כוכב מיעקב (וויידנפלד)· רבי יעקב וויידנפלד
סימן ג
הנוטה כדוק שמים יכתוב ויחתום לחיים כבוד ידידי הרב הה"ג חו"ב זך השכל והרעיון חו"ש חוטר מגזע תרשישים כש"ת מוהר"ר חיים ליבוש איש הורוויץ ראבד"ק קראקא יצ"ו:
נועם מכתבו עם קונטרסו היקר נכון הגיעני בפניא דמעלי שבתא ועיינתי בו ונהניתי ממנו כי נחית לעומקא דדינא בפלפול נעים ובשכל הישר. והנה בדבר אם הקרישה מבטל המחיצה כבר דשו בו רבים, אולם לדעתי נראה דיש לפקפק בזה דאף אם נימא דהקרישה לא מבטל המחיצה כיון דאין סופו להתקיים אולם לפמש"כ המג"א בשם המ"מ דמש"ה מים לא מבטלין המחיצה כיון דהמחיצה נראית בתוך המים אם כן במים הנקרשים דנהי דהכפור לא מבטל המחיצה עכ"פ אין המחיצה נראית כיון דהקרש כסהו. אולם מדברי התוס' עירובין (ל"ב) ד"ה דאית מוכח להדיא דאע"ג דאין המחיצה ניכרת מהני, ודוקא הגדודין שבחצר ל"מ אם המים כסהו כיון דלא נעשו לשם המים מש"ה ל"מ אם אינן ניכרות וכעין דאמרינן בש"ס סוכה (דף י"ט) ובעירובין (כ"ה) הנך מחיצות לגוואי עבידן לבראי לא עבידן, אבל הכא המחיצות של הנהר נעשות לשם המים אף ע"ג דנעשות ביד"ש מה בכך מ"מ לשם המים נעשו ולא דמי לגדודין של החצר ושפיר מהני אפילו אם אינן ניכרות:
אך חזות קשה לי על שיטת הראב"ד דנהר בעצמו הוי מחיצה מדברי התוספות עירובין (כ"ד) ד"ה ההיא דחידשו התוספות שם דאע"ג דלרחבה הוי גפופין לא מהני למבוי ולשביל דכיון דל"מ למבוי גופא ל"מ לרחבה ולשביל, ולפי"ז קשה לי דאיך נוכל לומר דהנהר בעצמו הוי מחיצה כיון דל"מ המחיצות לנהר גופא דאפ"ה הוי הנהר כרמלית האיך יועילו המחיצות להתיר המבוי הפתוח לנהר ויש ליישב ולא יספיק הגליון להאריך בזה:
ובדבר אם צריך ס' ריבוא לבקיעת רבים לבטל המחיצה כבר האריך הגאון בעל ב"א בחאו"ח ז"ל:
ובדבר אם נעקרו הזרעים אם הדרא המחיצה לדוכתא אחרי שנתבטלה לכאורה יש למפשט זאת מהא דאיתא בעירובין (כ"ה) נבלעו מחיצות התחתונות והעליונות קיימות מהו ופשיט לה דהוי מחיצה ודוק. וגם יש לעורר בזה מהא דאיתא בזבחים (ל"א ע"א) חצי זית חוץ לזמנו וחצי זית חוץ למקומו וחצי זית חוץ לזמנו דיקץ כישן הפגול עיי"ש וע' ברא"ש פ' ג"ה שהעיר משם לענין חוזר וניער באיסורין ועוד יש כהנה רבות בש"ס:
אולם עיקר הדבר שנסתפקו הראשונים אם לגבי חצר ג"כ מבטלין זרעים הדירה או לא תמהני מדוע לא העירו מדברי הירושלמי פ"ג דמעשרות ה"ד חצר שהוא נעדרת הרי הוא כגינה ואוכלין בתוכה ארעי תני זרע רובו חייב נטע רובו פטור וכך פסק הרמב"ם בפ"ד דמעשר, אבל הראב"ד משבש הגירסא שמה דאדרבה לענין שבת קיימ"ל להיפך דזרעים הוא דמבטלין דירה ולא נטיעות. אמנם המ"פ שם מתרץ דברי הרמב"ם דהרמב"ם סובר ג"כ דבחצר בין זרעים ובין נטיעות לא מבטלי לי' בתורת חצר דלא יבוטל תשמיש החצר מפני הזרעים אלא א"כ נטע לנוי של חצר דאז ניכר שנטען לקיום. א"כ מוכח מהרמב"ם דבחצר לא מבטלין זרעים הדירה ופלא גדול בעיני על גדולים בעלי התשובה שלא העירו כלום מדברי הירושלמי. אכן לתקוע עצמי בהלכה זו ולדון למעשה לא אוכל יען שהיו שם גדולי הדור גאונים צדיקים אשר כל בית ישראל נשען עליהם ומפיהם אנו חיים ולא התירו הטלטול שמה ע"כ גם אנכי אירא מעשות זאת:
והנני דו"ש תורתו