנפלד

סימן מ

סימן לט

ב"ה יום ב' דסליחות תרמ"ה.

יוחק לחיים בספרן של צדיקים כבוד ידיד נפשי הרב הגאון הגדול החריף ובקי המפורסם ערוגת הבושם זך השכל ונקי הרעיון חכם וסופר אשכול הכופר כש"ת מו"ה משה נחום ירושלימסקי נ"י האבד"ק קאמינקא יצ"ו במדינת רוסיא.

היום בבואי לביתי מצאתי את שאהבה נפשי נעימת כת"ה אשר דרוש דרש משה לחו"ד בדבר אשר נשאל כבודו מהרב מראחמיסטריווקא נ"י אודות איש א' שאשתו עסקה בחליפת מטבעות מזויפות ונתחייבה במשפט קשה לשלחה לארץ גזירה לעבוד שם ד' שנים ואח"כ תשאר בארץ הזאת כל ימי חיי' והוא השתדל שתקבל ממנו ג"פ כדת אבל היא לא רצתה בשום אופן לקבל ג"פ, ועתה שאל האיש הזה להתיר לו לישא אשה על אשתו הנ"ל וכת"ה האריך בפלפול רב בבקיאות נפלא להתיר לו חבלי החר"ג ולישא אשה אחרת ושאל גם מאתי שאצטרף לדבר מצוה הלזו ואף אמנם אופיא שלי למשוך את ידי מבלי להתערב בענינים כאלו אכן למען כ' היקר אלי עד לאחת הנני למלאות רצונו להגיד ג"כ חו"ד בקצרה כי בימים האלו לא ירשני הזמן לילך בהרחבה כי לדעתי ג"כ הדבר ברור כי משה שפיר קאמר להתיר לו לישא אחרת אם א"א לגרש אותה בג"פ:

דלדעתי נראה דאפי' להמחמירים בשבוי' שלא להתיר לו לישא אשה אחרת היינו דוקא בשבוי' לזמן או שיש תקנה שתצא חפשי בזמן קרוב ממאסרה אבל בנ"ד שנגזר עלי' משפט חרוץ שתהי' שמה כל ימי חיי' בודאי כ"ע מודים דמותר לישא אחרת בכדי להציל אותו ממכשולות גדולות אשר יוכל לבא עליו אם יהי' שרוי בלא אשה כל ימיו ובכגון דא אמרינן חטא בשביל שתזכה וכדמצינו בש"ס מנחות (דף מ"ח) חטא בחטאת בשביל שתזכה בחטאת אמרינן וה"נ כיון דאמרינן בש"ס קידושין למי שאינו נושא אשה כל ימיו בעבירה עבירה ס"ד כו' יעו"ש ובש"ס יבמות אמרינן דיינו שמגדלות את בנינו ומצילות אותנו מן החטא ובודאי כדאי לו להתיר החר"ג כדי שלא יהי' נכשל תמיד בעבירה היינו הרהורי עבירה שקשין מעבירה, ובפרט לדעת הב"י בתשובה סימן י"ד דגזירת הרגמ"ה לא הי' רק על תחלת הנשואין ואם עבר ונשא אין כופין אותו להוציא א"כ לדעתו האיסור של שתי נשים הוא רק בהנשואין ולאחר שנשא שוב אין כאן איסור כלל א"כ ע"ז נאמר מוטב שיחלל שבת א' ולא שבתות הרבה מוטב שיעשה איסור פעם אחת ולא יהי' כל ימיו בעבירה, וכן מצינו בתשו' מהר"י. מינץ שהתיר מינקת חבירו שראה שא"א להציל שתי נפשות מישראל שלא יצאו לתרבות רעה ומביא ראי' מפ' השולח מהאי אמתא דהוו עבדי בה אינשי איסורא והתירו לשחררה ויעו' ביו"ד ר"ס של"ד ובט"ז שמה ויעו' באו"ח סי' ש"ו ובמג"א סי' רנ"ד ס"ק כ"א, וכן מצינו בירושלמי רפ"ג דדמאי כהנים המגבלים בטהרה לא יהי' מדקדקין בחצירות של אוכלי שביעית אית תני מדקדקין אמר ר"פ מאן דתני מדקדקין מפני חלתן מ"ד אין מדקדקין מבריחו מן הקלה ומכניסו לחמורה טבל בעון מיתה שביעית בל"ת אלמא דכדי שינצל ע"ה מאיסור טבל התירו ליקח חלה ממנו ולתת אותה לכהן החשוד על שביעית להמזיק ידי עוברי עבירה, וכעין זה מצינו בש"ס עירובין מוטב שיעבור חבר איסורא קלילא ולא יעבור ע"ה איסורא רבה אולם לפי מסקנת הירושלמי שמה דמשמרה עד ער"פ ושורפה שוב אין ראי' משם אולם התם הוא נוגע אי אמרינן לאדם חטא בשביל שיזכה חבירך אבל כדי שיזכה הוא עצמו בודאי אמרינן חטא בשביל שתזכה כדאיתא בש"ס מנחות (דף מ"ח) הנ"ל:

ועוד נ"ל היכי שיהי' אסור בכבלי העיגון כל ימיו בוודאי לא גזר רגמ"ה דאין זה דרכי נועם לגזור עליו גזירה שאינו יכול לעמוד בה שיהי' שרוי בלא אשה כל ימיו דאין גוזרין גזירה על הציבור אא"כ יכולין לעמוד בה ואין זה דרכי נועם להיות אסור ושרוי בלא אשה, ומצינו כן בדברי התוס' ביבמות (דף י"ז) שהקשו ל"ל למעוטי א"א שלא הי' בעולמו תיפוק לי' דאין זה דרכי נועם דכל אשה שאין לה בנים אם אבי בעלה קיים תהי' אסורה להנשא שמא יוליד בן ותירצו התוס' דאתי למעוטי היכא שהיתה חמותה של יבמה מעוברת דהוי שפיר דרכי נועם דתמתין עד שתלד זכר וזקוקה תהי' לו יעו"ש ובאמת קו' התוס' ותי' מבואר בהדיא בירושלמי במקומו א"כ חזינן להדיא דאפי' אשה דלא מיפקדא אפו"ר לא בעינן קרא לא"א שלא הי' בעולמו למעוטי רק היכא שהיתה חמותה מעוברת דיש לה זמן קבוע להמתין אבל בלא זה לא איצטריך קרא למעוטי כלל משום דאין זה דרכי נועם להיות עגונה כל ימי' ולא תנשא לאיש משום דלמא יוליד חמי' בן ותהי' זקוקה לו ליבום וה"נ אפי' להמחמירים בשבוי' היינו דוקא שבוי' לזמן אבל בנ"ד דכל ימים יהי' אסור בכבלי העיגון בכג"ז לא גזר רגמ"ה דאין זה דרכי נועם ולא עדיף כחו של תקנת רגמ"ה ממצות יבום דאורייתא דהיכא דתהי' אסורה לעולם בכבלי העיגון לא אסרה התורה והוא ראי' ברורה ונצחת שאין עלי' תשובה כלל:

וכן מצינו בתשו' הרא"ש מובא ברמ"א סי' קנ"ד דאם קידש אשה ואסורה להנשא לו ולאחר כופין אותו להוציא כיון דאינו יכול לדור עמה וה"נ בנ"ד כיון דאינו יכול לדור עמה כל ימיו בודאי כופין אותו להוציא ולהתיר לו לישא אשה על אשתו אם אין ביכלתו לגרשה כמ"ש הרא"ש ולא עדיף כח האשה מכח האיש וכן מבואר להדיא בשו"ת הב"ח סימן צ"ג דכתב דאפי' לדעת הרש"ל דאוסר גבי רמ"ת לגרש בע"כ אבל לישא אשה על אשתו גם הרש"ל מתיר, ומדברי הב"ח אלו משמע דסובר דלישא אשה על אשתו קיל יותר מלגרש בע"כ והוא דלא כהר"מ פדווא דמחמיר יותר בלישא שתי נשים מלגרש בע"כ, ולדעתי נראה דדבר זה אי חר"ג שלא לגרש בע"כ חמור משלא לישא שתי נשים אי לא תלוי בדעת הפוסקים אם האיסור דשתי נשים הוא רק בתחלת הנשואין וכדעת הב"י שהבאתי לעיל או כדעת החולקים עליו שהאיסור חל עליו תמיד א"כ החר"ג של גירושין בע"כ הוא קיל יותר מלישא שתי נשים דהנה ידוע קושית הר"ן ביומא למה התירו בחולה לשחוט עבורו בשבת יתירו לו נבילה ותירץ דאיסור נבילות חל על כל זית וזית אבל איסור שחיטה לא יעבור אלא פעם אחת דמוטב שיעשה איסור פעם אחת משיעבור בכל פעם א"כ משו"ה החר"ג דשלא לישא שתי נשים הוא חמור משלא לגרש בע"כ דאם ישא שתי נשים יעבור בכל פעם ופעם משא"כ לגרש בע"כ לא יעבור רק פעם אחת אמנם לדעת הב"י ומהרח"ש דהאיסור של שתי נשים הוא רק בתחלת הנשואין א"כ באיסור דשתי נשים לא יעבור ג"כ רק פעם אחת ולדידהו שפיר קיל לישא שתי נשים מלגרש בע"כ משום דכבר כלה אלף החמישי, ואפילו לדעת הפוסקים דגבי שהה עשר שנים ולא ילדה נכון יותר לגרשה בע"כ מלישא אשה אחרת נראה לדעתי דאין הטעם משום דחר"ג זה חמור יותר דבאמת אין לחלק בין זה לזה רק הטעם הוא לדעתי דהנה הנמו"י בפ' ארבעה אחין חידש לן דאף קודם החר"ג במקום שלא נהגו לישא אשה על אשתו אין רשאי לישא אשה אחרת משום דאדעתא דהכי נשתעבד לה ודבריו מבוארים בש"ע ולפי"ז בשהה י' שנים ולא ילדה דבכג"ז לא גזר רגמ"ה מ"מ מאחר דתיקן ר"ג שלא לישא שתי נשים הוה כמקום שנהגו שלא לישא אשה על אשתו א"כ אינו רשאי לישא אשה אחרת משום דאדעתא דהכי נשתעבד לה, ואין לומר דאומדנא דמוכח הוא דאם לא יהי' לו בנים לא נשתעבד לה שלא לישא אחרת עלי' משום דכבר נודע מ"ש התוס' בכתובות פ' נערה דהיכא דתלוי בדעת שניהם לא אמרינן אומדנא וכמו שהאריך בזה המשנה למלך פ"ו מזכי' ולכך כתבו דנכון יותר לגרש בע"כ ואם אין אפשר לו לגרשה בע"כ מותר לו לישא אשה אחרת עלי' כיון שברצונו לגרשה פקע שיעבודה והמניעה היא ממנה:

ולכן נ"ל היכן דהוא ע"י פשיעה דידה כמו בנ"ד בזה ודאי קיל יותר לישא שתי נשים דבזה ל"ש לומר שלא לישא עלי' כמ"ש הנמו"י דהא איכא אומדנא דמוכח דאדעתא דהכי לא נשתעבד לה וא"ל דהא היכא דתלוי בדעת שניהם ל"א אומדנא דהתינח אם הסיבה הוא מן השמים כמו בשהה י' שנים ולא ילדה אבל הכא היא עצמה פשעה בזה א"כ בהא שפיר אמרינן אומדנא דאדעתא דהכי לא נשתעבד לה דמי הכריח אותה לעשות כזאת והוא דבר ברור:

המורם מזה דכיון דאינו יכול לדור עמה לעולם בודאי מותר לו לישא אחרת על אשתו הראשונה, וחוץ מזה נראה דבנ"ד לא חל עליו החר"ג כלל דהנה מבואר בש"ע אה"ע סי' קט"ו דעוברת על דת מצוה לגרשה ומותר לגרשה בע"כ וא"כ הכ"נ בנ"ד כיון שעוסקת בחליפת מטבעות מזויפות אין לך עוברת על דת גדולה מזה ובודאי מותר לגרשה בע"כ, ואע"ג דלענין כתובה מבואר להדיא דלא הוי עוע"ד רק כשהכשילה אותו באיסור אבל עשתה איסור לעצמה לא הוי עוברת על דת אמנם זה דוקא להפסידה כתובתה אין לנו כח להפסיד כתובתה ממנה אבל לענין לגרש בע"כ יש עלי' דין עוע"ד בודאי אע"פ שלא עשתה איסור אלא לעצמה, וראי' לזה מהא דמבואר ביו"ד סי' רל"ב דאם המשודך קלקל מעשיו דיכול להתיר השידוך ואפי' נשבע עליו משום דאדעתא דהכי לא נשבע ובשידוכין איכא חרם הקדמונים מלבד השבועה ואפ"ה רשות בידו להתיר קשר השידוך משום דבאיש כזה לא הי' החרם כלל וה"נ כיון שעשתה נבלה כזו דעת לנבון ניקל דעל אשה כזו לא גזר רגמ"ה ומותר לגרש אותה בע"כ ומאחר דמותר לגרש אותה בע"כ אם אינו יכול לגרשה בשום אופן מותר לו לישא אשה אחרת דלכמה פוסקים החר"ג דשתי נשים קיל יותר מלגרש בע"כ כמ"ש הב"ח הנ"ל ומשום שיעבוד לא שייך הכא כמ"ש דאומדנא דמוכח דאדעתא דהכי לא נשתעבד לה והכא ל"ש סברת התוס' בכתובות כמ"ש:

והנה נודע דעת השב יעקב דבעוברה על דת א"צ היתר ממאה רבנים אולם הנוב"י הוא מפקפק בדברי השב"י וכ' דאפי' בעוע"ד צריכה היתר ממאה רבנים משום דלמא תחזור בתשובה ויחול עליו החר"ג אולם באמת דבריו הקדושים אינם נוחים לי דמאחר דהנשואין היו בהיתר ונשא אשה אחרת ואפי' אם תחזור בתשובה אח"כ אינו חוזר וניעור עליו החר"ג, ואע"ג דלכאורה מצינו כן בש"ס זבחים (דף ל"א) גבי חצי זית חוץ לזמנו וחצי זית חוץ למקומו דאמר רבא ויקץ כישן הפיגול ויעו' ברא"ש פג"ה מה שהערה שם מש"ס הנ"ל בדין חוזר וניעור אולם באמת נ"ד דמי להא דאיתא בש"ס זבחים (דף כ"ט) אמרת אחר שהוא כשר יחזור ויפסול יע"ש וכן מצינו בש"ס בכורות (דף כ"ב) וכי טומאה שבטלה חזרה וניעורה וה"נ כיון דכבר הותר שוב אינו חוזר ונאסר, וגם יש לדמות זאת להא דאיתא בש"ס יבמות (דף פ"ו) לא נעשה מתים כחיים לענין יבום מק"ו ת"ל דרכי' דרכי נועם ואין זה דרכי נועם כיון שכבר נשאת לשוק שאח"כ תצא ממנו ה"נ כיון שכבר הותר לו לישא אחרת אין זה דרכי נועם שאחר שתחזור הראשונה שתצא השני' ממנו שנשא אותה בדרך היתר והוא ראי' ברורה למבין ובפרט לדעת הב"י דאיסור שתי נשים הוא רק בתחלת הנשואין ממילא הכא כיון שתחלת הנשואין הי' בהיתר שוב אין כאן איסור כלל ע"כ לדעתי דברי הש"י ברורים הם דבעוע"ד א"צ היתר ממאה רבנים כלל אבל עפ"י מאה רבנים בודאי מותר לו לישא אחרת, ע"כ נראה לדעתי להתיר לאותו איש ע"פ היתר ממאה רבנים ולזכות לה גט וימסור אח"כ הגט לשליח בתורת הולכה וכת"ה יראה לצרף עמו עוד רב מומחה ומובהק בהוראה להסכים ע"ז להיתרא:

הכ"ד ידידו"ש ושלום תורתו באהבה מברכו שהשנה חדשה יביא לו ולכל הנלוים אליו ברכה ושלום והצלחה וכבוד למורשה וכוח"ט בכלל כל ישראל. יעקב וויידענפעלד:

תוכן העניינים

כוכב מיעקב (וויידנפלד)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה