כוכב מיעקב (וויידנפלד)· רבי יעקב וויידנפלד
סימן ט
דרוש לשבת הגדול בסוגיא דמצות צריכות כוונה שנת תרמ"ב לפ"ק.
ר"ה (כ"ח ע"א) איתא שלחו לי' לאבוה דשמואל כפאו ואכל מצה יצא אמר רבא זאת אומרת התוקע לשיר יצא עד אלמא קסבר רבא מצות אצ"כ עיי"ש כל הסוגיא, א"ל אביי אלא מעתה הישן בשמיני בסוכה ילקה א"ל שאני אומר מצות אינו עובר עליהן אלא בזמנן מתיב רב שמן בר אבא מנין לכהן שעולה לדוכן שלא יוסיף ברכה אחת משלו והא הכא כיון דבריך עבר לי' זמנו ועבר, שאני הכא כיון דאילו מתרמי לי' ציבורא אחריני הדר מברך הוי לי' כאילו כולי' יומא זמנא, ומנא תימרא דתנן הניתנין במתנה אחת שנתערבו בניתנין במתן ד' ר"א אומר ינתנו במתן ד' ר"י אומר ינתנו במתן אחת, אמר לי' ר"א הרי עובר על בל תגרע א"ל ר"י הרי הוא עובר על ב"ת עד והא הכא כיון דיהיב לי' מתנה מבכור עברה לי' זמנה וקתני דעבר על ב"ת לאו משום דאמרי' משום דאילו מתרמי לי' בוכרא אחריני הדר מיני' כולא יומא זמנו והק' בתוס' בד"ה ומנא תימרא תימא מאי אולמא הך מהך שכהן עולה לדוכן:
והנראה לדעתי לתרץ קו' התוס' דהנה לכאורה קשה אהא כיון דיהיב מתנה מבכור אידך הוי לי' שלא בזמנו הא לדברי התוס' זבחים (פ' ע"ב) בד"ה בל תוסיף מהיכא וז"ל שם וא"ת איזה בל תוסיף יש וליהוי מתנה בשביל שירים של בכור ואי עביד עוד שירים בשביל עולה אין כלום אלא יעשה שיריים בשביל עולה וי"ל של עולה נכרת משתי צדדים וזהו בל תוסיף דמתנה של בכור אינה רק מצד אחד ומוכח מדברי התוס' האילו דאי' ב"ת הוא על המתנה הראשונה דאידך יכול להיות בשביל שירים וא"כ ל"ה שלא בזמנו כיון דהוא עובר על ב"ת תיכף במתנה הראשונה בעוד דהוא זמנה דניתנה על שני צדדים:
ואמרתי לתרץ דהנה בש"ס (זבחים נ"ג) איתא היכי עביד אמר רב נותן וחוזר ונותן ושמואל אמר מתנה אחת כמין גמא, ולפי"ז י"ל דרבא ס"ל ג"כ כרב דנותן וחוזר ונותן וא"כ שפיר קאמר דהוי שלא בזמנו כיון דמתנה ראשונה אינו נותן בב"א משני הצדדים רק דפוסק וחוזר ונותן א"כ שפיר הוי אידך שלא בזמנו וא"ל דא"כ תיהדר לדידי' קו' התוס' בזבחים הנ"ל ליהוי אידך בשביל שיריים כיון דל"ה אי' ב"ת תיכף רק אחר הפסיקה דחוזר ונותן א"כ יהי' אידך בשביל שיריים, דהנה לכאורה צריכין אנו להבין קו' התוס' דליהוי אידך בשביל שיריים הא מקום שיריים היא על היסוד, אולם באמת ניחא דקו' התוס' היא למאי דאמרי' לקמן בד' פ"א אמר אביי ל"ש אלא תחילת חטאת ועולה אבל סוף חטאת ד"ה מקום עולה מקום שיריים יעו"ש, א"כ שפיר הקשו התוס' דאידך ליהוי שיריים כיון דמקום עולה מקום שיריים, אולם התוס' חדשו לן שם בד"ה אבל דדוקא במתנה שני' של עולה מיירי דזה היא מקום שיריים אבל במתנה ראשונה של עולה ישפך לאמה דאין זה מקום שיריים דשיריים היא בקרן מערבית דרומית ומתנה ראשונה של עולה היא בקרן מזרחית צפונית ולפי"ז קו' התוס' דליהוי אידך בשביל שיריים היא רק להס"ד דאיסור ב"ת היא על המתנה השני' ושם היא מקום שיריים אבל למאי דאמרי' דאיסור ב"ת היא על המתנה הראשונה דניתנה בפיסוק משני הצדדין ל"ק דליהוי אידך בשביל שיריים דמתנה ראשונה דהיא במזרחית צפונית אינו מקום שיריים ושפיר עובר בב"ת במה דניתנו לשני הצדדים ושפיר קאמר רבא דכיון דנתן לצד אחד אידך דיהיב לצד השני הו"ל של"ב וז"ב מאד:
והנה התוס' בזבחים (ע"ו ע"ב) ד"ה ואי הקשו לדעת רש"י ז"ל דשייך כל שממנו לאישים אפי' בהזאות א"כ קשה הא דאמרי' מתן ד' שנתערב במתן אחת ר"א אומר ינתנו במתן ד' הא כיון דנתן מתן א' אידך הוי לי' שיריים וקעבר משום בל תקטירו ותי' דר"א לטעמי' דאית לי' רואין כאילו הם מים, ועוד תירצו כיון דשירי הדם ליסוד משוה"כ לא עבר על בל תקטירו כשנותן למעלה כיון דלאה"כ טעון מזבח יעוש"ה, והנה הרואה בעין חודרת יראה דכוונת התוס' היא דכיון דקיי"ל דמקום עולה מקום שיריים א"כ ליכא לתא דבל תקטירו כשנותן למעלה כיון דגם שם היא מקום שיריים, ולפי"ז הא תינח למאן דס"ל דנותן כמין גמא א"כ האיסור דב"ת היא רק במתנה שני' דמתנה ראשונה הוא נותן בב"א משני הצדדים וא"כ ל"ה שיריים לעבור עליו על ב"ת, ובזה שפיר תירצו בתוס' דאינו עובר על ב"ת כיון דשם הוי מקום שיריים, אבל אם נאמר דנותן וחוזר ונותן א"כ שפיר עובר על ב"ת במתנה הראשונה כשנותנה אחר הפיסוק על הצד השני ושם אינו מקום שיריים כמ"ש התוס' בזבחים דמתנה ראשונה אינו מקום שיריים דשיריים היא במקום מערבית דרומית ומתנה ראשונה היא בקרן מזרחית צפונית ולדידי' עכצ"ל כתי' התוס' הראשון דר"א לטעמי' דאי"ל רואין אותן כאילו הן מים אבל לר"י בודאי איכא לתא דכל שממנו לאישים הרי היא בבל תקטירו מלבד הלאו של בל תוסיף ודוק:
והנה נודע מה שתמהו על הרמב"ם ז"ל דפסק דבנטל שני לולבין כאחת עובר בב"ת מהא דאמרינן דאי לולב א"צ איגוד האי לחודא קאי והאי לחודא קאי ותירצו הנושאי כלים דבשני לולבין אם נטל כאחת כיון דכל חד באנפי נפשי' ראוי לצאת בו עובר בב"ת אע"ג דהאי לחודא קאי והא דאמרינן דאי לולב א"צ איגוד האי לחודא קאי והאי לחודא קאי היינו כשנוטל מין אחר שאינו ראוי לצאת בו בזה אינו עובר מדאורייתא בב"ת דהאי לחודא קאי ואינו עובר בב"ת רק מדרבנן יעוש"ה, ולפי"ז נראה דהכא בב"ת דמתנות דהאי לחודא קאי והאי לחודא קאי אינו עובר בב"ת מה"ת שלא בזמנו דשלא בזמנו הוי כמין אחר דהכא ל"ש כל חדא באנפי נפשי' ראוי לצאת בו דכיון דנתן מתן א' אידך הוי לי' שלא בזמנו ואינו ראוי לצאת בו ואינו עובר בב"ת מדאו' רק מדרבנן איכא דב"ת והנה התוס' יומא (נ"ט ע"ב) ד"ה הוא כתבו דהא דמקשה בשילהי תמורה מי איכא מעילה דרבנן ה"פ דכיון דאיכא מעילה מדאו' בלא"ה למה תיקנו רבנן מעילה אחריתא וכעין שכתבו התוס' מכות ר"פ אילו הן הלוקין כיון דאיכא מלקות מה"ת משום גרושה אינו לוקה מכות מרדות משום חליצה, ולפי"ז מתורץ קו' התוס' בר"ה שהתחלנו בראש דברינו כמין חומר דשפיר אולמי' הך מהאי דכהן שעולה לדוכן דשם איכא למימר דהוי שלא בזמנו ואפיה"כ איכא ב"ת מיהא מדרבנן משא"כ במתן ד' שנתערב דשם ליכא ב"ת על המתנה השני' דלהוי אידך בשביל שיריים וב"ת הוא רק על המתנה ראשונה כשחוזר ונותנה על צד השני דשם אינו מקום שיריים וא"כ עובר לר"י משום דכל שממנו לאישים הרי הוא בב"ת כיון דשם אינו מקים שיריים וכאן דאיכא איסורא דאו' לר"י משום דכל שממנו לאישים הרי הוא בב"ת א"כ למה תיקנו דיעבור על ב"ת מדרבנן דהא הוי של"ב והוי כמין אחר דאינו עובר בב"ת רק מדרבנן והרי איכא איסורא מה"ת בלאה"כ במתנה ראשונה כשנותנה מצד השני' אחר הפיסוק משום דכל שממנו לאישים הרי הוא בב"ת דלא שייך תי' התוס' דאינו עובר בבל תקטירו כיון שצריך לתת ממנו למזבח בשביל שיריים דהא במתנה ראשונה אינו מקום שיריים והוא דבר נפלא: