כוכב מיעקב (וויידנפלד)· רבי יעקב וויידנפלד
טהרות ח"ב (רח"ג)
פרק ב מ"י מחצה למחצה דמאי נ"ב עיין ירושלמי ריש דמאי מחצה על מחצה לית יכיל דתנינן מחצה על מחצה דמאי כו': שם אוצר שישראל ונכרים כו'. נ"ב ע' ירושל' פ"ג דדמאי כל ימי הייתי קורא את הפ' הזה וכזה הטהור על הטמא טהור אחד מזה על טמא אחד עד שלמדתיהו מאוצרה של יבנה וחכ"א אפי' כולו גוי וישראל אחד מטיל לתוכו דמאי הדא אמרה שאפילו טהור אחד מזה על כמה טמאין עיי"ש היטב:. שם בתוי"ט ד"ה וישראל הקשה הא אפילו ודאי תרומה עולה בק"א ותרומת מעשר אינו אלא א' מק'. נ"ב עיין שעה"מ פ"ט ה"ט מה' מעשר. שתמה על התוי"ט דאע"ג דתרומת מעשר עולה בק"א. מ"מ טבל הטבול תרומת מעשר אפילו באלף לא בטל דהוי דבר שיל"מ גם מ"ש התוי"ט דאפי' לתרום א"צ כיון דמטעם ספק הוא. איך אישתמיט מיני' משנה ערוכה פ"ח דערלה דתרומת מעשר של דמאי צריך לתרום. ובחלת דמאי הוא דאיפלגי שם עיי"ש היטב:
פרק ג מ"ב באלו משקין אמרו כו'. נ"ב עיין ירושלמי פ"י דתרומות ה"ב גבי רודה פת חמה אמר ר"י כהדא דתנינן תנק דחביות מלאה פירות כו' כמה דאת אמר תמן שתהא משקין נוגעים בחביות והכא שתהא ככר נוגעת במגופה כו' עיי"ש היטב. ועיין בכ"מ פס"ו דתרומות הלכה י"ג:
פרק ד מ"ד חביות שירד הדלף לתוכה כו'. נ"ב עיין תוספתא דמכשירין פ"ב. בד"א בטהורה אבל בטמאה הכל מודים דהרי הוא בכרי יותן רי"א כו' ועיין שבת דף י"ז הניחא למ"ד כלי טמא חושב משקה ובתוס' שם ד"ה הניחא:
שם מ"ו צנון שבמערה כו'. נ"ב עיין פסחים דף ט"ז בתוס' ד"ה חד. ובחולין דף ל"א ע"ב ד"ה ופירות דהא דאמרינן חד בתלושין וחד במחוברין היינו דבשעת חיבורן נדבו באוכל והעלה האוכל מן המים. אבל אם נגע בעודו במים אינו מכשיר כדתנן במס' מכשירין גבי צנון שבמערה:
פרק ו מ"א המעלה פירותיו לגג וכו'. נ"ב עיין תוס' ב"ב דף צ"ז ד"ה ל"צ. שחדשו שם דדוקא טל משום דטל חשיב טפי משקה ממי גשמים. דבגשמים בעינן תרתי שיחשוב מהחלה שיהיה משקה ואח"כ בעינן דניחא לי' עיי"ש היטב:
שם מ"ב אמר ר"מ וכי מפני מה טימאום כו'. נ"ב עיין ירושלמי דמאי פ"ה ה"ז דר"מ מעשר וכל קלח וקלח דתנינן תמן אמר ר"מ מפני מה טימאו אלא מפני משקה התה:
שם מ"ד שבעה משקין הן כו'. נ"ב עיין ירושלמי סי"א דתרומות סוף ה"ב. ר"י בשם רשב"י אם יאמר לך אדם שמונה משקין הן אמור לו הרי טל ומים מין אחד הוא ומנו אותן חכמים שנים. ועיין בעי' הפ"מ שם דכונתו דהה"ד דבש תמרים והא דלא חשיב לי' משום דבכלל דבש הוא:
שם דבש צרעיה כו'. נ"ב עיין הרע"ב דל"ת הואיל והצרעה שרץ עוף טמא הוא אפ"ה דבש היוצא ממנו טהור כדאיתא בבכורות דף ט' ועיין שבת דף ק"ו ע"ב ברש"י ד"ה הגזין שכתב דפק חגב טהור הוא והוא תמוה מאד דבבכורות איתא להדיא דבש הגזין והצרעין משמע דהוא ממין שרץ טמא שוב נזכרתי שכבר העיר בזה הפר"ח:
שם מ"ה והמוחל כשמן רמ"א אע"פ כו'. עיין ס"פ דטהרות מ"ג. דשנה זאת בלשון חכמים בחכמים סוברים כן דמוחל חשיב משקה. ומכאן ראי' דהלכה כר"מ כיון דשם חכמים סוברים כן: