כוכב מיעקב (וויידנפלד)· רבי יעקב וויידנפלד
מסכת זבים
פרק א מ"ה אחת מרובה כשלש כו'. נ"ב עיין תוס' שבת דף ל"ד ע"ב ד"ה ספק שהקשו מכאן על פי' רשב"ם דשם. דמיירי בראה כל בה"ש דהא אחת מרובה כשלש ה"ז זב גמור. ובה"ש הוי לכל הפחות חצי מיל עיי"ש היטב:
שם מ"ו ראה אחת היום כו'. נ"ב עיין ירושלמי ברכות פ"א ה"א. מאן תנא ראי' נחלקת לשנים ר"י כו' עד שיבא אלי' ויאמר זה בה"ש עיי"ש היטב:
פרק ד מ"א בתוי"ט ד"ה בזמן דכלי הנוגע בזב אינו מטמא בגדים אפי' בעוד שלא פי' נ"ב עי' מל"מ פ"ז מה' מו"מ שכ' הטעם דאין משכב עושה משכב דאפי' באדם שנטמא דמטמא בגדים בעודו במחובר מ"מ אינו מטמא אדם דאינו עושה ראשון רק דלמה שלמטה הימנו ומש"ה אין משכב עושה משכב דאין עושה ראשון שכיוצא בו רק למה שלמטה הימנו. ומש"ה אין אדם עושה ראשון לאדם. והכלי אין עושה ראשון להכלי אבל הכלי עושה ראשון לאוכל שלמטה הימנו ובזה חידש לו דאוכל שנטמא באב הטומאה אפי' בעודו מחובר אין עושה ראשון לאוכל שני כיון דלכיוצא בו אין עושה ראשון עיי"ש היטב:
שם מ"ד זב שהיה מוטל כו' נ"ב עיין הרע"ב הטעם דאין מו"מ מטמא עד שיטען רובו עלי' ועיין ירושלמי פ"ב דחגיגה ה"ז כמה דאת אמר במשא עד שינשא רובו דכותי' במגע עד שיגע ברובו:
פרק ה מ"י זה הכלל כו'. נ"ב עיין הר"ש דסובר דכלל זה הוא מדאורייתא אבל מדרבנן אפי' כלי שיגיע באב הטומאה בעודו מחובר הוי הכלי אה"ט ומטמא שנים ופוסל אחר. ועיין כלים פכ"ח מ"ו בפי' הרע"ב דסובר שכ"ז שהכלי נוגע במדרס חשבינן לי' כאה"ט לענין אוכלין. ועי' מל"מ ה' מו"מ שהקשה על הר"ש דהיכא רמיזא גזירה זו דאוכל שנגע בכלי ראשון לטומאה. וכו' הוא הכונה דלעולם לענין אוכלין נעשה הכלי אה"ט מה"ת. והא דכתב הר"ש דמדאורייתא אינו מטמא שנים היינו משום דמה"ת אין אוכל מטמא אוכל. ותמה שם על הר"ש דס"ל דהאי כללא הוא מה"ת דהא קתני ופוסל אחד ומה"ת אין אוכל מסמא אוכל עיי"ש.
ולדעתי נראה לתרץ לפ"מ שהביא הצל"ח בסוגיא דר"ח הגה"כ בשם האהע"ו דאפי' למ"ד אין אוכל מטמא אוכל היינו דאין מטמא כיוצא בו. אבל פוסל הוא כיו"ב מה"ת עיי"ש היטב. ולפי"ז שפיר כתב הר"ש דאין מטמא שנים מה"ת דאין אוכל מטמא אוכל אבל פוסל הוא כיוצא בו כדעת האהע"ז ודו"ק: