אור ברסלב

כוכב מיעקב (וויידנפלד)· רבי יעקב וויידנפלד

סימן יד

סימן יג

ב"ה מוצש"ק תרמט"ל הרימלוב יע"א:

שוכט"ס לכבוד הרב המאוה"ג החריף המופלג בתו"י בנש"ק כש"ת מו"ה אברהם שמחה הוורויץ נ"י אבד"ק באדנוב יע"א:

יקרת מכתבו הגיעני בפניא דמעלי שבתא והנני עט ממהר להשיבו. ע"ד שאלתו אם מותר לעשות ארון במקוה שיהי' תלוי באויר על שלשלאות. תשובה, לכאורה קשה להתיר בזה שיהא תלוי הארון באויר נגד דעת הרמב"ם דמחמיר ובעי תרתי שיעשה נקב המטהרו וגם לקבעו בארץ:

אולם באמת קשה להבין דעת הרמב"ם מאיזה טעם בעי תרתי ולמה לא סגי בנקב המטהרו בלבד, והנה הנו"ב במה"ת תשובה קמ"ב חתר חתירה למצוא טעם לדעת הרמב"ם דמש"ה בעינן שיקבענו בארץ דאם הוא תלוי באויר יש חשש זוחלין, אולם באמת קשה להבין דבריו דדוקא בזוחלין לחוץ יש חשש זוחלין אבל לא בזוחלין לתוך מקוה כשרה ועירוב מקואות היא כמבואר בש"ך ס"ק ל' עיי"ש ועיין בשו"ת מעיל צדקה סי' ל"ט ובפרט במקוואות שלנו דדין מעין יש להן אע"ג דמבואר ברמב"ם בפ"ט דמקואות דהחופר סמוך לנהר הרי הן כמי תמציות כבר מבואר בתשובת מהרי"ט דאם ניכר הנביעה דינו כמעיין א"כ אין בזה חשש זוחלין כיון דמחובר למעיין דינו כמעיין ומטהר בזוחלין ואע"ג דקיי"ל דמעיין שהעבירו על גבי אחורי כלים והמשיכו למק"א חזר להיות לו דין מקוה אלא התם איירי בכלים המקבלים טומאה ומש"ה אין לו רק דין מקוה דהנה נודע דעת הרא"ם בס' יראים מובא במרדכי בשבועות ובב"י דאם העביר המים ממקוה כשרה בכלי המקבל טומאה יצאו המים מתורת מים וחזרו לדין מקוה ובש"ע סעיף מ"ט איכא שני דעות אם ממשיך ממעיין או ממקוה כשרה דעת הרא"ש היא דכשר דהא דבעינן שיהי' הוייתו על ידי טהרו היינו דוקא בממשיך מי גשמים בעלמא אבל אם ממשיך ממעיין או ממקוה היא כשר אפי' ע"י דבר המקבל טומאה ודעת הרשב"א היא דאפי' בממשיך ממעיין או ממקוה אם היא ע"י דבר המקבל טומאה הוא פסול ודעת הרא"ם שהביא המרדכי היא דיעה שלישית דאם ממשיך ממעיין או ממקוה ע"י דבר המקבל טומאה היא כשר ולא כדעת הרשב"א אולם אין לו דין מעיין עוד רק דין מקוה ולכך במעיין שהעבירו ע"ג אחורי כלים והם כלים טמאים אין לו רק דין מקוה כיון דהוי הוייתו ע"י טהרה כדעת הרא"ם אבל בנקבו נקב המטהרו והוי הוייתו ע"י טהרה בודאי יש לו דין מעיין כיון דמחובר היא למעיין והוי כמעיין לכל דבר ומטהר בזוחלין א"כ בזה א"א לומר הטעם של הנו"ב דבעינן שיקבענו בארץ משום חשש זוחלין כיון דהכלי היא טהור מלקבל טומאה ומחובר למעיין שפיר היא מטהר בזוחלין ודוק, אולם הב"י כתב בטעם הרמב"ם דבעינן שיקבענו בארץ כדי דלא יחשב שיורי כלי אי לזאת נ"ל מלתא חדתא דהנה הטעם של הב"י דמש"ה בעינן שיקבענו בארץ אע"ג דעשה נקב המטהרו משום דהוי שיורי כלי בודאי היא משום דקיי"ל דאם יחדו לגיסטרא מקבל טומאה כדאיתא בש"ס חולין פ' אלו טריפות (ד' נ"ד) ועיין בתוס' חולין שם דכתבו דבעינן יחוד להשברים ולפמ"ש י"ל דדוקא בכלי חרס בעי הרמב"ם תרתי שיעשה נקב המטהרו ויקבענו בארץ כיון דע"י יחוד יכולין השברים לקבל טומאה משום גיסטרא אולם בכלי עץ גם הרמב"ם מודה דסגי בנקב המטהר בלבד, דהנה הרמב"ם בפ' ח"י מה' כלים ה"י כתב דכל כלים שנשברו אין שבריהן מקבל טומאה חוץ משברי כלי חרס דכתיב וכל כלי חרס ועיין בט"ז או"ח סי' קנ"ט סק"א א"כ לדעת הרמב"ם בכל הכלים חוץ מכלי חרס אין השברים מקבלים טומאה אפי' ע"י יחוד ואע"ג דהראב"ד בהשגות שם חולק עליו ודעתו דבכל הכלים השברים מקבלים טומאה והא דרבי הכתוב שברי כ"ח לרבותא היא דה"א דשברי כ"ח טהור דכיון שנשבר שוב אין לו תקנה לעולם והיא כמו שהקשה התוס' בחולין (ד' נ"ה) ד"ה שיעורן וקמ"ל דהיכי דלא בעי תיקון ואינו מחוסר אלא יחוד ל"א כיון שטיהר שוב לא יקבל טומאה לעולם כמו"ש התוס' שם אולם המחמיר בזה הוא רק הרמב"ם דבעי תרתי שיעשה נקב המטהרו וגם יקבענו בארץ ולהרמב"ם גופא בודאי לא מצריך לקבעו בארץ רק בכלי חרס דהוי שיורי כלי דראויין לקבל טומאה ע"י יחוד משא"כ בכלי עץ דלדעת הרמב"ם אין השברים מקבלים טומאה בשאר כלים חוץ מכ"ח דרבי רחמנא בודאי ל"ה שיור כלי כלל וסגי בנקב המטהר בלבד ודוק היטב:

ועוד י"ל דאפי' לדעת הראב"ד דס"ל דגם בשאר כלים יכולין השברים לקבל טומאה אפי"ה מהני בכלי עץ בנקב המטהר בלבד דהנה התוס' במס' שבת (ד' צ"ה) ד"ה ניקב הקשו אהא דקאמר ניקב כמוציא רימון טהור מכלום והלא אם יחדו לגיסטרא מקבל טומאה ותירצו התוס' דדוקא כשנשבר לגמרי השברים ראויין לגיסטרא אבל כשהכלי שלם אלא שניקב כמוציא רימון אינו ראוי לגיסטרא ואפי' יחדו בטלה דעתו אצל כל אדם א"כ לפי דברי התוס' אלו קשה על מ"ש דמש"ה בעי הרמב"ם שיקבענו בארץ ולא סגי בנקב המטהרו משום דהשברים יכולין לקבל טומאה משום גיסטרא דהא לפי דברי התוס' הנ"ל דוקא כשנשבר לגמרי השברים ראוין לגיסטרא אבל לא בשניקב ואפי' יחדו לגיסטרא בטלה דעתו אצל כ"א ואמאי בעי הרמב"ם שיקבענו בארץ הא בניקב נקב המטהרו אינו ראוי לגיסטרא אלא ע"כ צ"ל דה"ט של הרמב"ם דהרמב"ם איירי בחביות של חרס ובשל חרס נקב המטהרו היא כמוציא זית ומש"ה בעי הרמב"ם שיקבענו בארץ כיון דלא עשה בו רק נקב כמוציא זית עדיין הוא ראוי לקבל טומאה ע"י יחוד אם יחדו לרימונים כדאיתא, בשבת (ד' צ"ה) ניקב כמוציא זית טהור מלקבל בו זיתים ועדיין כלי היא לקבל בו רימונים ופי' בקונטרס אם יחדו לרימונים ועיין בתוס' שבת (ד' נ"ט) ד"ה ור"י א"כ הא תינח בכ"ח ועשה בו נקב המטהרו דהיינו כמוציא זית שפיר הוי ראוי לקבל טומאה ע"י יחוד לרימונים מש"ה בעינן שיקבענו בארץ משא"כ בכלי עץ ועשה בו נקב המטהרו דהיינו כמוציא רימון דטהור הוא מכלום ולגיסטרא אינו ראוי אפי' לדעת הראב"ד דבכל הכלים נתרבו השברים לטומאה הא כתבו התוס' בשבת דדוקא בנשבר לגמרי ראוין השברין לגיסטרא אבל לא בשניקב בלבד א"כ גם הרמב"ם מודה דסגי בנקב המטהרו בלבד ולא בעינן שיקבענו בארץ ואע"ג דדעת רש"י שם בשבת (ד' צ"ה) דאפי' בשניקב כמוציא רימון ראוי הוא לגיסטרא ועיין בתוס' שם ד"ה ניקב מ"מ יש להקל בנ"ד משום דהוי ס"ס שמא כדעת הרמב"ם דשברים של שאר כלים לא נתרבו לטומאה ושמא כדעת התוס' דדוקא כשנשברו ראוי הוא לגיסטרא אבל לא בניקב כמוציא רימון לכן לדעתי מדינא הי' לנו להכשיר בנ"ד ע"י נקב כמוציא רימון והיא יותר מעט ממלא אגרוף:

(סוף התשובה חסר)

תוכן העניינים

כוכב מיעקב (וויידנפלד)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה