כוכב מיעקב (וויידנפלד)· רבי יעקב וויידנפלד
סימן יח
ב"ה ב' מנחם אב תרל"ט לפ"ק הרימלוב.
שוכט"ס לכבוד יד"נ הרב החריף ובקי וו"ח כש"ת מו"ה יחזקאל פרענקעל מו"ץ דק' הוסיאטין.
הנני עט ממהר להשיבו למען רצון ובקשת אדמו"ר הק' שליט"א. ע"ד שאלתו לענין קיום אילנות מורכבים בגינה הקנוי' מעכו"ם אם החיוב לעקור האילנות כמבואר בש"ע סי' רצ"ה סעי' ז':
הנה כבודו האריך בזה וסותר ובונה, אולם לכאורה עלה בדעתי בהערה ראשונה דבח"ל בודאי יהי' מותר לקיים אילנות המורכבים שלא ע"י מעשה, דהנה כבודו בעצמו הביא בשם החת"ס סי' רפ"ח שכתב דדין זה תלוי אם נימא דון מינה ומינה או דון מינה ואוקי באתרא דאם נימא דון מינה ומינה מותר לקיים כמו בהרבעת בהמה, אולם לדעתי נראה דאפילו אם נימא דון מינה ואוקי באתרא וא"כ אסור לקיים הרכבת אילנות כמו בכלאי זרעים הא תינח בא"י אבל בח"ל בוודאי מותר לקיים, דהנה התוס' בפסחים (דף ל"ג ע"א) ד"ה ומינה הקשו אהא דאמרינן התם דמאי טעמא דרבי דגמר חטא חטא מתרומה מה תרומה במיתה אף מעילה במיתה ומינה מה תרומה בכזית אף מעילה והקשו התוס' דהא במנחות סובר רבי דון מינה ואוקי באתרא ותירצו התוס' דהכא אין לומר אוקי באתרא מה מעילה דממון שוה פרוטה אף מעילה דאכילה כן דהא במעילה דממון ליכא מיתה כלל וא"כ אין למילף מיתה ממעילה דממון רק מאכילה דתרומה והאיך יהי' בו מיתה אם לא כשיעור אכילת תרומה עיי"ש ולפי"ז הכ"נ בנ"ד לענין הרכבת האילן בח"ל כיון דכלאי זרעים מותרים לגמרי בח"ל א"כ האיך נוכל לומר דיהי' אסור לקיים הרכבת אילנות כמו בכלאי זרעים דהא אפילו לזרוע מותר בח"ל ומכ"ש לקיים, וע"כ לאיסור בח"ל צריך אתה למילף מהרבעת בהמה וא"כ איך יהי' חמור מהרבעת בהמה וכשם שבהרבעת בהמה אין אסור הקיום כמו כן בקיום הרכבת אילנות ודוק היטב, ותמהני על הגאון בעל הח"ס ז"ל שלא הרגיש דברי התוס' אלו:
אולם אחר העיון נראה לי דבאמת אסור קיום הרכבת אילנות אפילו בח"ל, דהנה כבודו רוצה לצדד להקל בזה לאשר דאיסור הקיום הוא רק דרבנן א"כ יש לסמוך על דעת המקילין בזה, אבל אנכי לא כן עמדי ולדעתי נראה להיפך דאם נימא דקיום כלאים הוא איסור דאורייתא יהי' מותר הקיום בכלאי אילנות אבל אם נימא דאיסור קיום כלאים הוא מדרבנן גם בכלאי אילנות יהי' אסור לקיים, והוא דאם נימא דאסור מה"ת שפיר י"ל כיון דכלאי אילנות ילפינן מהרבעת בהמה א"כ מותר לקיים כמו בהרבעת בהמה אבל אם נימא דהוא רק איסור דרבנן הרי מדברי התוס' ב"ק (דף פ"א ע"א) ד"ה אין למדנו דהא דאסור מדרבנן לקיים הטעם הוא משום שלא יחשדוהו שזרעם עיי"ש דכתבו דאפילו לרבנן איצטריך והיכא דניחא לי' חייבוהו חכמים לעקרן שלא יחשדוהו שזרען וא"כ כיון דאיסור הקיום הוא לא משום אסמכתא דקרא רק משום שלא יחשדוהו שזרעם א"כ ממילא דעת לנבון ניקל דבכלאי אילנות שייך ג"כ האי טעמא ולפי"ז לדידן דקיי"ל דאיסור קיום כלאים הוא רק דרבנן וכמ"ש התוס' שלא יחשדוהו שזרעם א"כ גם בכלאי אילנות אסור הקיום ודוק היטב:
אולם בשאלתו לענין גינת אדמו"ר שליט"א שהוא רק תפוח טוב בתפוח היער שהוא מב"מ עושה פירות רק שהם גרועים וודאי אין להחמיר כאשר כבר האריכו בזה האחרונים וע' בירושלמי סוטה פ"ח אם משהרכיב אילן מאכל ע"ג אילן מאכל מבשא"מ פירות עבירה הם ואם בשהרכיב אילן מאכל ע"ג אילן סרק מב"מ נוטע כבתחלה הם כו' וכפי שביאר בשו"ת ב"א או"ח סי' נ"ז דהרכבת אילן מאכל באילן סרק שאסור הוא רק במבשא"מ אבל אם הוא ממין זה אלא שאינו עושה פירות מותר להרכיב, אולם בשאר אילנות המורכבים נראה לדעתי ברור דאדרבה אם נימא דאיסור לקיים כלאים הוא מדרבנן אסור ג"כ בכלאי אילנות וכמשמעות הש"ע:
ואמנם נראה דאף לפי המבואר שאסור לקיים מ"מ לעקור האילנות ולנטעם במקום אחר מסתבר דשרי, דהנה מבואר בש"ע סעי' ז' דמותר ליקח ענף מן המורכב ולנטעו במקום אחר והק' במחנ"א שהר"מ סותר לדבריו לעיל שאסור לקיים, והנ"ל הנה במ"ש הר"מ שמותר ליקח ענף ולנטעו במקום אחר כתב הלבוש הטעם משום שהאיסור אינו ניכר בו ובמעדיו"ט הקשה דאינו מן הצורך דהתורה לא אסרה הפרי והעץ רק בכלאי הכרם, אולם גברא רבא קחזינא ותיובתא לא חזינא דנהי דהפרי היוצא מכלאים מותר באכילה אבל על הנטיעה יקשה דאמאי יהי' מותר לנטוע אותו הא הוא מורכב משני מינים וא"כ הוא נוטע כלאים ולכך כתב הלבוש הטעם משום שאין האיסור ניכר והכוונה היא לדעתי, דהנה בירושלמי פ"ח דכלאים מובא בתוס' חגיגה (דף ב') דמה לרכוב ע"ג פרידה ואיתא שם איסי בן יהודה אוסר מק"ו דמה בגדים שאני מותר ללבוש זה על זה אני אסור בתערובתו בהמה שאני אסור לנהג זה עם זה לכ"ש שאני אסור לרכוב עלי', אבל אנן קיי"ל באמת כרבנן דאינו אסור רק שני מינים מובדלים זה מזה אבל לא כשהם מעורבים יחד אף שיש בו שני מינים וזה הוא טעם הלבוש דכתב כיון שאין האיסור ניכר היינו דאין האיסור מובדל בפ"ע רק דהוא מעורב ביחד, והיכא שהוא מעורב ביחד לא אסרה תורה רק בכלאי בגדים לא בכלאי בהמה וכלאי זרעים וא"כ בלוקח אילן המורכב ונוטעו במקום אחר ליכא משום נוטע כלאים כיון דהוא מעורב כבר ונעשה לאילן א' ע"י ההרכבה וכדקיי"ל ילדה שסבכה בזקנה בטלה ובכלאי אילנות וזרעים לא אסרה התורה במעורב וכמו דמותר לרכוב ע"ג פרידה:
ולפי"ז לכאורה קשה דלמה אסור לקיים אילנות המורכבים דבשלמא בכלאי זרעים אסור לקיים שפיר כיון דהיניקה שיונקים עכשיו זה מזה הוא אסור ואם יעקור אותם ויזרע אותם מחדש יהי' אסורים לכך לקיימם אסור משא"כ בזה אם יעקור אותו מחדש וינטע אותו במקום אחר ליכא משום נוטע כלאים דהיכא שהוא מעורב מכבר לא אסרה תורה כמו שאינו אסור לרכוב ע"ג פרידה וא"כ איך נוכל לומר דהקיום יהי' אסור הא לאחר שנסתבך אין היניקה אסורה והאיסור הי' בשעת ההרכבה אבל לאחר שנסתבך ליכא איסורא כלל ואמאי יהי' אסור הקיום הא ל"ד לכלאי זרעים דבכלאי זרעים האיסור נמשך תמיד משא"כ בכלאי אילנות ועכצ"ל דהטעם הוא דחיישינן דשמא יקיים אותם קודם שיעור הקליטה ושיעור הקליטה הוא שתי שבתות או ל' יום ואז לא נעשה לאילן א' ול"ה עוד מעורב וא"כ הוי יניקה אסורה ולכך אסור הקיום כמו בכלאי זרעים וא"כ הא תינח באותו מקום הנטוע מכבר משא"כ לעקור אותו ולנטעו במקום אחר דבהא ליכא למיחש שמא יעשה זאת קודם הקליטה דקודם הקליטה יעשה איסור דאורייתא דהוה כמו מרכיב מחדש מין בשא"מ כיון דלא נקלט עדיין והוי כמו איסור ניכר ול"ד לפרידה ובודאי לא יעשה איסור מה"ת וכמ"ש התוס' בשבת (דף מ"ז ע"ב) ד"ה מפני דבשריית דיו וסממנים לא חיישינן שיעשה כן בשבת דהא אב מלאכה הוא אבל איכא למיחש שיניח בכלי תחת הניצוצות דל"ה איסור כל כך עייש"ה, והכ"נ ליכא למיחש שמא יטע אותו מחדש קודם שיעור קליטה דדוקא על איסור הקיום חששו דל"ד איסור כ"כ לאינשי ובפרט לכמה פוסקים הוא רק איסור דרבנן:
מבהמ"ח. בח"ס ליקוטי שו"ת סי' כ"ה כתב באמת דאפי' לקיים מותר אחר שכבר נתאחדו והיו לאחד באופן שאין ההרכבה ניכרת כלל בהם ולא הביא דברי המח"א הנ"ל] משא"כ איסור נוטע כלאים ליכא למיחש וא"כ משה"כ ליכא איסור משום מקיים כלאים בלוקח אילן המורכב ונוטע אותו במקום אחר כיון דהיניקה שיונקים זה מזה לאחר ההרכבה אינו אסור כלל כיון דהוא מעורב, ובאותו מקום החשש הוא שמא יקיים אותו קודם שיעור הקליטה אבל במקום אחר דלשמא יעשה זאת קודם הקליטה ליכא למיחש דאז הוה מרכיב ולזה ליכא למיחוש ולכך אחר הקליטה ליכא איסור כלל ומתורץ קו' המח"א כמין חומר ודוק היטב:
וע"ד אשר הקשה כבודו על הכ"מ פ"א דכלאים במ"ש דרבנן פליגי אר"ע במקיים כלאים והרי הכ"מ עצמו כתב בשי' הרמב"ם בפ"ח מה' שבת דפוסק כרבה דמנכש חייב משום חורש א"כ אמאי מנכש בכלאים לוקה דמשום זורע ליכא כיון דמנכש משום חורש, לדעתי ניחא דהרמז"ל קאי בשיטת הירושלמי דקיום ע"י מעשה גם רבנן מודים לר"ע דאסור מה"ת ועיין במה"פ שם ובמה"פ בירו' מכות שהאריך בזה דשיטת הרמז"ל היא כשיטת הירושלמי דבקיום ע"י מעשה גם רבנן מודים וא"כ שפיר י"ל דהרמב"ם פוסק כרבה דמנכש חייב משום חורש ולהכי חייב בכלאים משום דהוה מעשה גמור ובמעשה גמור גם רבנן מודים דחייב, שו"ר בשעה"מ ה' כלאים שהק' ותי' כן:
ולדעתי נראה להביא ראי' לדברי הכ"מ דהרמב"ם ז"ל פוסק כרבה דהנה התוס' במו"ק (ב') ד"ה קא כתבו דבהכי פליגי רבה ור"י דרבה סובר דבתר המעשה אזלינן לא אחר המחשבה ור"י סובר דבתר המחשבה אזלינן וכבר הבאתי מזה ראי' בתשובה לק' אוזיראן להתיר בבהכ"נ סותר עמ"ל והנה הרואה בעין חודרת יראה דרבה דסובר במ"ק דבתר המעשה אזלינן לשיטתו אזיל דאיתא במנחות (דף ס"ד) נמצאת ראשונה כחושה בבני מעים מהו בתר מחשבתו אזלינן או בתר המעשה אזלינן כו' עד היינו פלוגתי' דרבה ורבא להעלות דגים והעלה תינוק ודגים רבה אומר פטור דבתר מעשיו אזלינן ולא בתר המחשבה ורבא אומר חייב משום דאזלינן בתר המחשבה וא"כ רבה דסובר במנחות דאזלינן בתר המעשה ולכך סובר במ"ק דמנכש משום חורש מתרינן בי' וכמ"ש התוס' שם דבתר המעשה אזלינן ולא בתר המחשבה ולפי"ז יש ראי' להכ"מ דהרמב"ם סובר כרבה מאחר דהרמז"ל פ"ב מה' שגגות פוסק דלהעלות דגים והעלה דגים ותינוק דפטור כרבה דזיל בתר המעשה א"כ יש להוכיח דגם בזה פוסק כרבה דמנכש משום חורש מתרינן דאזלינן בתר המעשה ודוק:
והנני ידידו יעקב וויידענפעלד.