אור ברסלב

כוכב מיעקב (וויידנפלד)· רבי יעקב וויידנפלד

סימן יא

סימן י

דרוש לשבת תשובה עונת תר"ם קרנינו לפ"ק.

יומא (ס"ב ע"ב) תנו רבנן שני שעירי יום הכפורים ששחטן בחוץ עד שלא הגריל עליהן חייב על שניהן משהגריל עליהן חייב על של שם ופטור על של עזאזל עד שלא הגריל עליהן חייב על שניהם למאי חזו אמר ר"ח הואיל וראוי לשעיר הנעשה בחוץ ומאי שנא לשעיר הנעשה בפנים דלא דמחוסר הגרלה לשעיר הנעשה בחוץ נמי לא חזו דמחסרי עבודת היום קסבר ר"ח אין מחוסר זמן לבו ביום אמר רבינא השתא דאמר ר"ח מחוסר הגרלה כמחוסר מעשה דמי כו' עד מחוסר פתיחה כמחוסר מעשה דמי עיי"ש, והנה הרמב"ם בפי"ח ה' מעה"ק הי"א פסק דשני שעירי יוה"כ ששחטן בחוץ עד שלא התודה עליהן חייב על שניהן ומאחר שהתודה פטור על המשתלח וכתב הראב"ד שם אני שונה בברייתא עד שלא הגריל חייב על שניהן אבל משהגריל פטור על של עזאזל אעפ"י שעתיד להתודות עליו כיון שאינו ראוי לזריקה ולהקטרה וחי ראשי שמעתא דזבחים הטעהו שלא ירד לפרשה ומצאה משובשת עיי"ש ובשמעתא דזבחים הכי איתא אהא דתנן שעיר המשתלח שהקריבו בחוץ פטור שנאמר ואל פתח אוה"מ לא הביאו כל שאינו ראוי לבוא אל פ' אוה"מ אין חייבין עליו משום ש"ח ורמינהו קרבן שומע אני אפי' קבה"ב כו' יכול לא אוציא שעיר המשתלח שהוא ראוי לבוא אל פאוה"מ ת"ש לד' להוציא שעיר המשתלח שאינו מיוחד לד' לא קשיא כאן קודם הגרלה כאן לאחר הגרלה, אחר הגרלה נמי הא איכא וידוי אלא אמר ר"מ לא קשיא כאן קודם וידוי כאן לאחר וידוי יעיי"ש:

והנה לפירש"י הא דאמר כאן קודם וידוי היינו דקודם וידוי נתמעט מלד' ולאחר וידוי נתמעט מאל פאוה"מ הרי להדיא דקודם וידוי ג"כ פטור מש"ח דנתמעט מלד' וא"כ תמי' גדולה על הרמב"ם דפסק דקודם וידוי חייב על שתיהם, והנה הכ"מ שם הליץ בעד רבינו דהרמב"ם גורס בברייתא דזבחים יכול שאני מוציא שעיר המשתלח ת"ל לד' לרבות דחייב בשעיר המשתלח וא"כ קו' הגמ' שהקשה ממתני' היינו דבמתני' פטרו שעיר המשתלח מש"ח ובברייתא חייבו ותירצו דמתני' דפטרה הוי אחר וידוי וברייתא דחייב מיירי קודם וידוי עיי"ש, אבל הלח"מ שם תמה דאין מקום כלל לגירסא זו דבפ' שני שעירי שם הקשו על מ"ש דלד' לרבות היא מהך ברייתא דלד' להוציא שעיר המשתלח דמשמע דלד' למעט ומשני התם מענינא דקרא והכא מענינא דקרא כו' א"כ משמע להדיא דלד' להוציא שעיר המשתלח אתי ותו קשה אסוגי' דזבחים גופא דאי גרסינן לד' לרבות שעיר המשתלח אתי א"כ כי מקשה הגמ' אחר הגרלה נמי הא איכא וידוי היינו על מה פטרה מתני' הא אין לפטרו מאל פתח הא ראוי לענין וידוי א"כ מאי מתרץ דמתני' מיירי קודם וידוי וברייתא מיירי לאחר וידוי א"כ למה לי לד' לחייב הא לא פטרינן לי' מקרא דאל פתח משום דראוי לענין וידוי וכדהקשה המקשן וא"כ למה איצטריך לד' לרבות, והנראה לפענ"ד לתרץ דברי הרמב"ם בטטו"ד לפי חומר הנושא דהנה בש"ס יומא מקשה שם דאי אית לי' לר"ח הואיל והא אמר ר"ח פסח ששחטו בחוץ בשאר ימות השנה לשמו פטור ושלא לשמו חייב ואמאי לימא הואיל וראוי שלא לשמו ומשני הכי השתא התם בעי עקירה האי לא בעי עקירה ומפרש רש"י שם דאעפ"י שלקחו לשם שעיר הנעשה בפנים זה חטאת וזה חטאת שניהם שוין בשמותיהן עיי"ש:

אבל בירושלמי פ' טרף בקלפי סוף ה"א איתא שם אהא דאמרינן דעד שלא הגריל עליהן חייב על שתיהן אמר ר' יוסה ר"ח בעי מדחתה לפסח ולא דמיא כו' פסח שעבר זמנו מאליו משתנה ברם הכא בשחיטה משתנה ועיין בפ"מ דפירש דהכונה היא דשאני פסח דמאליו משתנה דלא בעי עקירה משא"כ הכא דבשחיטה היא משתנה היינו דבעי עקירה ובלא עקירה לא נשתנה לשעיר הנעשה בחוץ א"כ לכאורה חזות קשה היא דהתלמוד דידן והתלמוד ירושלמי יהי' מחולקים מהיפך להיפך דש"ס דידן סובר דפסח בשאר ימוה"ש בעי עקירה והכא לא בעי עקירה והש"ס ירושלמי סובר להיפך דפסח לא בעי עקירה והכא בעי עקירה:

ע"כ נראה לדעתי דבר חדש דלא יסתור הש"ס דילן לש"ס דירושלמי דהנה הקשיתי קו' נפלאה אהא דמקשה התם בש"ס יומא דמאי שנא דשעיר הנעשה בפנים דלא משום דמחוסר הגרלה לשעיר הנעשה בחוץ נמי לא חזי דמחוסר עוד עבודת היום דמנ"ל להש"ס דמשה"כ אין לחייבו על ש"ח קודם הגרלה משום דמחוסר מעשה דהגרלה ומחוסר הגרלה כמחוסר מעשה דמי ומשה"כ מקשה לשעיר הנעשה בחוץ נמי לא חזי דמחסרי' עבודת היום דלמא לעולם מחוסר הגרלה לאו כמחוסר מעשה דמי ומשה"כ מוכרח ר"ח לומר דחייב משום דראוי לשעיר הנעשה בחוץ ולא משום דחזי לשעיר הנעשה בפנים, דהנה בס' יראים הקשה דלמ"ד דאינו לשחיטה אלא בסוף א"כ האיך משכחת ש"ח כלל דהא בתחלת השחיטה נעשה בע"מ וא"כ האיך חייב על סוף השחיטה הא שוחט בע"מ בחוץ קיי"ל דפטור ותירץ דע"י השחיטה לא חשיב מום כלל כיון דעומד הוא לגמור השחיטה ולאחר גמר השחיטה ל"ה בע"מ לכך אפי' בתחלת שחיטה ל"ה מום:

והנה באמת קו' הס' יראים קשה אפי' למ"ד דישנו לשחיטה מתחלה ועד סוף לפימ"ש התוס' בחולין (דף כ"ח ע"א) ד"ה דהוי ממסמס קועי' דמא דהפרדת העור בעצמו חשוב מום א"כ אפי' למ"ד דישנו לשחיטה מתחלה ועד סוף קשה האיך משכחת כלל ש"ח הא בטרם שחיטת הסימנין כיון דחתך רק העור ונעשה בע"מ והשוחט בע"מ בחוץ פטור אולם לפי תירוץ היראים ניחא כיון דעומד הוא לשחוט שם במקום החתך א"כ ל"ה החתך בעור מום כלל, אולם הא תינח בכל הקרבנות אבל בשעיר המשתלח דכתיב בי' יעמד חי וקיי"ל דבעינן שיהי' חי עד שעת כפרת דברים וכדאיתא בש"ס יומא הנ"ל (דף מ') ולאו בר שחיטה היא כלל א"כ בזה בודאי בשחטו בחוץ נעשה בע"מ תיכף בשעת חתיכת העור בטרם שחיטת הסימנים דבזה ל"ש תירוץ היראים הנ"ל כמובן, א"כ לפי"ז קשה אהא דמקשה הש"ס מ"ש משעיר הנעשה בפנים דלא משום דמחוסר הגרלה דלמא משה"כ ל"מ למימר דחייב על ש"ח קודם הגרלה משום דראוי לשעיר הנעשה בפנים דכיון דבטרם התחלת השחיטה כיון שחתך העור נעשה בע"מ לפסול אותו מלהיות לשעיר המשתלח דבשעיר המשתלח חשיב חתיכת העור בע"מ כיון דאינו עומד לשחיטה וכמ"ש א"כ ממילא לשעיר הנעשה בפנים נמי לא חזי מאחר דאמרינן בכמה דוכתי בש"ס דאין הגורל קובע לעזאזל אלא בשעיר הראוי לשם משום דלא ידעינן איזה מהם יוכשר לשם א"כ ממילא הכ"נ להיפך אין הגורל קובע לשם אלא בשעיר הראוי לעזאזל א"כ ל"מ לומר דראוי לשעיר הנעשה בפנים דתיכף כיון דחתך העור נעשה בע"מ אע"ג דלשעיר הנעשה בפנים ל"ח חתיכת העור מום כיון דעומד הוא לשחיטה מ"מ מאחר דאינו ראוי לשעיר הנעשה בחוץ אינו קובע ולכך הוצרך ר"ח לומר משום דראוי לשעיר הנעשה בחוץ דלשעיר הנעשה בחוץ שפיר ל"ח חתיכת העור מום כיון דעומד לשחיטה וכתירוץ היראים הנ"ל והיא קו' נפלאה:

ולכאורה הי' נראה לתרץ קו' זו דבש"ס תמורה (דף ו') מקשה הש"ס על הברייתא דמרבינן מלד' דפסול בי' מומא בשעיר המשתלח הא בלאה"כ ידעינן דפסול בי' מומא דאין השעיר קובע לעזאזל אלא בראוי לשם ומשני ר"י דהך ברייתא ר"ש היא דסובר דל"ב הגרלה כלל ור"ה משני דמיירי כגון שהומם וחיללו על אחר א"כ נוכל לומר דקו' הש"ס דיומא אזלא בשיטת ר"י דמשני דהברייתא דמרבה מלד' דפסול בי' מומא בשעיר המשתלח אתיא כר"ש דסובר דל"ב הגרלה אבל לדידן דסבירא לן דהגרלה (לא) מעכבא אין לנו שום קרא שפסול מום בשעיר המשתלח רק מסברא ידעינן זאת דפסול בי' מומא משום דאין הגורל קובע לעזאזל רק בשעיר הראוי לשם וא"כ ל"מ לומר דמשה"כ לא אמר ר"ח דראוי לשעיר הנעשה בפנים כיון דנעשה בע"מ בחתיכת העור כיון דבעצם ל"ה חתיכת העור מום בשעיר הנעשה בפנים דעומד לשחיטה רק דאינו ראוי לשעיר המשתלח אם הגורל קובע לשם אלא בשעיר הראוי לעזאזל ולר"י דאין לנו שום יתור מקרא דפסול מום בשעיר המשתלח הא דפסול בי' מומא רק משום דאין הגורל קובע לעזאזל אלא בשעיר הראוי לשם וכיון דחתיכת העור ל"ה מום בשעיר לשם ממילא ל"ה מום גם בשעיר המשתלח אבל אכתי קשה על הא דאמר ר"ה שם דהשתא דאמר ר"ה מחוסר הגרלה כמחוסר מעשה דמי מחוסר פתיחה נמי כמחוסר מעשה דמי דהא ר"ה בעצמו משני בתמורה דהברייתא דמרבה מלד' דפסול מום בשעיר המשתלח אתיא אפילו לדידן דהגרלה מעכבא וא"כ איכא קרא מיותר לפסול מום בשעיר המשתלח וא"כ לדידי' ודאי הוי חתיכת העור מום בשעיר המשתלח וא"כ לשיטתו הדרא קו' לדוכתי' דמנ"ל לר"ה דמחוסר הגרלה כמחוסר מעשה דמי דילמא לעולם סובר ר"ח מחוסר הגרלה לאו כמחוסר מעשה דמי והא דאינו ראוי לשעיר הנעשה בפנים היא משום כיון דבשעת חתיכת העור נעשה בע"מ לגבי שעיר המשתלח וממילא גם לשעיר הנעשה בפנים לא חזי דאין השעיר קובע לד' אלא בשעיר הראוי לעזאזל:

והנראה לדעתי לתרץ קו' זו בטו"ט והיא דהנה בפי"ט דכלים מ"ט איתא גבי תיבה שפחתה מצדה ופחתה מלמטן ר"מ מטמא וחכמים מטהרין מפני שבטל העיקר בטלה הטפילה ועיין בפירוש הרב שם משום דעיקר התיבה עשוי' להיות בית קיבול וכיון שנפחת שולי' ואין ראוי לקיבול אע"ג דחזי לישיבה בטל גם הטפל ואינו מטמא אפי' טומאת מדרס אע"ג דחזי עוד למידרס א"כ מצינו להדיא דאע"ג דחזי לאחר הפחת לטומאת מדרס אינו מטמא טומאת מדרס כיון דעיקר הכלי נעשית להיות לה בית קיבול ולטמא בטומאת מת וכיון דנפחתה דלא חזי לטומאת מת טהורה מכלום אע"ג דחזי למדרס וכעין זה מצינו בשבת (דף קט"ז) דמבעי' לן שם גליונות של ס"ת מצילין אותן מפני הדליקה או עד מקום הכתב לא קמבעי' לי' דכי קדוש אגב כתב היא דקדיש אזלא לה כתב אזלא לה קדושתי' אלמא אף בגליונות יש בהם קדושה על כל זה מקום הכתב כיון דקדושתו הוא אגב כתב אזיל כתב אזיל קדושתו ולפי"ז קשה על הא דאמר ר"ח דחייב על ש"ח קודם הגרלה משום דראוי לשעיר הנעשה בחוץ כפי מ"ש דבחתיכת העור עוד קודם שחיטת הסימנין נעשה בע"מ ואין ראוי לשעיר הנעשה בפנים דאין הגורל קובע לד' אלא בשעיר הראוי לעזאזל א"כ אמאי לא נימא דפקע קדושתו לגמרי ולא יהי' ראוי אף לשעיר הנעשה בחוץ זולת יקדישנו אותו מחדש כיון דהקדישו לכפר בא על מזבח הפנימי אשר קדושתו חמורה מהקרבנות הנעשים בחוץ וכיון דנעשה בע"מ בחתיכת העור ע"י ששחטו בחוץ ואין ראוי לשעיר הנעשה בפנים דבטל העיקר ממילא בטל הטפל ופקע מיני' אפילו קדושת שעיר הנעשה בחוץ והיא קו' נפלאה למבין אולם באמת י"ל כיון דמחוסר עוד הגרלה להיות שעיר הנעשה בפנים ומחוסר הגרלה כמחוסר מעשה דמי וא"כ ל"ש לומר בזה כיון שבטל העיקר בטל הטפל דעדיין לא הי' עוד ראוי להעיקר לחול עליו לומר כיון שבטל העיקר בטל הטפל כיון דמחוסר מעשה דהגרלה להיות ראוי להעיקר, אבל באמת י"ל כיון דעדיין מחוסר הגרלה שיהי' ראוי לשעיר הנעשה בפנים לש"ל מכיון שבטל העיקר שהרי עדיין אינו ראוי להעיקר:

ולפי"ז שפיר מתורץ קו' הנ"ל דר"ה לא דייק מר"ח דסובר דמחוסר הגרלה כמחוסר מעשה דמי מהדיוק משום דלא אמר לחייב משום דראוי לשעיר הנעשה בפנים דאפילו אם נימא דמחוסר הגרלה לאו כמחוסר מעשה דמי אינו ראוי לשעיר הנעשה בפנים משום דנעשה בע"מ בחתיכת העור וכמ"ש רק דדיוק ר"ה היא מגוף הדין דאמר ר"ח דחייב משום דראוי לשעיר הנעשה בחוץ ואמאי נימא כיון שבטל העיקר בטל הטפל כיון דנתבטל מקדושת שעיר הפנימי פקע מיני' קדושתו לגמרי ואין לו אפי' קדושת שעיר החיצון וכמ"ש אך ע"כ סובר ר"ח דמחוסר הגרלה כמחוסר מעשה דמי וא"כ ל"ש לומר כיון שבטל העיקר בטל הטפל כיון דמחוסר עוד מעשה הגרלה להיות ראוי להעיקר אבל אם סבר ר"ח דמחוסר הגרלה לאו כמחוסר מעשה דמי וא"כ הוי שפיר ראוי לשעיר הנעשה בפנים אין לנו לחייבו משום דראוי לשעיר הנעשה בחוץ כיון דבחתיכת העור בטל מיני' קדושתו לגמרי כיון שבטל העיקר בטל הטפילה ודוק:

ובזה נראה לי לתרץ דלא יסתור ש"ס דידן לדברי הירושלמי במה דאמרינן הכא דגבי פסח בעי עקירה והכא לא בעי עקירה ובירושלמי איתא להיפך דפסח מאליו הוא משתנה הכא בשחיטה היא משתנה, דבאמת קשה אהא דאמרינן הכא דמשה"כ פטור דפסח ששחטו בשאר ימוה"ש על שחוטי חוץ משום דבעי עקירה לפימ"ש התוס' בזבחים (דף קי"ב) ד"ה חדא מעיקרא עולה היא דאפילו למ"ד דבעי עקירה חסרון עקירה ל"ש עקירה בהאי דעומד ליעקר וא"כ בפסח בשאר ימוה"ש דאינו ראוי עוד לפסח דאז יהי' פסח שעברה שנתו וא"כ היא עומד ליעקר לשלמים וא"כ אפילו למ"ד דבעי עקירה ל"ש חסרון כיון דעומד ליעקר וע"כ צ"ל דמיירי הכא בפסח ששחטו בשאר ימוה"ש עוד קודם הפסח דאז בעי עקירה לכ"ע וכמ"ש התוס' בזבחים (דף ס"ה ע"ב) ד"ה בשאר ימוה"ש והיינו קודם שהגיע זמן הפסח ולכך בעי עקירה לפי שעומד לפסח וכעין זה כתבו התוס' בשבת (דף נ') ד"ה ור"י בסה"ד דאפילו דלא בעינן בעלמא יחוד הכא ל"מ גמיע מים משום שעומד עדיין למלאכתו הראשונה להחזיר בו העונבל ואומר לו עמוד ונעשה מלאכתנו מש"ה בעי יחוד לגמוע מים ולפ"ז נ"ל דכוונת הגמרא הכא היא דהתם גבי פסח ששחטו בשאר ימו"ה קודם זמן שחיטת הפסח פטור על שחיטת חוץ משום דבעי עקירה ואין עומד שיעקר דראוי היא עוד לפסח אבל הכא לא בעי עקירה דתיכף בשעת חתיכת העור נעשה בעל מום ואין ראוי עוד לשעיר הנעשה בפנים משום דאינו ראוי לשעיר המשתלח ואינו קובע לשם אלא בשעיר לעזאזל וכיון דאין ראוי עוד לשעיר הנעשה בפנים משה"כ לא בעי עקירה ויחוד לשעיר הנעשה בחוץ ודוק, אבל ירושלמי מיירי בפסח ששחטו בשאר ימוה"ש לאחר הפסח ומשה"כ אמר דפסח מאליו הוא משתנה דאחר הפסח לא בעי עקירה כיון דאינו ראוי עוד לפסח וא"כ בעודו בחיים משתנה לשלמים משא"כ הכא בשחיטה היא משתנה דבעודו בחיים הוא ראוי לשעיר הנעשה בפנים רק ע"י מעשה השחיטה בחתיכת העור נדחה מלהיות שעיר הנעשה בפנים ואז היא משתנה לשעיר הנעשה בחוץ וא"כ רק בשחיטה היא משתנה ול"ד לפסח דבעודו בחיים משתנה לשלמים ודוק היטב כי היא כוונה נפלאה בדברי הירושלמי:

ובזה נראה לי לתרץ קו' התוס' בזבחים (דף קי"ז) ד"ה כאן דהקשו אהא דאמרינן התם דכאן קודם הגרלה וכאן לאחר הגרלה ולפ"ז קודם הגרלה ג"כ נתמעט מש"ח מקרא דלד' והא בפ' שני שעירי אמרינן דקודם הגרלה חייב על שניהם משום דראוי לשעיר הנעשה בחוץ ולפי האמור ניחא דהנה בש"ס זבחים הקשו שם אחר הגרלה נמי הא איכא וידוי וא"כ אפילו אחר הגרלה נמי לא נתמעט מש"ח מקרא דואל פתח ולפמ"ש קשה דהא אחר הגרלה שפיר נתמעט מקרא דואל פתח דניהו דאיכא וידוי הא תיכף בשעת חתיכת העור היא נדחה מלהיות ראוי לשעיר הנעשה בחוץ דנעשה בע"מ לגבי שעיר המשתלח בחתיכת העור כיון דאינו עומד לשחיטה ועכצ"ל דהסוגי' דזבחים אזלא כמ"ד בתמורה דלדידה דקיי"ל דהגרלה מעכבא אין לנו שום קרא מיותר לפסול בע"מ בשעיר המשתלח רק מסברא ידעינן דפסול בי' מום משום דאין הגורל קובע לעזאזל אלא בשעיר הראוי לשם וא"כ בחתיכת העור דל"ה מום בשעיר הראוי לשם כיון דעומד לשחיטה ל"ה ג"כ בע"מ בשעיר המשתלח ומש"ה הקשה הגמרא שפיר לאחר הגרלה הא איכא וידוי ולפ"ז מתורץ שפיר קו' התוס' כמין חומר דמשה"כ אמרינן בש"ס זבחים דלאחר הגרלה ג"כ פטור מש"ח דמידי היא טעמא דהא דחייב על ש"ח משום דראוי לשעיר הנעשה בחוץ היא משום דלא בעי עקירה והיינו משום דתיכף בחתיכת העור נעשה בע"מ ואינו ראוי עוד לשעיר הנעשה בפנים וכיון דלפי הסוגי' דזבחים לא נעשה בע"מ בחתיכת העור כמ"ש א"כ היא ראוי עוד לשעיר הנעשה בפנים וא"כ בעי עקירה ומשה"כ פטור על ש"ח אפילו קודם הגרלה והסוגי' דיומא דמחייבת על ש"ח קודם הגרלה היא משום דאתי' כר"ה דסובר דאיכא קרא מיותר לפסול מום בשעיר המשתלח וא"כ בחתיכת העור נעשה בע"מ ונדחה מלהיות ראוי לשעיר הנעשה בפנים ומשה"כ לא בעי עקירה ודוק:

ובזה יתורץ כל הקו' של הלח"מ על הרמב"ם לתירוץ של הכ"מ דהרמב"ם גרס דלד' לרבות שעיר המשתלח אתי' דא"כ כוונת המקשה שהקשה אחר הגרלה נמי הא איכא וידוי היא דהאיך פטרינן לאחר הגרלה מש"ח מקרא דואל פתח דהא איכא וידוי ושפיר היא ראוי לפתח אוה"מ וא"כ מאי משני כאן קודם וידוי כאן לאחר וידוי וקודם וידוי הוא חייב משום הקרא דלד' דלמה אצטרך קרא לזה דמסברא נדע דחייב דהא לא נתמעט כלל מקרא דואל פתח כקו' המקשה, ולפי האמור ניחא דלכאורה קשה לפימ"ש דבשעת חתיכת העור יפסול מלהיות ראוי להשתלח לעזאזל דנעשה בע"מ א"כ אמאי הוא חייב על ש"ח קודם וידוי דהא בשעת חתיכת העור עוד קודם השחיטה אינו לוידוי כלל דנעשה בע"מ אולם לאחר העיון ניחא דהנה התוס' בזבחים (דף קי"ג ע"ב) ד"ה יצאו הקשו דאמאי אינו חייב על קבה"ב על ש"ח דמאי שנא משעירי יוה"כ דחייב על הואיל וראוי לשעיר הנעשה בחוץ וכש"כ הנך קבה"ב תמימים דאין יוצאים מידי מזבח לעולם ותרצו כיון דעדיין לאו קדשי מזבח נינהו לא חשיבו ראוין לפתח אוה"מ, לפי"ז דמשה"כ חייב על שעיר המשתלח קודם וידוי אע"ג דבחתיכת העור שוב אין ראוי לשעיר המשתלח מ"מ כיון דלא חשוב מום לפדות בחתיכת העור כמו שכתבו התוס' בנזיר (דף כ"ו) ד"ה אבל בבהמה דלא חזי' לנזיר לקרבה כגון פרים או שעירים מ"מ חל עליו קדושת הגוף משום דניהו דלא חזי קדושת דהאי קרבן שהפריש עליו מ"מ ראוי היא לקרבן אחר והנה אנן קיי"ל דמותר חטאת לקיץ המזבח כדאיתא בשבועות (דף י"ג) וא"כ לאחר חתיכת העור דאין ראוי לשעיר המשתלח דחתיכת העור הוי מום לגבי שעיר המשתלח א"כ הוי מותר חטאת ואזיל לקיץ המזבח כיון דחזו לעולת קיץ המזבח שפיר הוא חייב עליו משום שחוטי חוץ כמו דחייב קודם הגרלה משום דראוי לשעיר הנעשה בחוץ הכ"נ הוא חייב לאחר הגרלה משום דראוי לעולת קיץ וא"כ שפיר אצטריך הקרא דלד' לחייב על שעיר המשתלח קודם וידוי דמסברא הוי אמרינן דפטור על שחוטי חוץ משום דתיכף בחתיכת העור אינו ראוי לקרבן שהפריש אותו דאינו ראוי עוד לשעיר המשתלח אשמעינן קרא דלא דמי דהוא חייב על ש"ח משום דראוי הוא אכתי לעולת קיץ ולפי"ז קו' הש"ס דמקשה שאחר הגרלה איכא וידוי לא משום דמסברא ידעינן דחייב משום דראוי לוידוי דהא באמת תיכף בחתיכת העור אינו ראוי לוידוי כלל רק דקו' הש"ס דכמו דמרבינן קודם הגרלה משום דראוי לשעיר הנעשה בחוץ כיון דלא בעי עקירה וכמ"ש כיון דבחתיכת העור אינו ראוי לשעיר הנעשה בפנים ממילא היא ששעיר הנעשה בחוץ ה"נ הא איכא וידוי וא"כ הכ"נ בחתיכת העור אינו ראוי עוד לוידוי דנעשה בע"מ וממילא הוא עומד לקיץ המזבח וא"כ אמאי לא מרבינן מקרא דלד' דחייב גם אחר הגרלה כיון דראוי לעולת קיץ ושפיר משני כאן קודם וידוי כאן לאחר וידוי וקודם וידוי אע"ג דמסברא ה"א דפטור משום דאין ראוי לשעיר המשתלח אשמעינן קרא דחייב משום דראוי לעולת קיץ ודוק:

ובזה מתורץ גם קו' השני' דהא בש"ס יומא דל"ד להוציא אתי וכדאמרינן התם מענינא דקרא והכא מענינא דקרא ולפימ"ש ניחא דהסוגיא דיומא אזלא אליבא דמ"ד דהגרלה מעכבא אין שום קרא מיותר לפסול מום בשעיר המשתלח רק מסברא דאין השעיר קובע לעזאזל אלא בשעת הראוי לשם וא"כ בחתיכת העור לא הוי מום אפילו לגבי שעיר המשתלח דלשם גופא ל"ה מום וא"כ מסברא ידעינן דחייב על ש"ח משום דראוי הוא לוידוי אפילו לאחר חתיכת העור ומשה"כ אתי לד' למעט אבל הסוגי' דזבחים אזדא כר"ה דאיכא קרא מיותר לפסול שעיר המשתלח וא"כ מסברא הוי אמינא דפטור משום דלאחר חתיכת העור אינו ראוי לשעיר המשתלח ואיצטריך לד' לרבות דאפיה"כ הוא חייב משום דראוי הוא לעולת קיץ משום הכי אצטריך לד' לרבות ודוק:

תוכן העניינים

כוכב מיעקב (וויידנפלד)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה