אור ברסלב
כבוד אב ואם - בהלכה ובאגדה שער ההלכה › כיבוד בסנדקאות וקריאת שם

כבוד אב ואם - בהלכה ובאגדה

שער ההלכה · כיבוד בסנדקאות וקריאת שם

כיבוד הורים בקיום המצוות

לישב סנדק

המנהג אצל רוב העולם, שכאשר נולד הבן הראשון, מכבדים את הסבא אבי הבעל שהוא ישב סנדק, וכשנולד הבן השני, מכבדים את אבי האשה. ובמקום שנהגו כן, אין הבן רשאי להקדים את אבי אשתו לישב סנדק בבן הראשון, והעושה כן נגד רצון אביו, הרי הוא עובר איסור שמזלזל בכבוד אביו.

ומכל מקום אם יש לו איזו סיבה שרוצה להקדים את אבי אשתו, וכגון שהוא תלמיד חכם גדול ומפורסם, ורוצה לכבדו לכבוד התורה שלו, רשאי לרצות את אביו שימחל על כבודו. ואם מחל, רשאי להקדים את אבי אשתו. (יבי"א ח"ה סימן כא. ב סג)

סבא שאינו שומר תורה ומצוות - ורוצה לישב סנדק לנכדו, הנכון והראוי לשכנעו בצורה יפה ועדינה שעדיף שישב סנדק אדם גדול בתורה, כדי שהשפעתו תחול על הבן לטובה ויהיה תלמיד חכם, ואת הסבא יכבדו בכיבוד אחר. אמנם אם יש חשש של מחלוקת, יניחו אותו שיהיה סנדק. וטוב להעמיד על ידו אדם אחר ראוי, שיפסק את רגלי התינוק לכאן ולכאן, כדי שיוכל המוהל למול היטב, כי זהו עיקר הסנדקאות לעזור למוהל, והסבא יאחז את התינוק רק למעלה בבגדיו מעל לרגליו. ויתאם כן מראש עם המוהל שהוא יאמר לעשות זאת, והכל על מקומו יבוא בשלום. (ב סח)

קריאת שם

כאשר נולד הבן הראשון, המנהג אצל בני ספרד לקרוא את שמו כשם הסבא אבי הבעל, וכשנולד הבן השני קוראים את שמו כשם אבי האשה. ומכל מקום אם אבי האשה נפטר, המנהג לקרוא את הבן הראשון כשמו, והבן השני כשם אבי הבעל. (יבי"א ח"ה כא. ה"ע קנד)

וכן עשה מעשה הרמב"ן, כפי שמספר רבנו שלמה בן רבי שמעון בר צמח שהיה מצאצאיו (שו"ת הרשב"ש סימן רצא) : בתו של רבנו יונה מגירונדי, היתה נשואה לרבי שלמה בנו של הרמב"ן. וכשנפטר רבנו יונה, היתה בתו מעוברת, וכשילדה בן זכר, והיה לו לקרותו 'משה' כשם אביו, אמר להם הרמב"ן, אף על פי שצריך לקרותו על שמי, אני רוצה שיקרא 'יונה' על שם זקנו אבי אמו, משום "וזרח השמש ובא השמש", עד שלא כבתה שמשו של זה, זרחה שמשו של זה. וכן היה, ויצא הבן הזה אדם גדול, והיה רב וגדול בישראל. ע"כ.

רוח ה' דיבר בם

מנהל תלמוד תורה באחת הערים בצפון, הזמין שיפוצניק שישפץ לו את התלמוד תורה לקראת זמן הלימודים החדש, חודש אלול. השיפוצניק איש צפוני, אינטלגנט מאוד, ולצערנו הוא עדיין אינו שומר תורה ומצוות. באחד הימים, תוך כדי השיפוצים נאנח המנהל. ולשאלת השיפוצניק, מדוע אתה נאנח? ענה המנהל כי חסרים לו עדיין כמה חדרי לימוד לשנה הבאה, והדבר מציק לו מאוד, ואין הוא יודע מה לעשות. לשמע הדברים, אמר לו השיפוצניק, למה לא תפנה לרב עובדיה יוסף, הוא בטח יפתור לך את הבעיה. המנהל לא התייחס כל כך לדברים, אך בהישנות הדבר כמה פעמים, שהוא נאנח, והשיפוצניק חוזר לו על אותה תשובה, פנה אליו המנהל בשאלה, תאמר לי מה לך ולרב עובדיה יוסף, מהיכן בכלל אתה מכיר אותו? אמר לו השיפוצניק, תשמע היטב: אני בעבר הייתי שומר ראש של הרב. ופעם בחודש אלול הייתי בטיסה במסוק מעכו לצפת יחד עם הרב, והמשמש בקודש רבי צבי, ורבי אליהו ישי. והנה באמצע הטיסה, הרב קיבל התקף לב. המסוק נחת, ואני עשיתי לרב החייאה, וכעבור כמה דקות הרב חזר לקדמותו. הרב שאל מי הציל את חיי? אמרו לו, השומר ראש. הרב קרא לי ואמר, מהיום אתה כמו אחד הבנים שלי, כל דבר שאתה צריך תפנה אלי. ובאמת שפעמים אני עולה לרב לקבל עצה וברכה. אבל הסיפור לא הסתיים, תקשיב היטב:

אשתי ילדה בן ראשון, ולא ספרתי לרב כלום. לאחר תקופה קצרה, הפרצוף שלו התעוות, הלכתי לרופאים גדולים ומפורסמים, ולא עלה בידם לעשות מאומה. לא ידעתי מה לעשות. יום אחד אמרו לי החברים, יש לך קשר עם הרב עובדיה, לך אליו ובקש ממנו ברכה. וכך עשיתי עליתי לביתו של הרב, וספרתי לו הכל, ובקשתי ברכה. הרב הקשיב, וכך אמר לי:

"אפילו שאתה לא אוהב את השם 'יצחק', תקרא לבנך יצחק, יצחק זה מלשון צחוק, וכשבעזרת ה' הוא יתחיל לצחוק, פרצופו יסתדר".

ואני עומד ומשתהה, מי אמר לרב שאני לא אוהב את השם 'יצחק'. כי באמת כך היה, כשבני נולד, אשתי רצתה שנקרא לו 'יצחק', כשמו של חמי שנפטר. אך אני טענתי: "אינני רוצה לראות תמיד את המצבה של חמי מול העיניים". והרב ראה זאת, ואמר לי שאקרא לו 'יצחק' למרות שאני לא אוהב את השם הזה, ובעזרת ה' תבוא הישועה. ברור שעשיתי כפי מה שהרב אמר, ובני הבריא ברוך ה'. עכשיו אתה מבין למה אני אומר לך, לך לרב ותראה את הישועה?! (אור יצחק כי תצא התשס"ט)

בכל אופן, אם אבי הבעל מוחל על כבודו, ומסכים שיקראו את הבן הראשון כשם אבי האשה, וכגון שאבי האשה הוא תלמיד חכם גדול, כבודו מחול, ויכולים להקדים את אבי האשה. (יבי"א ח"ה סימן כא)

מנהג בני אשכנז לקרוא את הבן הראשון כשם אבי האשה, ואת הבן השני כשם אבי הבעל. והטעם בזה, מפני שבזמנים שעברו היו רגילים שאבי האשה מתחייב לזון את חתנו ובתו כמה שנים אחר החתונה, וכהכרת הטוב שגרים אצלו וניזונים ממנו, היו מכבדים אותו בקריאת השם הראשון, מאחר ונמצאים אצלו כל הזמן.

יש הנוהגים שאינם קוראים כשם הסבים בחיי חיותם כלל, ורק לאחר פטירתם קוראים כשמם. ואם בני משפחתו של הבעל נהגו כן, אך בני משפחתה של האשה לא נהגו בזה, רשאים לקרוא את הבן הראשון כשם אבי האשה. (יבי"א שם)

שני שמות - אם קוראים לתינוק שני שמות, יש להקדים את שם הסבא לשם השני. (ב פא)

יש להקפיד שלא לקרוא לתינוק על שם אדם שנפטר בקיצור ימים. על כן, אם הסבא נפטר בקיצור ימים, הנכון לקרוא לתינוק בשני שמות, ואת שם הסבא יקראו בשם השני. (ב צד)

שם שאינו מצוי - אם אין רגילות לקרוא בשם של הסבא, או שהוא שם לועזי שנהגו לקראו בחוץ לארץ, וכיום אין רגילים לקרוא בו, ויש חשש שכאשר יגדל הילד יתבייש בשם זה, אין מן הראוי לקראו כן. וכן הורה החזון איש, שאף שיש בקריאת שם משום מצות כיבוד אב, מכל מקום כל שיש לחוש שהבן יצטער כשיגדל, ימנעו מלקרוא לו כן. (ב צ)

שם אדם רשע - אם שמו של הסבא כשמו של אדם רשע, כגון: נמרוד, דואג, וכיוצא בהם, לא יקרא כשמו כלל, שנאמר (משלי פרק י פסוק ז) "וְשֵׁם רְשָׁעִים יִרְקָב". ויבהיר לסבא בצורה יפה ונעימה שלא נכון לקרוא כשמו של אדם רשע, הואיל ושמו של האדם משפיע עליו, ושואב חיותו על ידי אותיות שמו. (יומא לח ע"ב, פג ע"ב. רבנו האר"י ז"ל. ב פב)

ומסופר בגמרא (יומא לח ע"ב): מעשה בתינוק שקראוהו "דואג", ומת אביו כשהוא קטן והניחו לאמו. ומאהבתה אותו, בכל יום היתה שוקלת אותו, ונותנת זהב לבית המקדש כתוספת משקלו. וכשגברו האויבים בחורבן בית המקדש, שחטה אותו אמו, ואכלה את בשרו. וכל זה קרה לו, בגלל שקראוהו בשמו של אדם רשע "דואג האדומי", שאין לו חלק לעולם הבא.

סבא שאינו שומר תורה ומצוות - אך שמו כשמות הצדיקים, כגון: אברהם, יצחק, יעקב, וכיוצא בהם, אין שום חשש לקרוא לבן כשמו, אך יתכוון שקורא על שם כל הצדיקים ששמם כן. (ב פב)

גדול השלום - אם ישנם חילוקי דעות בין הבעל לאשה, בקריאת השם לתינוק, או בכיבוד הסנדקאות, הנכון הוא לשאול חכם, ויקבלו עליהם לעשות ככל אשר יורה להם. ובמיוחד יזהרו שלא לבוא לידי מחלוקת, והכל על מקומו יבוא בשלום. (ב ע)

תוכן העניינים

כבוד אב ואם - בהלכה ובאגדה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה