אור ברסלב

כוכב מיעקב (וויידנפלד)· רבי יעקב וויידנפלד

סימן לג

סימן לב

להחריף מו"ה אליעזר בורשטין נ"י

הקשית לשיטת המהרש"א בריש נדה דכל היכי דליכא חזקה ילפינן מסוטה אף טומאה למפרע דאיך יפרנס הך מתני' (בדף י"ד) דאמרינן שם אותיום טמאין וחייבין קרבן לאח"ז טמאין מספק ופטורים מן הקרבן ואמרינן (בדף ס' ע"ב) דכל היכי דבעלה באשם תלוי טהרות' תלויות ובדף רד אמרינן שם בגמ' דלחד מ"ד אף דפטורין מקרבן מ"מ חייבין בא"ת א"כ ע"כ ג"כ ליכא חזקה דאל"כ אמאי חייבין בא"ת וכיון דליכא חזקת טהרה יקשה אמאי טהרותי' תלויות אמאי לא ילפינן מסוטה דיהיו טמאין ודאי כמו בכל ס' טומאה ברה"י דס"ט ודאי והכא הוי כרה"י כמו"ש התוס' בסוטה (דף כ"ח) דאשה ס' ראתה הוי רה"י משום דהוי מקום סתר אף דהוי ברה"ר וכבר הערה בזה הש"ש בש"א פ' י"ב מהך אך הוא הקשה מקרבן וע"ז שפיר תירץ תירוצו משום דהוי לבעלה ס' איסור דלא ילפינן מסוטה כמ"ש התוס' בב"ק (י"א) גבי שליא בבית אבל לגבי טהרות ל"ש תירוצו זה א"כ תיהדר קו' הנ"ל לדוכתא:

והנראה לדעתי לתרץ קו' דהנה איתא בש"ס ריש נדה ואבע"א ה"ט דשמאי משום דאשה מרגשת בעצמה ומדלא הרגישה בודאי השתא דחזאי והלל דכסבורה הרגשת מר"ג היא, והנה התוס' בנדה בר"פ הרואה בד"ה אימר כתבו דבזמן מועט ליכא למיחש בהרגשת מר"ג ולכך לא פריך משמואל מכתמים דלזמן מרובה השתינה כמה פעמים ואיכא למיתלי בהרגשת מר"ג היא ולפי"ז לכאורה לא קשה כלל קו' הש"ש הנ"ל שהקשה דאמאי חייבין בא"ת כיון דאיתרע חזקת טהרה הוי לי' למילף מסוטה שיהי' טמאין ודאי ויהי' חייבין חטאת משום דניהו דליכא חזקת טהרה בשיעור דאחר כמו הכא גבי במפקידה לפקידה מ"מ הא איכא נגד זה חזקה דמסייע לטהר בשיעור דאחר אחר מה דליכא מפקידה לפקידה כיון דחזקת דמים דבאה בהרגשה והכא לא הרגישה מעיקרא דבהרגישה בלאה"כ טמאה וא"כ בודאי השתא דחזאי ובהרגשת מר"ג ליכא למיתלי כיון דהיא זמן מועט משא"כ בין מפקידה לפקידה דאיכא זמן מרובה שפיר איכא למיתלי בהרגשת מר"ג וכיון דאיכא חזקה דמסייע לטהר בשיעורין דאחר מדלא הרגישה ולכך ל"ה רק ספק, אולם באמת שפיר הקשה הש"ש דשם איכא למיתלי בהרגשת שמש וכדמשני הש"ס בר"פ הרואה כתב אהא דנמצא על שלה לאחר זמן עיי"ש:

ולפי"ז שפיר מתורץ קו' כמין חומר דלענין הטהרות דליכא למיתלי בהרגשת שמש כיון דלא שמשה בתוך זמן זה וגם ליכא למיתלי בהרגשת מר"ג בזמן מועט כמ"ש התוס' הנ"ל וא"כ איכא חזקה דמסייע לטהרה מדלא הרגישה עכשיו בודאי השתא הוא דחזאי ולכך ל"ה רק ספק ואין שורפין עליו את התרומה וטהרותי' תלויות אע"ג דליכא חזקת טהרה הא איכא נגד חזקת טומאה דהשתא חזקה דמסייע לטהר מדלא הרגישה בודאי השתא דחזאי ולכך ל"ה רק ס' ודוק היטב:

ובדרך חידוד קצת אמרתי לתרץ קו' הנ"ל באופן אחר דהנה לכאורה קשה אהא דקאמר כל שבעלה בחטאת טהרותי' טמאות וכל שבעלה בא"ת טהרותי' תלויות לפי מה דמקשה הש"ס בר"פ הרואה אהא דאמר שמואל דאין האשה טמאה עד שתרגיש בבשרה מהא דנמצא על שלה אותיום טמאין וחייבין בקרבן דהיכי דמי אי בארגשה אמאי לאח"ז פטורין מן הקרבן אלא לאו דלא ארגשה וקתני נמצא על שלה אותיום טמאה וחייבין בקרבן ומשני לעולם דארגשה ואימר הרגשת שמש הוא והא תינח בנמצא על שלה לאחר תשמיש אבל לענין טהרות דקאמר כל שבעלה בחטאת טהרותי' טמאות הכא תיהדר קו' הש"ס לדוכתא אי דארגשה אפילו לאח"ז אמאי טהרותי' תלויות אלא לאו דלא ארגשה א"כ אפילו בתוך שיעור חטאת אמאי טהרותי' נשרפות הא אין האשה טמאה עד שתרגיש בבשרה ולא שייך הכא תירוץ הש"ס שם בר"פ הרואה דמודה שמואל שהיא טמאה מדרבנן דאכתי קשה אמאי טהרותי' נשרפות כיון דאינו רק מדרבנן ול"ה רק ככתם וברייתא ערוכה בש"ס נדה (דף ו') דברואה כתם תולין לא אוכלין ולא שורפין והיא תימה לכאו'.

אולם לאחר העיון ניחא דבאמת קיי"ל כרשב"ג דמקור מקומו טמא והנה התוס' בנדה (דף ע"א) בד"ה מקור כתבו דלמ"ד מקומו טמא לא לענין שיהי' הדם הנוגע בו טמא טומאת מגע אלא ראיי' גמורה קאמר שיטמא הדם במגע ובמשא, והנה בנדה (מ"ב) בד"ה אמאי בהא דמקשה גבי יולדת שירדה לטבול ונעקר ממנה דם בירידה טמאה דאמאי טמאה טומאה בלועה היא ומסיק דמיירי שיצא לחוץ כתבו התוס' דלרבא לא צריך שיצא לחוץ לגמרי אלא שיצא לבית החיצון דרבא סובר דאותו מקום בית הסתרים היא וטמא במשא עיי"ש, ולפי"ז ל"ק כלל קושיתי משום דקו' הש"ס על שמואל דסובר דאין האשה טמאה עד שתרגיש היא רק מהא דנמצא על שלה חייבין בקרבן דהא בדלא ארגשה אינה טמאה לבעלה כלל מה"ת, משא"כ לענין טהרות שפיר מצי איירי דלא ארגשה ואפיה"כ מטמא הטהרות למפרע משום דשמא נתעכב הדם בבית החיצון ואנן קיי"ל דמקור מקומו טמא וא"כ אפילו לא ארגשה הדם היא טמא משום שנגע במקור וא"כ נטמאה האשה מהדם בבואו לביה"ח דאנן קיי"ל דאותו מקום בית הסתרים הוי ומטמא הדם את האשה במשא ושפיר טהרותי' טמאות אפילו בלא ארגשה ודוק:

ולפי"ז מתורץ קו' הנ"ל דאמאי אין טהרותי' נשרפות אפילו באחר אותיום כיון ליכא חזקה לטהרה ואמאי לא ילפינן מסוטה לדעת המהרש"א אפילו טומאה למפרע, דהנה הרמב"ם ז"ל חדית לן בפט"ז מה' אבות הטומאה דהא דקיי"ל דס' טומאה ברה"י הוא טמא ודאי היינו דוקא בס' אם נטמא באב הטומאה דומיא דסוטה משא"כ בס' אם נטמא בולד הטומאה אין שורפין עליו תרומה וקדשים רק תולין ועיין מה"פ בירושלמי בפ"ח דתרומות דמתרץ בזה קו' התוס' בסוגי' דרחסה"כ אהא דחבית של תרומה שנולד לה ס"ט דאסור לטמאות בידים דהיכי מיירי אי ברה"י היא ודאי טמא ואי ברה"ר בודאי טהור ומתרץ המ"פ דלפי דעת הרמב"ם הנ"ל ניחא דמיירי בנטמא בס' ולד הטומאה עיי"ש, וא"כ שפיר מתו' קו' הנ"ל דהכא כיון דמיירי בלא הרגישה וטומאת האשה אינו רק משום משא הדם שהי' במקור וא"כ אינה רק ראשון לטומאה והכא כיון דנולד הס' על הטהרות שנגעה בהם למפרע וא"כ הס' היא אם נגעו הטהרות בולד הטומאה או לא, ובזה לא ילפינן מסוטה לטמא ודאי מס' ושפיר קאמר דכל שבעלה בא"ת טהרותי' תלויות כיון דהס' היא אם נגעו הטהרות בולד הטומאה ודוק היטב כי כפתור ופרח היא לדעתי:

תוכן העניינים

כוכב מיעקב (וויידנפלד)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה