כוכב מיעקב (וויידנפלד)· רבי יעקב וויידנפלד
סימן כד
שלום לידידי הרב מו"ה נחום נ"י
שבוע זו השגתי שאלתו ע"ד בכור בע"מ שנשחט בבית חותנו הגביר נ"י על חתונת בתו עפ"י הוראת המו"ץ דק' הוסיאטין שהתיר לשוחטו על מום נצרר באוזן בגובה האוזן והי' שם הרב אבד"ק חאטין ועירער עליו כי מצא בש"ע הרב ז"ל שצריך לחתוך תוך האוזן והי' רעש גדול יען כי כבר בשלו מהבכור הזה והי' שאלה על הבשר ועל הכלים:
והנה ראיתי כי בדעתם הוא שכוונת בעל התניא ז"ל שצריך לחתוך בעומק חלל האוזן אבל הלכו בחשך ולא ראו אור דאיך נוכל לומר שצריך לחתוך בחלל האוזן דא"כ הוי מום בסתר ואנן בעינן מום שבגלוי, אולם הגאון בעל התניא לא בדה זאת מלבו אך הוא נובע מדברי הרמב"ם בפי' המשניות פי"ד דנגעים מובא בתוסיו"ט פ"ו דבכורות ויוצא מהת"כ דאיתא שם ונתן על תנוך אזנו יכול תוך חלל האוזן ת"ל תנוך יכול על גובה האוזן ת"ל תוך הא כיצד זה גדר שבאמצע האוזן והכוונה הוא שיש באוזן האדם גדר מבחוץ והוא כולו בשר רק בתוך הגדר הזה יש עיגול פנימי לגדר הזה והוא בשר קשה וזה העיגול הפנימי הוה תוך כיון שהוא תוך גדר החיצון אבל הוא עוד רחוק מחלל האוזן כידוע וכמו"כ הוא בבהמה כאשר ימשש האדם בתוך האוזן ימצא בליטה והיא גדר הפנימי כמו שיש באדם ואם יגיע החתך בתוך הבליטה הוי מום אליבא דכ"ע ואפי' לדעת הרמב"ם והוא הכוונה האמיתית וכן נראה בפסקי מהרי"א סי' קמ"ד, אולם כאשר ראו אנשים עוד הפעם את עור הבכור ראו שהחחך לא הגיע עד הבליטה שיש בתוך האוזן ולפי"ז לדעת הרמב"ם לא הוה מום:
אולם אמרתי להתיר בדיעבד בה"מ כזה כי באמת דעת רש"י דעל גובה האוזן הוה מום אף בהעור המקיף החיצון וכן נראה מהטור ביו"ד דדוקא באלי' שהוא תחתית האוזן לא הוי מום ולפי"ז אמרתי להתיר בכגון דא בדיעבד, דהנה דעת התוס' קידושין (נ"ז ע"ב) ד"ה מה שלי בשלך דשחוטי חוץ מותרים מה"ת דהוי כמו קדשים שמתו דיצאו מיד מעלה ד"ת ולפי"ז שחוטי חוץ אי אסור מה"ת או לא תלוי בפלגתת רש"י ותוס', ולפי"ז בנ"ד הוי ס"ס להתירא דספק שמא הלכה כדעת התוס' דשחוטי חוץ מותרים מה"ת ואפי' לדעת רש"י דשחוטי חוץ אסורים מה"ת יש ספק דשמא בגובה האוזן הוי מום אף בגדר החיצון א"כ הוי ס"ס להתירא כמ"ש הש"ך בסי' ק"י ביו"ד גבי דגים דיש להתיר מטעם ס"ס דשמא לא נמלחו עם דגים טמאים ואם נמלחו ספק אם יש בהם ציר אם לא, ואף דמדרבנן אסור אפי' בלא ציר הא מדרבנן די בספק א' והכ"נ כן על האיסור דאורייתא יש ס"ס ועל האיסור דרבנן יש ספק א':
ועוד נ"ל מילתא חדתא דאפי' לדעת רש"י דשחוטי חוץ אסורים מה"ת היינו בשאר קדשים אבל בבכור מותר אפי' לדעת רש"י, דהנה התוס' בב"ק (ד' ע"ו) הקשו דאמאי חשוב שחוטי חוץ שחיטה שאינה ראוי' הא יכול לפדותו בשעת פירכוס דמפרכסת הרי היא כחיה ותירצו דהיכי דשחיטה מטהרת מידי נבילה לא אמרינן מפרכסת הרי היא כחיה ואח"כ הקשו לריש לקיש דס"ל דקדשי מזבח לא הוו בכלל העמדה והערכה והוי שחוטי חוץ שחיטה ראוי' ותירצו דבמום שבחיים חשוב מום אבל מום שלאחר מיתה ל"ה מום לפדות על ידו, ולכאורה דברי התוס' הללו הם משוללי הבנה דנהי דמום שלאחר מיתה לא הוה מום האי כיון דשחיט בי' פורתא הוה מום דעדיין חי' היא דאפי' נקיבת הושט לא הוי נבילה לטמא מחיים כמבואר בת"ש סי' ל"ג לתרץ דברי הרמב"ם, וגדולה מזו כתבו התוס' בחולין כ"ח דפסח וקדשים מאי איכא למימר דאי אפשר להפריד העור דהוה מום וא"כ שפיר הוה מום מחיים:
וא"ל דא"כ אמאי משני בחולין בסוגיא דרבוצה כגון שהי' חצי קנה פגום דא"כ אמאי חייב משום שחוטי חוץ הא הוה שוחט בעלי מומין, דשם מיירי בעוף דאין תמות וזכרות בעוף ובזה מתורץ קושית התוס' (בד' כ"ח) שהקשו דאמאי לא מוקי בבהמה וחצי קנה פגום דבבהמה פטור משום שחוטי חוץ דהוה שוחט בע"מ והוא נכון ולפי"ז מאי תירצו דהוה מום שלאחר מיתה אולם באמת תירצו התוס' דל"ה בת העמדה והערכה אך דהקשו לר"ל דס"ל דקדשי מזבח לא הוי בכלל העמדה והערכה ור"ל ס"ל דאין לשחיטה אלא לבסוף וא"כ לדידי' יכול לשחוט בחוץ ולגמור השחיטה בפנים ול"ה מום רק בסוף השחיטה וכיון שכבר מתה לא הוה מום דאע"ג דאמרינן בחולין כ"ט דהיכא דשחט סי' א' בחוץ וסי' א' בפנים פסול גם לר"ל עכ"ז ל"ה רק מום שלאח"מ לפי שיטת רש"י שם דהוא רק בעוף דכותי' כשר בפנים במליקת חטה"ע אבל בבהמה אינו חייב לר"ל בסי' א' בחוץ א"כ נוכל לומר דהתוס' דהכא אזלי ג"כ בשיטת רש"י חולין הנ"ל ולכך כתבו דהוה מום שלאח"מ לר"ל ודוק, וא"כ אתי' שפיר דהתוס' ב"ק ממנ"פ דלר"ל אפי' בחצי קנה פגום ל"ה מום כלל דכיון דהוא במקום שחיטה ובידו לגמור השחיטה לא הוה מום כלל ולדידן דקי"ל ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף ושפיר הוה מום מחיים מתחילת שחיטה נשאר התירוץ הראשון דהיכא דמטהרת מידי נבילה לא אמרינן מפרכסת הרי היא כחי' דאנן קיי"ל דקדשי מזבח בעי העמדה והערכה:
ולפי"ז נ"ל דבר חדש דבבכור אפי' לדעת רש"י דש"ח אסור מה"ת אבל בבכור מותר מה"ת דלדידן דקי"ל ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף א"כ הוה בע"מ מתחילת שחיטה דאינו ראוי לגמור השחיטה מבפנים וא"כ הי' ראוי לפדות רק מה שאינו ראוי לפדות הוא משום דל"ה בת העמדה והערכה, הא תינח בשאר קדשים אבל בבכור דלא בעי פדי' שפיר הוא מותר מה"ת אם שחטו בחוץ משום דהוה בע"מ מתחילת שחיטה כיון דקי"ל ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף והוה מום מחיים רק דמדרבנן אסור דנעשה המום בידים ע"י שחיטתו ע"ז יש עוד ספק שמא הוה מום באוזן אפי' לא הגיע לבליטה כדעת רש"י ואפי' בלאו ה"ט דהוה ספיקא דרבנן שרי דכיון דמדאורייתא שרי אם שחט בכור בחוץ כמ"ש דהוה בע"מ מתחילת שחיטה רק דמדרבנן אסור משום קנסא דמטיל מום בידים ובנ"ד לא שייך קנס דכיון דעשה עפ"י הוראת חכם ואפי' למ"ד קנסו שוגג אטו מזיד בשוגג כי האי לא קנסו כמ"ש התוס' בסנהדרין (ד' ל"ג) ד"ה מה שעשה דשוגג כי האי לא קנסו כיון דע"פ חכם עשה לא קנסו האי שוגג וזה ברור לדעתי, ע"כ התרתי הבשר והכלים בדיעבד:
והנני ידידו דו"ש.