כוכב מיעקב (וויידנפלד)· רבי יעקב וויידנפלד
סימן כה
שוכט"ס לכבור תלמידי יקירי רחים לבי הרב החריף ובקי עצום חד השכל גביר לאחיו כש"ת מו"ה אהרן בארדפעלד נ"י
מכתבך היקר הגיעני נכון ושש אנכי על אמרותיך כי נאמרים בהשכל לתרץ קו' הגאון מהר"י מקאמארני ז"ל דהאיך הוכיח הש"ס גיטין נ"ד מהא דכה"ג נאמן באיסורין הא למ"ד דמערבין לקרנות ואין מפגלין בחצי מתיר א"כ י"ל דלפיכך נאמן מטעם מתוך שנאמן להפסיד את הפר שלו לפיכך נאמן גם על השעיר וע"ז תירצת דר"י לשיטתו שפיר הוכיח דע"א נאמן דהא ר"י סובר במנחות (י"ג:) בשתי כבשים דאם חישב על החלה האחת אותו החלה ואותו הסדר פיגול והשני פסול וא"ב כרת ומשום דהוי תרי גופין אף שהוזקקו זל"ו אינו נאסר משום פיגול הסדר האחר וא"כ בנ"ד אף דמתערבין אח"כ דם הפר והשעיר מ"מ כיון דהוי שני גופין אין מתפגל הפר של הכה"ג וע"כ הא דנאמן משום דע"א נאמן באיסורין דבר חכמה אמרת בזה. אולם יש למישדי בי' נרגא דנהי דמפגל רק השעיר לחוד מ"מ גם הפר נפסל כיון דסובר מערבין לקרנות ואם נתן זה בפ"ע וזה בפ"ע הוא פסול למ"ד דצריך לערב לקרנות וא"כ כשנתפגל השעיר הוי כאילו נתן מדם הפר בפ"ע ול"ה נתינה כלל א"כ ממילא הוא מפסיד גם הפר ודוק:
גם בש"ס יומא מ' איתא להדיא אלא שעיר אינו מעכב את הפר מה ניהו אילימא דאי אקדים מתנות הפר דהיכל מקמי מתנות השעיר בפנים חוקה כתיב בי' א"כ אם הקדים מתנות הפר דהיכל מקמי מתנות דשעיר בפנים הוא פסול וא"כ כשנתפגל השעיר דניהו דלא נתפגל הפר כיון דצריך להביא שעיר אחר א"כ הוי הקדים מתנות הפר דהיכל מקמי מתנות דשעיר בפנים וא"כ ממילא נפסל גם הפר וא"כ קמה קו' הגאון הנ"ל בדוכתא דמנ"ל דעא"נ באיסורין דילמא הטעם הוא משום מתוך וכו' וז"ב מאוד:
ובפשיטות יש לתרץ קו' הגאון הנ"ל דניהו דאין מפגלין בחצי מתיר ובעינן שיהי' מפגל בכל המתיר מ"מ לא בעינן לענין פיגול השעיר שיפגל גם בדם הפר וסגי שיפגל בכל מתנות דשעיר א"כ שפיר משכחת לה דיאמר הכה"ג שפיגל רק במתנות השעיר וא"כ הפר לא נתפגל דאף דבמתנות הצריכין לקרנות פיגל גם בדם הפר כיון דמערבין לקרנות עכ"ז לא נתפגל הפר כיון דאין מפגלין בחצי מתיר ובמתנות הראשונות של בין הבדים על הפרוכת לא פיגל בדם הפר א"כ הוי לענין הפר כחצי מתיר א"כ אין כאן מתוך בזה, אולם לפימ"ש לעיל יש למישדי גם בזה נרגא דמ"מ הוא מפסיד הפר כיון דצריך להביא שעיר אחר וא"כ הוי הקדים מתנות דהיכל של פר מקמי מתנות דשעיר בפנים ושפיר איכא מתוך, אולם לאחר העיון נראה לי ליישב והיא דאף דאם הקדים מתנות הפר של היכל מקמי מתנות דשעיר בפנים היא פסול משום דחוקה כתיב בי' מ"מ לא מפסיד הפר שלו דבהדיא איתא בש"ס יומא (ס') דאם הקדים דם השעיר לדם הפר יחזור ויזה מדם השעיר לאחר דם הפר וא"כ לא נפסל הפר במה שהקדים מתנות שלו דהיכל מקמי מתנות דשעיר בפנים דיכול לתקן ג"כ לחזור ולהזות מדם הפר בהיכל לאחר שיזה מהשעיר השני בפנים וא"ל דהא הכא אזלינן למ"ד דמערבין לקרנות א"כ נתערב כל דם הפר והשעיר ודם השעיר הוא פיגול וא"כ איך יוכל להזות עוד מדם הפר בהיכל הא נתערב בדם פסול של השעיר וע"כ יצטרף להביא פר חדש וא"כ שפיר שייך מתוך כנ"ל, ז"א דבאמת דם הפר מרובה היא משל שעיר ומכאן מוכחין דאין עולין מבטלין זא"ז אבל אחר שנפסל דם השעיר שוב ל"ה עולין ונתבטל דם השעיר בדם הפר ואף דקיי"ל דאפילו אם דם כשר מרובה מדם הפסול ישפך לאמה אבל הוא רק מטעם גזירה כדאיתא בש"ס זבחים (ע"ט) בגזרו גזירה במקדש קמיפלגי ומ"ס גזרו ומ"ס לא גזרו ועיין בתוס' זבחים (כ"ו) ד"ה שחט וא"כ מה"ת שפיר יכול לזרוק אם דם כשר מרובה על הפסול והא דקאמר ר"י כה"ג ביוה"כ יוכיח הראי' היא מה"ת כמ"ש רש"י שם דהא כתיב לא יחשב ומדאורייתא לא נפסל הפר כלל דיכול לחזור ולהזות מדם הפר לאחר מתנות השעיר אע"ג דמעורב עם דם השעיר הפסול כיון דהיא מרובה מדם השעיר ומדאורייתא שפיר יכול לזרוק אם דם הכשר מרובה על הפסול, וגם יש לומר דהכא אפילו מדרבנן היא כשר לזרוק דבזבחים שם איתא ר"פ אמר דכ"ע גוזרין והכא בדם התמצית מצוי לרבות על דם הנפש קמיפלגי מ"ס שכיח ומ"ס לא שכיח הרי להדיא דהיכי דל"ש להיות דם התמצית מרובה על דם הנפש כ"ע מודים דכשר לזרוק והא דסובר הת"ק דישפכו לאמה היא משום דקסבר דשכיח היא דיהי' מרובה על דם הנפש וא"כ הכא בדם הפו"ש שמערבין לקרנות דידוע דדם הפר מרובה מדם השעיר כ"ע מודי דלא גזרינן ואם דם השעיר הוא פסול כ"ע מודים דיכול לזרוק דל"ש גזירה כלל וא"כ שפיר מתורץ קו' הגאון מהר"י הנ"ל ודוק היטב:
אולם שמיפי ישיבני דאכתי קשה קו' הגאון הנ"ל דהנה בש"ס זבחים (פ"ב) איתא פר ושעיר של יוה"כ שהוזה מדמן על הבדים והוציאו להיכל והכניסן מהו כו' עד ואת"ל הואיל ונפיק נפיק הוזה מדמן על הפרוכת והוציאו למזבח והכניסן מהו הכא ודאי חד מקום היא או דילמא יציאה קרינן בי' וא"כ אם נימא דאם הוציאן למזבח וחזר והכניסן להיכל מיפסל משום כניסה א"כ איך יכול להזות אח"כ מדם הפר בהיכל כיון דכבר הוציאו אותו למזבח להזות למתן קרנות שוב יופסל בכניסתו להיכל וע"כ יצטרך להביא פר חדש וא"כ הדרא קו' לדוכתא דנימא מתוך והיא הערה נפלאה מאוד:
אולם אחר העיון שפיר ניחא דהטעם דאמרינן כיון דנפיק נפיק פרש"י ז"ל שם כיון דנפיק בעשיית כל מצותו נפיק לי' לגמרי והוי לי' שלא במקומה א"כ לפי"ז י"ל דנהי דקודם שהוזה מתן דם קרנות בשבע שעל טהרו רק דהכניס אותן למזבח להזות מהן דם קרנות הי' מיפסל הדם אם הכניס אותו להיכל כיון דאז לא נתפגל עדיין השעיר כלל דאין מפגלין בחצי מתיר וא"כ הוי נעשה כל מצותו והוי לי' שלא במקומו ומשה"כ מיפסל אם הכניס אותו אח"כ להיכל אבל אחר שהזה מתן קרנות ונתפגל השעיר וא"כ איגלאי מילתא למפרע דמה שהוזה מדם הפר בהיכל ל"ה הזאה כלל כיון דהקדים דם הפר לדם השעיר וכדאיתא בש"ס חולין (כ"ט) נתקלקלה בשחיטה קאמרת דאיגלאי מילתא למפרע דלאו שחיטה היא כלל וא"כ עדיין לא נעשה מצות הזאות ההיכל כלל ושפיר יכול לחזור ולהכניסו להיכל ולהזות מהם עוד הפעם ודוק היטב:
אולם הא תינח לדעת רש"י דאיבעיית הש"ס היא משום פסול כניסה אבל מה נעשה לשיטת הרמב"ם בפ"ב מה' פסה"מ דפירש דאיבעיית הש"ס היא משום פסול יוצא דכתב דאם הוזה ממנה על ההיכל והכניס אותו למזבח לא יגמר עוד הזאות בהיכל משום דהוי יוצא ולדידי' אכתי תיקשי האיך יוכל לחזור ולהזות מדם הפר הא כבר נפסל דם הפר בשעה שהכניס אותו למזבח משום יוצא, אולם באמת ניחא דכבר נודע מ"ש התוס' בכמה דוכתי דמשום קדושת כלי בלבד לא מיפסל ביוצא עד שיקרבו כל המתירין, ולפי"ז נראה דהכ"נ דקודם שהוזה ממנה בהיכל אם הוציא אותו למזבח לא מיפסל יוצא כלל דבשביל שהכניס אותו במזרק לא מיפסל משום יוצא אם הוציאו אותו למזבח דבקדושת כלי בלבד לא מיפסל ביוצא רק אם התחיל להזות ממנו הזאות דהיכל והוציאו אותו למזבח אז הוא מיפסל ביוצא ביון דכבר התחיל להזות הזאות דפרוכת וכן מוכח מדברי הרמב"ם לרואה בעין חודרת דכתב דלא יוגמר הזאות דהיכל ולמה לא כתב דאם לא זרק עדיין בהיכל כלל והוציא אותו למזבח לא יזרק ממנה עוד בהיכל משום דנפסל ביוצא אלא ודאי דבכה"ג לא מיפסל משום יוצא דאז ל"ה אלא קדושת כלי רק דאם התחיל להזות ממנה הזאות דהיכל והוציאו אותו למזבח אז הוא מיפסל ביוצא, ולפי"ז בנ"ד כאן דאגמ"ל דהזאות הפר בהיכל ל"ה הזאה כלל כיון דהקדים אותו מקמי מתנות השעיר בפנים והוי כאילו לא הותחל להזות כלל על ההיכל וא"כ גם לדעת הרמב"ם לא מיפסל ביוצא במה שהוציאו אותו למזבח ושפיר מתורץ קו' הגאון מהר"י הנ"ל כמין חומר, ודוק היטב בכל הדברים כי היא ענין נשגב ומופלא למבין:
ואגב נתעוררתי לדעת הרמב"ם דהאיבעי' הוא משום יוצא מהא דאיתא בש"ס זבחים (ק"ד) יציאה מה שתועיל בפרים הנשרפים מי אמרינן הנ"מ בשר דאין סופו לצאת חובה אבל הנהו דסופו לצאת לא כו' וא"כ למאי דפסק הרמב"ם דבשר ק"ק שיצא לפני זריקת דמים הוא כשר וכבר ידוע מה שתמה עליו הר"י קורקס אהא דפסק גבי פרים הנשרפין היא ספק כיון דפסק דאפילו בק"ק אם יצא לפני זריקת דמים הוא כשר א"כ מכ"ש גבי פרים הנשרפים דסופו לצאת חובה ולפי"ז הכ"נ קשה לכאורה אמאי נפסל הדם קודם שגמר הזאות ההיכל הא הכא ג"כ סופו לצאת חובה להזות ממנה מתן קרנות, אבל באמת ל"ק כלל דהתם הבשר עצמו שהוציא מקודם היא סופו לצאת אבל הכא דנהי דסוף הדם לצאת אבל הך דם שמזה אותו בהיכל אינו סופו לצאת ולכך אם הוציא אותו למזבח קודם שגמר הזאות ההיכל שפיר מיפסל ביוצא וז"ב ופשוט:
והנני ידידך דוש"ה באה"ר ובאה"ע שוחר גדולתך: