כוכב מיעקב (וויידנפלד)· רבי יעקב וויידנפלד
סימן לז
לכבוד ידידי האברך המופלג השנון מו"ה אלטר קעלמען נ"י.
מכתבו השגתי לנכון והנני להשיבו. ע"ד אשר שאל ממני נידון שאירע בעירו שמתה אחות המשודכת אחר הפארשפיעל וכבר הי' טבוח טבח והכן על החתונה והמשודכת היא חרשת אינה שומעת ואינה מדברת ויכול להיות שיחזור החתן מלהשיאה אם יש להתיר הנשואין תוך ז' מאחר שאם יתעכב הנשואין יבא לידי הפסד גדול והחתן כבר עברו עליו העשרים שנה והוא בחור ולא קיים מעולם מצות פרי' ורבי' וביקש מאתי לאמר חו"ד בזה:
תשובה. לענ"ד נראה להתיר הנשואין אף תוך ז' דהנה דעת כמה פוסקים דכוונת הרמ"א שכתב דיש להתיר לכנסה ולבא עלי' אחר ז' דדוקא לבעול אותה מותר רק לאחר ז' אבל להכניסה מותר אף תוך ז' ודלא כהט"ז שכתב שם בה' אבלות סי' שצ"ב דדוקא לאחר ז' מותר הכניסה ונהי דיש לחוש להט"ז אולם בנ"ד בודאי מותר אפי' תוך ז' שהיא חרשת ולחד מ"ד גריעה חרשת מקטנה וכדאמרינן בשבת פ' מי שהחשיך חרש וקטן לחרש יהבינן לקטן לא יהבינן כו' אלמא דחרש גרע מקטן לחד מ"ד. והנה דעת המ"ב בתשובה ע"ט דקטן אף שהגיע לחינוך פטור מאבילות ודלא כהט"ז שכתב בסי' ש"מ דקטן שהגיע לחינוך חייב באבילות כמו בכל המצות, וא"כ אף חרש פטור מאבילות ואף לדעת הט"ז היינו בקטן אבל בחרש ודאי פטור דגדול לאו בר חינוך הוא ובפרט דחינוך ל"ש רק במצות וכמו שכתבו התוס' בנזיר (כ"ח) ד"ה בנו עיי"ש והכא הכניסה והשמחה היא ממצות ל"ת דאבילות ודוק בזה:
אולם יש לעיין בזה נהי דחרש דינו כקטן ואין אנו מצווים להפרישו כמו קטן אוכל נבלות דאין אנו מצווים עליו להפרישו מ"מ ספינן לי' בידים מיהו אסורי וכדאיתא ביבמות פ' חרש והכא כשכנסה הוי כמו ספינן לי' בידים אולם באמת דעת כמה פוסקים דאיסור עשה ואיסור דרבנן ספינן לי' בידים ועיין במ"א סי' רע"ב לענין קידוש שנותנים לקטנים ואף לדעת הפוסקים דגם איסור דרבנן לא ספינן בידים מותר בנ"ד דבה"ג מותר יותר מנידון של ר"ת דהתם פליגי הפוסקים דקשה להתיר באין לו בנים הנשואין אם היא אבילה משום דהיא לא מיפקדא על פו"ר וכי אומרים לאדם חטא כו' אבל בנ"ד בודאי מותר וכמ"ש הרמב"ן לתרץ קו' התוס' דאמאי אינו מוציא הקטן במגילה לגדול הא מצות מגילה היא רק דרבנן וקטן שהגיע לחינוך הוא חייב ג"כ מדרבנן, ותירץ הרמב"ן דקטן שהגיע לחינוך אף מדרבנן הוא פטור ומצות חינוך הוא רק על האב ובנ"ד נמי כיון דהחרש בעצמו פטור מן המצות רק דכל כניסה הוי כמו דספי לה בידים א"כ האיסור הוא עליו א"כ לש"ל וכי אומרים לאדם חטא כו' דהכא האיסור הוא ג"כ רק עליו והוא בעצמו הזוכה במצוה, ועוד נלענ"ד דבנ"ד בודאי יש להתיר הכניסה אף תוך ז' דהנה התוס' בפסחים הקשו למ"ד דשה לבית אבות לאי דאורייתא האיך יאכל הקטן מהפסח דהא הוא שלא למנויו ותירצו דהיכי דאיכא מצוה ספינן לקטן בידים, והנה בתוס' כתבו בכמה דוכתי דאף אשה מיפקדא אעשה דלשבת יצרה וא"כ כיון דאף בידים איכא מצוה שפיר ספינן לה בידים גלל כן נלענ"ד להתיר הנשואין אף תוך ז':
ידידו