כוכב מיעקב (וויידנפלד)· רבי יעקב וויידנפלד
סימן ז
לכבוד גיסי הרב החריף ובקי וכו' כש"ת מו"ה יצחק ראפאפורט נ"י [הוא הרב הגאון אבד"ק אסמטר אסטראווע ז"ל].
הערות בתוס' (עירובין ב') גבי הא דמקשה הש"ס בין לרבנן בין לר"י לילפי מפתח שער החצר וכ' התוס' דאין לומר שאני פתח החצר דהו"ל צורת הפתח משום דאליבא דרב קיימינן ורב תני צריך למעט אע"ג דאית לי' צורת הפתח, והקשית דהא התוס' כתבו דצורת הפתח מהני לרב אפי' ביותר מי' א"כ שפיר נקרא פתח שער החצר אע"ג דהוא יותר מי' כיון דמה"ת מהני צורת הפתח אפי' ביותר מי' יפה הקשית, אולם בפשיטות יש לתרץ קו' עפי"ד הטו"ז בכמה דוכתי דהיכא דהתורה התירה בפי' אין כח ביד חכמז"ל לאסור הכ"נ כיון דהתורה קראה לפתח החצר פתח אע"ג דהוא יתר מי' א"כ האיך יש כח ביד חכמים לאסור צורת הפתח ביתר מי' וז"פ:
ומ"ש בישוב דברי התוס' (עירובין י"א) ד"ה איפכא שהקשו דהא צורת הפתח הוי קנה מכאן וקנה מכאן וקנה על גביהם דל קנה דעל גביהם ליתכשר בקנה דמכאן ומכאן והקשה המח"ר דמאי טעמא נקטי התוס' שני הקנים דמכאן ומכאן הלא סגי בלחי א', וכתבת לתרץ דבאמת לכאורה קשה על קו' התוס' דהא נ"מ בצורת הפתח בלא סמכו עליו מאתמול דמשום לחי ל"מ ומשום צורת הפתח בודאי מהני אפי' בלא סמכו עליו מאתמול ובאמת מבואר כן להדיא בשו"ת שבו"י ח"ב סי"ח דצורת הפתח מהני אפי' בלא סמכו עליו מאתמול, וכתבת דמשוה"כ נקטו התוס' שני הקנים דבזה מהני מטעם פס ובפס מועיל אפי' בלא סמכו עליו מאתמול כמ"ש הגאון רע"א וכדבריו מוכח להדיא בתוס' עירובין (ט' ע"ב) ד"ה כותל דכ' שם דא"ל דנכנסין ארבע אמות שיצאו מתורת לחי דאין זה שייך בחצר, והנה בב"י סי' שס"ג מבואר דלדעת התוס' בסמכו עליו מאתמול אפי' יותר מד' נדון משום לחי אפי' במבוי וא"כ בחצר דכתבו דאפי' יותר מד' אמות הוא כשר ע"כ כוונתם אפי' בלא סמכו עליו מאתמול דבסמכו עליו מאתמול גם במבוי מהני, אולם כ"ז לא הועיל תירוצך על קו' המח"ר דבהדיא כתבו התוס' שם (בד' ה') בד"ה אינו היכא דלא הוקבע משום פס לא מהני להתיר במבוי, ואתה גיסי יקירי הבאת בעצמך דברי התוס' אלו א"כ אפי' בשני קנים דהיא מתורת פס אין מועיל במבוי בלא סמכו עליו מאתמול:
אולם לדעתי נראה לתרץ קו' המח"ר דהנה נודע דעת כמה אחרונים דצורת הפתח מועיל אפי' בהרחיק ג"ט מכותל ולפי"ז תיקשי מאי הקשו בתוס' דל קנה מעל גביהם ליתכשר בקנה דמכאן ומכאן דהא נ"מ אם הרחיק ג"ט מהכותל דמשום לחי ל"מ ומשום צורת הפתח מהני וכמ"ש התבו"ש, גלל כן נראה מלתא חדתא דבשני קנים אפי' אם הרחיק ג"ט מהני אפי' בלא צורת הפתח דהנה נודע דעת ר"י דמשוה"כ אם הרחיק הלחי יותר מג"ט מהכותל לא מהני משום דאתי אוירא דהאי גיסא ודהאי גיסא ומבטל לי' גלל כן נראה לי דל"ש זה רק בלחי א' אבל לא בשני לחיים דאין בכח דאוירא דהאי גיסא ודהאי גיסא רק לבטל קנה א' וכיון דבטלו קנה א' שוב אין בכוחם לבטל הקנה השני דכבר עשו פעולתם לבטל קנה א' א"כ אכתי נשאר הקנה השני וכדומה לזה כתב הש"ך בסי' פ"ז לענין עד המסייע כידוע א"כ לכך נקטו התוס' שני קנים דבזה הוא כשר אפי' אם הרחיק ג"ט מהכותל אפי' בלא צורת הפתח דאף דנתבטל קנה א' משום אוירא דהאי גיסא ודהאי גיסא אכתי נשאר הקנה השני ודוק:
ומ"ש אהא דמקשה הש"ס (בעירובין ט"ו) לרבא דסובר לחי העומד מאליו ל"ה לחי מהא דתני ר"ח כותל שבצידו הא' כנוס מחבירו בין שנראה מבחוץ ושוה מבפנים נידון משום לחי, והקשית דהיכי דהוא שוה מבפנים בודאי לא מהני הלחי מטעם מחיצה וכמ"ש הרא"ש בסוכה דדוקא במבוי מהני נראה מבחוץ ושוה מבפנים כיון דהוא רק משום היכרא משא"כ היכי דאין לה רק ב' מחיצות איך יועיל זאת למחיצה שלישית וא"כ מאי מקשה הש"ס מהא דתני ר"ח לרבא הא אף לאביי קשה משום דהא דסובר אביי דלחי העומד מאליו מהני היינו משום דלחי משום מחיצה וא"כ בנראה מבחוץ ושוה מבפנים דל"מ משום מחיצה רק משום היכר א"כ גם אביי מודה דלחי העומד מאליו ל"מ, כן תורף קו' ואף כי בחכמה שאלת:
אולם באמת לק"מ קו' לדעתי דהנה מסגנון קו' ניכר לי דבדעתך דאביי דסובר דלחי משום מחיצה מודה דג"כ משום היכר מהני גלל כן חשבת דאם נראה מבחוץ ושוה מבפנים גם אביי מודה דהיא משום היכר אמנם לא כן עמדי דהנה נודע דעת הרז"ה בעירובין דמותר להשתמש תחת הקורה ובין לחיים אסור להשתמש דקורה היא משום היכר ולחי משום מחיצה ומשוה"כ אינו יכול להשתמש אלא מבפנים דחודו הפנימי יורד וסותם ועיין בתוס' (עירובין ח') ד"ה הכל שג"כ רצו לומר כן א"כ הרי להדיא דלאביי דסובר דלחי משום מחיצה הוא דוקא משום מחיצה אבל משום היכר ל"מ כלל ומשוה"כ אסור להשתמש בין הלחיים מאחר דכלתה המחיצה והיכר לחוד ל"מ לאביי ואדרבא דלאביי דסובר משום מחיצה היכר קצת ג"כ בעינן וכמ"ש התוס' שם (ד' ה' ע"ב) ד"ה ארבע אמות דהיכר קצת בעינן אפי' לאביי וא"כ איך נוכל לומר דבנראה מבחוץ ושוה מבפנים מועיל לאביי רק מטעם היכר דהא היכר לחודא ל"מ לאביי ועיין בתוס' (עירובין פ"ו) ד"ה קורה דכתבו שם דלאביי דאמר דקורה משום מחיצה נראה לר"י דל"ה אלא מדרבנן אלא דסבר אביי משום היכר לא הי' מתירין החכמים את המבוי אלא שעשאוה כמחיצה דפי תקרה הרי להדיא דמשום היכר לחוד ל"מ לאביי בקורה ולפי"ז ע"כ אפי' נראה מבחוץ ושוה מבפנים מועיל לאביי משום מחיצה אע"ג דאינו נכנס לחלל המבוי עשאוה רבנן כמחיצה וכוונת הרא"ש ז"ל בסוכה היא במ"ש דל"ב לחי אלא משום היכר היינו כיון דמדינא סגי בג' מחיצות ורבנן אצריך לחי להיכרא בעלמא ולכך סגי אפי' נראה מבחוץ ושוה מבפנים לשווי' למחיצה, אבל אין כוונת הרא"ש ז"ל לומר דהיכרא לבד הוא מועיל דלאביי דס"ל דלחי משום מחיצה משום היכרא לחוד ל"מ ושפיר מהני לאביי אפי' נראה מבחוץ ושוה מבפנים כיון דהוא ג"כ משום מחיצה וז"ב:
גם מ"ש על דברי התוס' שם (בדף ו') בד"ה אחד זה שכתבו שם דר"ה לא פליג אדר"י דאמר לקמן דמבוי שהוא רחב ט"ו אמה מרחיק ב' אמות ועושה פס ג' אמות והקשית דהלא בדף ה' אמרי' דלר"ה דסובר דפרצת המבוי בד' לא סבירא לי' דעומד מרובה על הפרוץ דמותר במבוי א"כ ע"כ פליג ר"ה על ר"י דס"ל במבוי שהוא רחב ט"ו אמות דמרחיק ב' אמות ועושה פס ג' אמות דכיון דלדידי' עומד מרובה על הפרוץ אינו מותר במבוי ולכאו' קו' חמורה היא:
אולם לאחר העיון נראה לתרץ קו' בטוטו"ד דהנה בעירובין שם מקשה מכלל דר"ה סבר אע"ג דלא בקעי בה רבים מ"ש מדר"א ודר"א ומשני התם דאיכא גידודי הכא דליכא גידודי א"כ נראה משם דהי' פשוט לבני הישיבה דר"ה לא פליג על ר"א ור"א, ובעירובין ו' ג"כ מקשה אהא דאמר ר"י דמבוי שהוא רחב ט"ו אמות מרחיק שתי אמות וכו' דמ"ש מדר"א ומדר"א ומשני התם דקממעט בהליכה הכא דלא קממעט בהליכה וא"כ מסתמא ר"ה ג"כ מודה להא דר"י כמו דר"א ור"א אולם באמת יפה אמרת דהא מבואר להדיא דלר"ה ל"מ עומד מרובה על הפרוץ במבוי א"כ אמאי לר"ה במבוי שהוא רחב ט"ו אמות מותר להרחיק ב' אמות ולעשות פס ג' אמות:
אולם לדעתי נראה מלתא חדתא דהכא שפיר מהני אפי' לר"ה דבכעי"ז שהתוס' (בזבחים ו') ד"ה מקופיא וביומא י' כתבו לחלק דגבי יורשין כיון דשניהם מתכפרין מקופיא לכך מיקרי שותפין ולא ממירין אבל התם כיון דאיכא השתא בהאי כפרת כהן גדול דקביעא לא חשיבא לגבי האחים כמו שותפין ע"י כפרת קופיא, ולפי"ז נראה לי דהכ"נ בנ"ד יש לחלק כמו כן דאע"ג דר"ה סובר דעומד מרובה על הפרוץ ל"מ במחיצה רביעית אבל אם נפרץ מראשו היינו שהי' רחב ט"ו אמות ועשה פס באמצע של ג' אמות ונשאר פרוץ ב' אמות גם ר"ה מודה דאינו מזיק כיון דאיכא בצד הזה פרצה של י' אמות דאחר הפס נשאר עוד פרצה מי' אמות בטל פרצה הקטנה בפרצה גדולה דלא שבקו פתחא רבה ועיילו בפתחא זוטא א"כ אף דעומד מרובה על הפרוץ ל"מ במחיצה רביעית היינו כיון דאין שם רק פרצה אחת רק דעומד מרובה על הפרוץ ס"ל לר"ה דל"מ במבוי אבל בנידון דר"י במבוי שהוא רחב ט"ו אמות מודה ר"ה לר"י דמרחיק ב' אמות ועושה פס של ג' אמות וניהו דלא מועיל לר"ה עומד מרובה על הפרוץ לשוי' כולה כסתום אבל עכ"פ מועיל דל"ה כולה כפרוץ ולא נשאר רק פרצה מב' אמות ואע"ג דר"ה ס"ל דפרצת המבוי בב' היינו היכא דהפרצה היא מצידו ואין שם רק הפרצה הזו אבל בנידון דר"י דנשאר עוד פרצה מי' אמות מודה ר"ה דנתבטל הפרצה הקטנה לגבי פרצה הגדולה ולא מזיק כלל הפרצה של ב' אמות דכ"ע עיילו בפתחא רבה והוי כמו בדאיכא גידודי דאינו מזיק אפי' לר"ה וז"ב ודוק:
הג"ה מבהמ"ח. לדעתי נראה לתרץ קו' השואל כבוד דודי הגאון שליט"א [ז"ל] דמה דלר"ה לא מהני עומד מרובה עה"פ במבוי הוא רק שלא יהי' נצרך תיקון לחי, זה לא מהני לדידי', אבל היכי שכבר עשו תיקון לחי אז מהני לכ"ע בפירצה האחרת עומד מרובה, והק"ו דר"ה ברי' דר"י להתיר עומד מרובה הוא ג"כ רק בלא תיקון הלחי, תדע דקאמר הש"ס שם תאמר במבוי שפרצתו בארבע ומשני קסבר ר"ה ברי' דר"י מבוי נמי פרצותיו בעשר, וקשה דהא מה דמותר פרצה עשר הוא רק משום עומד מרובה כמתני' (בעירובין ט"ו) ובש"ע סי' שס"ב, וא"כ למ"ל עוד לק"ו להתיר עומד מרובה, רק דעל כרחו הק"ו בא להתיר עומד מרובה בלא הלחי, אבל ר"ה ס"ל פרצותיו בד' אף בשאר פרצות לא מהני עומד מרובה אכן מאחר שכתבו התוס' דמראשו מודה ר"ה דפירצתו בעשר דלא ממעט בהילוכא, ממילא מותר שם עומד מרובה, כיון דפירוש פרצתו בעשר הכוונה בעומד מרובה כנ"ל, ושוב מצאתי בס' לשון הזהב שכתב עד"ז דרק במקום לחי צריך ק"ו משום דהתם מקרי בקעי רבים דבכה"ג לכ"ע פירצותיו בד' אבל מצידו דס"ל בעשר ממילא הרי ניתר בעומד מרובה משום דלא בקעי רבים, ומראשו דלא ממעט בהילוכא אף לר"ה מותר בעומד מרובה, ודוק: