כוכב מיעקב (וויידנפלד)· רבי יעקב וויידנפלד
סימן ח
שלום וכט"ס לכבוד תלמידי יקירי רחים לבי הרב הג' החו"ב עצום חו"ש כש"ת מו"ה מאיר אריק נ"י אבד"ק יאזלאוויטץ יצ"ו [הוא הגאון הגדול אבד"ק טארנא ז"ל.
בדבר אשר תמהת על הריטב"א (בעירובין ל"א) דאמרי' שם והא דתניא ר' יהודה אומר מערבין לכהן טהור בתרומה טהור בקבר היכי אזיל בשידה תיבה ומגדל והא כיון דאחתה איטמי לה בשלא הוכשרה או שנילש במי פירות והיכי מייתי לה בפשוטי כלי עץ ורש"י פי' קו' הש"ס והיכי מייתי לה דהא הו"ל כלי טמא מת שהוא אב הטומאה דמיטמא מחמת אוהל ומטמא לי' לאדם וטמא אסור בתרומה טהורה ואע"ג דלית לי' פותח טפח הא קיי"ל בי"ח דבר דכל המטלטלין מביאין הטומאה על עצמן בכ"ש עיי"ש אולם בריטב"א שם פי' היכי מייתי לה דחוזר הכלי ומטמא את התרומה ותימה הא בגמ' מוקמינן לה בשלא הוכשרה עכ"ק, ובאמת היא תימה רבתא ולחומר הנושא זאת אשר עלה ברעיוני, והוא דמקודם חל עלינו חובת ביאור דברי הריטב"א דלמה לא ניחא לי' פירש"י ז"ל שהכלי מטמא לי' לאדם וטמא בתרומה טהורה קאי עלה במיתה:
והנראה לדעתי דהנה נודע דברי הרשב"א ביבמות דהקשה אהא דאין מערבין בטבל טבול מדרבנן דהא חזו לקטן דאי' דרבנן מותר לספות לקטן בידים וכמו דמערבין לגדול ביוה"כ כיון דחזו לקטן ומחלק הרשב"א בין איסור מחמת היום לאיסור חפצא, והנראה לדעתי כוונת דברי הרשב"א דבשלמא ביוה"כ דהיא רק אי' גברא ואין על החפץ שום אי' כלל א"כ לגברא דמותר לאכול ביוה"כ לא חל שום איסור כלל כיון דעל החפץ אין חל שום איסור כלל רק על גברא והאי גברא מותר בה משא"כ באי' חפצא דנהי דלקטן שרי מ"מ שם אי' דרכיב על החפץ לא פקע ולכך ל"מ זה דחזי לקטן ובהכי ניחא קו' הריטב"א על הרשב"א דא"כ היכי מייתי רבנן ראי' דמערבין לנזיר ביין ולישראל בתרומה מהא דמערבין לגדול ביוה"כ כידוע ולהאמור כיון דנזיר ג"כ ל"ה רק איסור גברא כמ"ש המהרי"ט הנודע ותרומה ג"כ נראה לדעתי דל"ה רק אי' גברא כיון דלכהן קשריא רק מחמת קדושתה דאית בה אסור לישראל לאכול אותה א"כ ג"כ ל"ה רק איסור גברא ושפיר מייתי רבנן ראי' דמערבין לנזיר ביין ולישראל בתרומה מהא דמערבין לגדול ביוה"כ והיא ברור ונכון מאד, ולפי"ז לדעת הרשב"א תיקשי מאי מקשה הש"ס היכי מייתי לה כיון דהכלי נטמא שכל המטלטלין מביאין הטומאה על עצמן בכ"ש והדר מטמא לי' לאדם וטמא אסור בתרומה טהורה הלא כיון דהתרומה היא טהורה ואין כאן איסור רק משום דהאדם הוא טמא ול"ה רק איסור גברא ובאי' גברא מהני הא דחזי לקטן והכ"נ הא התרומה חזי לכהן קטן שיאכל שמה כיון דהא דכל המטלטלין מביאין הטומאה על עצמן בכ"ש אינו רק גזירה דרבנן ואי' דרבנן מותר לספות לקטן בידים ושפיר יכול לערב בה כמו דמערבין לגדול ביוה"כ, והתוס' (בעירובין כ"ז) בד"ה מפני כתבו דיוכל להיות דר"י לא ס"ל כסומכוס דמידי דחזי לי' בעינן והא דבעי ר"י הטעם מפני שיכול לחוץ משום דאל"כ הוי הוא במקום אחד ועירובו במקום אחר וא"כ מאי מקשה הש"ס ולכך פירש הריטב"א לחזק הקו' אפי' לדעת הרשב"א אף דהריטב"א לא סובר כן דהקו' הש"ס הכי היא דהדר הכלי מטמא לי' לתרומה, והיא דהנה במס' כלים בפ"ח איתא הי' אוכל דבילה בידים מסואבות והכניס ידו לתוך פיו ליטול צרור ר"מ מטמא ור"י מטהר ר"י אומר היפך בה טמא לא היפך בה טהור והנה להלכה קיי"ל כר"י דכ"ז שלא היפך בה לא חשיב משקה להכשיר:
ובהכי ניחא מ"ש התוס' (בחולין ק"א) דלרבנן משכחת לה דאוכל תרומה טהורה במיתה אע"ג דכי נגע בפיו טמאתו משכחת לה בלא הוכשרה, ולכאורה קשה הא הוכשרה ברוק שבפיו, ולפי האמור ניחא דבעינן היפך בה להלכה, אולם בש"ס (עירובין צ"ט) מקשה התם אהא דר' יהודה אף משנתלש רוקו כו' אע"ג דלא היפך בה ממתני' דהי' אוכל דבילה הנ"ל ומשני ר"י דמוחלפת השיטה וא"כ דר"י סובר דאע"ג דלא היפך בה חשיב רוק משקה להכשיר ומרא דשמעתתא דמערבין לכהן בביה"ק בתרומה טהורה היא ר' יהודה וא"כ הכלי מטמא לי' לאדם והדר האדם ומטמא לי' לתרומה בשעה שהכניסו לתוך פיו דלר"י הרוק מכשיר אע"ג דלא היפך בה וא"כ לא קשה הא חזיא לקטן כיון דאין כאן רק אי' דרבנן, כיון דתיכף בשעה שהכניס אותה הקטן לתוך פיו נטמאה התרומה ממנו ושוב הוי אי' חפצא ובאיסור חפצא ל"מ הא דחזי לקטן כמו דאין מערבין בטבל טבול מדרבנן ושפיר כ' הריטב"א דהדר הכלי מטמא לי' לתרומה היינו באמצעית האדם דהכלי מטמא לי' לאדם והדר מטמא לי' לתרומה בשעה שהכניסו תוך פיו אבל הסיבה הראשונה ומקור הטומאה היא מהכלי והיא דבר נפלא לדעתי:
ובדבר אשר תמהת בדברי רש"י (עירובין ס"ב) בד"ה אלא דכתב כדי שיקשה בעיניו ליתן שכר בכל שבת ושבת ויצא משם ובגמ' אמרי' דנכרי לא ירצה להשכיר משום דחשש לכשפים, לכאורה תמיה היא, אבל נראה לי בכוונת דברי רש"י ז"ל בדרך הפשט קרוב לאמת דלרש"י הי' קשה לי' לישנא דבנכרי עד שישכיר אלמא דהעכו"ם משכיר ג"כ לפעמים רק דיכול להיות דאינו שכיח שירצה העכו"ם להשכיר אבל לפעמים מיגר, אבל לרש"י ז"ל לא ניחא לי' בזה ולכך דעת רש"י דאף העכו"ם רוצה להשכיר לישראל רשותו להתיר הטלטול בכל שבת ושבת רק דלא מוגיר לי' על זמן רב או כל ימי חייו אבל להשכיר לו בכל שבת ושבת בודאי יתרצה העכו"ם להשכיר לו וכן מוכח מלשון הח"נ תשובה ו' בדבר אשר פלפל אי מועיל השכירות אם מת העכו"ם יעו"ש ולכך שפיר כתב רש"י ז"ל כיון דעכו"ם לא מוגיר לישראל לעולם רק דיתרצה לו להשכיר בכל שבת ושבת להתיר הטלטול דבזה לא יחוש לכשפים דיראה העכו"ם שלא שכר אצלו רק להתיר הטלטול ובכל שבת ושבת יהי' קשה לישראל לעשות כן ויצא משם, ונכון ע"ד הפשט: