אור ברסלב

כוכב מיעקב (וויידנפלד)· רבי יעקב וויידנפלד

סימן ב

סימן א

להנ"ל.

בדבר אשר נסתפקת בתל המתלקט י' בתוך ד' אם נוכל להכשיר ולחשוב התל למחיצה מרגלי התל ואז יהי' הפרצה פחות מעשר או לא נוכל לחשוב התל למחיצה רק ממקום גבהו של י"ט ואז יהי' הפרצה יותר מעשר שאלת חכם שאלת בזה:

ולדעתי נראה דלכאורה מדברי רש"י ז"ל בשבת (ק') מוכח דדוקא ממקום הגבוה נעשה רשה"י דכתב שמה בד"ה תל המתלקט דהוי כאלו זקוף כולו והוי רה"י במקום גובהו ואם זרק מר"ה ונח על גבו חייב, א"כ לכאורה משמע מלשונו דדוקא ממקום גבהו נחשב לרה"י. אולם באמת לדעתי תלוי זאת בפלוגתת הפוסקים לענין חורי רה"י אם המה למטה מי' דדעת המג"א בסי' שמ"ה סעיף ב' דאפילו אם הם בכותל למטה מי' ג"כ הוי רה"י, ומ"ש התוס' בשבת (ז') דלמטה מי' שייך לרה"ר היינו לפי הס"ד, אבל רבים חלקו עליו והביאו ראי' מדברי התוס' עירובין (צ"ח) ד"ה ומשתמש דכתבו דמשתמש עד עשרה התחתונים אלמא החורים שהם למטה מי' שייכים לרה"ר. ע"כ בודאי ברור בהדא שאילתא אם נחשב התל למחיצה מרגלי התל או רק מגבהו תלוי' בפלוגתא זו. ולדעת המג"א גבי חורי רה"י דגם למטה מי' נחשבין כרה"י גם בתל המתלקט נחשב למחיצה מרגלי התל ולדעת החולקים על המג"א לא נחשב למחיצה רק ממקום גבהו ודוק:

אולם מן שמיא אנהרינהו לעיינין ראי' ברורה לדברי המג"א מן הירושלמי פ"ו דכלאים ה"ב אהא דאיתא שם במתני' הנוטע אחת בארץ ואחת במדריגה אם גבוה עשרה טפחים אינה מצטרפת עמה ואם לאו הרי זו מצטרפת עמה ובעי שם אם שפועו של המדריגה כמלמעלה או שפוע המדרגה כמלמטה ופירש הפ"מ שמה דהיינו דמיבעי' לי' אם נטע בשפועו של המדריגה במקום שאינו גבוה י' אם הוי כמלמטה ומצטרפת עמה או דינו כמלמעלה ואין מצטרפת עמה אע"ג דהנטיעות הם למטה מי' כיון דהמדריגה בעצמה גבוה י' א"כ אפי' בשפועו של המדריגה נחשב כאלו הוא רשות בפ"ע, ופשיט לה מהא דתנן הזורק ד"א בכותל כו' עד לית הדא אמרה שפוע המדריגה כמלמטן ומשני תמן זרעין נהנין מהמדריגה כו' עד אילו אמר כשהי' שם חור והוא נהנה מן החור כשם שנהנין הזרעין מן המדריגה יאות עייש"ה. א"כ מבואר להדיא בירושלמי דהחורין שבשפוע הכותל שהן למטה מי' הן נחשבין כלמעלה וכדעת המג"א והוא ראי' ברורה מאוד שאין להשיב עלי' א"כ גם בתל המתלקט נחשבת המחיצה מרגלי התל דשפועו של המדריגה כלמעלה:

שאלה ב'. אשר דרשת ממני אם יכולין להתיר כל פרצות שהמה פחותין מי' אם הם זה שלא כנגד זה, לדעתי קשה מאד בעיני להתיר זאת דלו יהי' בנפרץ רק מצ"א ומשאר הצדדים הוא סתום יפה כתב האעו"ז דמותר משום עומד מרובה על הפרוץ דהוי כמו לחי וחולק על המג"א שאוסר בזה אבל אם יש פרצות משני צדדים כגון מזרח ודרום אע"ג דהם זשלכ"ו עכ"ז קשה להתיר בזה משום עומד מרובה על הפרוץ דהוי כמו מבוי עקום דקיי"ל דדינו כמפולש לכן אין דעתי נוחה להתיר אבל אמנם אם הוא שעת הדחק גדול יש מקום להתיר בזה עפ"י תשו' מהרי"ט סי' צ"ד דמבואר שבעיר דין חצר יש להם ולא כדעת המג"א דרק לחומרא יש להם דין חצרות ולדעת המהרי"ט דגם לקולא יש להם דין החצרות ובחצר מבואר להדיא במג"א בסי' שס"ג בסעיף י"ז דבחצר לא דיינינן בי' דין מבוי עקום וכיון דלא דיינינן בי' מבוי עקום א"כ שפיר יש להתיר אם המה פרצות זשלכ"ז כמבואר בש"ס עירובין (ח') דחצר שרבים נכנסין לה בזו ויוצאין לה בזו הוי רה"י לשבת ולטומאה ואוקמינן לה בזשלכ"ז עיי"ש אבל אם אין שעה"ד גדול קשה מאוד לדעתי להתיר בכעין זאת כיון דהמג"א כתב דלחומרא הוי עלי' דין מבוי ולא דין חצר א"כ הוי כמבוי עקום ודוק:

תוכן העניינים

כוכב מיעקב (וויידנפלד)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה