אור ברסלב

כוכב מיעקב (וויידנפלד)· רבי יעקב וויידנפלד

סימן יב

סימן יא

פסחים (י"ד) מתני' רחסגה"כ אומר מימיהם של כהנים לא נמנעו מלשרוף את הבשר שנטמא בוולד הטומאה עם הבשר שנטמא באב הטומאה אעפ"י שמוסיפין טומאה על טומאתו כו' אמר ר"מ מדבריהם למדנו ששורפין תרומה טהורה עם הטמאה בפסח וכו' וכמ"ש רש"י שם דהואיל והולכת לאיבוד אף הטהורה נאסרה מדאורייתא ל"ח לשמירתה ואע"ג שמוזהרין אנו לשמרה וכו', והנה כל העובר ישתומם על דברי רש"י דבהדיא אמרי' לקמן (דף ס"ו ע"ב) אמר ר"א אמר ר"י מחלוקת בשש אבל בשבע ד"ה שורפין כו' קסבר ר"י מתני' באב הטומאה דאורייתא וולד הטומאה דרבנן ומה מדבריהם מדברי ר"ח סגה"כ א"כ מתני' איירי בשעה ששית דאסור רק מדרבנן ואמאי פירש רש"י הואיל ואסורא מדאורייתא וכבר הערו בזה כל המפרשים והיא תימא רבתא על רש"י:

והנראה לדעתי לתרץ דברי רש"י ז"ל בטוטו"ד דהנה לכאורה קשה אהא דאמרי' לא נמנעו מלשרוף את הבשר שנטמא בוולד הטומאה עם הבשר שנטמא באב הטומאה אעפ"י שמוסיפין טומאה על טומאתו דהא במנחות (ק"ב) מקשה הש"ס אהא דנותר ופרה מטמאה טו"א דהא עומד לשרוף כשרוף דמי וכעפרא בעלמא הוא ומתרץ דחיבת הקודש משוי לי' איכא כו' עיי"ש וה"נ מאי מוסיף טומאה על טומאתו דהא באמת כל העומד לשרוף כשרוף דמי וקדשים טמאין עומדין לשריפה וא"כ הבשר שקיבל טומאה מוולד הטומאה כשרוף דמי ואיך יקבל טומאה מבשר שנטמא באב הטומאה וא"ל דחה"ק משוי לי' איכא כמו עצים ולבונה דהא מיבעי' לרשב"ל שם במנחות ובכמה דוכתין אי חה"ק מהני למימני בי' ראשון ושני אי רק לאפסולי גופא ולפי סוגיית הש"ס בפסחים ובחולין אפי' מדרבנן אין מונין בי' ראשון ושני וכן היא דעת הראב"ד בפ"א מה' אה"ט וא"כ אם נימא דחה"ק מהני רק לאפסולי הוא גופא ולא למימנא בי' ראשון א"כ מאי מוסיף טומאה על טומאתו איכא דהא לא קיבל טומאה מבשר שנטמא באב הטומאה רק לאפסולי הוא גופא ולא לטמא אחרים דכיון דכשרוף דמי והוא פסול ועומד מכבר כיון דקיבל טומאה מכבר מוולד הטומאה והיא הערה נכונה מאד:

אולם באמת ניחא דכבר נודע מ"ש התוס' בכריתות דלאחר זריקה ל"מ שאלה ולפי"ז י"ל דגבי נותר שפיר מקשה הש"ס דאמאי מטמא טו"א הא עומד לשרוף כשרוף דמי דנותר היא לאחר זריקה ולאחר זריקה ל"מ שאלה ולכך הוי עומד לשרוף אבל במתני' י"ל דנטמא קודם זריקה וקודם זריקה מהני שאלה וא"כ ל"ה עומד לשרוף כיון דאפשר בשאלה ושפיר מקבל טומאה ודוק, אולם לפי"ז חזות קשה לי דהנה במעילה ז' איתא כי אמר ר"ע זריקה מועלת ליוצא לשריפה אבל לאכילה לא מרצה ופירש"י שם דמהני לי' זריקה שאינו נשרף לאלתר אלא עד שתעובר צורתו וא"כ חידש לן רש"י ז"ל דין חדש דלר"ע זריקה מועלת ליוצא צריך הבשר עיבור צורה לשורפו, והנה התוס' שם הקשה על פירש"י ז"ל ממשנה מפורשת בפסחים דאיתא שם הפסח שיצא או שנטמא ישרף מיד אלמא דלא צריך עיבור צורה:

והנראה לדעתי לתרץ קו' התוס', דהנה בפסח קיי"ל דבעינן שיהי' הבשר ראוי לאכילה ולכך אם נטמא הבשר אפי' החלב קיים אינו זורק את הדם, ולפי"ז נראה דלעולם שפיר מהני זריקה ליוצא במוקדשין דלבעי עיבור צורה והא דאמרי' בפסח שנטמא או שיצא דישרף מיד היא דוקא בפסח כיון דבפסח בעינן שיהי' הבשר ראוי לאכילה והאכילה מעכבא ולאכילה לא מרצה וא"כ אפילו לר"ע דסובר דזריקה מועלת ליוצא היינו דוקא בשאר מוקדשין דל"ב שיהי' הבשר ראוי לאכילה אבל בפסח אפילו לר"ע ל"מ זריקה ליוצא כיון דאינו ראוי לאכילה ואכילת פסחים מעכבא ובדיוק אמרי הפסח שיצא או שנטמא ישרף מיד אבל בשאר קדשים בעינן עיבור צורה ודוק כי אמת וברור היא:

והנה במנחות (כ"ה) איתא דאפי' לר"א דסובר דאין זריקה מועלת ליוצא אבל בטמא אפי' ר"א מודה דזריקה מועלת מפני שהציץ מרצה עייש"ה, ולפי"ז לדעת רש"י ז"ל הנ"ל דלר"ע דסובר דזריקה מועלת ליוצא בעי עיבור צורה א"כ בטמא דגם לר"א מועלת זריקה בעי הבשר עיבור צורה אפי' לר"א דהא טמא הוי לר"א כמו יוצא לר"ע, ולפי"ז קשה דהאיך יליף ר"מ מדברי ר"ח סגה"כ דמותר לשרוף תרומה טהורה עם הטמאה בפסח דהא התוס' בפסחים שם (ט"ו) ד"ה וולד הטומאה דרבנן הקשו על רש"י ז"ל דפי' דמיירי כגון כלי שנטמא במשקין דהא בזה בעי עיבור צורה א"כ היכי יליף ר"מ מדברי ר"ח, דמאחר שנעשה נותר אפי' אם הי' טהור לגמרי הי' מותר לשרוף עם הטמא, ותירצו בתוס' דוולד הטומאה היינו בשר שנטמא במשקין ובהאי טומאה שורפין אף בלא עיבור צורה דאין כל הטומאות שוות ועיין בפנ"י דגם רש"י דכתב בכלי שנטמא במשקין לדוגמא בעלמא נקטי, ויוכל להיות דמיירי דנטמא בטומאת ידים דהיא ג"כ דרבנן ובזה לא בעי עיבור צורה דעל ידים אמר אילפא דתחילת גזירתן הי' לשריפה עיי"ש בשבת בסוגיא די"ח דבר ועיין בשירי קרבן על הירושלמי בסוגי' דידן שהקשה על הירושלמי דלמה לא מוקמי מתני' דמיירי שנטמא בטומאת ידים, ולפי"ז קשה לפימ"ש דע"כ מיירי הכא בנטמא קודם זריקה ואיתא בשאלה ולכך ל"א כשרוף דמי א"כ תיהדר קו' התוס' לדוכתא דהאיך יליף ר"מ מדברי רחסגה"כ כיון דע"כ מיירי הכא קודם זריקה כנ"ל וזריקה מועלת לטמא אפי' לר"א וא"כ בעי עיבור צורה לדעת רש"י הנ"ל כמו ביוצא לר"ע וכיון דבעי עיבור צורה אפי' טהור לגמרי מותר לשורפה עם הטמא כמ"ש התוס' והיא קו' נפלאה מאוד, אולם למאי דמשני דמיירי בוולד הטומאה דרבנן ניחא לכאורה דהנה בירושלמי יומא בפ"ב ה"א איתא ציץ מה שירצה על טומאת ידים ועיין בקרבן העדה שם מי אמרינן דחמירי ד"ס מד"ת או לא וא"כ אם נימא דאין הציץ מרצה על טומאת ידים שפיר מתורץ קו' כיון דמיירי בוולד הטומאה דרבנן בבשר שנטמא במשקין כמ"ש התוס' ז"ל אי בנטמא בטומאת ידים ובזה אין הציץ מרצה ובזה אין הזריקה מועלת לר"א דמידי היא טעמא לר"א דאין זריקה מועלת ליוצא ובטמא מועיל זריקה אף לר"א כיון דהציץ מרצה כדאיתא במנחות (כ"ב) יצא אין נטמא לא לאו משום דהציץ מרצה ובטומאת ידים או בשאר טומאות דרבנן דאין הציץ מרצה כמ"ש בשם הירושלמי ל"מ הזריקה ול"ב עיבור צורה ואפיה"כ מתיר ר"ח לשורפה עם הבשר שנטמא באב הטומאה עוד מקודם שנעשה נותר ולכך שפיר יליף ר"מ מדברי ר"ח דמותר לשרוף ת"ט עם הטומאה בפסח והיא עצה נפלאה למבין:

אולם לאחר העיון אכתי קשה דלפי מה דחדית לן דאדרבה דאם נטמא בוולד הטומאה ל"ב עיבור צורה ובנטמא באב הטומאה בעי עיבור צורה כיון דהציץ מרצה א"כ אכתי קשה מאי מוסיף טומאה על טומאתו איכא דניהו שהבשר שנטמא בוולד ל"ב עיבור צורה כיון דאין הציץ מרצה על טומאה מד"ס כדאיתא בירושלמי יומא הנ"ל דאין הציץ מרצה על טומאת ידים אבל הבשר שנטמא באב הטומאה דאורייתא א"כ הבשר שנטמא באב הטומאה בעי עיבור צורה דעל טומאה דאורייתא הציץ מרצה וכיון דאינו נשרף אלא לאחר שנעשה נותר ואז כבר נזרק הדם ול"מ עוד שאלה א"כ תיהדר קו' דנימא כל העומד לשרוף כשרוף דמי וא"ל דחה"ק מהני דהא ל"מ אלא לאפסולי גופא אבל למימנא בי' ראשון ושני וא"כ מאי מוסיף טומאה על טומאתו איכא, אולם באמת ר"י שפיר קאמר דמיירי באב הטומאה דאורייתא וולד הטומאה מדבריהם, דהנה בריש מעילה (ד' ה') איתא דחזקי' סובר היתר זריקה שנינו להוציא מידי מעילה ור"י סובר היתר אכילה שנינו ופירש"י דתלוי בזה אם נימא כל העומד לזרוק כזרוק דמי עיי"ש וא"כ ר"י דסובר דהיתר אכילה שנינו ל"ס כל העומד לזרוק כזרוק דמי וכן סובר ר"י במנחות (ז') דכלי שרת אין מקדשין את הפסולין ליקרב וזה תלוי ג"כ דכל העומד לזרוק כדאיתא בש"ס כריתות (כ"ה) ועיין בתוס' מנחות (ק"ב) ד"ה דאי וא"כ ר"י ל"ס כל העומד לזרוק כזרוק דמי ולדידי' שפיר מיירי באב הטומאה מד"ת ול"ק קו' דהא כל העומד לשרוף כשרוף דמי כיון דלים כל העומד לזרוק כזרוק דמי לא סובר נמי כל העומד לשרוף כו' דהא הא בהא תליא כדאיתא במנחות (ק"ב) מדאמר ר"ש כל העומד לזרוק וכו' כל העומד לשרוף נמי כשרוף דמי ושפיר מיירי באב הטומאה מד"ת, אולם לדידן דקיי"ל כל העומד לזרוק כזרוק דמי תיהדר קו' לדוכתא דמאי מוסיף טומאה על טומאתו איכא כנ"ל דהא עומד לשרוף כשרוף דמי וחה"ק ל"מ למימני ראשון ושני כנ"ל מש"ה צ"ל דלדידן מיירי באב הטומאה ג"כ דרבנן וכמו"ש התוס' שם בפסחים בד"ה אב הטומאה דאיכא אב הטומאה מדבריהם ובאב הטומאה מדבריהם ל"ק קו' דהא כל העומד לשרוף כשרוף דמי די"ל דמיירי קודם זריקה ול"ה עומד לשרוף משום דאיתא בשאלה וא"ל דהא בעי עיבור צורה כיון דזריקה מועיל לטמא ואז היא לאחר זריקה דהא כיון דמיירי באב הטומאה מדבריהם ובטומאה דרבנן אין הציץ מרצה כנ"ל (דאיתא בשאלה), ולפי"ז האיך יליף ר"מ דמותר לשרוף בשעה ששית תרומה טהורה עם הטמאה דהיא טומאה דאורייתא מדברי ר"ח, דהא ר"ח ע"כ איירי באב הטומאה דרבנן ועכצ"ל דמיירי בשעה שביעית דאסור מה"ת ושפיר יליף דכשם שמותר להוסיף טומאה בטומאה דרבנן לטמאות אותה מדרבנן כ"נ מותר לשרוף טומאה דאורייתא עם הטמאה או דיליף מדברי ר"ע דבשעה שביעית הוי כמו פסול כמבואר להמעיין בסוגי' דשם ושפיר כתב רש"י ז"ל הואיל ואסורה מדאורייתא דלדידן דקיי"ל כל העומד לשרוף כשרוף דמי ע"כ מיירי בשעה שביעית דהיא אסור מה"ת ודוק היטב כי הוא ענין נפלא:

ובזה ארווח לן לתרץ קו' המהרש"א שהקשה על הא דמקשה הש"ס בריש הסוגי' דידן הא אין אוכל מטמא אוכל וכו' ומתרץ דניהו דאין אוכל מטמא אוכל מדאורייתא מדרבנן מיהו מטמא והקשה דא"כ איך יליף ר"מ מדברי ר"ח דמותר לשרוף טהורה עם הטמאה בפסח אפי' מיירי באה"ט מדבריהם לא מצי למילף מדברי ר"ח דלמ"ד אין אוכל מטמא אוכל א"כ לא נטמא הבשר רק מדרבנן דמה"ת אין אמ"א ור"מ מתיר לשרוף ת"ט עם טמאה ומסתמא משקין טמאין נמי בכלל תרומה טמאה ומשקין טמאין מטמא אוכל מה"ת והאיך יליף ר"מ זה מדר"ח הא בדברי ר"ח ליכא אלא טומאה דרבנן אולם עפ"י הדרך שכתבתי י"ל זה דע"כ בדר"ח נמי איכא טומאה דאורייתא אפי' למ"ד דאין אמ"א, דלכאורה קשה דאיך יכול לקבל טומאה הבשר שנטמא בולה"ט מהבשר שנטמא באה"ט הא כל העומד לישרף כש"ד ורק כתבנו לתרץ דמיירי קודם זריקה ואז מהני שאלה וא"כ ל"ה עומד לשרוף כיון דיכול לאתשולי, אולם באמת י"ל דאע"ג דאיתא בשאלה אכתי ל"ה אוכל דבשבת נ"ח איתא גבי נטלו עונבליהן הואיל והדיוט יכול להחזירו חשוב כלי אך כל כמה דלא אהדרי' ל"ח שלם, ולפי"ז י"ל דהא דאמרי' כיון דאפשר ע"י שאלה לא נפיק מתורת אוכל דזה הוי כמו הואיל והדיוט יכול להחזירו וכיון דל"א הואיל והדיוט יכול להחזירו דליחשב כלי עי"ז הכ"נ לא מצי למיחשב אוכל ע"י שאיתא בשאלה ועכצ"ל דהא דהבשר שנטמא בולה"ט יכול לקבל טומאה מבשר שנטמא מאה"ט אע"ג דהוי כעפרא בעלמא משום דכל העומד לשרוף וכו' דהוי כמו עצים ולבונה דחה"ק משוי לי' אוכלא:

והנה התוס' שם בשבת בד"ה אלא חידשו שם דלטומאה שהיתה עליהן שלא תפרח מהני שפיר טעמא הואיל והדיוט יכול להחזירו בלא טעמא דראוי להקישו ורק לענין טומאה מכאן ולהבא ל"מ הך טעמא הואיל והדיוט יכול להחזירו עייש"ה, ולפי"ז הכני"ל דבדר"ח איכא נמי טומאה דאורייתא דלדעת התוס' בפסחים בסוגי' דידן בד"ה ולה"ט דיכול לטמא אוכל עצים ולבונה מה"ת אפי' למ"ד דאין אמ"א א"כ הכ"נ בנ"ד איכא נמי טומאה דאורייתא דהבשר שנטמא באה"ט אכתי הוי אוכל ויכול לטמא אחרים מתורת אוכל כיון דאיתא בשאלה והוי כמו הדיוט יכול להחזירו כמ"ש התוס' בשבת הנ"ל דלענין שלא תפרח טומאה אמרי' סברא הואיל והדיוט יכול להחזירו, אבל לענין הבשר שנטמא בולה"ט יהי' יכול לקבל טומאה מחדש ל"מ הך טעמא הואיל דא"ב מיתשל וע"כ הא דמקבל טומאה הבשר שנטמא בולה"ט מחדש היא רק מתורת עצים ולבונה וא"כ הא דהבשר שנטמא מאה"ט מטמא הבשר שנטמא בולה"ט הוי כמו אוכל דמטמא עצים ולבונה דהבשר שנטמא מאה"ט שפיר הוי אוכל מטעם דאיתא בשאלה דלטומאה שלא תפרח שפיר מהני הואיל ויכול להחזיר, וא"כ שפיר איכא טומאה דאורייתא בדר"ח סגה"כ אפי' למ"ד דאאמ"א דאוכל עצים ולבונה מטמא מה"ת והש"ס שפיר מקשה והא אין אמ"א דאין לתרץ כנ"ל דהבשר שנטמא בולה"ט הוי כעצים ולבונה והבשר שנטמא באה"ט הוי אוכל משום דאפשר בשאלה, ז"א דהא רחסגה"כ אמר מימיהם של כהנים משמע שמעולם כך הוא עתו"ס שם ד"ה עם, וא"כ משמע בכל אופן המקרה בין שנטמא לפני זריקה ואפי' בנטמא אחר זריקה ג"כ דאז שוב ליתא בשאלה, אבל ר"מ שפיר אמר מדבריהם למדנו משום דמיירי ג"כ בנטמא קודם זריקה דוק והתבונן:

תוכן העניינים

כוכב מיעקב (וויידנפלד)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה