אור ברסלב

כוכב מיעקב (וויידנפלד)· רבי יעקב וויידנפלד

סימן לו

סימן לה

שלום וכט"ס לכבוד גיסי יקירי אהובי כנפשי הרב החריף ובקי חו"ש זך השכל והרעיון כש"ת מו"ה יצחק ראפאפארט נ"י [הוא הרב הגאון אבד"ק אסטראווי ומשכנו אח"כ בקראקא ז"ל].

הגיעני נועם ח"ת ושמחתי בהקשיבי משלומך הטוב כה יתמיד ד' בריאתך נצח ואך נבשר זמ"ז בשו"ט, דברי פלפולך ערבו לנפשי, בזה אשר רצית לתרץ קו' הגאון רע"א זצ"ל שהקשה על דברי התוס' בשבועות (דף כ"ג) ד"ה כגון שהקשו דמאי איריא אכל ושתה אפילו שתה תרי זימני לחייב שתים מגו דחל אאכילה חייל נמי אשתי' כמו שנשבע שלא אוכל תאנים ואח"כ נשבע שלא אוכל תאנים וענבים דחייל, והקשה הגאון הנ"ל הא שיטת התוס' לקמן (דף כ"ד) דדוקא באומר בפירוש שלא אוכל תאנים וענבים אבל אמר שלא אוכל סתם אין דעתו על תאנים כיון דכבר נשבע עליהם וכי משתבע אהתירא לחודא משתבע והכ"נ נימא כיון דכבר אסר א"ע בשתי' א"כ כשנשבע אח"כ שלא יאכל בודאי הי' כוונתו רק על אכילה ולא על השתי', והעלית לתרץ ויסוד דבריך הי' עפ"י אשר הקשית דיהי' חייב שתים באמר שלא ישתה והדר אמר שלא אוכל דעל השתי' שנשבע בתחלה אין לחייבו רק על שתיית רביעית ועל השבועה השני' שאסר א"ע בשתי' משום שאפקוה בלשון אכילה הוי שיעורו בכזית כמו אכילה א"כ הוי כמו מפרש ח"ש ובמפרש ח"ש לכ"ע חייל אפילו לר"י כמ"ש התוס', ובזה נראה עוד להביא סמוכין לדבריך מדברי התוס' בע"ז (דף ל') בד"ה ומטמא דכתבו דמשה"כ יי"נ אסור ומטמא בכזית הואיל ונאסר מטעם תקרובות מטמא בכזית כמו זבח דכתיב בי' לשון אכילה והכ"נ כיון דהוציאו בלשון אכילה דינו כמו אכילה לכן קו' נכונה היא:

אולם שאר דבריך אשר חדשת חדשים המה אשר לא שערום רבותינו הקדמונים ולא נכנסו בלבי, ואשר אנכי אחזה לתרץ קו' הנחמדה בטו"ד, והוא דלדעתי נראה מלתא חדתא ובזה יתורצו כל הקו', קו' הנ"ל וקו' המחנה לוי אשר הבאת, דכבר נודע והמה בפי עולם בשם הרשב"א דהסברא חזי לאצטרופי דמש"ה אסור ח"ש היא משום דכיון דחזינן דלא חייבה התורה רק על שיעור שלם א"כ איך נוכל לומר דעד משהו האחרון של הכזית הי' היתר והמשהו האחרון הוא האיסור הא לא חייבה התורה רק על שיעור שלם, אלא ע"כ כל משהו ומשהו היא אסורה ובשעת אכילת משהו מתחיל האיסור, ואח"כ בשעה שאוכל כל הכזית נגמר האיסור לחייבו מלקות וזה היא הסברא של חזי לאצטרופי דמדחזי לצרף אותו למשהו האחרון למלקות ע"כ כל משהו ומשהו הוא אסור:

ולפי"ז נראה לי לתרץ קו' הנ"ל דאע"ג דבמפרש ח"ש ל"ה מושבע ועומד היינו דוקא התם באסר ע"ע כ"ש ולא בעי שום שיעור כלל משא"כ הכא בנ"ד דאסר השתי' בלשון אכילה דניהו דלא בעי רביעית מ"מ שיעור כזית בעי א"כ ליכא למימר דחל השבועה על הראשונה כיון דבראשונה לא נאסר רק ברביעית ובשני' נאסר אף בשותה כזית דכיון דעכ"פ דקודם ששתה שיעור כזית לא חל השבועה השני' על ראשונה, אע"ג דעל ח"ש ל"ה מו"ע היינו דוקא אם האיסור השני חל עליו לעונש מלקות כמו במפרש ח"ש אבל אם גם איסור השני ל"ה רק חצי שיעור בודאי לא חל האיסור השני על האיסור הראשון כיון דעל שניהם ל"ה רק איסורא בעלמא לא חל איסור ח"ש השני על הראשון דוגמא לזה כתבו התוס' בזבחים וביומא לענין מקופיא מכפר דאם שניהם הוין מקופיא הוי שותפות ואם לגבי כה"ג הוי מקיבעא ולגבי אחינו הכהנים הוי מקופיא בטל דידהו לגבי דידי' והכ"נ כן היא דכיון קודם שאכל כזית לא חל איסור השני על הראשון וא"כ בהתירא קאכיל עד המשהו האחרון מכח איסור השני א"כ לא אתי איסור מכח השבועה השני' רק במשהו האחרון ועל משהו לא חייבה התורה כמ"ש הרשב"א בטעמו של חזי לאצטרופי דעכצ"ל דכל משהו ומשהו הוא אסור דאל"כ לא הי' חזי לאצטרופי והכא דכל משהו ומשהו הוא היתר ולא נעשה איסור רק במשהו האחת אין לחייבו כנ"ל, המורם מזה דכל היכי דבעי שיעורא גם באיסור האחרון רק דלא בעי שיעור גדול כ"כ כמו באיסור הראשון לא חייל איסור השני על הראשון דלא נשאר רק כ"ש לחייב עליו ועל כ"ש לא חייבה תורה, ודוק היטב כי נכון וברור היא בסברא:

ולפי"ז מתורץ קו' המ"ל דהקשה על מה שכתבו התוס' דקונם שלא אוכל ביוה"כ לא חל אי' קונם על יוה"כ ואמאי הא משום יוה"כ אינו חייב רק בככותבות ואיסור קונם היא בכזית, דמה בכך כיון דעכ"פ שיעור כזית מיהו בעי שוב לא חל איסור השני על הראשון כמ"ש וכן נמי מתורץ קו' השעה"מ שהקשה על הריטב"א שכתב דנתנבלה ביוה"כ לא חל איסור נבילה על יוה"כ והקשה השעה"מ דאמאי אינו חייב הא יוה"כ בככותבות ונבילה בכזית, ולפימ"ש ניחא דכל היכי דבעי שיעורא להאיסור השני אע"ג דהיא שיעורא זוטא מהשיעור של האיסור הראשון לא חייל השני על הראשון כנ"ל, ובל תקשה בעיניך מהא דאמרינן דאם אמר שבועה שלא אוכלנה והדר אמר שבועה שלא אכל דחייל שבועה בתרא משום דאסר בשבועה בתרא אף בכזית א"כ חזינן דהיכי דבעי שיעור חייל האיסור השני על הראשון, אולם באמת נכון היא דהנה דעת הש"ך בסי' רל"ח דאם אמר שלא יאכלנה אין אסור בח"ש כלל עד שיאכל את כולה וחולק על הטור שאוסר בכולו א"כ לא שייך הכא הסברא שכתבתי דכיון דבטרם שיאכל המשהו האחרון מהכזית לא חייל איסור השני על הראשון א"כ לא נשאר רק כ"ש ועל כ"ש לא חייבה התורה דזה אינו דהכא שפיר חייל האיסור השני בהתחלת אכילה דמשום שבועה לא נאסר בכ"ש כמ"ש הש"ך ודוק היטב כי כפתור ופרח היא:

ובגוף קו' הגאון רע"א הנ"ל נראה לי לתרץ בדרך נכון דהנה הקשיתי אהא שכתבו התוס' דאם אמר שלא יאכל תאנים ואח"כ אמר שלא אוכל סתמא דכוונתו הי' רק אענבים דהנה בש"ס שבועות (דף כ"ב) איתא שני שבועות אין מצטרפות ואמרינן שמה אמר ר"פ שאני שבועות מתוך שחלוקות לחטאות אינן מצטרפות, והנה משנה מפורשת היא שם ע"ב שבועה שלא אוכל ואכל ושתה אינו חייב אלא אחת כו' שבועה שלא אוכל ואכל פת חיטין ופת שעורין אינו חייב אלא אחת שבועה שלא אוכל פת חיטין ופת שעורין חייב על כל אחת ואחת, ושם איתא בעי ר"א נזיר שלא אכל חרצן בכמה כיון דכזית איסורו דאו' כי קמשתבע אהתירא קמשתבע א"כ לפי"ז קשה דשפיר י"ל דהא דאסר עצמו בשבועה שלא אוכל סתם דעתו הי' גם על תאנים אע"ג דכבר אסר ע"ע תאנים ובודאי אהתירא קמשתבע הא י"ל דמש"ה אסר ע"ע עוד הפעם בשבועה שני' במה שאמר שלא אוכל סתם כי היכי דלחייב על הצירוף אם יאכל חצי זית תאנים וחצי זית ענבים דאי לא הי' אסר ע"ע בתאנים בשבועה השני' והי' אוכל חצי זית תאנים וחצי זית ענבים לא הי' מצטרפות דשני שבועות אין מצטרפין לפיכך אסר ע"ע עוד הפעם בשבועה שני' בזה שאמר שלא אוכל סתם כדי שאם יאכל חצי זית ענבים וחצי תאנים ג"כ יהי' חייב והשתא אינם חלוקין לחטאות דהא בשבועה אחד נכללים המה א"כ שפיר י"ל אהתירא קמשתבע לענין צירוף דבלאו שבועה השני' אם הי' אוכל חצי ומזה חצי לא הי' חייב משום אחת דהא אינם מצטרפין ולא אכל מכל אחד רק ח"ש והיא הערה נכונה [ועיין תוס' שבועות (כ"ג:) ד"ה מי מחית נפשי' לפחות מכשיעור ודוק, מבהמ"ח]. אולם לפימ"ש התוס' בשבועות (דף כ"ב) ד"ה אהתירא קמשתבע דלר"י נפרש אהתירא קמשתבע כגון שלכה"נ אבל משהו לא חשוב לר"י היתרא כיון דסובר ח"ש אסור מה"ת א"כ שפיר כתבו התוס' דודאי לא הי' דעתו על התאנים דליכא למימר דדעתו הי' על התאנים לענין צירוף דזה נמי לא הוי על התירא לדידן דקיי"ל כר"י דח"ש אסור מה"ת:

ולפי"ז שפיר מתורץ קו' הגאון הנ"ל דהא מרא דשמעתתא דשתי' בכלל אכילה הוא ר"ל כדאיתא שם אמר ר"ל מנין לשתיי' שהיא בכלל אכילה וא"כ לר"ל צריך לאוקמי מתני' דאמר שבועה שלא אשתה ושלא אוכל ואכל ושתה חייב שתים דמיירי דאמר שלא אשתה ברישא והדר אמר שלא אוכל ולדידי' שפיר הקשו התוס' מה איריא אכל ושתה אפילו שתה תרי זימני נמי לחייב שתים מטעם כולל דלדידי' את אמר שבועה שלא אוכל סתם דעתו הי' גם על השתי' אע"ג דאסר ע"ע השתי' מכבר דכוונתו הי' לענין צירוף כי היכי דליצרף האכילה עם השתי' כיון דכלל אותם בשבועה אחת משא"כ משום השבועה הראשונה לא הי' מצטרפות דלדידי' שפיר הוי ח"ש התירא דר"ל סובר דח"ש מותר מד"ת, ואע"ג דקיי"ל ביומא דאוכל ושותה אינן מצטרפות כבר כתבו באחרונים דדוקא ביוה"כ כן דבעינן מלא לוגמיו אבל גבי שאר איסורין מצטרפין אכילה ושתי' למאי דקיי"ל כר"י בפ' המוציא יין דסובר ד"ת ור"י בר"י אמרו דבר אחד דכזית ורביעית חדא שיעורא הוא וכן נוטה דעת הרא"ה מובא בר"ן בפ' גיד הנשה כנודע, וא"ל דעל ר"ל לא קשה קו' התוס' דיחול שבועה בתרייתא משום כולל דאכילה דהא ר"ל ל"ל איסור כולל באיסור הבא מחמת עצמו דכבר כתב המהרש"א (בדף כ"ד) בד"ה אלא כדרבא דר"ל סובר כתירוץ הריצב"א דלא חייל באיסור הבא עי"ע דוקא בכולל מפורש אבל בכולל סתם גם ר"ל מודה דחייל וא"כ דקאי קו' גם לר"ל דהא מרא דשמעתתא שפיר מתורץ קו' להג' הנ"ל כנ"ל:

הכ"ד גיסך דו"ש באה"ר.

תוכן העניינים

כוכב מיעקב (וויידנפלד)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה