כוכב מיעקב (וויידנפלד)· רבי יעקב וויידנפלד
סימן כא
ב"ה יום ו' עש"ק י"ב אדר תרח"ם לפ"ק.
לרב אחד.
היום הגיעני יקרת מכתבו עם שאלתו ע"ד הסופר שנמצאו פסולים בס"ת שכתב מהם מחמת פשיעות ומהם מחמת קלות מה דין הסת"ם שכתב הסופר הזה, והנה הרציף עם מכתבו תשובות הגדולים שליט"א אשר בענותנותם הניחו לי מקום ורצונכם לשמוע חו"ד בזה, ועיינתי בדבריהם מרישא לסיפא והנני להשיב לכת"ה על אתר כרצונו היקר כי נחוץ הוא:
תשובה. לדעתי עיקר ההיתר של כבוד ידידי הגאון המובהק מפרעמיסלא על סמך הביטול אשר כבר הערה בזה הח"ס ואינו היתר כלל לדעתי ותיתי אפי' לגברא רבה דכוותי' לא מחניפנא לי' והנה למראה עיני הי' השגות הרב המשיג עליו בזה ושיש להעיר מדברי הכה"ג הביאו הפ"מ דהיכי דההיתר אינו מבורר מעיקרא לא בטל ברוב כמו בג' זיתי כבד וכו' אמנם לדעתי נראה ראי' ברורה מדברי הירושלמי תרומות פ' ד' ה"א דבכה"ג ג"כ בטל ברוב והיא דאיתא התם גבי מפריש מקצת תרומה מיי כדון כשנתקן רובו של כרי פלוגתא דחזקי' ור"י אי טבל בטל ברוב אלמא דאפי' היכי דאין ההיתר מבורר מעיקרא דהתם כשהפריש סאה ומחצה על מאה סאין ידענו דרובו של כרי ניתקן אבל אין אנו יודעים איזה ניתקן ואיזה לא ניתקן אפי"ה אמרי' דטבל בטל ברוב ואדרבה הפ"מ מפרש שם דאע"ג דטבל בעלמא בטל ברוב הכא כיון שאין הטבל ברור בטל הוא ברוב עיש"ה ובמראה הפנים אבל עכ"פ נראה להדיא דאף היכא דאין ההיתר מבורר אך דידעינן דיש רוב היתר מהני ביטול ברובו ולפי"ז הי' לכאורה מקום לומר גם בנ"ד דבטל הפסול בהרוב. אולם לאחר העיון נראה לדעתי דלא שייך כאן ביטול ברוב כלל, דל"מ לדעת הרשב"א וכן קיי"ל דביבש ביבש היכי דבטל בטל ברוב ואסור לאכלן בב"א דממ"נ אכל חדא דאיסורא א"כ הכא הוי כמו בב"א דהכא אם יש פסול אף באות אחת פסול כל הס"ת ועכ"פ חומש א' א"כ אם יש פסול בחומש הזה אין לומר כאן דבטל ברוב דהכא לש"ל דכל חדא דאכל התירא קאכל דהכא כולא אסורא הוא דהאות הפסול הוא פוסל כל הס"ת ודוק. וכן כתבו התוס' בפ' כל הזבחים גבי הנסקלין שנתערבו בנשרפין דמשום רובא לא נעביד דבר שהוא שקר יעש"ה והכא בודאי הוא שקר אם ניזל בתר רובא דכיון דיש רק אות א' פסול הוא פוסל כל הס"ת וז"ב דהכא הוי בב"א אולם לפמ"ש הפ"מ דהא דאסור לאכול בב"א להרשב"א הוא רק מדרבנן וכן מוכח מדברי הט"ז סי' ק"ט וכן נראה לפמ"ש הרא"ש דהא דאסור לאכול בב"א היא מהא דאמרינן בש"ס בכורות (כ"ג ע"א) גבי אפר פרה שנתערב באפר מקלה דנהי דבמגע לא מטמא במשא מיהו מטמא וכתבו התוספות שם דטומאת משא ל"ה רק מדרבנן יעש"ה וא"כ הא דאסור לאכול בב"א הוא ג"כ רק מדרבנן וא"כ הי' מקום לההיתר של ביטול ברוב אע"ג דהכא הוה בב"א הא אינו אסור רק מדרבנן והוה ס' דרבנן אולם באמת לא שייך כאן ביטול ברוב כלל אפי' לדעת הרא"ש דמתיר ביבש ביבש לאכול בב"א דלא שייך ביטול ברוב אלא היכא דאם לא הי' נתערב האיסור הי' מותר אבל הכא דאם לא האות הפסול הי' פסול ג"כ דאם חסר אות א' היא פסול לא עדיף מאם הי' אויר דהי' פסול ולא שייך בזה ביטול ברוב לומר דיועיל האות הפסול להשלים ולהכשיר דביטול אינו מועיל רק שלא לאסור ההיתר אבל לא להכשיר עוד ע"י אות הפסול וראי' ברורה לזה מהא דאיתא בירושלמי חלה פ"ב ה"ג בהא דניטל מורמנן מתוכן וחזר לתוכן פטורה מן החלה ואמר ר"ל מתניתין כרשב"ג דאמר עד שיהי' בה כשיעור והתם בל"ס איכא רובא נגד המורסן ואפ"ה אמר ר"ל דבעינן שיהי' בה כשיעור אלמא אפי' היכא דאיכא רובא אפי"ה בעינן שיהי' בדגן כשיעור ולא מועיל המורסן להשלים השיעור הרי בהדי' דהמועט אינו משלים השיעור להרוב ובעינן שיהי' השיעור בהחיוב וה"נ אע"ג דהרוב הוא כשר לא מצטרף המיעוט להרוב להשלים ההכשר ולא עדיף מאם הי' אויר דפסול והיא ראי' ברורה ואין לפקפק אחרי' כלל וכן איתא להדי' במקואות דדוקא נטל סאה אחר שהי' ארבעים סאה הוא כשר אבל בנתן סאה קודם שהי' מ' סאה הוא פסול דמ"פ אינו מועיל להשלים ואפילו במקוה חסר ונפל שם יין ונשתנה מראהו ונפל שם ג' לוגין והשלים המקוה במים כשרים הוא כשר אבל היין שבתחלה אינו מצטרף להשלים ולא קיי"ל כהראב"ד דהיין שבתחלה הוא משלים ואפי' לדעת הראב"ד ז"ל שפסק כיון שהמים שנשתנו למראה היין הם משלימים גם היין הוא משלים אבל הכא כ"ע מודו דהפסול אינו משלים אף דבש"ס ב"ב (ד' קס"ב) אמרינן אל תתמה שהרי אויר פוסל בג' וסכך פסול פוסל בד' ולכך מלאוהו בקרובים כשר א"כ מצינו דפסול עדיף מאויר שאני התם דכבר נשלם השיעור אבל להשלים הפסול בודאי ל"מ כדמוכח מירושלמי חלה שהבאתי דבעינן שיהי' בדגן כשיעור אע"ג שהרוב הוא דגן, והיא ברור מאוד שאין שום אופן לומר דהאות הפסול יהי' משלים ע"י ביטול ברוב:
גם מש"כ הג' הנ"ל דיש למתלי שעשה ע"י העברת קולמוס כבר נודע מ"ש השג"א דזה אלי ואנוהו הוא פסול דאורייתא וכן מוכח בש"ס שבת (דף קט"ז) בסוגיא דמפשיטין הפסח עד החזה יעש"ה ועי' ברש"י ותוס' סוכה ר"פ לולב הגזול ואם נימא דזה אלי ואנוהו היא מה"ת א"כ העברת קולמוס הוא ג"כ אסור מדאורייתא אולם לדינא אני מסכים ג"כ שלא להצטרך גניזה כי הח"ס בעובדא דידי' שהי' פסול ח"ת בודאי התיר על סמך הרמב"ם ז"ל דהתיר לקרות בס"ת שחסר ובאמת כמה פוסקים סוברים כן ודעת התוס' הוי כן במגילה גבי מקרא שכתבו תרגום איכא יגר שהדותא ואם הח"ס ז"ל סמך בזה כיון שאינו רק איסור דרבנן דמה"ט ברובא בטל ובעובדא דח"ס שפיר שייך לומר דבטל ברוב כיון דחומש א' הוא פסול והשאר כשרים ולכך סמך על הפוסקים דמכשירים לקרות בספר שחסר א"כ בנ"ד דביטול ברוב ל"ש הכא כיון דהספק הוא על כל החומשים שהי' ח"ת בהם וכדומה א"כ לא מהני ביטול ברוב להשלים ההכשר כדמצינו להדי' בירושלמי מ"מ הכא איכא ס"ס דשמא לא עשה בס"ת אלו הפסולים ההם וס' שמא כדעת הרמב"ם ז"ל והתוס' דמכשירים לקרות בס"ת פסול וס"ס בדאורייתא עוד קיל מסד"ר כמו"ש הטו"ז ביו"ד סי' פ"ד ס"ק י"ז דאע"ג דספק הרגיל לא שמי' ספק ואפ"ה חשבי' הרשב"א לס"ס אע"ג דדרכן להתליע וא"כ הכ"נ יש לסמוך ע"ד הרמב"ם ותוס' למחשב ס"ס כן נראה לדעתי דבכגון דא יש לסמוך על הח"ס שלא להצריך גניזה כיון דאיכא ס"ס:
ואמנם בס"ס זו דשמא כדעת הרמב"ם והתוס' דחסר אות א' כשר לקרות בו אכתי יש לעיין כיון דהוא מומר לאותו דבר הוא פסול לדעת המ"א משום דאינו בקשירה ובס"ת איכא ג"כ הפסול דאינו בקשירה כמבואר ביו"ד ולא כדעת הדרישה דכתב דרק בתפילין פסולין ולא בס"ת עיי"ש בש"ך ובתשו' מהר"ם לובלין האריך אם אשה כשירה לתפירת היריעות יעש"ה, וא"כ אם נימא דהוא פסול לכתיבה שוב ליכא ס"ס דאפי' אם הי' כתוב כהוגן הוא פסול, אולם באמת ל"ה מומר בזה דנהי דחשוד להכשיל לאחרים ולעבור על לפ"ע בזה אינו חשוד שלא להניח בעצמו תפילין וא"כ שפיר הוי בר קשירה, והנה לכאורה דברי הכ"מ בה' עדות עומדים לנגדינו דכתב שם בפ' י"ב דמש"ה פסול לעדות אם יצא טריפה מתח"י דכיון דהוא חשוד למכור הוא חשוד לאכול ג"כ דמשום לפ"ע לבד לא הי' נפסל כיון דאין בו מלקות ולפי דברי הכ"מ הכא כיון דהוא חשוד למכור תפילין א"כ חשוד הוא שלא להניח תפילין ג"כ וא"כ אינו בקשירה ופסול לכתיבת סת"ם אולם באמת דברי הכ"מ מרפסין איגרא דהם נגד ש"ס מפורש בע"ז פ' א"מ וכולן אם נתארח אצל בעה"ב מותר וכן מבואר להדי' ביו"ד סי' קי"ט כידוע:
והנראה לדעתי לתרץ דברי הכ"מ התמוהין מאוד דהנה בש"ס בכורות (ד' ל"ה) מקשה לר"מ דס"ל דחשוד לד"א חשוד לכל התורה כולה כהנים היכי לידיינו דינא אימר דאמר ר"מ לחששא לאחזקינהו מי אמר עש"ה א"כ חזינן דשאני לר"מ בין הוחזק לחשוד דבחשוד לד"א אינו חשוד לכל התורה כולה משא"כ בהוחזק אז חשוד לכהת"כ ולפי"ז י"ל דדעת הכ"מ בשי' הרמב"ם לחלק ג"כ בזה, דהנה דעת הרמב"ם ז"ל דבחו"ל לא אמרינן דכל ישראל הם בחזקת כשרות ולפיכך אין לוקחים מ"ח מח"ג אלא מן המומחה, ולפי"ז דעת הכ"מ בדברי הרמב"ם לחלק דהא דאמרינן דכולן אם נתארח אצל הבעה"ב מותר היינו דוקא אם הוא חשוד בלבד אבל אם הוא מוחזק למכור טריפות דיש עדים שמכר טריפות בחזקת כשר אז הוא חשוד גם לאכול טריפות כמו דמחלק ר"מ בין חשוד למוחזק להיות חשוד לכל התורה כולה כמו כן מחלק הרמב"ם באותו דבר אם חשוד למכור אינו חשוד לאכול אבל אם הוחזק למכור הוא חשוד לאכול בעצמו ודוק, ושפיר כתב הכ"מ דאם יש עדים שמכר טריפות בחזקת כשר הוא חשוד לאכול בעצמו:
ובזה מדויק לשון הרמב"ם בה' מ"א הלכה י"א ואם הוחזק שאינו כשר אסור להתארח אצלו היינו שאם הוחזק שאינו כשר אף דלא הוחזק לאכול בעצמו רק דהוחזק למכור טריפות אז אסור להתארח אצלו דדוקא בחשוד לבד מותר להתארח אצלו. ודוק כי היא ענין נפלא ונכון לאמיתה של תורה ומתורצים דברי הכ"מ כמין חומר:
אולם הא תינח לדעת הרמב"ם ז"ל דס"ל דכל ישראל אינם בחזקת כשרות בחו"ל א"כ לדידי' נוכל לומר דהא דאמרינן וכולן אם נתארח אצל בעה"ב מותר היינו אם הוא חשוד לבד אבל לא במוחזק אולם לדידן דקיי"ל דכל ישראל הם בחזקת כשרות אפי' בחו"ל א"כ הא דאמרי' דאין לוקחין ימ"ח מח"ג אלא מן המומחה מיירי היכי דהוא מוחזק למכור טריפה בחזקת כשר ואפ"ה אמרינן וכולן אם נתארח אצל בעה"ב מותר א"כ אפי' בהוחזק אינו חשוד לאכול בעצמו וא"כ הוי שפיר בר קשירה וכשר לכתיבה רק דהוא חשוד ואבד נאמנותו וא"כ שפיר הוי ס"ס דשמא לא קלקל בספרים אלו ושמא כדעת הרמב"ם ותוס' דכשרים לקריאה בס"ת שחסר ודוק, והרבה יש להאריך בענינים האלו אולם טרדת הכנסת ש"ק עלי לכן נקיטנא בקצירת אומר:
והנני ידידו דוש"ת באהבה יעקב וויידענפעלד.