כוכב מיעקב (וויידנפלד)· רבי יעקב וויידנפלד
סימן כג
שוכט"ס לכבוד ידידי הרב המאוה"ג החו"ב מו"ה נחום בראממערג נ"י אבד"ק סיווען:
ע"ד שאלתו בבכור שנקרע שפתו התחתונה ונשאר בשר הלחי ערום אם יש להתיר בזה"ז, הנה בש"ע סי' ש"ט לא נקט בין המומין המובהקים רק נסמית עינו ונקטעה ידו וכיו"ב ושאר מומים דעת הרמז"ל דל"ה מובהקים אע"פ שהם נראין לעין, כיון דלא משתמע לאינשי דהוי מומא, אבל דעת הרא"ש ז"ל מובא בטור וב"י דכל שהם נראין לעין הוו מומים מובהקים אע"ג דלא משתמע לאינשי שהוא מום והרמ"א כתב דהסומך על דברי הטור הבנויין על דעת הרא"ש לא הפסיד, מכ"מ לא הכריע לגמרי כהרא"ש לחשוב למומין מובהקים חוץ מנסמית עינו ונקטעה ידו וכיו"ב, אך הגאון הקדוש מו"ה ישכר בער זצ"ל אבד"ק זלאטשוב האריך בחריפות ובקיאות בספרו בת עיני להכריע כהרא"ש וא"כ יש לנו אילן גדול לסמוך עליו:
אמנם לדעתי נראה מלתא חדתא דאפי' לדעת הר"מ דבעינן דוקא מום דמשתמע לאינשי מ"מ גם במום דלא משתמע לאינשי נהי דל"ה מום מובהק לעצמו עכ"פ שוב מותר להטיל בו מום אחר כזה שיהי' ידוע לכל העולם דהוי מום, דהנה הטעם של הר"מ דבעינן מום דמשתמע לאינשי אין זה מן הדין רק משום שמא יאמרו העולם שאינו מום ואתי להתיר קדשים בחוץ, ולפי"ז הנה מבואר דעת הרמז"ל פ"ד מה' אישות ה"ט חרש שנשא פקחת אין קדושיו קדושין ולפיכך אם בא פקח וקידש אותה הר"ז מקודשת לשני קדושין גמורין ונותן גט ומותרת לבעלה חרש וכתב הראב"ד ז"ל טעה בזה שאינה מותרת לבעלה חרש דשמא יאמרו גירש זה כו' אולם באמת דברי הרמז"ל מבוארים בירושלמי יבמות ר"פ החרש דאיתא שם גירש מותרת להנשא לראשון ועיין במפורשי הירושלמי שם, והה"מ ביאר בטעם הר"מ דמשוה"כ מותרת ואין כאן חשש שמא יאמרו משום דאפי' אם יאמרו שגירש החרש ונשא אין כאן אי' דאו' דקידושי חרש ל"ה רק דרבנן [ועיין מל"מ בשם מהר"י באסן דאשת חרש שזינתה לא נאסרה לבעלה כיון שאינה מקודשת מה"ת והיא נגד דברי התוס' יבמות (נ"א:) ד"ה אי עיי"ש ואכ"מ] ועיין רא"ש יבמות פ' ב"ש לגבי קדושי קטנה ונשאת לאחר ובביאור הגר"א סי' קנ"ה סעי' כ"א, נלמד מדברי הר"מ דהיכי דהחשש משום שמא יאמרו לא שייך זה באי' דרבנן, ולפי"ז נראה ג"כ לענין מ"ש הר"מ לגבי בכור דבעינן מום דלשתמע לאינשי שהוא משום שמא יאמרו כו', והנה להטיל מום בזה"ז ידוע דעת רש"י והתוס' ע"ז י"ג ובכורות ל"ג ורוב הפוסקים דל"ה רק אי' דרבנן ואף שדעת הרמז"ל דאיסור הטלת מום בזה"ז דאו' הנה לשי' הר"מ בלאה"כ אין כאן כ"א אי' דרבנן לשיטתו דבכור בח"ל ל"ה רק דרבנן וכתב באמת בפ"ג מה' בכורות דבכור שיצא לח"ל הר"ז יותר בג' בהכ"נ רק גם לדידן אפי' ס"ל דבכור בח"ל דאו' הרי ס"ל דאי' הטלת מום בזה"ז דרבנן וא"כ שוב מהני המום דלא משתמע לאינשי לענין שיהי' מותר להטיל בו אח"כ מום מובהק דבדרבנן לא חיישינן לשמא יאמרו:
ולכאורה בפשיטות י"ל דלכך ליכא בזה אי' הטלת מום דרבנן דהוי כמו גזל"ג דלא גזרינן ובפרט בזה דהוי מום מובהק רק דלא משתמע לאינשי דהוי מום אפי' מדרבנן רק שגזרו לכתחלה שלא להתיר על ידו והוי רק כמו מצוה בעלמא כעין מצוה מן המובחר א"כ אין להוסיף ולגזור באי' הטלת מום ועיין מנחות ס"ח ואס"ד למצוה משום מצוה ליקום ולגזר ותוס' מנחות ה' ד"ה האיר המזרח:
ואמנם הרי הרא"ש בפ' אלו מומין שכתב דלכך אנן לא עבדינן עובדא כ"א במומין הנכרים כגון שנסתמא עינו ונקטע רגלו וכיו"ב אבל לא בדוקין שבעין כו' מפני שאין אנו בקיאין במומין, הרי מה דבעינן עכ"פ מומין ניכרין לעין הוא ג"כ רק משום גזרה וחשש שמא יכשל להתיר מום עובר, ועכ"ז אסור עכ"פ מדרבנן להטיל מום אחר מובהק אף בשכבר נמצא בו מום שאינו מובהק והיינו משום דמצינו כמה פעמים דגזרינן גם גזרה לגזרה כמו"ש התוס' שבת ובכ"ד וכן מצינו בש"ס ביצה (ה':) דאפי' באי' דרבנן גזרינן שמא יבנה ביהמ"ק והכ"נ אסור להטיל אח"כ מום הניכר אע"ג דאי' הטלת מום דרבנן משום גזרה אטו זמן הבית שבמהרה יבנה אבל כ"ז היכי דהחשש משום סייג שלא יכשל ח"ו באיסור אבל בכה"ג שהוא מום הניכר רק דהחשש הוא משום דעת הרמז"ל דבעינן שיהי' מומין דלשתמעי לאינשי דבזה שוב ליכא חשש שמא יכשל במה שאינו מום כיון שהוא מום הניכר שע"כ באמת להרא"ש מתירין ע"י ג' בהכ"נ רק דהחשש לדעת הר"מ כיון דלא משתמע לאינשי דהוי מומא שמא יאמרו ההמון שאינו מום ואתי להתיר קדשים בחוץ בזה שוב מותר עכ"פ אח"כ להטיל בו מום אחר דמשתמע לאינשי משום דהטלת מום בזה"ז דרבנן לדעת רוב פוסקים ובדרבנן לא חיישינן לשמא יאמרו כנ"ל ודוק היטב:
והנני ידידו.