כוכב מיעקב (וויידנפלד)· רבי יעקב וויידנפלד
מסכת אהלות
פרק ב מ"ב דם קטן שיצא כולו ר"ע אומר כ"ש וחכ"א רביעית. נ"ב עי' ירושלמי נזיר ס' כה"ג ה"ב דמיבעיא ליה התם נפלין מהו שיהיה להן נקב מאן דאמר דמו מטמא ברביעית יש להן רקב ומאן דמר אין דמו מטמא ברביעית אין להם רקב ועי' בס"מ שם דהכוונה הוא על פלוגתת ר"ע ורבנן דהכא דלר"ע אין שיכור לטומאת דם נפלים ברביעית ועפי"ז אפרתי לתרץ דברי התרגום יונתן פ' חוקת שכ' בפסוק הנוגע במת בנפש אדם דהוא בר ע' ירחא וכל העובר ישתוחה דהא נפל נמי מטמא. ולהנ"ל יש לומר דהתרגום יונתן סובר כמ"ד דאין דם נפלים מטמא ברביעית. ובש"ס חולין דף ע"ב איתא דבנפש זהו רביעית הדם ולכך סי' על בנפש אדם דהוא בר ט' ירחא דנפל אין מטמא ברביעית. ודו"ק כי הוא עצה נכונה:
פרק ה' מ"א בתוי"ט ד"ה בש"א. נ"ב עי' תוס' ב"ק דף כ"ה ד"ה הרי שהביאו ראיה ממשנה זו היפך דבריו דבכלי חרס המוקף צמיד פתיל אם ניקב ככונס משקה אינה ניצול עוד בצמיד פתיל עי"ש היטב:
פרק ו מ"א בתוי"ט ד"ה ר"א. אבל מצאתי למהר"מ שכ' דבנתן על ד' כלים אפי' ר"א מודה כו' נ"ב לכאורה יתנגד לדברי מהר"מ תוספתא ערוכה דפליגי בקובר מת והגוף הדלת והדלת עומד ע"ג המפתח דטהור אלמא דסובר ר"א דבעומד ע"ג כלים נמי נעשה אוכל לטהר ועי' תוס' ב"ב דף י"ט ד"ה רואין. ואולם לפימ"ש הנקה"כ ביו"ד סי' שפ"א והביא ראיה ממשנה מסי' המשניות דהמפתח שפיר חוצן דלאו כלי הוא רק דנסמך ע"י אדם ומש"ה מטמאו רבנן דהדם אינו נעשה אהל לטהר א"כ לפי"ז יש לקיים דברי מהר"ם הנ"ל יעוי"ש היטב ודו"ק:
פרק ח מ"א בדברי הרע"ב ואע"ג דיריעה כו'. מ"מ כשהם נטופין חוצצין בפני הטומאה. נ"ב עי' בתוס' שבת כ"ז ד"ה ואין מטמאין משמע לכאורה להיפוך עי"ש היטב בסה"ד ועי' מל"מ פ"ה מהל' טו"מ הי"ב:
ס"ד והסריגות שבחלונות. נ"ב עי' ט"ז יו"ד סי' שע"א שהביא דברי הרמב"ם בפי' המשניות ע"ז:
מ"ה אלי לא מביאין ולא חוצצין. נ"ב עי' תוס' ב"ב דף כ' ע"א ד"ה שפלו שחילקו שם דדוקא לחוץ בפני הטומאה על מה שתחתיהן או ששניכן לא חוצץ. אבל מן הצד שפיר חוצץ:
שם רי"א הבית שבספינה. נ"ב עי' ירושלמי סוכה פ"ב ה"ו ובעירובין פ"ב ה"ז דזה תלוי בפלוגתא אי כשר עושה סוכה בראש הספינה ועי"ש היטב דמשמע כפי' האחרון של הרע"ב והר"ש דהפלוגתא הוא אי לא חשיב אהל כיון דאינו יכול לעמוד ברוח מצויה:
פרק ט מ"א בתוי"ט ד"ה וכל כ' בשם הכ"מ שהקשה מאחר שהטומאה בקעה ונכנסה לכוורת נטמא מה שכנגד הזיז למה לא התפשט הטומאה בכל הכוורת. וי"ל מאחר שעצם הזית אינה בתוכה אינה מתפשטת בכל הכוורת כו'. נ"ב ולדעתי צע"ג מדברי התוס' חולין דף קכ"ה ע"ב ד"ה אמר שהקשו שם דאי בטומאה רצוצה דוקא פסקינן אמאי נקט בסיפא המשכה ע"י ד"א טהור הו"ל למנקט אבל אם אינה רצוצה טהור. וי"ל דאתי לאשמעי' דאפי' בין שני מגדלים דומיא דרישא ל"ה טומאה רצוצה בהמשכה ע"י ד"א ולפי דברי הכ"מ הנ"ל לא מהני כלל בטומאה רצוצה המשכה ע"י ד"א כיון דעצם הטומאה אינה בתוך המגדל העליון אינה מתפשט בכל המגדל והיא תימה רבתא לכאורה. והארכתי בזה לתרץ דברי הרמב"ם שם במה שתמה עליו היש"ש ואכ"מ לקבל ארוך מט"ז בתוי"ט ד"ה או אין לתמוה דתציל כו'. משא"כ הכא שאין דין אוהל לחביות כו'. נ"ב לדעתי דבריו הקדושים תמוהים מאד דמה בכך שאין לו דין אוהל מפני שאינו בא במידה הלא דעת הרמב"ם דכל כלים הטהורים אם הם כפוים על פיהם מצילין בלא צ"פ אע"ג דאין כלי נעשה אוהל לטהר מ"מ היכי דכפוין נעשה אהל וא"כ תהדר קושית התוי"ט לדוכתא ובאמת אחר המחילה מכבודו הרב לא זכר דברי הרמב"ם בהל' טו"מ ס"ה שכתב להדיא דהא דכסוי מציל הי"ט דוקא בשאר כלים אבל בכלי חרס אפי' כפוי אינו מציל דכלי חרס אינן נעשין אוכלין וא"כ ל"ק כלל קושית התוי"ט דהא איירי בחביות של חרם ומה אני' כפוי אינו מציל וז"ב כשמש לדעתי:
פרק י' מ"ו בהיו"ט ד"ה בוקעת. הקשה בשם הכ"מ תינח כשהוא בתוכה כו' ואפשר כיון דקי"ל דאין כלי טמא חוצץ אע"פ שהטומאה תחתיה הו"ל כאילו היא מגולה. נ"ב עפי' אמרתי לתרץ קושית התוס' סנהדרין דף ל"ג ד"ה מה שהקשו טיהר את הטמא אמאי מה שעשה עשוי ואמאי ישלם. ולדברי הר"ט מתוקן דכיון דטיהר כלי טמא א"כ היה גורם טומאה בזה דאם היה טמא לא היה בוקעת וכולה כיון דאין כלי טמא חוצץ הו"ל כאילו היא מגולה ודו"ק:
פרק יג מ"ו אלו שאין ממעטין כו'. נ"ב קשה לכאורה משום דב"ב דף כ' דעובד כוכבים שישב בחלון ממעט וכ"כ התוס' שם אע"ג דחכמים עשאום כזבים לכ"ד כיון דמה"ת לא מקבל טומאה חוצצין בפני הטומאה א"כ הא לבינה מבה"פ ג"כ רק דרבנן ואמאי אין ממעט שוב מצאתי שכבר הערה בזה השטמ"ק בב"ב ותירץ כיון דעיקר הטומאה הוא מה"ת עי"ש ודו"ק:
פרק יד מ"א במה אמרו הזיז מביא כו'. נ"ב עי' ירושלמי פ"ג דשביעית ה"ד דמוכח מכאן דהתקבל נדבך מחבירו צריך לעשות לו ארבעה טפחים כדי מקום עי"ש היטב: