אור ברסלב

כוכב מיעקב (וויידנפלד)· רבי יעקב וויידנפלד

סימן לח

סימן לז

שלום וכל טוב לכבוד הרב המאה"ג חריף ובקי מו"ה רפאל הלוי בארנשטיין נ"י אבד"ק גארוואלין יע"א.

היום הגיעני נעימות ימינו ואף אמנם אפפוני טרדות שונות עכ"ז ראיתי להתאמץ להשיבו תיכף על אתר לבלי להחמיץ המצוה. ע"ד שאלת העגונה שיש עדות ר' אברהם רעטלאנד ששמע מפי שנים ששמעו משר הראטע שנהרג בעל האשה הנ"ל במלחמה ועוד יש ע"א מו"ה אברהם וויטמלמאן שהעיד שנהרג רק שלא הי' בשום עדות אמירת קברתיו גם יש ריעותא במה שבא אח"כ ידיעה עפ"י תעודת שר הראטע שבעל האשה הנ"ל נחשב בין הנאבדים בלתי ידועים, והנה כ"ת האריך למעניתו ומחשיב עדות שר הראטע במסלפ"ת ובמה שהביא דעת רבינו יקיר ורש"י ז"ל בגיטין דעדות עכו"ם כשר מה"ת היכא דידעינן דקושטא קאמר באמת אנכי כבר הבאתי סמוכין לשיטה זו מדברי הירושלמי פ"א דשבת גבי י"ח דבר דאיתא שם בו ביום גזרו על פיתן כו' ועל עדותם כו' ועיין מה"פ שם שהקשה הא מה"ת עכו"ם פסול לעדות ולשיטת רבינו יקיר ורש"י ז"ל שפיר קאמר דגזרו על עדותן דהרי מה"ת כשר היכי דידעינן דקושטא קאמר ובדבר הריעותא שבא אח"כ משם שהוא נחשב בין הנאבדים בלתי ידועים כ"ת האריך ונכנס בפירצה דחוקה לסמוך על הפוסקים דאם אחד אומר משם אחד שאמר לו שמת ואח"כ הכחישו אינו נאמן להכחיש ובאמת לא דמי נידן דידן לשם דהרי השר הנ"ל לא הכחיש את העדים שאמרו משמו שנהרג רק כפי הנראה חזר בו שר הראטע ממה שאמר מקודם שנהרג בבירור ולכן כתב אותו בפנקס הנאבדים ובזה כבר מבואר בשו"ת הר"ן סי' מ"ז דאפי' ע"א כשר יכול לומר מבודה הייתי כ"ז שלא העיד בפני ב"ד ועיין תק"ע סי' קנ"ז:

איברא דלכאורה דברי שו"ת הר"ן לדעתי הם נגד גמ' מפורשת בקידושין (ד' ס"ד) דאם אמר בשעת קידושין יש לי בנים ובשעת מיתה אמר אין לי בנים נאמן להתיר ואין נאמן לאסור לרבי ואמרינן התם דרבי ס"ל מה לי לשקר כעדים דמי עיי"ש ובודאי הא דאמר בשעת קידושין יש לי בנים לא אמר זאת בפני ב"ד ואפי' הכי אין יכול לחזור בשעת מיתה ולא עדיפא נאמנותו מטעם מיגו מאילו הי' נאמן בתורת עדות, הרי להדיא דאפי' חוץ לב"ד אין יכול לחזור מעדותו והוא תימא גדולה על הר"ן ז"ל ותמה אקרא שלא העיר בזה שום אחרון, שוב הודיעני כבוד גיסי הרב הגאון מו"ה מאיר כ"ץ ראפאפארט ראב"ד דק"ק קראקא שכבר העיר בזה הג' מלייפניק בהגהותיו לתשו' הר"ן ואינם תחת ידי ובאמת הרמב"ן במלחמות קידושין שם הקשה על פירוש רש"י ז"ל דאפי' לר' נתן דאמר אף נאמן לאסור מכ"מ הא לא הדר בי' בשעת מיתה מודה דמהימן מה שאמר בשעת קידושין והקשה דלפי"ז האיך באמת מצי הדר בי' דלא מצינו שיהי' אדם נאמן לחזור ולהגיד עיי"ש:

ולדעתי נראה לתרץ דבאמת קשה לפמ"ש הרמב"ן בב"ב דלכך לא מהימני אנוסים היינו מחמת ממון במיגו דמחמת נפשות דעד שצריך מיגו אינו עד כמו פד הצריך שבועה א"כ אמאי הי' מהימן שיש לו בנים במיגו דאי בעי פטר לה בגיטא כיון דבלא מיגו ל"ה מהימן דהוי דבר שבערוה לכמה פוסקים א"כ אפי' מיגו לא יועיל דעד שצריך מיגו אינו עד:

אך י"ל עפימ"ש הרי"ף בהחולץ גבי ואשתמודענא דמש"ה מהימני אשה וקרוב דלאו אמילתא דאיסורא קמסהדי רק גילוי מילתא בעלמא דהדין הוא אחי דפלניא, וכונתו כיון דבשעה דקמסהיד אין מועיל בעדותו להתירה לשוק דעדיין לא נחלצה רק דמעיד שהוא ראוי לחליצה וכשיחלוץ תהי' מותרת לשוק א"כ ל"ה רק ג"מ בעלמא וא"כ הי' לנו לומר דאי אמר בשעת קידושין יש לי בנים דלהימן אפי' לשיטת המרדכי דיבמה לשוק הוי דבר שבערוה כיון דבשעת קידושין לא הועיל בעדותו להתיר אותה דעדיין לא נשאת לו א"כ ל"ה רק גילוי מילתא בעלמא כמו באשתמודענא, אולם מש"ה לא מהימן בלא שום מיגו דחיישינן שמא מפני שרוצה לישא אותה אומר כן שתתרצה להנשא לו, לפי"ז שפיר מהימן מטעם מיגו אע"ג דעד דצריך מיגו אינו עד דהא באמת הוא נאמן בעדותו בלא מיגו כלל והמיגו רק לסלק הנגיעה, וכמ"ש הרשב"א בקידושין בהא דמיגו דיכלו למימר אהדרינהו ללוה יכלו למימר אהדרינהו למלוה אע"ג דעד שצריך מיגו אינו עד דהא מהימן בעדותו בלא מיגו והמיגו רק לסלק הנגיעה עייש"ה, וה"נ בנ"ד כיון דהוי רק גילוי מילתא בעלמא דלא הועיל בעדותו להתירה שעדיין לא נשאת רק דמטעם נגיעה לא מהימן דחשדינן לי' למשקר כדי שתנשא לו וכיון דאית לי' מיגו לפוטרה בגט סמוך למיתתו שוב נסתלקה הנגיעה וממילא מהימן בלא מיגו מטעם ג"מ בעלמא כנ"ל:

ולכאורה יש לתרץ בזה קו' הראשונים ז"ל שהקשו דמיחלפא הך סוגיא בסוגיא דב"ב דאמרינן התם גבי האי דאמר בשעת מיתה דלית לי' אחים ואמר אביי למאי ניחוש לה חדא דלא מוחזק באחים הרי להדיא דאם הי' מוחזק באחים לא מהימן לומר דל"ל אחים ולפמ"ש מיושב על נכון דדוקא בשעת קדושין מהימן מטעם מיגו משום דבשעת קדושין מהימן בעצם בלא מיגו דלא הוי רק נ"מ בעלמא דאין מתירה בעדותו רק דחשדינן לי' בנוגע ולכך אמרינן מיגו דאי בעי פטרה בגיטא ונסתלקה הנגיעה ול"ה עד שצריך מיגו כיון שהמיגו רק לסלק הנגיעה ובהסתלקות הנגיעה נאמן בלא מיגו משא"כ בשע"מ דעדותו מועיל להתירה לשוק ואין דבר שבערוה פחות משנים רק דמטעם מגו אתה רוצה להאמינו א"כ הוי עד שצריך מיגו ואינו עד וע"כ צריך שלא הי' מוחזק באחים ודוק:

אמנם לאחר העיון אינו כן דע"כ לא מהימן מטעם גילוי מילתא דא"כ אמאי לא יוכל לחזור בשעת מיתה כיון דלא מהימן בתורת עדות רק מטעם גילוי מילתא א"כ לא שייך לומר בזה כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד דמה שהגיד מתחלה לא מהימן בתורת עדות כלל וכיון דס"ל לרבי דאינו נאמן לאיסור ע"כ דס"ל דמהימן בשעת קדושין בתורת עדות ולכך אינו יכול לחזור דכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד ודוק:

וכיון שכן אכתי אית לן לברורי דאמאי מהימן בתו"ע הא עד שצריך מיגו אינו עד אך י"ל בזה עפי"מ שהקשה הר"ן ז"ל דאמאי מהימן במיגו נגד חזקה הא מיבעי' לן בב"ב אי מהני מיגו במקום חזקה ותירץ דשאני מיגו זו דמה שבידו כעדים דמי ולפי"ז נוכל לומר דאע"ג דעד הצריך מיגו אינו עד שאני מיגו זו דבידו וכעדים דמי ועדיף משאר מיגו שבש"ס, ועפי"ז יתורץ על נכון קו' הרמב"ן הנ"ל שהקשה אמאי יוכל לחזור לר"נ הא כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד די"ל דבאמת גם ר"נ מודה דמהימן מטעם מיגו רק דבהא פליגי דרבי סבר דמה לו לשקר דבידו הוי כעדים ועדיף משאר מיגו וא"כ מהימן בתורת עדות דאע"ג דעד שצריך למיגו ל"ה עד האי מיגו עדיפא ולכך אינו יכול לחזור מעדותן כיון דמהימן בתו"ע וכיון שהגיד כו' ור"נ סובר דלא עדיפא משאר מיגו שבש"ס וכיון דמהני רק מטעם מיגו א"כ הדרא קו' לדוכתא דעד שצריך מיגו אינו עד ועכצ"ל דמהימן בלא מיגו מטעם דהוי רק גילוי מילתא כיון שאמר בשעת קדושין שלא היתה עומדת עוד בחזקת איסור לשוק והמיגו רק לסלק הנגיעה וכיון דל"מ בתורת עדות רק מטעם גילוי מילתא א"כ לא שייך לומר כיון שהגיד כו' כיון שאינו בתו"ע כנ"ל ודוק היטב:

היוצא מזה דמש"ס קדושין הנ"ל מוכרח להדיא דאפי' חוץ לב"ד אינו יכול לחזור ולר"נ דיכול לחזור היינו מטעם דהוי רק גילוי מילתא בעלמא ולא בתו"ע כנ"ל ומאד תמהני שכולם הביאו תשובת הר"ן להלכה דחוץ לב"ד יכול לחזור מעדותו והוא נגד המפורש בש"ס קדושין הנ"ל, אך בנ"ד אין נ"מ בזה דאפילו אם נימא דע"א אינו יכול לחזור אבל עכו"ם מסלפ"ת בודאי יכול לחזור דכיון דבעינן שלא יתכוין להעיד רק מסיח לפי תומו א"כ לא מהימן בתו"ע דעכו"ם אינו בתורת עדות כלל א"כ ודאי דיכול לחזור וכמ"ש אליבא דר"נ יכול לחזור כיון שאינו בתו"ע רק מטעם גילוי מילתא, אמנם לענד"נ דענין הזה אי מהימן עכו"ם מסלפ"ת לחזור ממה שאמר מקודם מסלפ"ת תלוי' באשלי רברבי אי נכרי נאמן מסלפ"ת להחמיר והמקור הוא באשר"י במקום שהביא דעת האביעזר דס"ל דנאמן להחמיר דקיי"ל הלכה כרבי מחביריו ודעת הר"ם דאינו נאמן אפי' להחמיר ושאני התם בתוספתא דדמאי שהפירות הם שלי אבל לאסור פירות חבירו אינו נאמן לאסור וכבר נודע דעת הש"ך בסי' קכ"ז ס"ק כ' כדעת הר"מ דאין מסלפ"ת נאמן להחמיר ובסי' ט"ז מבואר להדיא דעכו"ם שאמר מסלפ"ת שהם אוא"ב דאינו נאמן מאחר שיצא מתחת ידו:

ולפי"ז באמת צ"ע אהא דמבואר ברמ"א סי' י"ז סעיף ל"ז דינם כשאר פסולי עדות וכ' הח"מ דהיינו אם אחד אמר מסלפ"ת שהוא חי ואחד אמר מסלפ"ת שמת אם נשאת תצא דהא לענין אוא"ב הכריעו שאינו נאמן להחמיר ובעדות אשה דהקילו בה רבנן יהי' נאמן מסלפ"ת להחמיר אתמהה, ול"ד לשאר פ"ע אשה וקרוב דבאיסורים אין לחלק בין אשה לאיש ואף אשה וקרוב מהימני באיסורין משא"כ עכו"ם דאין עדותן מועיל כלל באיסורין לא להקל ולא להחמיר רק בעדות אשה נאמן להקל משום דהוי מילתא דעל"ג אבל להחמיר למה יועיל עדותן מאחר דקיי"ל לענין אוא"ב דאין נאמן להחמיר:

והנ"ל בזה דהנה הש"ך יו"ד סי' שי"ג הקשה אהא דאיתא שם אם עכו"ם מסלפ"ת אמר שהישראל ציוהו להטיל מום בבכור הוא אסור דהא בסי' ס"ז מבואר דאינו נאמן להחמיר:

ונראה לדעתי לתרץ דבאמת היכא דהפירות הם מוחזקים בחזקת היתר קיי"ל כהר"ם המובא בהרא"ש מ"ק פ' אלו מגלחין הנ"ל דל"מ לאסור הפירות מאחר שמוחזקים בהיתר דאפי' בהא דאמרינן מתוך שנאמן להפסיד שכרו דעדיף עוד ממסלפ"ת [כמבואר בט"ז סי' ש"א ס"ק י"ד] כ' הט"ז סי' קכ"ז דהיכא דיש חזקה להיתר מתחלה לא אמרינן מתוך עייש"ה, וא"כ במסל"ת ג"כ אינו נאמן לאסור הפירות המוחזקים בהיתר ולכך גבי אוא"ב אינו נאמן במסל"ת לאסור אבל גבי בכור שפיר מהימן שהישראל צוהו להטיל בו מום משום דאינו מוציא אותו מחזקתו דהא קיי"ל בכור שנשחט שלא עפ"י מומחה יקבר א"כ כ"ז שלא התירו המומחה עדיין הוא עומד בחזקת איסור ולכן הוא נאמן לומר שהישראל צוהו להטיל המום כדי שלא יתירו המומחה החכם ויעמוד בחזקת איסור כמקדם, ולפי"ז היינו דמכריע הרמ"א גבי עדות אשה דנאמן העכו"ם במסל"ת לומר שלא מת דהא קיי"ל דאשה הנשאת עפ"י ע"א צריכה היתר ב"ד וכ"ז שלא התירוה בב"ד בחזקת איסור עומדת ולכן שפיר נאמן העכו"ם שלא יתירוה הב"ד, ולפי"ז היכא שכבר התירו אותה אינו יכול העכו"ם לחזור אפי' במסל"ת לומר שלא מת דאין מסל"ת נאמן להחמיר להוציא מחזקת היתר, וזה ברור:

אך בנ"ד הנה עדיין לא התירוה טרם באה הידיעה שהוא בחשבון הנאבדים וא"כ בזה יש לפקפק בהיתירא דהך איתתא דקודם ההיתר דעת הרמ"א דיכול לחזור מעדותו, מלבד זה יש פקפוק במה שלא אמר קברתיו ובמלחמה בעינן שיאמר קברתיו:

אך אחר העיון נ"ל די"ל להתיר האשה הנעצבת מכבלי העיגון משום דבאמת יש עוד אחד מו"ה אברהם וויטעלמאנן שמעיד שנהרג, והנה דעת המבי"ט דבשנים אפי' פסולים ל"ח לבדדמי דהנה נודע מ"ש הרמב"ן ז"ל דאע"ג דלא איפשטא בעיין הכא אי מהימן ע"א במלחמה בלא קברתיו מ"מ מיפשטא מדאמר רבא דנאמן ע"א ביבמה א"כ חזינן דנאמן מטעם מלתא דעל"ג ולא משום דייקא וא"כ גם ע"א במלחמה מהימן דהא בהא תליא וצריך להבין דעת הסוברים דע"א במלחמה לא מהימן דלא איפשטא בעיין הרי כבר איפשטא מהא דע"א ביבמה מהימן:

והנ"ל בזה דבאמת קשה לדעת רש"י ז"ל שפי' דאי נימא משום דייקא גם העד אומר בדדמי א"כ מה הועילו בהטעם דע"א מהימן משום מדלע"ג לא משקרי אינשי הא אכתי יאמר בדדמי ומה בכך דהוא מדלע"ג הא לא חשדינן לי' למשקר וגם צריך להבין דעת הסוברים דבעינן שני עדים כשרים דוקא א"כ חזינן דאפי' בתרי חיישינן לטעות א"כ אמאי לא נחוש בשני כשרים לבדדמי ומה בכך שהם כשרים הא הם סוברים באמת שנהרג רק שאומרים בדדמי ובאמת לא נהרג, ועכצ"ל לשיטה זו דל"א דהחשש בדדמי היא שהם סוברים שמת בודאי רק דחיישינן שנדמה להם וקרוב בעיניהם שמת ובזה שאומר בבירור שמת חשדינן לי' למשקר קצת ולכך בשני עדים כשרים לא אמרינן בדדמי ודוקא בעדות אשה שייך חשש בדדמי משום דעדות אשה אינו בתו"ע כלל רק מטעם אומדנא דלא תאמר שקר במדעל"ג כמש"כ הרמב"ם ז"ל ולכך בחשש מיעוט חשדינן לה במשקרת קצת שעל מה שנראה לה בדדמי תאמר עליו בבירור דסברה שלא יתגלה שקרה וא"כ שוב בטלה האומדנא אבל היכא שהנאמנות הוא בתורת עדות לא שייך לבטל העדות מחשש מיעוט כזה:

ובזה נ"ל לתרץ קו' המל"מ בה' סוטה על הרמב"ם ז"ל שפסק דאפי' חמש נשים ששונאות זא"ז נאמנות שלא להשקותה לאוסרה על בעלה דהא הרמב"ם פסק ד"ה נשים אין נאמנות אפי' לאסור אותה בתרומה אלמא דלודאי משקרות חשדינן להו וא"כ אמאי יהי' נאמנות לאוסרה על בעלה והוא קו' חמורה מאוד, ולהנ"ל נ"ל דבאמת משום השנאה אין לנו לפסול עדות דהא קיי"ל בכה"ת דשונא כשר לעדות א"כ בתק"ע שהקילו חכמים להכשיר כל העדות איך יפסלו החמשה נשים מפני השנאה רק כיון דאשה לאו בת עדות הוא אלא שחכמים אמדו דעתה שתאמר אמת משום דהוא מדעל"ג א"כ כיון דאיכא למימר שמפני השנאה אומרת כן ממילא בטלה האומדנא וכיון דבטלה האומדנא בטל העדות מכל וכל ומותרת לאכול בתרומה אף דלא חשדינן לה לודאי משקרת מ"מ כיון שיש סברא לומר שהיא משקרת בטלה האומדנא וכמ"ש הרא"ש בב"ב גבי שכ"מ שכ' כל נכסיו לאחרים חיישינן שמא יש לו נכסים במדינה אחרת אע"ג דבכ"מ שיש ספק מוקמינן בחזקת מ"ק שאני הכא כיון דנתן לו במתנה. גמורה כל נכסיו והא דיכול לחזור היינו משום דאיכא אומדנא דמוכח דאין ברצונו של אדם לתת כל נכסיו לאחרים והוא יחזור על הפתחים וכיון דאיכא רק ס' שמא יש לו נכסים במדינה אחרת ממילא בטלה האומדנא דליכא אומדנא דמוכח:

ובזה תרצתי קו' הפ"י בקדושין גבי האי דקדיש בצפתא דאסא דפריך ר"א אטו כל נשי דינא גמירי ותמה הפנ"י האיך שייך לבטל הקדושין משום דלמא לא ידעה הדין דאינה חייבת באחריות דלמא ידעה ואפי"ה לא שדיתינהו והקו' עצומה לכאורה ועפ"י דברי הרא"ש הנ"ל הדברים נכונים דהא באמת מן הדין אין כאן קדושין כלל דהוי שתיקה דלאחר מתן מעות רק דאנו רוצים לומר דמקודשת משום דאיכא אומדנא דמוכח דאי לא ניחא לה תשדינהו לכן פריך ר"א שפיר אטו כל נשי דינא גמירי וכיון דאיכא רק ספק בהאומדנא שוב ליכא אומדנא דמוכח וממילא בטלה הקדושין ודוק:

ולפי"ז שפיר פ' הרמב"ם ד"ה נשים השונאות אין נאמנות לאסרה בתרומה כיון דאיכא עכ"פ ספק דלמא משקרת מפני השנאה וממילא בטל העדות מכל וכל, משא"כ בסוטה פסק שפיר דנאמנות לאסרה על בעלה דהתם העדות היא מן התורה משום דכתיב ועד אין בה וע"כ נאמנות דהא לא חשדינן להו במשקרות בודאי ואפה"כ בעדות אשה אין נאמנות אפי' להחמיר דכיון דאיכא עכ"פ ספק שמא משקרת בטלה האומדנא ודוק כי כפתור ופרח:

ואחרי כל הדברים האלה הנה גם לענין בדדמי י"ל כן דדוקא היכא דלא מהני מתורת עדות רק מתורת אומדנא חיישינן דאם תראה רק בדדמי שמת תאמר עליו בבירור אבל היכא דמהימן בתו"ע לא חיישינן למשקר קצת לומר על בדדמי ועפי"ז מתורץ מה שהקשינו למעלה על פירש"י ז"ל דגם בעד חיישינן לבדדמי דמה בכך אי הטעם משום על"ג הא מ"מ יאמר בדדמי, ולפימ"ש הפירוש בגמ' כן הוא דאי נוקמא דעד אחד נאמן משום מדעל"ג לא משקרי א"כ הוא מהימן מתורת עדות ולא מטעם אומדנא וכיון דמהימן בתו"ע לא חיישינן שיאמר על מה שנראה לו בדדמי דנודע לו בבירור שנהרג או דלמא הטעם משום דייקא א"כ אין בעדותו תועלת מה"ת רק מטעם אומדנא א"כ יש לחוש שמא יאמר בדדמי אע"ג דלא נודע לו בבירור האמת שמת הוא משקר ואומר שנודע לו בבירור, ובפרט לפימ"ש התוס' ביבמות (דף כ"ה) ד"ה דלא ובגיטין (ס"ז) דכשמעידים שקר חשוב מעשה כיון שעל פיהם יגמר הדבר ולא מיקרי דיבורא אלא באומר אמרו דלא יגמר עפ"י דיבורו חשדינן להו למשקרים ולכך אי נימא דנאמן משום דייקא א"כ לא יגמר הדבר עפ"י דיבורו לבד רק גם מכח האשה ולכך חשדינן להו למשקר קצת שיאמר בדדמי:

ולפי"ז נוכל לומר דהיינו טעמם של הסוברים דע"א במלחמה לא מהימן אע"ג דאיפשטא בעיין דע"א ביבמה דהטעם הוא משום מדעל"ג דבאמת אי נימא דחשש בדדמי היינו שנדמה לו בבירור שמת שוב לא יועיל אפי' אי הטעם משום מדעל"ג דמה בכך דלא משקר הא לא חשדינן לי' במשקר, רק דבעל איבעי' זו ס"ל דלא אמרינן בדדמי שנראה לו בודאי שמת רק שהוא משקר קצת על הדמיון בלבד יאמר עדותו, ולכך אי מהימן משום מדעל"ג לא חיישינן למשקר קצת כיון דנאמן בתו"ע:

אבל אכתי לעיל מיבעיא לן בהחזיקה היא מלחמה בעולם אי נאמנות מטעם מגו, ובאמת תמהו בזה איך ס"ד דנאמנות מטעם מגו הא לא חשדינן לה למשקרת רק דהיא אומרת בדדמי, גלל כן נראה לדעתי דהכי קמבעי' לן אי נימא שלא נדמה לה בודאי שמת רק דחשדינן למשקרת קצת שעל הדמיון בלבד תאמר שנהרג בבירור, וכמו"ש התוס' גבי בעה"ב טרוד בפועליו דלכך שייך שפיר מגו כמו גבי שכיר, או דלמא חיישינן שמא נדמה לה בבירור שנהרג ואין משקרת כלל א"כ לא שייך מגו דהוי מגו בדדמי, מעתה כיון דלא איפשטא בעיא זו א"כ חיישינן דלמא נדמה לה בבירור שמת ולכן אע"ג דאיפשטא בעיין שהטעם היא משום מדעל"ג מהא דנאמן ע"א ביבמה מ"מ לא איפשטא בעיא זו דע"א במלחמה דאע"ג דמהימן מה"ת משום מדעל"ג ולא חשדינן לי' למשקר לומר עדותו על הדמיון מ"מ חיישינן דלמא נדמה לו בבירור שמת ובזה לא מהני מדעל"ג דהא לא חשדינן לי' למשקר וכמו שהערותי לעיל על פירש"י ז"ל:

ולפי"ז נראה ברור דהא דחיישינן אפי' בתרי פסולים לבדדמי לדעת כמה פוסקים תלוי' ג"כ בזה דאי נימא דחשש בדדמי היא שנדמה לו בודאי שמת אפי' בפסולים לא חיישינן שיזדמן הטעות לשנים שידמה להם שמת ובאמת לא מת משא"כ אי נימא דהחשש היא שנראה להם קרוב בדמיונם שמת וחשדינן להו למשקרים קצת כנ"ל א"כ אפי' בתרי אם הם פסולים חיישינן לבדדמי כיון דחיישינן שיאמרו עדותן על הדמיון בלבד ולכן בעינן כשרים דוקא:

נמצא לפי"ז נצמח לנו דבע"א כשר וע"א פסול מהני לכולי עלמא מכח ממ"נ, דאם נימא דהחשש בדדמי היינו שנדמה להם בבירור שנהרג א"כ אפי' בתרי פסולים לא חיישינן לבדדמי דלא חיישינן לטעות של שנים כנ"ל, ומכש"כ ע"א כשר וע"א פסול דודאי מהני, ואם נימא דחשש בדדמי היא שעל דמיון כוזב שלהם יעידו עדותן בבירור וחשדינן להו למשקר קצת א"כ שוב ע"א כשר לחוד מהימן כיון דכבר איפשטא בעיין מהא דנאמן ע"א ביבמה דהטעם הוא משום מדעל"ג כקו' הרמב"ן הנ"ל ומהימן בתו"ע ולא חשדינן למשקר קצת כדבר האמור למעלה ודוק היטב בזה:

ולכן נ"ל דלא חיישינן נמי לחזרת שר הראטע דאפי' אם נימא דנאמן מסל"ת להחמיר מ"מ לא עדיף מחד לגבי חד ואם הי' לאחר ההיתר בודאי מותרת להנשא ולא דמי לע"א כשר דאזלינן בתר עדותו האחרון מפני שקודם שהגיד עדותו בפני ב"ד יכול לומר מבודה הייתי א"כ אי חזר ואמר בפני ב"ד שלא מת אזלינן בתר עדותו האחרונה שאמר בפני ב"ד, משא"כ בעכו"ם מסלפ"ת לא עדיף הגדתו האחרונה מהראשונה וא"כ כיון דיש לנו עוד ע"א כשר הוא ר' אברהם וויטלמאן שמעיד שנהרג א"כ עדותו ועדות שר הראטע שאמר מקודם שנהרג מיחשב כשנים, ואין דבריו האחרונים שהוא בחשבון הנאבדים במקום שנים וז"ב לדעתי:

אמנם אכתי נשאר החשש דלמא עדותו של אברהם וויטלמאנן נצמח ג"כ מעדותו של שר הראטע שאמר בראשונה, וכיון שהוא חזר מדבריו א"כ לא נשאר עדות כלל, אך עכ"ז נ"ל להתיר במקום עיגון גדול כזה מטעם ס"ס שמא כדעת הסוברים דאין מסלפ"ת נאמן להחמיר ולא מהני עדותו האחרונה כלל, ושמא עדותו של ר' אברהם הנ"ל לא מפי שר הראטע נודע לו, אך הלא כבר נודע דעת מהריב"ל שאין להתיר בעיגון מטעם ס"ס, וכ"ת העיר מדמאי דלא מהני ס"ס, ובשו"ת פנ"י השיג ג"כ על המתירים מטעם ס"ס, אולם הנוב"י כתב טעמא דלא מהני ס"ס בעגונה משום דהוי חזקת איסור, ובמקום חזקה ל"מ ס"ס בדאורייתא, והנה כבר נודע מ"ש הש"ך ז"ל דג' ספיקות מהני אפי' באיתחזיק וא"כ בנ"ד יש ג' ספיקות שמא עדותו של ר' אברהם הנ"ל מפי עצמו ולא מפי שר הראטע, ושמא אין מסלפ"ת נאמן להחמיר כלל, ואפי' להסוברים דנאמן להחמיר דלמא כדעת התוס' ביבמות (קי"ז) דבעד ועד שבאו זא"ז לא תצא, וכיון דלא תצא ל"ה רק איסור דרבנן, וא"כ לענין אי' דאורייתא יש לנו ג' ספיקות דמהני אפי' באיתחזיק איסורא, ואף דאפי' לשי' התוס' אסורה עכ"פ מדרבנן הא לענין דרבנן סגי בס"ס לחוד אפי' באיתחזיק, גלל כן דעתי מסכמת להתיר אשה זו בלבד שיסכים אתי רב גדול מובהק ממדינתכם:

מה שכתב כ"ת להעיר מדברי הכ"מ פ' י"א דמעשר דלא מהני ס"ס בדמאי כיון דלא מהני רוב ולכך לא יועיל ג"כ ס"ס באיסור אשת איש כבר קדמו בהערה זו הג"פ בסי' קכ"ח עיי"ש כן ראיתי שהביא בתוך פלפולו קו' מרן הגאון הק' מצאנז ז"ל [הוא בספר דברי חיים ח' ב' סי' ס"א] על דברי הריטב"א ביבמות (דף קכ"ח) גבי עובדא דפונדקית דכ' שם דבגמ' הי' יכול לתרץ דהפונדקית נאמנת משום שנתכוונה להעיד למ"ד דנתכוון להעיד עדותו עדות וע"ז הקשה הגאון זצ"ל דהא ר"ע ס"ל דאין אשה ישראלית נאמנת וא"כ לר"ע מכש"כ דאין הנכרית נאמנת דלא עדיפא מישראלית וע"כ דמיירי במסיח לפי תומו, לדעתי נראה דבמחילה מכת"ה לא קשה כלל דאפי' לר"ע דס"ל דאין משיאין עפ"י אשה וקרוב עכ"פ לא גרע מנכרי ובנכרי איתא לעיל במתני' דדוקא אם הי' מתכוון אין עדותו עדות ור"ע לא פליג על משנה זו וכיון דלר"ע ג"כ מהני בעכו"ם בנתכוון להעיד א"כ ע"כ הוא דס"ל דאין משיאין עפ"י אשה וקרוב היינו דוקא בנתכוין להתיר אבל בנתכוון להעיד גם ר"ע מודה דמשיאין עפ"י אשה דלא גרע מעכו"ם, ולפי"ז שפיר קאמר הריטב"א דהי' יכול לתרץ משום דנתכוונה להעיד ובישראלית ג"כ מהני בנתכונה להעיד, ודוק:

ובדבר אשר העיר דבירושלמי הפלוגתא דר"י ור"ש בענין מסלפ"ת הוא היפוך ש"ס דילן דר"י ס"ל כל שמזכירין לו אשה ור"ל ס"ל כל ששואלין אותו, כבר העיר בזה המרדכי, ובאמת הרגיל בש"ס ירושלמי יראה כי לא חדש הוא ופלוגתת ר"י ור"ל בגיטין גבי נכתב ביום ונחתם בלילה ג"כ גירסת הירושלמי בהיפוך דר"י ס"ל משום פירא ועיין ירושלמי פ"ג דמעשרות ה"א חצר בית שומירה תורה ור"י ס"ל אינו תורה ובש"ס דב"מ ס"ל לר"י שם דחצר קובעת מה"ת ובכן נמי בפ' מ"ש גבי מ"ש קורדייקוס החליפו ג"כ ר"י ור"ל שיטתם מש"ס דילן דר"י ס"ל דכותבין גט לאשתו עודהו קורדייקוס ור"ל ס"ל דכשישתפה והוא היפוך ש"ס דילן עיין ברשב"א ור"ן ז"ל שם וכהנה רבות בירושלמי ועיין מה"פ פ"ג דמעשרות שכ' דכה"ג שכיח הרבה בש"ס הזה דהחליפו האמוראים דעתם היפוך ש"ס בבלי ועיין תוס' כתובות (ד' ק"ב) ד"ה אליבא גבי חייב אני לך מנה בשטר דשיטת ר"י בירושלמי נגד שי' בבלי דאין לחוש לזה דבכמה דוכתי פליג אגמ' שלנו עיי"ש:

והי' שלום:

תוכן העניינים

כוכב מיעקב (וויידנפלד)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה