כוכב מיעקב (וויידנפלד)· רבי יעקב וויידנפלד
מסכת כלים
פרק ג משנה ג חבית שניקבה כו'. כתב הרע"ב ואע"פ שאין סתימה מועלת כו' שאני הך סתימה שנעשית קודם שבטל כו' נ"ב עי' בתוס' שבת דף ט"ו ד"ה וחכמים דמוכח שם דלא כדברי הרע"ב. אולם בתוס' ר"ה דף י"ט ד"ה יהודה בן שמוע כתבו בעצמם כן יעוי"ש:
פרק ח' מ"ט רי"א אם יש לה אסטגיוס רג"א אם יש לה שפיות נ"ב עי' ירושלמי ספ"ב דע"ז דהן אסטגיות הן שפיות כו' יעוי"ש:
שם מ"י היה אוכל דבילה בידים מסו' אבות כו'. עי' ירושל מי חגיגה ס"ג ה"ג חזקיה אומר לא שנו אלא דגילה שהוא רוצה במשקין שעל אצבעו הא שאר כל הדברים לא רי"א לא שנייא אי דגילה אי שאר דנרים:
פרק ט מ"ה וכן בגפת חדשה כו'. נ"ב עי' ירושלמי ע"ז פ"ב ה"ה גבי חרצנים וזגים של עובדי כוכבים ה"א לחין אסורים יבשים מותרים כו' איזה חדשה תוך י"ב חודש כו' וכן הוא בירושלמי שבת פס"ד ה"א:
פרק י מ"ג השרץ בחביות אוכלין שבתוכה טמאין. עי' בתוי"ט שתמה ע"ז דבריש פירקין דלעיל אסרי' איפכא שבמקום שצריכה כל הנמצא בה ואינו נכנס לאויר החביות לא נטמא עם החביות כו'. נ"ב ולדעתי דבריו הקדושים משוללי הבנה דמה דמות יערוך לשם דהתם מיירי שהחביות הוא באוהל המת והיא מוקפת צמיד פתיל וא"כ החביות הוא טהור רק לענין המחט או הטבעת יש חילוק בין נמצא תוך מגופה או תוך החביות דבנמצא בחביות אינו ניצול בצמיד פתיל דצמיד פתיל אינו מציל על כלי מתכות משא"כ אם הוא בתוך המגופה הוא בסל לגבי המגופה וכמו דהמגוסה טהור גם הם טהורים ששא"כ במתני' דידן דהשרץ הוא בתוך החביות והחביות הוא טמא כסיר אמרי' דמה שבתוך המגופה ג"כ טמא דמגופת החביות כחביות דמיא. וביותר הוא תמוה מ"ש דכל הנמצא בה ואינו נכנס לאויר כחביות לא נטמא עם התגיות דמאי נטמא עם החביות שייך שם הלא מחביות עצמו הוא טהור כיון דמוקף צמיד פתיל ועי' פ"ג דכלים מ"ז ודו"ק:
שם מ"ו חביות שניקבה וסתמוה שמרים ט'. נ"ב עי' תוס' ב"ק דף ק"ה ד"ה אגף חציה שהקשו מיבמות דף ס"ו דאיתא שם ומודים ב"ש לב"ה שאם ניקבה וסתמוה שמרים שהיא טהורה ותירצו דיש לחלק לענין הכשר דלא הוי סתימה ולהציל מטומאה הוי סתימה מעליותא עי' שם היטב:
פרק יא מ"ד וכן מן החלמא ומן הגללים כו'. נ"ב עי' בירושלמי נזיר פ' כה"ג ה"ר גבי הא דאמר ר' אילא והוא עצמו שמע במת חייב תמן פליג על ר' אילא חציו מן החלמא עי"ש היטר:
פרק טז מ"ח זה הכלל העשוי לתוך טמא. נ"ב עי' תוס' סוכה דף כ' ע"ב ד"ה חזיין לנזייתא:
פרק יט מ"ב חבל היוצא מן המטה כו'. נ"ב עי' תוס' ב"ק דף ט' ע"א ד"ה מהו להשהות:
שם מ"ו שהכל הולך אחר הישנות. נ"ב עי' ירושלמי ס"ג דכלאים ה"ב ד' ירמיה בכי נעקרו השניים הראשונות מותרים נעקרו הראשונים בשנייה מה הן שמעינא מן הדא שנטלו שתי רוחות שלה כו' שהכל הולך אחר הושטת:
פרק כ מ"ב עריבה מב' לוג ועד תשעה קבין כו'. נ"ב עי' במס' ידים פ"ד מ"א ובתוי"ש שם:
שם זה חומר בשירי כלי עץ מבתחלתן. נ"ג עי' תוס' שבת דף נ"ח ד"ה אלא שכתבו לחלק דבלא היה ענבל מעולם בודאי טהור. אבל משנגמר שהיה בו ענבל מקבל טומאה שלא בטל מתורת כלי שהיה עליו קודם לכן . והר"מ מביא ראיה כו' יעוי"ש היסב. ולדעתי יש להביא ראיה ממתני' דהכא דבתחלה אינו מקבל טומאה פד שיתחסמו ובנתחסמו אע"פ שנשרו שפתותיהן טמא. ועי' תוס' נדה דף כ' ד"ה תחלתו שהקשה ר"ת על פירש"י ז"ל ד"ה סופו חמור מתחלתו וכתבו התוס' דלא קשה דאשכחן הכי גבי גרדומי ציצית וצ"ע שלא הביאו ראיה מכאן:
שם מ"ז וכן המתיר כו'. נ"ב עי' ירושלמי סוף פ"ק דסוכה תנינין וכן המתיר ראשי מפדנין טהורה ואת אמר הכין עי"ש היטב:
פרק כב מ"א או שחיפן בשיש ושייר מקום הנחת הכוסות. נ"ב עי' ירושלמי ספ"ב דע"ז דהוא מקום הנחת הכוסות הוא מקום הנחת חתיכות כו' עי"ש היטב:
שם מ"י הנסרין שבמרחץ ששיגמן. נ"ב פי' ט"ז יו"ד סי' קצ"ח כ"ק ל"ד ד"ה ולא:
פרק כד מ"ט שלש משפלות כן. נ"ב עי' ירושלמי סוף חגיגה אטר ר' מני תמן תנינא שלש משפלות כן אמר זעירי מפני שמשתמשין ע"ג חבילה עי"ש היטב:
פרק כו מ"ד מנעל שעל האמום כו'. נ"ב עי' ירושלמי ביצה פ"א הי"ב גבי הא דאין משלחין מנעל שאינו תפור מתני' דר"א דמספר מנעל על האמוס ומשני שאני הכא שהוא כמכשיר כלי ביו"ט:
שם כל המסות צרורות טהורות. נ"ב עי' ירושלמי כלאים פ"א ה"ג הדא דאיתא התם ר"מ אומר הכל אילן סרק חוץ מן הזית ומן התאנה אזיל לשיטתו דהכא דאינו מחלק בין צרור שעה לצרור עולם. ולפי דברי הירושלמי הגי' כאן בהיפך דר"מ סובר כל צמתות טהורות ור"י מחלק בין צרור שעה לצרור עולם עי"ש היטב:
שם מ"ו כור שעשאואפי' לכלי טהור. נ"ב עי' תוס' סוכה דף כ' ד"ה חזיין:
פרק כז מ"א העץ משום שנים וברע"ב שם דלית ביה משום ארוג כו'. נ"ב פי' תוס' ביצה דף כ"ב ע"ב ד"ה משום דכתבו דל"ש ארוג בכלי עץ כי אם בצמר ופשתים ויש ראיה לדבריהם ממתני' דהכא:
שם מרדו הנגד שארג בו שלש על שלש. נ"ב עי' ש"ך יו"ד סי' רי"ז ס"ק מ"ה ע"ש בשם שו"ת מהר"ם:
פרק כח מ"ה כפה שהוא טמא מדרס. נ"ב עי' בשו"ת באר יעקב שהוכיח מכאן דמותר לעשות מטפחת לס"ת מבגד אשה. ועי' תוס' שבת דף נ"ח שכתב דמש"ה טהור מן המדרס כיון שנאסר בהנאה עי"כ חשוב שיהי' מעשה:
שם מ"ו מסלית שטלי' כו'. נ"ב עי' מל"מ ה"י מהל' מו"מ שנסתפק בהא דמטלית שטליה על הקופה דפרח מן המטלית טומאת מדרס אם הוא דוקא היכי שטלאם משתי רוחות אבל מרוח אחת לא כי היכא דלא חשיב חיבור מרוח אחת להיות הבגד כולו מדרס או דלמא כדי להתבטל מן המדרס סגי בתליה מרוח אחת עי"ש שהאריך בזה:
שם ברע"ב מטמא אחד ופוסל אחד. דכל זמן שהכלי מגע במררס חשביב ליה כאב הטומאה לענין אוכלין כו'. נ"ב עי' מל"מ ס"ו מהל' מו"מ דהרמב"ם לא סבור הכי ואפי' לגבי אכלין ל"ה כלי שנגע בזב רק ולד הטומאה הא דטליה על הבגד מטמא שנים ופוסל אחד לא משום כלים הנוגעים במדרס רק משום דבטליה כל הבגד טמא מדרס כמו המטלית עי"ש היטב:
שם מ"ח העבים והרכין אין בהם משום שלש על שלש. עי' בפי' המשניות להרמב"ם בגדים הקשים מאד. ועי' תוס' ב"ב קי"א ד"ם דין. עפי"ז קשה לי על הרז"ה בביצה י"ד שחידש דהא דאמרי' ביומא ב"כ קשים הם ואין בהם משום כלאים האי דוקא באבנט אבל חושן ואפוד היו רכין וקשה דהרי בזבחים צ"ה אהא דפריך אמעיל שנטמא והא עבין ורכין א"ב משום שלש על שלש פירש"י שם ומעיל עב היה שהיה חוטין כפול י"ב הרי דמש"ה היה מעיל מבגדים הקשין משום שהיה כפול י"ב ולפי"ז ע"כ הא דאמרי' ב"כ קשין היינו משום דהרי מעיל שהיה כפול י"ב היה מבגדים הקשים א"כ מכ"ש אבנט כפול כ"ד שהיא מבגדים הקשים ולפי"ז ק"ל על הרז"ה דהרי חושן ואפוד היה כפול כ"ח כדאמרי' ביומא ע"א מכש"כ שהיה מבגדים הקשים וא"ל דהא דאמרי' בגדי כהונה קשים הם היינו שנעשה מצמר קשה דהא אמרי' בבכורות ובחולין דכבשים שצמרן קשה פטור מראשית הגז ואיתא שם דכמה נותן משקל חמש סלעים דבר הראוי לשירות ומאי ניהו אבנט אלמא דאבנט לא היה מצמר קשה דאל"כ פטור מראשית הגז וע"כ הא דבגדי כהונה קשין משום שהיה כפול כ"ד א"כ מכש"כ חושן ואפוד שהיו מבגדים הקשים שהרי היה כפול כ"ח והיא קושיא גדולה ועצומה: