כוכב מיעקב (וויידנפלד)· רבי יעקב וויידנפלד
מסכת מקואות
פרק א מ"א שהה טמא כו'. נ"ב עיין חי' הרע"ב ועיין תוי"ט בשם אגודה דמיירי בשיטת רוק ועיין בתוס' חדשים דכונתו לתרץ דלמה החמירו בס' שהוא רק דרבנן ולכך תי' רוק של זוב דהוא טומאם דאורייתא. ותמה ע"ז דמאי יענה במ"ב גבי מלא בכלי טמא ושתה טהור דהא ספק משקין טמאין הוא רק דרבנן. ובאמת קו' חמורה היא. ונראה לי לחומר הנושא ע"פ דברי הירושלמי סוף דמאי אהא דהי' לפניו שתי חביות דרבי חושש שמא שתה משקין טמאין בתחילה עיי"ש היטב. א"כ ר"ל דאתיא הך מתני' כרבי דחושש לס' משקין טמאין עי"ש ודו"ק:
שם מ"ד מי תמצית כו'. נ"ב עיין הרע"ב דב"ז שלא פסקו ההרים מזחילתן אע"פ שפסקו הגשמים אין מחשיבה כמי גבאים. והנה באמת מבואר כן להדיא בהרמב"ם פ"ט ממקואות ה"ד אולם בתוספתא לא משמע כן. דאיתא שם אלו מי תמצית כ"ז שלא פסקו הגשמים וההרים בוצצין פסקו הגשמים אע"פ שההרים בוצצין הרי הן כמי תמצית שפסקו עיי"ש היטב והוא היפוך מדברי הרמב"ם. ועיין ירושלמי מו"ק פ"א ה"א דבעי שם פרחה הכרות [חברית] ולא פסקה למפרע נעשה כמעין או מכאן ולבא לייר' מילה הטביל בו מחטין וצינורות אין תימר למפרע הוא נעשה מעין טהרו אין מימר מיכן ולבא לא טהרו. ולפלא גדול בעיני על דברי הירושלמי הלז. דהא מבואר להדיא בהר"ש במ"י בשם התוספתא דמי תמצית של"פ לא עלתה טבילה להם רק למים הטמאים אבל אינם כשרים לטבילת אדם וכלים. א"כ איך קאמר בירושלמי דאין תימר למפרע נעשה מעין טהרו מחטין וצנורות הא לטבילת כלים אין מי תמצית כשרים כלל. והיא פליאה נשגבה. ובתשובה הארכתי בזה ואין פה מקום לקבל ארוך:
פרק ב מ"א הטמא שירד לטבול כו'. נ"ב עיין תוס' עירובין דף ל"ה ע"ב ד"ה ספק. שהביאו בשם הריצב"א ראו או קתני ואפי' טבל היינו או שטבל ועוד פירשו דמשום רבותא דסיפא נקטו דאפ"ה בטומאה דרבנן טהור עיי"ש היטב:
שם מ"ב ר"י מטמא שר"י אומר כו'. נ"ב עיין תוס' עירובין דף ל"ו ד"ה במקוה שכ' דטהרות שנגעו אח"כ מודה ר"י דלא מטמאינן כדאיתא במקואות פ"ב שספיקו לטמא טהור ודברי התוס' אלו מרפסין איגרא דבאמת אין לחלק בין אדם לטהרות שנגעו אח"כ. והא דאמר הכא דס' לטמא טהור. הכונה דהס' הוא אם נגע בטהרות או לא ומש"ה טהור דטהרות אין להם חזקת טומאה וצע"ג מזה,. שוב ראיתי בט"ב מהד"ק סי' ר"ו שהערה בזה:
שם מ"ד רא"א רביעית מים שאובין בתחלה כו'. נ"ב עיין הר"ן ע"ז פ' הפועל שכתב אהא דבאיסורי לגו התירא אמרינן קמא קמא בטל והתירא לגו איסורא במשהו. ודמי להך מתני' דבתחלה פוסל ברביעית ובסוף בג' לוגין:
ושם מ"י באיזה טיט אמרו כו'. ר"ב עיין תוס' זבחים דף כ"ב ד"ה אפי' שתמהו על הא דאיתא שם דשיעורא דטיט לטבול בו אם הוא ראוי לשתיית בהמה דכולהו תנאי דהכא לא הביאו הך שיעורא. ועיין תוס' סוכה דף י"ט ע"ב ד"ה טיט הנרוק:
פרק ד מ"ב המניח טבלא כו'. ל"ב עיין תוס' ב"ק דף ס"ז ד"ה צינור דבעינן שיהיה לו לבזבזין מד' רוחות דאל"כ אינו פוסל את המקום דל"ח בית קבול עיי"ש היטב:
שם מ"ג החוטט בצינור כו'. נ"ב עיין תוס' חולין דף נ"ד ע"ב ד"ה הדקין. דכלי חרס בתחלה לא בעי שיעור והא דבעי שיעור הכא. היינו לקבל צרורות ועיין ירושלמי שבת פרק המוציא יין ה"ז דאיתא שם פלוגתת ר"י ור"ל אי מקדשין בשברי כלי חרס ר"י סבר דמקדשין בהם ור"ל סובר דאין מקדשין בהם. ומעיקרא אמר דה"ט דר"ל משום שאין מקבלים טומאה. ופריך והרי כלי גללים וכלי אבנים דאין מקבלים טומאה ומקדשין בהם. ומשני מפני שאין מקבלין רביעית ופריך והרי כ"ח כ"ש ומקדשין בו כו' עיי"ש היטב. ומדלא פריך מעיקרא אהא דאמר הטעם משום שאין מקב"ט מהא דמקדשין בב"ח כ"ש. אלמא דכ"ת כ"ש נמי מקבל טומאה.והיא ראיה עצומה:
פרק ה מ"ה נוטפין שעשאן זוחלין כו'. ר"ב עיין תוי"ט שהביא בשם הרא"ש דטעמא דר"י לא מסתבר כלל כיון שהוא רק מונע מפסולו ע"י דבר טמא ועיין תוס' סוכה דף י' ד"ה פורס. שפי' דפורס עלי' סדין מיירי שיהי' החמה מיבש הסכך וע"י היבוש היתה חמתה מרובה מצלתה וא"כ הסדין גורם הכשר הסוכה. מפורש יוצא דאפי' היכא דאינו רק מונע הפסול דבלא הסדין היה צלתה מרובה מחמה והסדין גורם רק שלא יתיבש הסכך. אפ"ה אסור להיות מדבר המקבל טומאה:
פרק ז מ"ג מי צבע כו'. נ"ב עיין ירושלמי ע"ב דערלה ה"ג. דר"מ בתוספתא פליג ופוסל אפי' בפחות מג' לוגין משום שאיבה נכרת איתא דר"מ כב"ש כמה דב"ש אומרים חימוץ מחמץ כן ר"מ אומר משום שאיבה נכרת עיי"ש היטב:
פרק ט מ"ד לפלוף שבעין כו'. נ"ב עיין ירושלמי פסחים פ"ב ה"ב ציפורן מדולדלת וכשות של קטן חיבור לטומאה ואינו חיבור להזאה. והיא תמוה מאד דהא כשות לא טמא ולא מסמא ועמ"ש בק"ע דהירושלמי ל"ג לא טמא ולא מטמא עיי"ש. אבל אכתי קשה דכל אלו דאין חוצצין לא טמאין ולא מטמאין וכן הי' הרמב"ם ז"ל פ"א מה' טו"מ מ"ד. וא"כ גם על ציפורן המדולדלת קשה כיון דהוא מהדברים שאינן חוצצין אמאי הוא טמא וצע"ג:
פרק י מ"ה וכל ידות הכלים שהן ארוכין ועתיד לקוצצן מטבילן עד מקום המדה [דכל העומד לחתוך כחכוך דמי] ר"י אומר עד שיטבול את כולו. ונראה לי בזה דר"י אזיל לשיטתו במתני' דק' ט"ו דאהלות מ"ח עשה ראשה גולל לקבר אין טמא אלא ארבעה טפחים בזמן שהוא עתיד לגוד. [אע"פ שלא קצץ עדיין] ר' יהודה אומר כולם חיבור. דר"י לשיטתו אזיל דס"ל דלא אמרינן כל העומד לקצוץ כקצוץ דמי. ולא ראיתי מי שיציין את זאת וצ"ע.ע"כ מבן המחבר הנ"ל]