כוכב מיעקב (וויידנפלד)· רבי יעקב וויידנפלד
סימן לה
לתרץ קו' משכיל אחד שהקשה, לפי שיטת הירושלמי וכן פסקינן בש"ע א"ע דבאלמנה ל"מ חופה וה"ה בבעולה דהיא שוה בזה לאלמנה א"כ קשה על מה שפירש רש"י ז"ל בכתובות (בדף מ"ו) אהא דמשני התם מוצש"ר חידוש הוא דאילו זנתה השתא כשנכנסה לחופה ולא נבעלה בחנק ואילו מוצש"ר בבעולה היינו כשזינתה קודם החופה ולפי שיטת הירושלמי הנ"ל א"כ לא שייך אשתני דינא הכא דאדרבא כיון שזינתה קודם החופה א"כ ל"מ החופה כלל משום דהיא בעולה והוי כלא נכנסה לחופה כלל:
והנראה לתרץ בטו"ט בדרך קצר דהנה בש"ס כריתות (דף י"ב) איתא הכל מודים באם אמרו לו עדים דבא על שפחה חרופה דפטור משום שיכול לומר לא גמרתי ביאתי, א"כ מוכח שם דאין העדים יכולין לידע זאת אם גמר ביאתו, ואי"ל דגבי שפחה חרופה דמבואר בירושלמי יבמות פ"ו ה"א ובסוטה דבש"ח אינו חייב עד שיפלוט וזה יכולים העדים לידע, הא התוס' יבמות נ"ה כתבו שם דאם גמר הביאה אע"ג דלא פלט הזרע חייב בש"ח וא"כ מוכח משם דאם גמר הביאה אין יכולין העדים לידע, וא"כ לכאו' קשה דאיך משכחת מלקות בש"ח דקיי"ל דהאשה לוקה הא אין יכולין העדים לידע אם גמר הביאה ואעפ"י שהודית שגמר הביאה הא אין לוקין עפ"י עצמו, אולם באמת ניחא דלענין מיתה לא בעינן רק כשיראו כדרך המנאפין ואפילו לא חזינן דבעל אזלינן בתר רובא דודאי בעיל וכיון דאפילו אם לא חזינן דבעל כלל רק כשראו שוכב עמה כדרך המנאפין אמרינן דמסתמא בעיל א"כ מכש"כ בהערה בה בודאי אזלינן בת"ר דמסתמא גמר הביאה, ואעפי"כ אם אמר ברי לי ואני מן המועט אין אנו יכולין לכופו להביא חולין לעזרה, ולפי"ז שפיר מתורץ קו' כמין חומר דמשה"כ אינה חייבת סקילה אי אמרינן אשתני דינא אשתני קטלא משום שמא לא גמר הנואף ביאתו והיכי דלא גמר ביאתו רק הערה בה בעלמא עדיין היא בתולה ושפיר מועיל החופה דעדיין בתולה היא דהא לא השיר עדיין בתולי' בהעראה בעלמא וע"כ מוכרחין אנו לומר דהא דחייבת סקילה ע"כ הטעם הוא משום דאשתני דינא אשתני קטלא לא אמרי' במוצש"ר משום דחידוש:
ואי"ל דהכא היינו טעמא משום דאזלינן בת"ר דודאי גמר ביאתו וא"כ בעולה היא א"כ ל"מ החופה ולפי"ז ל"ש אשתני דינא ג"כ דהא עדיין ארוסה היא בלא חופה דחופה לא מועלת גבה, דהא כבר נודע שיטת ר"ת בחולין דבין מיתה למיתה ל"א בת"ר ובנ"ד הוא אפילו אם לא גמר ביאתו חייבת חנק, משום דמועיל החופה והוי נכנסה לחופה ובנכנסה לחופה חייבת חנק א"כ ל"ש לומר בכאן דאזלינן בת"ר דהא בלאה"כ חייבת מיתה ודוק בזה, ולפי"ז מתורץ ג"כ קו' גדולי האחרונים שהקשו ג"כ כקו' מהא דאמן שלא שטיתי ארוסה שמה דמיירי כגון שנכנסה לחופה ולא נבעלה ולשיטת הירושלמי הנ"ל א"כ ל"מ חופה בבעולה ולפימ"ש ניחא דהא קיי"ל דשיעור סתירה היא כדי העראה כמבואר בריש סוטה א"כ שפיר חיישינן דילמא הערה בה הבועל ולא גמר ביאתו ושפיר מהני החופה ודוק: