אור ברסלב

כוכב מיעקב (וויידנפלד)· רבי יעקב וויידנפלד

סימן כט

סימן כח

ע"ד הריב ומדון שבין האחים הרב מו"ה פנחס הורוויץ נ"י ואחיו הצעיר ממנו הרב ר' יצחק נ"י מק' הוסיאטיץ אודות חזקת הרבנות שיש להם מאביהם הרב הישיש המנוח מו"ה משה הורוויץ זלה"ה אשר שימש בעבודת הקודש להיות מו"צ בעיר הוסיאטין והוא ציוה לפני מותו ששניהם ישמשו בכתר הרבנות אך בנו הבכור ר' פנחס נ"י יקח חמשה ר"כ לשבוע ובנו הצעיר הרב ר' יצחק נ"י יקח שלשה ר"כ לשבוע וכעת טוען הרב ר' פנחס נ"י כי רק לו שייך חזקת הרבנות כי הוא הבכור כדאיתא בש"ס כתובות (דף ק"ג) הא קרא קאמר שהמלוכה נתן ליהורם הבכור ואחיו ר' יצחק נ"י טוען שהברירה הי' ביד אביו לתת החזקה למי שירצה וסמכו א"ע עלי הח"מ בק"ג אג"ס לקיים כאשר יצא מלפני ע"פ פשר קרוב לד"ת וזאת אשר יצא מלפני ע"פ חו"ד פשר קרוב לדין שאין אחריו כלום:

לכאורה נראה דמאחר דקיי"ל דא"י למכור זכות הרבנות לאחר כמבואר בב"י בחו"מ סי' רע"ו בשם המישרים דמי שיש לו שררה על הציבור א"י למכור הזכות לשום אדם וכן מבואר באו"ח סי' קמ"ג סעי' י"ב א"כ בנ"ד כיון דע"פ דין שייך החזקה להבכור א"כ בנו הצעיר כאחר דמי ואין ביד האב לתת החזקה לאחיו הקטן ממנו אולם בש"ס כריתות (ד' ה') משמע דרשות בידו לתת המלוכה לאיזה בן שירצה דקאמר ולא כל דבעי מלכא מורית לי' מלכותא ואדוני' הי' גדול משלמה א"כ מוכח דבידו הי' לתת המלוכה להבן הקטן ולהעביר המלוכה מהגדול האחין אך י"ל דבכתר תורה שאני והרבה יש לפלפל בזה, אולם בנ"ד אפי' אם נימא דרשות ביד האב לתת הרבנות לאיזה בן שירצה כדמוכח מש"ס כריתות הנ"ל, מ"מ הכא יען שקראתי לראשי הקהלה וכולם אמרו בפה אחד שאין ברצונם בשום אופן ששני מלכים ישתמשו בכתר א' והדין עמהם בזה כמבואר בש"ס סנהדרין (ד' ח') דבר א' לדור ואין שני דברין לדור וגם כבר יש להם המורה לצדקה הרב ר' יחזקאל פרענקל נ"י ואף אם ישמשו שני אחים בכתר הרבנות לא יהי' ב"ד של שלשה כי שני אחים כחד דמי ועיין בירושלמי בפ"א דפאה ה' ו' שאין מעמידין פרנסין וכתב המה"פ דאין זה סותר לש"ס דידן בב"ב דאיתא שם דרבי מינה ב' אחין על הקופה דהתם לאו בגבייה מיירי אלא לעשותן גזברין ולענין נאמנות אף דחשיבא כחד הימוני מהימני ועיין ביו"ד ה' צדקה סי' רנ"ו סעי' ג' וכיון דלא הועיל אמירתו במה שמינה השני אחין והוי כאלו לא ציוה כלל א"כ ממילא שייך החזקה לבנו הבכור כיון דלא הועיל הצוואה חוזר הדבר לסיני כאשר הוא ע"פ ד"ת דהמלוכה שייך להבכור:

אולם עלה ברעיוני מלתא חדתא והיא דהנה איתא בתשובת הגאון האדיר רע"א זצלה"ה מובא דבריו בקצרה בפ"ת ביו"ד סי' ר"מ דמסתפק דאם ציוה האב שבנו יתן מירושתו סך כך וכך לאיש אחר אם מחויב הבן לקיים דבריו דנהי דקיי"ל דל"א מצוה לקיים דברי המת רק היכי דהושלש מתחלה לכך מ"מ מחויב הבן לקיים דבריו משום מצות כיבוד והס' הזה אינו בנמצא בעירי אבל דכירנא כי עוד בהיותי בדאמבראווא ראיתי תשובה זו ועיקר ספיקו הוא מאחר דקיי"ל דכיבוד היא משל אב כדאיתא בקידושין (ד' ל"ב) והכא כיון דציוה לתת מירושתו א"כ הוי משל בן ואינו חייב בכיבוד ואע"ג דאיתא בש"ס קידושין שם אהא דעד היכן כיבוד אב כדי שיטול ארנקי ויזרקנו לים בפניו ואינו מכלימו ואי אמרת משל אב מאי נפקא לי' מיני' ומשני בראוי ליורשו שאני התם דעדיין לא בא לידו בירושה רק ראוי ליורשו והוי אכתי של אב משא"כ היכי שציוה שיתן אחר מיתתו חלק מירושתו זה הוי בודאי משל בן ואינו חייב בכיבוד או דלמא כיון דבשעת הצוואה הי' עדיין ממון שלו ובידו הי' לתת אותו למי שירצה הוי משל אב וחייב בכיבוד כך הוא תורת ספיקו של הגאון הנ"ל, ולדעתי נראה מקור נפתח לזה משיטה מפורשת בנדרים (ד' מ"ב) דאיתא שם דרב ושמואל סברו אדם אוסר דבר שברשותו אפי' לכשיצא מרשותו ור"י ור"ל סברו אין אדם אוסר דבר שברשותו לכשיצא מרשותו ומקשה התם הא תנן אדם אוסר דבר שברשותו לכשיצא מרשותו דתנן האומר לבנו קונם שאתה נהנה לי מת יירשנה משום דלאו מדידי' מתהני אלא מירושתו דזכי' לי' רחמנא בחייו ובמותו ומת לא יירשנה א"כ שמעינן דיכול אדם לאסור פירותיו על חבירו לאחר שיצא מרשותו ומשני שאני הכא דאמר לי בפירוש בחייו ובמותו וכן קיי"ל להלכה דאם אמר בחייו ובמותו ומת לא יירשנה אע"ג דלאחר מותו לאו דידי' היא דאדם אוסר דבר שברשותו אפי' לכשיצא מרשותו:

והנה בירושלמי נדרים שם ובירושלמי ב"ק פ' הגוזל קמא ה' ח' איתא מה בין אהן חדא חדא להן דמר תרתי תרתי ופירשו המפורשים שם בכוונת הירושלמי היא דלא תסמוך על הברייתא דקתני במותי לחוד יירשנה ודוקא באמר תרווייהו בחייו ובמותו הוא דלא יירשנה דמשובשת היא דמה לי אמר במותו לחוד או אם אמר בחיי ובמותי דמ"ש דאי אמרינן אדם אוסר על חבירו דבר שברשותו לכשיצא מרשותו אפי' אם אמר במותי לחוד נמי אם מת לא יירשנה עייש"ה א"כ מזה נפשט ספיקו של הגאון האדיר רע"א זלה"ה דכיון דיכול לאסור על בנו לאחר מותו אע"ג דלאו דידי' נינהו דכבר זכה בירושתו ולאו מדידי' מתהני אפי"ה מצי האב לאסור עליו אפי' אם אמר במותו לחוד לפי דעת הירושלמי כיון דבשעה שאסר הי' הדבר ברשותו א"כ שפיר חל מצות כיבוד אם אמר שיתן מחלק ירושתו כך וכך כיון דבשעה שאמר הי' הממון ברשותו והוי משל אב וחל עליו החיוב מצות כיבוד ודוק היטב כי היא ראי' נפלאה ואם כן היא גם בנ"ד יש לומר דנהי דלא חל הצוואה למה שאמר שיהי' שייך לשניהם חזקת הרבנות מ"מ יועיל במה שאמר שבנו הבכור יתן לאחיו מהשכירות שלו שלשה ר"כ לשבוע משום מצות כיבוד אב כיון דאז הי' הדבר ברשותו א"כ הוי משל אב ואע"ג דיש לחלק בין חזקת הרבנות לשאר ממון דשאר ממון בידו לתת אותו למי שירצה לכך מצי לאסור אפי' לכשיצא מרשותו משא"כ בזה דאפי' בחייו לא הי' בידו לתת אותו למי שירצה דקיי"ל דא"י למכור זכותו לאחר מ"מ כיון דלבנו הקטן הי' יכול לתת אותו כדמוכח מש"ס כריתות הנ"ל א"כ חל עליו החיוב מצות כיבוד על הבן הבכור שיתן מהשכירות שלו לאחיו הקטן סך כך וכך כן הי' נראה לכאורה, אולם ביו"ד סי' רט"ז בש"ך ס"ק י"ט מבואר דדוקא כשמתחיל האיסור בעודנו ברשותו אז יכול לאסור אפי' לכשיצא מרשותו אבל אם אמר קונם לכשיצא מרשותי א"י לאוסרו עיי"ש ולפי דברי הש"ך אינו חל גם בזה מצות כיבוד, והנה דברי הש"ך הן נגד דברי הירושלמי הנ"ל דלפי דברי הירושלמי אפי' אם אמר במותו לחוד ולא התחיל האיסור בחייו אפי"ה מצי לאסור לכשיצא מרשותו ולא כדעת הש"ך אולם מאחר דהש"ך והב"ח אינם עומדים בשיטת הירושלמי א"כ הוי ספיקא דדינא והוי כמו ס' ממון עניים דקיי"ל לקולא ועיין בס' ברוך טעם שהאריך בזה בס' מצות עשה אם אמרינן לחומרא או לקולא:

גלל כן עלה בדעתי לפשר ביניהם על אופן זה שהברירה יהי' לבן הבכור הרב ר' פנחס הורוויץ נ"י או שיתן לאחיו הרב ר' יצחק נ"י שני ר"כ לשבוע שלשה שנים וגם חמשה ועשרים מ' משאר ההכנסות השייכין לרב אם יסכימו לזה ראה"ק ולאחר שלשה שנים אין לר' יצחק עוד שום חלק ונחלה בחזקת הרבנות כלל, ואם לא יסכים הרב ר' פנחס לזה או שהקולטוס לא יאבו לתת הסכמתם לדבר הזה מחויב הרב ר' פנחס לתת לאחיו הרב ר' יצחק נ"י עבור טענות חזקתו סך 450 ר"כ:

אודות התפילין כבר אמרתי להם חו"ד שהתפילין הם בכלל מלבושים והבאתי ראי' מדברי התוס' בנזיר (ד' נ"ד) בד"ה ת"ש דכתבו בשם הר"ת דתכשיטי כלי מתכות מיקרי בגדים והביאו ראי' מבגדי כהונה דחשיב בתוך השמנה בגדים א"כ מכ"ש תפילין דהוי תכשיט דחשיב בגד ואין לחלק בין בגדים למלבושים דאדרבה באה"ע סי' ק"ט הלבוש מחלק שאם אמר שתטול בגדים אין אלו בכלל כמו אם אמר מלבושים והט"ז שם חולק עליו א"כ לדעת הלבוש מלבושים כולל יותר דברים מבגדים וכן משמע בש"ס עירובין (ד' נ"ה ע"ב) דאיתא שם התם דרך מלבושו כחול שיהי' רבנן והכא דרך מלבושו כחול שוויי' רבנן ועיין ברש"י שם דכתב התם דקאי בשאר מלבושים ומדכתב בשאר מלבושים ולא כתב דקאי במלבושים אלמא דגם תפילין קרי מלבוש ובני החריף כמר יצחק נ"י [כעת הרב הגאון אבד"ק הרימלוב] העיר מהא דאיתא בש"ס זבחים (ד' י"ט) תפילין מהו שיחוצו ופי' רש"י התם למהוי יותר בגדים אלמא דתפילין קרי בגד ובנמק"י ב"ב פ' מ"ש מבואר להדיא כן דתפילין הם בכלל מלבוש דאיתא שם ס"ת מהו מי אמרינן דדמי לתפילין או דלמא תפילין שהן מלבוש הם בכלל נכסי כו' א"כ מבואר להדיא בנמוק"י דהתפילין הם בכלל המלבושים א"כ התפילין הם שייכים להרב ר' פנחס נ"י כמו כל המלבושים אך הנכון הוא שתפילין דר"ת יתן לאחיו ר' יצחק נ"י. הכו"כ הן הנשאר מאביהן הרב המנוח ז"ל הן הנשאר מאמו של ר' יצחק נ"י כבר אמרתי להם שיחלקו שוה בשוה והסכימו שניהם לזה וכ"ז יצא מלפני ע"פ פ"ג קרוב לד"ח שאין אחריו כלום:

וע"ז בעה"ח מוצש"ק י"ט כסלו תרנ"ב לפ"ק הרימלוב יעקב וויידענפעלר

תוכן העניינים

כוכב מיעקב (וויידנפלד)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה