אור ברסלב

כוכב מיעקב (וויידנפלד)· רבי יעקב וויידנפלד

סימן כ

סימן יט

שוי"ר לכבוד רחים לבי הרב הגדול החריף ובקי חד השכר כש"ת מו"ה משה יונה צווייג נ"י אבד"ק פאטיק.

נועם מכתבו הגיעני וחדאי נפשאי בפלפולו כי כל דבריו בשכל זך ובמזימה נאמרים והנני בזה עט ממהר להשיבו:

ע"ד שאלת הדרוסה באוזות הנה מה שיש לדון בדברי המ"ב ובש"ך סי' נ"ז ס"ק כ"ח דכל שנמצאין קצת נדרסין אפילו לא ידעינן שדרסן אחר שהרג אחד מהם כולם אסורין שכתב בפמ"ג דלדעת הר"ן אינו כן דתולין להקל שדרס תחילה ואח"כ הרג ונח רוגזי:

אולם לדעתי נראה נגד דברי הפמ"ג וביחוד נגד הגאון בעל תורת יקותיאל זצ"ל דכתב דבמצא קצת נדרסין הוה לן למימר לדעת התוס' והרא"ש דלא דרס רק אותן הנמצאין דרוסין ובזה התיר בקטע רישא דחד מנייהו אף שמצא קצת דרוסין דמספק תלינן שדרסן מקודם ואח"כ הרג ונח רוגזי', אבל לדעתי נראה להיפך דאפילו למ"ד דאין חוששין לספק דרוסה היינו דוקא בהוא שותק והם מקרקרין דיש לספק דשמא לא דרס כלל בכה"ג אמרינן דמוקמינן בחזקת היתר ואמרינן דלא דרס כלל משא"כ היכא דדרס קצתן בכה"ג כ"ע מודים דחוששין לספק דרוסה להנשארין דאיתרע החזקה, מאחר דחזינן דדרס קצתן וא"כ חיישינן שמא דרס עוד מהם וכעין זה כתבו התוס' בע"ז (דף ל"ד) ד"ה אי גבי גבינות בית אונייקי דלא שייך לומר דאותן עגלים עצמם נעמידם בחזקת היתר שהי' הקיבות בחזקת היתר שאינם לע"ז קודם שחיטה דשאני התם מהכא דלאחר שחיטה איתרע החזקה דהנך קיבות העומדות לפנינו לאחר שחיטה בחזקת ע"ז קיימי, והכוונה היא כיון דידעינן בודאי שיש מעט קיבות מהעגלים הנשחטים לע"ז ולכך חיישינן לכל הקיבות שמא הם מקיבות ע"ז עיי"ש ועיין בר"ן פ' אין מעמידין דהקשה גבי מורייס דאמאי לא יהי' אסור בהנאה מספק כמו גבינות בית אונייקי ותירץ כיון דכ"ע מעמידין בקיבות חיישינן לקיבת ע"ז כיון דידעינן בודאי שיש קיבות של ע"ז ול"ש לומר דאוקמא אחזקה אבל הכא לא ידעינן אי רמי בי' חמרא כלל ולכך לא מחמרינן לאסור מספיקא למיסר בהנאה והביא ראי' ממשנה דטהרות מהאי דשני רוקין, הגם שדברי הר"ן שם תמוהים דכתב דבשני רוקין ליכא ג"כ רק חדא ספיקא ובאמת הכונה היא שם דשני רוקין הי' אחד ס' טמא וספק טהור והשני טהור ודאי כמבואר שם ברמב"ם וברע"ב וא"כ איכא שפיר שני ספיקי ואכמ"ל:

אבל עכ"פ המורם מדבריהם דל"ש לומר דאוקמא אחזקה מאחר דידעינן בודאי שיש קיבות של ע"א ולכך חיישינן לכל הקיבות וא"כ בנ"ד נמי דהיכא שנמצאין קצת נדרסין כ"ע סבירא להו דחוששין לספק דרוסה להנשארין ודוקא היכא דלא ידעינן אי דרס כלל איכא מ"ד דאין חוששין לספק דרוסה, אולם באמת ל"ד כ"כ דשם גבי קיבות של ע"ז לא ידעינן איזה הקיבות של ע"ז הנה וכל הקיבות הם בספק ולכך ל"ש לומר דאוקי אותו אחזקת היתר כיון דידעינן דיש קיבות של ע"ז א"כ מאי חזית לומר דאילו הקיבות הן בחזקת היתר ושאר הקיבות הן של ע"ז דלמא אלו הן של ע"ז וכמ"ש התוס' בנדה (דף ס') ד"ה באנו דמשום דמ"ש זו מזו לכך אין תולין דמיחזי כחוכא ואיטלולא משא"כ הכא בנ"ד דהנדרסין ידועים המה לנו א"כ שפיר יש לנו לומר דהנשארין המה בחזקת היתר ודוק:

אולם יש להביא ראי' לדברינו מגמ' מפורשת בנזיר (דף ח') דמקשה התם ולחזי' כאילו מלאה קשואין ודלועין ותהוי לי' תקנתא לר"י דסובר דספק נזירות להקל ומשני ר' יוחנן אפי' תימא ר"י התם לא נחית לי' לנזירות הכא נחית לי' לנזירות במאי לסלוקי' מיני' עיי"ש, א"כ חזינן להדיא דאפי' לר"י דסובר ספק נזירות להקל היינו דוקא היכא דהוה ספק אם הוא נזיר כלל אבל היכא דידעינן שהוא נזיר רק דלא ידעינן כמה נזירות קיבל עליו גם ר"י מודה דספק נזירות להחמיר, א"כ הכ"נ בנ"ד יש לנו לומר דאפי' למ"ד דסובר אין חוששין לספק דרוסה היינו דוקא היכא דלא ידעינן אם דרס כלל אבל היכי דאנו רואין שדרס רק דלא ידעינן אם כבר דרס אחד או שנים כ"ע מודים דחוששין לספק דרוסה לר"י, ודוק:

אולם לאחר העיון ז"א דבאמת מקשה שם הש"ס אהך תירוצא התם דלא נחית לי' וליחזי' לקופה כאילו מלאה קישואין ודלועין ועיין בתוס' שם דכונת המקשן היא דאפילו אם נימא דחרדל קביל מצי לגלח אחר שלשים יום דס"ד דאפילו אם אמר חרדל נזירות הרבה קביל עליו ולא נזירות אחת ארוך וכיון שהוא מגלח לסוף ל' שוב לא תטיל עלי' נזירות לר"י דסובר ס"נ להקל דמאן לימא לן דנזירות חרדל קביל עלי' דלמא בצק קביל עלי' ונשלם נדרו ומשני דר"י סובר כרבי דחדא נזירות ארוך קביל עלי', א"כ אדרבה מוכח משם דאם נימא דהרבה נזירות קביל עלי' אמרינן גם בזה לר"י דס' נזירות להקל אע"ג דידעינן בודאי דחדא נזירות קביל עלי' ולפי"ז גם בנ"ד למ"ד דאין חוששין לס' דרוסה אוקמינן להנשארין בחזקת היתר אע"ג דידעינן שדרס קצתן דזה דמי לספק אם נזירות הרבה קיבל עלי' או לא דתולין להקל לר"י:

אולם בירו' פ"ב דנזיר ה"ח איתא שם גבי הפילה אשתו דלא אמר ר"י אלא לבסוף אבל בתחלה גם ר"י מודה ובאמת ט"ס הוא שם וכאשר הגיה המ"פ שם דאיפכא גרסינן דלא אמר ר"י אלא בתחלה אבל לבסוף גם ר"י מודה כיון דנחית לנזירות עלי' וכמבואר בבבלי (ד' ח') עיי"ש ובתר כן איתא שם אם אחת או שתים צריכה לר"ש בר"י כבתחלה היא כבסוף והכונה היא דהוא ספק דאפשר לדמות לה לכתחלה ואפשר לדמות לה לבסוף דהא עכ"פ נזיר אחת היא והשני' היא ס' אם יהי' עוד נזיר והוי כארבעים או חמשים, ולפי"ז אם נימא דאם אחת או שתים הוי ג"כ כמו לבסוף וגם ר"י מודה בזה דס"נ להחמיר כיון דנחית לנזירות, א"כ גם בנ"ד הוה לן למימר דכ"ע מודים דחוששין לס' דרוסה דזה דמי לאם אחת או שתים, ודוק:

אולם לאחר העיון גם בזה יש מקום לחלק דשם הס' הוא על אותה שעה שקיבל עליו הנזירות אם חדא נזירות קיבל עליו או הרבה, ולפי"ז שפיר אמרינן כיון דנחית עכ"פ לנזירות חיישינן דלמא באותה שעה הרבה נזירות קיבל עליו אבל בנ"ד גבי דרוסה דאינו דורס בב"א רק בזאח"ז א"כ אע"ג דידעינן שדרס קצתן לא חיישינן שדרס אח"כ להנשארין כיון דאפילו אם דרס אותם כבר דרס הראשונים וא"כ אין שייכות להעופות אשר לא ידעינן אם דרס אותם להראשונים שכבר דרס כיון דאינו בב"א ולפי"ז נוכל להצדיק דברי בעל התורת יקותיאל ודוק:

אולם בנ"ד בלאה"כ נראה לי דיש להתיר אותן כיון דהחור גדול ולפי דברי אנשים שועל יכול לכנוס דרך החור כזה א"כ בודאי אוזא אחת יכולה לצאת דרך החור הזה, א"כ הוה כמו יש מחבואה אחת דמצלת על כהנת כולן וכמבואר ברמ"א יו"ד סי' קנ"ד סעיף י' ובטו"ז שם ובפרט דלפימ"ש המהר"ם מלובלין דרובם אינם נדרסים רק דבע"ח חשובין ולא בטלין ואם יכולה אחת לברוח בודאי היא מצלת על כולן וכולם כשרים, כן נראה לדעתי בזה:

והנני ידידו דו"ש בלונ"ח:

תוכן העניינים

כוכב מיעקב (וויידנפלד)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה