כוכב מיעקב (וויידנפלד)· רבי יעקב וויידנפלד
סימן יז
שוכט"ס לכבוד ידידי הרב החריף ובקי כש"ת מו"ה אהרן אבראהמאוויץ נ"י חתן הרב הה"ג ראבד"ק באלטא במדינת רוסיא.
הגיעני מכתבו שנית אודות שאלתו אם נוהג במאליניס דין ערלה, ואמת כי כתבתי במכתבי הראשון שבמאליניס נוהג דין ערלה כי סמכתי על עדותו של הגאון בעל חיי אדם ז"ל שראה אותם שענפים שלהם מתקיימים משנה לשנה וא"כ בודאי נוהג בהם דין ערלה, אולם באותן המאלינים שאין ענפים שלהם מתקיימין משנה לשנה בודאי ל"ה רק ס' ערלה אף שהעירותי במכתבי הראשון מהתוספתא המובא בסוף ב"מ דאילן היוצא מן הגזע פטור והיוצא מן השורש חייב ומשם ראי' דאפילו להגאונים לא בעי רק שהגזע שהיא למעלה מן השורש יתקיים משנה לשנה ואפילו אם נשאר מעט מן הגזע בתוך שלשה לקרקע סגי ולא בעינן שיהי' ענפים מתקיימים והיא הערה נפלאה:
ועוד כמה הערות עלה ברעיוני להביא ראיות לזה, אבל עכ"ז מפני שאנו מדמין נעשה מעשה לחלוק על רבינו הרדב"ז דכתב להדיא דאם אין ענפים מתקיימים ל"ה רק ספק ערלה וכן משמע מלשון רבינו רב האי גאון ז"ל דכתב דכל אילן שיבש בסתיו ומתו בדיו לגמרי כו' מברכין עליהם בפ"א ובדין היינו ענפים כדאיתא בש"ס ב"מ. (דף כ"ד) מה בדי שוכי דבר דתלי בי' מידי בד קרי לי' א"כ אם אין ענפים מתקיימים בודאי ל"ה רק ס"ע וספק ערלה בחו"ל מותר ואף שהרדב"ז כתב שמה דזה דוקא בס' הבאה במקרה והזדמן אבל בס' מחמת חסרון ידיעתינו דלא ידעינן הלכתא כמאן אין הולכין בספיקו להקל הנה מדברי הרדב"ז האלו נראה דס' פלוגתא דרבוותא הוי ספק חסרון ידיעה דל"א בי' ספיקא דר"ל:
והן אמת שהפמ"ג כתב ג"כ כדברינו בסי' ק"ה סעי"ק ל"ח דכתב שם דלא אמרי' בספק פלוגתא דרבוותא להקל בדרבנן דהוי ספק חסרון חכמה אולם דבריהם תמוהין מאוד דהיא נגד דברי הש"ס ע"ז (דף ז') דאמרי' שם ריב"ק אומר בשל תורה הלך אחר המחמיר בשל סופרים הלך אחר המיקל וכן מבואר להדיא ברמ"א בחו"מ בסי' כ"ה סעי"א ובש"ך יו"ד בסי' רמ"ב באריכות כנודע א"כ מבואר להדיא בספיקא דדינא לא אמרי' דהוי סח"י דזה הוי חסרון ידיעה לכל העולם ועיין בב"ש בסוס"י קנ"ה סעיקל"ד, ולפי"ז גם בהלמ"מ דערלה דספיקו מותר ספיקא דדינא ג"כ מותר דזה ל"ה חסרון ידיעה וז"ב:
אולם לכאורה י"ל דאפילו אם נימא דבס' דרבנן אף בספד"ד אזלינן לקולא עכ"ז בהלמ"מ דערלה לא נימא לקולא בספד"ד כיון דבשאר הלכה למ"מ קיי"ל דספיקו לחומרא דהוי כמו ספיקא דאורייתא ורק בספיקא דערלה אמרי' דאף בהלמ"מ להקל משום דכך נאמרה הלכה וודאי אסור ספיקו מותר משה"כ מתמה הב"י על הטור שמה בסי' רצ"ד מובא בטו"ז סעי"ק ג':
והנה התוס' במנחות (דף ל"ט) בד"ה קשר עליון הקשו שמה דהא אצטריך שפיר לאתויי צמר ופשתים לומר שיהי' צריך לעשותם בענין שאין בהם כלאים ותירצו דבאמת עיקר ההוכחה דבעינן שתי תכיפות הוא מגדיל דבעינן גדיל טוב רק דההוכחה מהא דאיצטריך למישרי כלאים בציצית דדרשא דגדיל דרשה נכונה היא והרואה בעין חודרת יראה ויבין דכוונתם היא דאין לומר דהקרא דצמר ופשתים אתיא לאורויי לן דכוונת תיבת גדיל היא שיהי' גדיל טוב ולא נטעה פירוש של תיבת גדיל דע"ז ל"ש לומר דאתי קרא דצו"פ דהא קמי שמיא גליא היא:
ולפי"ז הי' נראה לתרץ כוונת הרדב"ז דאין כוונתו דמשה"כ ל"א בספד"ד בערלה דספקו בהלל"מ להקל משום דהוי ספק חסרון חכמה וכדעת הגאון בעל פמ"ג הנ"ל דזה בודאי לא ניתן להאמר כלל דזה לא נחשב לח"ח דהא בספק דרבנן גם בס' פלוגתא דרבוותא הולכין בו להקל כדהוכחנו לעיל א"כ גם בהלמ"מ בערלה דקיי"ל דספיקו להקל אף בספיקא דדינא גם כן הולכין להקל דמ"ש מס' דרבנן:
אולם כוונת הרדב"ז הוא כמו דבשאר הלמ"מ אזלינן להחמיר בספיקו כמו בדאורייתא רק בערלה משה"כ מותר בספיקו דכך נאמרה הלכה דספיקו מותר א"כ האיך נוכל לומר דעל הך ספיקא שלא ידעינן הלכתא כמאן נאמר בי' דספיקו להקל הלא קמי שמיא גליא עם מי הדין ול"ה ספיקא כלל קמי שמיא ואע"ג דמצינו כן בש"ס חולין (דף ס"ג) ובנדה (דף נ"א) כבר האריכו בתוס' שמה במקומו ובפ"ק דחולין בסוגי' דתחילת הציהוב כנודע וביומא ר"פ יוה"כ ועיש"ה כנודע וא"כ לכאו' י"ל דזה היתה כוונת הרדב"ז דעל ספק כזה ל"א דספיקו מותר:
אולם לאחר העיון נראה דל"ד דגבי תחילת הציהוב וגבי חלב כוי שפיר מקשה הש"ס איצטריך קרא למעוטי ספיקא דהתורה בודאי לא אתי למעט ביחוד הך דהוא ספק לנו דקמי שמיא גליא והיא ספק השוה לנו בכל שעה ולא נולד ע"י מקרה אבל הכא בנ"ד בספק ערלה י"ל אע"ג דהלכה דאמרה דספיקו מותר בודאי לא אמרה על ספק כזה שלא נדע להכריע כמאן דקמי שמיא גליא היא והלכה לא אמרה רק על הספק הנולד ע"י מקרה דספיקו מותר אבל מאחר דכבר נאמרה הלכה דספיקו מותר א"כ מעתה אם נולד לנו ספק אשר לא נדע להכריע בשכלינו הלכה כמאן היא ממילא אמרי' ג"כ בי' דספיקו מותר דהא כן אמרה הלכה דספיקו מותר אע"ג דכוונת הלכה לא היתה על ספק כזה רק על ספק הנולד במקרה משום דקמי שמיא גליא היא אבל לנו אין לחלק בין ספק כזה ובין הנולד במקרה וכיון דס' הנולד במקרה מותר בחו"ל ממילא גם בספד"ד ג"כ מותר בי' דמ"ש ודוק היטב, ואנכי כבר כתבתי מש"ס ברכות (ל"ו) דמקשה שמה וליעבד כב"ש דמספקי להו דמוכח שמה דלא כהרדב"ז דגם בס' פלוגתא דרבוותא אזלינן לקולא:
והנה כבודו כתב מפירש"י שם דאזיל למ"ש דערלה בחו"ל הלמ"מ וכן כתב הפנ"י שם במקומו אבל באמת אדרבה מהפנ"י מוכח להיפך דהפנ"י כתב שם דהסוגי' אזלא למ"ד הלכתא מדינה היא משום דהי' קשה לו אהא דמקשה שם וליעבד מר כב"ש, דהא אפילו בסד"ר לא עבדינן כיחיד נגד רבים רק בעירוב ובאבילות וכן איתא להדיא בש"ס עירובין (דף מ"ו) באבילות היא דאקילו רבנן אבל בעלמא אפי' בדרבנן שני בין יחיד במקום יחיד ובין יחיד במקום רבים, ומתחלה רצה הפנ"י לומר דערלה בחו"ל עדיף עוד מס' דרבנן דעלמא ואפילו יחיד במקום רבים עבדינן כיחיד ולבסוף מסיק דהסוגי' אזלא למ"ד ד"ה מדינה היא, אבל במקום דלא איתמר הלכתא לא כמר ולא כמר כתב הפנ"י שם להדיא דבזה אמרי' דספק ערלה בחו"ל להקל אפילו למאי דקיי"ל דערלה בחו"ל הלמ"מ היא עיי"ה ויראה דאדרבא דעת הפנ"י דלא כהרדב"ז:
ואף שהשעה"מ שהביא כבודו נראה באמת שדעתו נוטה כדעת הרדב"ז, אולם לדעתי נראה ראי' ברורה דגם בזה אמרינן ספיקו להקל בערלה בחו"ל, דמבואר להדיא בש"ע בסי' רצ"ד סעי"ג דבחו"ל האביונות של צלף חייבים בערלה ותמרות וקפריסין פטורין והמחבר פסק שם בסעי"ח דערלה בחו"ל הלמ"מ היא ואפיה"כ פסק דבחו"ל תמרות וקפריסין של צלף פטורין ובארץ גם התמרות חייבים אלמא דמספקא לי' הלכה כמאן אי כר"א או כר"ע ואע"ג דקיי"ל הלכה כר"ע מחבירו מ"מ מאחר דברייתא מסייע לי' לר"א הוי ספק להמחבר אי הלכה כר"א או כר"ע ומשה"כ פסק דבארץ גם התמרות חייבים ועיין בפ' כיצד מברכין בר"י שם ואפיה"כ פסק דבחו"ל התמרות פטורות מן הערלה וע"כ משום דהוי ס"ע בחו"ל דהלכה כדברי המיקל בחוץ לארץ הרי להדיא דבס' היכי דלא נדע להכריע הלכה כמאן אמרינן דספק ערלה בחו"ל מותר ומדברי הרמב"ם אין ראי' כלל דהא הרמב"ם פסק דאפילו בארץ אוכל את האביונות וזורק את הקפריסין א"כ להרמב"ם אין כאן שום ספק כלל, אבל להב"י דפסק דבארץ המה חייבין בערלה ובחו"ל המה פטורין מוכח להדיא דבס' שלא נדע להכריע כמאן אמרינן ספיקו לקולא והיא ראי' ברורה שאין עליה תשובה כלל ודוק:
ובדבר אשר העיר כבודו דמנ"ל דבעינן שיתקיים השורש גם בחורף יעיין בש"ס ע"ז (דף י"ד) דדעת רש"י שם דאפילו לענין שביעית דבעינן שיהי' לו עיקר היינו שיתקיים השורש בארץ בימות הגשמים, אך דעת התוס' שמה דלא בעינן שיתקיים השורש בימות החורף והביאו ראי' מתבואה וגבי ערלה גם התוס' מודה דבעינן שיתקיים גם בימוה"ג, המורם מזה דבהא נחיתנא ובהא סליקנא דאם אין ענפים מתקיימים בימוה"ג ל"ה רק ס"ע וספק ערלה כזה ג"כ מותר בחוץ לארץ כאשר הוכחתי בראיות:
והנני ידידו דו"ש באהבה יעקב וויידענפעלד: