כוכב מיעקב (וויידנפלד)· רבי יעקב וויידנפלד
סימן יט
ב"ה ו' עש"ק ח' אלול תרל"ח הרימלוב.
שוכט"ס לכבוד גיסי יקירי הרב החריף ובקי זך השכל הגביר המפואר יקר ערך כש"ת מו"ה משה ראפאפארט נ"י.
בזו הרגע האיר נגד עיני ברק אור מכתבך לנכון וששתי מאוד להקשיב משלומך הטוב ועתה הנני עט ממהר להשיבך:
ע"ד אשר דרשת לחו"ד בא' שדרכו תמיד לתת חומש תבואתו לקרובי אשתו וכעת נדר שליש תבואתו לאחיו עני וכעת הספק הוא אם דעתו לתת שליש מכל התבואה או ינכה מקודם החומש אשר הוא מחלק בכל שנה לעניים קרובי אשתו, וראיתי את פלפולך בזה אשר הערית מדברי תוס' גיטין (כ"ה) והוטב בעיני מאוד. וזה החלי דבאמת בנ"ד כפי הנראה לא עלה על דעת הנודר בשעת הנדר זאת אם לתת שליש מכל התבואה או לנכות החומש וא"כ בוודאי בדעתו לנדב כאשר הוא משמעות לשונו וכמו שכתבו התוס' בשבועות (ד' כ') ד"ה לישנא דהקשו דנשאלי' מה הי' בדעתו ותירצו דבאמר שבדעתו כל מה שיהי' משמעות לשונו ועיין בתוס' מנחות (דף ס"ג) ד"ה מספקא בסה"ד דנדר כפי שידרשו חכמת הלשון, וא"כ חל עלינו מעתה לעיין איך משמעות לשונו בזה אם היא אחרי נכיון החומש או לא:
והנה לכאורה הי' נראה להוכיח זאת מהא דאמרינן בקדושין ס"פ האיש מקדש דהגונב טבלו של חבירו אינו משלם לו אלא דמי חולין שבו למ"ד טוה"נ אינה ממון הרי להדיא דל"ה כל הטבל שלו משום דצריך להפריש תרומה ומעשר והכ"נ החומש שמפריש בכל שנה ל"ה שלו כלל וא"צ לתרום השליש רק לאחר הפרשת החומש שמפריש בכל שנה, אולם באמת אין משם ראי' כלל דאפי' אי נימא דקודם הפרשה הוה הכל שלו מ"מ פטור מלשלם דמי התרומה דהוה זה נהנה וזה לא חסר דיכול לומר לו מאי אפסדתיך כיון דעכ"פ מחויב להפריש התרומה אבל יכול להיות דהוי שלו אף קודם הפרשה, אולם באמת תלוי זה אי נימא מתנות שלא הורמו כמו שהורמו דמיין או לא:
והנה הרמב"ם ז"ל פסק בפ"ה מה"א דמתנות שלא הורמו כמו שהורמו דמיין וא"כ אף קודם שהופרש ל"ה כל הטבל שלו, ובאמת הוא פלוגתת תוס' ורמב"ן ז"ל דדעת התוס' בסוכה ובפסחים (ל"ה) דאתרוג של טבל אינו יוצא בו משום דהוה אתרוג של שותפין ודעת הרמב"ן דאתרוג של טבל ל"ה אתרוג השותפין כיון דיכול להפריש עליו מאתרוג אחר ועש"ה וברמב"ן שם, ולפי"ד הרמב"ן י"ל דהכ"נ הוה התבואה שלו דהכ"נ יכול לסלק להעניים בעד החומש תבואה בדמים וכמ"ש הרא"ש בע"ז (ס"ג) גבי והא מיחסרא משיכה דמי שפסק לתת לחבירו חפץ יכול לסלק לו בדמים כידוע, אולם לפי הכרעת הט"ז בה' חלה דחלה אוסרת העיסה קודם ההפרשה והביא ראי' מזרוע בשלה הרי נראה דדעתו ג"כ כדעת התוס' דאף קודם שהפריש אמרינן דמעורב שם חלק הכהן וא"כ בנ"ד נמי החומש של עניים דניתן בכל שנה ל"ה שלו ואין החומש נכלל בכלל מה שאמר לתת שליש מתבואתו רק אחר נכיון החומש:
וראי' לזה מהא דאיתא בב"ב (ד' ק"ט) דמבעי' לי' ב"ח מהו שימעט בנכסיה כו' או דלמא כיון דמחוסר גוביינא לא ממעיט והיא איבעי' דלא איפשטא והוה בחזקת היתומים ועיין בש"ע חו"מ סי' קי"ב וא"כ בנ"ד דהנודר הוא המוחזק אמרינן דשמא החוב ממעט בנכסים ואין החומש בכלל נכסיו, וגם מצינו בגיטין (ל') בסוגי' דמלוה מעות את הכהן ואת הלוי להיות מפריש עליהן מחלקן דבמכירי כהונה ולוי' הוי כמאן דאתי לידייהו דהני יעייש"ה ועשו שאינו זוכה כזוכה והרמז"ל פסק כר' יוסי דעשו שאינו זוכה כזוכה ועיין בט"ז סי' ס"א ס"ק כ"ב, ואפילו לדעת הטור דלא פסק כר' יוסי דעשו שאינו זוכה כזוכה מ"מ במכירי כהונה מודה דהוי כמאן דמטי לידי' ועיין בט"ז ה' חלה סי' שכ"ו שחידש בזה דמכירי הנחתום יכולים כ"א להפריש חלה מחלק עיסתם אף שנילוש ביחד דהוה כמו דאתי לידייהו בשעת לישה וכנילוש בפ"ע דמי יעש"ה, והכ"נ כיון דנותן לקרובים מיוחדים בכל שנה וא"כ הוי כמו מכירי כהונה והוי כמאן דאתי לידייהו מכבר ואין זה בכלל נכסיו ודוק:
ואף דבירושלמי שם בגיטין פ"ג ה"ז מקשה אהא דמשני דמיירי במכירי כהונה ולוי' והא תנינן עני ויש מכר לעני כו' המעיין במל"מ בפ"ז מה' עניים יראה דטעם הירושלמי הוא הא דל"ש מכיר לעני משום דל"ש זאת רק בדבר שיש בו טוה"נ לבעלים וא"כ כיון דהם מכיריו שאר הכהנים מסחו דעתייהו אבל במעשר עני דנוטלים בע"כ של בעה"ב א"כ לא מסחו דעתייהו אף שהם מכיריו דהא נוטלים בע"כ של בעה"ב וא"כ הא תינח במ"ע אבל בנ"ד דהוא המחלק לקרוביו בוודאי שייך מכיר גם בעני דבוודאי לא ישנה לתת לעניים אחרים וא"כ הוה כמאן דמטי לידייהו וכבר זכו בהחומש ואין החומש בכלל נכסיו ולענין מסים מצינו ג"כ דאם הי' חייב לאחרים מנכין החובות ועיין ברמ"א סי' קס"ב ובד"מ:
גלל כן לדעתי בוודאי א"צ לתת שליש רק לאחר נכיון החומש ולחזק דברינו דבשו"ת עבוה"ג תשו' מ"ד מבואר בכגון דא דאם צוה לתת לאחותו חלק השביעית ממה שישאר אחר מותו קודם המיעוט שיתמעטו נכסיו מחמת איזה דבר שיהי', דמ"מ החובות ינוכו דזה הוה כאילו כבר נתמעט והביא ג"כ ראי' מהא דבע"ח מהו שימעט בנכסים עש"ה, וגודל טרדותי לא יתנוני להאריך עוד בזה:
והנני גיסך מוקירך ואוהבך אהבה בלתי סרה יעקב וויידענפעלד.