שער ההלכה · כיבוד אב ואם בממון
הכיבוד מכספם של ההורים
מה שהתבאר לעיל שהבן חייב להאכיל, להשקות ולהלביש את הוריו, הכל הוא מכספם של ההורים, רק שהבן צריך לטרוח בגופו למען הוריו. (סימן רמ סעיף ה)
הורים עניים
אם אין להורים כסף כדי צרכם, ולבן יש, חייב הבן לתת להם מכספו הפרטי, ככל אדם הצריך לתת צדקה לעני כפי עושרו. ואדרבה הוריו קודמים לשאר עניים. (סימן רמז ס"א, סימן רמט ס"א, סימן רנא ס"ג)
ברכות רבות מובטחות לו לאדם עבור נתינתו לאדם הזקוק, ככתוב בנביא ישעיה (פרק נח פסוקים ח - יב): "אָז יִבָּקַע כַּשַּׁחַר אוֹרֶךָ, וַאֲרֻכָתְךָ מְהֵרָה תִצְמָח... אָז תִּקְרָא וַה' יַעֲנֶה, תְּשַׁוַּע וְיֹאמַר הִנֵּנִי... וְזָרַח בַּחֹשֶׁךְ אוֹרֶךָ, וַאֲפֵלָתְךָ כַּצָּהֳרָיִם. וְנָחֲךָ ה' תָּמִיד, וְהִשְׂבִּיעַ בְּצַחְצָחוֹת נַפְשֶׁךָ, וְעַצְמֹתֶיךָ יַחֲלִיץ, וְהָיִיתָ כְּגַן רָוֶה וּכְמוֹצָא מַיִם אֲשֶׁר לֹא יְכַזְּבוּ מֵימָיו. וּבָנוּ מִמְּךָ חָרְבוֹת עוֹלָם, מוֹסְדֵי דוֹר וָדוֹר תְּקוֹמֵם, וְקֹרָא לְךָ גֹּדֵר פֶּרֶץ, מְשֹׁבֵב נְתִיבוֹת לָשָׁבֶת". וכתב מרן (סימן רמז): לעולם אין אדם נעשה עני מן הצדקה, ולא דבר רע ולא היזק מתגלגל על ידה. וכל המרחם על העניים, הקב"ה מרחם עליו. הצדקה דוחה את הגזירות הקשות, וברעב תציל ממות, והיא מעשׁרת. וכתב הרמ"א: ויתן האדם על לבו שהוא מבקש כל שעה פרנסתו מהקב"ה, וכמו שהוא מבקש שהקב"ה ישמע שוועתו, כך הוא ישמע שוועת עניים. גם יתן אל לבו כי הוא גלגל החוזר בעולם, וסוף האדם שיבוא הוא או בנו או בן בנו לידי מדה זו, וכל המרחם על אחרים מרחמים עליו מן השמים.
אם יש לבן כסף כדי לקנות מזון בריווח, לחם ובשר, ולהוריו אין כלום, הנכון שיצמצם במאכליו, כדי שיוכל לתת גם להוריו לאכול. (ערוך השלחן. כבוד הורים כח)
אם יש כמה בנים, ויד כולם משגת לעזור להוריהם, כל אחד ואחד נותן כפי ממונו. אך אם חלק מהבנים עשירים וחלק עניים, החובה מוטלת רק על הבנים העשירים לפרנס את הוריהם, ואין הבנים העניים צריכים להשתתף כלל. (סימן רמ ס"ה. רה, רט)
כספי צדקה
כשהבנים עשירים ויש באפשרותם לפרנס את הוריהם מכספם הפרטי, אסור להם לפרנסם מכספי צדקה, כיון שבזיון הוא להורים להתפרנס מכספי צדקה, כל שישנה אפשרות שיתפרנסו מממון פרטי בתורת מתנה. ואף אם ההורים אינם יודעים שמפרנסים אותם מכספי צדקה, בכל זאת לא יפרנסו אותם אלא מכספם הפרטי. (רי)
מעשר כספים - חייב כל אדם להפריש מהכנסותיו לצדקה. והנותן מעשר כספים, דהיינו 10% מכל הרווחים, זוהי מדה בינונית בצדקה, אך מצוה מן המובחר לתת חומש [20% מכל הרווחים]. ומכל מקום הנותן לצדקה פחות ממעשר, הרי זו עין רעה, כמבואר בשלחן ערוך הלכות צדקה. (סימן רמט ס"א. וכמבואר בחוברת 'ימי הפורים בהלכה ובאגדה')
הנוהג לתת מעשר כספים או חומש, לא יפרנס את הוריו מכסף זה, שביזיון הוא להוריו שבנם מפרנסם מכספי צדקה. אולם אם אין באפשרותו לפרנסם מכסף אחר, רשאי לפרנסם מכספי מעשר. ומכל מקום אם בשעה שהתחיל לתת את המעשר או את החומש, אמר שהוא נוהג כן 'בלי נדר', ולעת עתה מצבו הכלכלי קצת קשה, רשאי לפרנס את הוריו לכתחילה ממעות אלו. (יחוה דעת ח"א סימן פז. הגרי"ש אלישיב שליט"א. ריב)
הורים ובנים עניים
אם אין להורים כסף, וגם אין אפשרות לבן לפרנסם, מן הדין אין הבן חייב לחזר על הפתחים ולאסוף צדקה מהציבור, עבור פרנסת הוריו. וכן אינו חייב ללוות מאחרים, כדי לפרנסם. והטעם בזה, מאחר ולא עדיף כבוד ההורים מכבוד המקום ברוך הוא, שהרי אמרה תורה "כבד את ה' מהונך", דהיינו דוקא כשיש לך 'מההון שלך', אבל אם אין לך, אינך צריך לחזר על הפתחים כדי לתת צדקה. (סימן רמ ס"ה, ובלבוש שם) ועל כל פנים, מן הנימוס נכון מאוד שיעשה הכל, ואפילו לחזר על הפתחים למען הוריו, וה' ישלם פעלו, ותהי משכורתו שלימה מעם ה', שבזה שדואג לכל מחסורם, מונע מהם בזיון נורא, שלא יצטרכו הם לחזר על הפתחים ולהתבזות, חס ושלום. (סימן רמ ס"ה. קצב)
ברוך ה', כיום יש בהרבה מקומות, מפעלי חסד ותמיכה לנזקקים, ולכן כאשר אין באפשרותו של הבן לפרנס את הוריו, יפנה למפעלי החסד שיתמכו בהוריו, ויעשה הכל באופן שלא יתביישו. ועל כן, יתאמץ להיות הוא השליח הטוב לקחת ממפעל החסד ולתת להוריו בצורה יפה ומכובדת, ולא שיצטרכו הם ללכת ולהושיט יד כעני בפתח. (ע' מבקשי תורה קנג)
מוכן לקפוץ לגהינם...
רבי יעקב הלפרין התייתם מהוריו בעודו ילד רך כבן שש, ולפיכך לא זכה לקיים מצות כיבוד הורים, והתאווה מאוד לזכות במצות יקרה זו. פעם אחת פגש ברב מתל אביב שהתאונן בפניו על רוע מצבו: הוריו הגיעו זה עתה מפולין בחוסר כל, ואין בידו לפרנסם, וכואב הוא על כך מאוד. בקש ממנו רבי יעקב, שיעשה חשבון, כמה עולה כלכלת הוריו בכל חודש, והציע שהוא ישלם לו את הסכום מידי חודש בחודשו, בתנאי שהוא יקבל את שכר המצוה...
הרב התחבט אם לקבל את הכסף, שאכן יאפשר לו לתמוך בהוריו ולפרנסם. הוא פנה אל החזון איש בשאלה: האם מותר לו לוותר על שכר המצוה? אמר לו החזון איש: "מה השאלה שתפסיד את שכר המצוה?! בשביל ההורים צריך להיות מוכן אפילו לקפוץ לגהינם"! וחייך ואמר לאותו הרב: אל דאגה, להקדוש ברוך הוא יש מספיק שכר, גם בשבילך וגם בשביל רבי יעקב... (מעשה איש חלק ב קפא)
ביטול מהעבודה לצורך הוריו
אם הוצרך הבן לשרת את הוריו, ודבר זה מוכרח לבוא על חשבון עבודתו, פעמים שהבן יהיה חייב שלא ללכת לעבודה לצורך הוריו, ופעמים שאינו חייב. להלן התבארו דינים אלו בקצרה באותיות קטנות, אך מחמת שיש בזה פרטים שונים ומגוונים וכל מקרה לגופו, כדאי בכל שאלה מעשית להתייעץ עם מורה הוראה.
כבר בארנו לעיל, שאם אין באפשרותו של הבן לפרנס את אביו, אינו חייב לחזר על הפתחים לפרנסת אביו, ומכל מקום לשרת את אביו בגופו, כגון: להלבישו, לרחצו, לסדר לו סידורים וכדומה, אף שלצורך זה צריך להתבטל הבן זמן מסוים מעבודתו, כל שיש לבן כדי מזונות עצמו לצורך היום, עליו לשרת את אביו, ואף שבעקבות כך יווצר מצב שיצטרך לחזר על הפתחים לצורך מזונותיו של מחר. [והטעם, כי מן הסתם תולים לומר שלא יגיע הבן למצב כזה, כי בעזרת ה' יעבוד מחר ויהיו לו מזונות, אבל אם הבן מסופק אם למחרת תהיה לו עבודה, אינו חייב לשרת את אביו היום, ורשאי לעבוד עד כדי רווח מזונות של שלושים יום.] אולם, אם אין לבן כדי מזונותיו אפילו לצורך היום בלבד, אינו מחויב להתבטל מעבודתו כדי לשרת את אביו, אם אחר כך יצטרך לחזר על הפתחים. (קידושין לב ע"א. סימן רמ ס"ה. עיין הגר"ח בן עטר בספרו ראשון לציון שם) אבא המבקש מבנו שיתבטל מעבודתו כדי לשרתו, ויש חשש שיפטרו את הבן מהעבודה לגמרי, אינו חייב לשרת את אביו, אך יסביר לאביו בצורה יפה, שאינו יכול לקיים את מבוקשו מחשש שיפטרוהו מהעבודה, ולא יהיה לו במה להתפרנס להבא, שהמציאות מוכחת היום, שקשה מאוד למצוא עבודה, ולצערנו ישנם הרבה אנשים מובטלים. (רד) ואולם במקרה שאין חשש שיפטרוהו מעבודתו, אלא רק יורידו לו מהמשכורת, דינו כך: אם יש לו פרנסה לשלושים יום, חייב לשרת את אביו. אך אם אין לו פרנסה לשלושים יום, [ולפחות יש לו להיום], תלוי הדבר, אם משער שתהיה לו עבודה מידי יום ביומו כדי רווח לצורך אותו יום, חייב לשרת את אביו היום. אך אם הוא מסופק אם למחרת תהיה לו עבודה, אינו חייב לשרת את אביו, ורשאי להמשיך לעבוד עד כדי רווח מזונות של שלושים יום הבאים, וכנ"ל. (עיין ראשון לציון רמ ס"ה. רד) ויש להבין, מדוע צריך הבן לשרת את אביו, אף שמתבטל ממלאכתו ונחסר מכספו, והלוא בארנו לעיל שהוצאות הכיבוד הם מכספו של האב ולא משל בן? והביאור בזה, כי באמת להוציא ממון עבור הוריו אינו חייב, כי ההלכה קובעת שכיבוד אב מממונו של האב ולא משל בן, אבל לשרת את אביו בגופו, להאכילו, להשקותו, להלבישו וכיוצא, שאינו מוציא ממון בפועל, אף שמתבטל בזמן זה ממלאכתו, חייב. והרי זה דומה לשאר מצוות עשה שחייבים לקיימם, אף שמתבטל ממלאכתו ונחסר מכספו. וכמו שחייב אדם להניח תפילין, אף שאם יניח תפילין, יתבטל ממלאכתו ויחסר מכספו, ויצטרך לחזר על הפתחים לצורך מזונו. אלא שאם כן למה אם אין לו מזונות לצורך היום, הריהו פטור מלשרת את אביו, הלוא בתפילין אפילו אם אין לו מזונות לצורך היום, חייב להניחם, אף שיצטרך לחזר על הפתחים לצורך המזונות של היום? זאת מאחר ומצינו גם כן קצת מצוות בכבוד המקום, כביקור חולים, וניחום אבלים, שאין צריך להתבטל ממלאכתו ולקיימם, ולחזר אחר כך על הפתחים למזונו, גם כאן לא חייבוהו כל כך, ורק כשיש לו מזונות לצורך היום, חייבוהו. (קידושין לב ע"א. הלבוש סימן רמ ס"ה. ועיין תשובות והנהגות חלק ב סימן תמד)
טלפון לעבודה
בן שהוא עובד עצמאי, והוריו צריכים לשוחח עמו בענין מסוים דוקא בשעות העבודה, רשאים להתקשר אליו בשעות אלו, ועל הבן לשוחח עמם אף שמתבטל ממלאכתו ומפסיד כסף. ואמנם אם השיחה איננה דחופה, לא נכון שיתקשרו אליו הוריו בשעות אלו. ואם בכל זאת התקשרו, רשאי לבקש את סליחתם, שידבר עמם מאוחר יותר. [דין זה דומה למה שפסק מרן (רמ ס"ה) שצריך הבן להתבטל ממלאכתו כדי לשרת את הוריו, והיינו דוקא כשיש צורך בדבר.] בן שהוא שכיר, והוריו צריכים לשוחח עמו בענין מסוים, אינם רשאים להתקשר אליו בשעות העבודה, מאחר והוא גוזל את המעסיק, שבינתיים אינו עובד, [באופן שהדיבור בטלפון מבטלו מעבודתו.] ומכל מקום אם התקשרו ההורים, יענה להם, ויבקש מהם לחזור אליהם בגמר העבודה, [מאחר ובדרך כלל, אין המעסיק מקפיד על שיחה קצרה ממש.] ואולם אם מבין הבן ששיחה זו דחופה מאוד, וצריך דוקא עתה לשוחח עמם, ישים לב כמה זמן הוא מדבר, ויודיע למעסיק, כדי שלא יגזלהו, חס ושלום. [ואף על פי שבדרך כלל מעדיף המעסיק שיעבדו כולם ברצף, מכל מקום מסתבר מאוד שיסכים כאשר ישנה נחיצות מסוימת, ולכן לא יהיה בזה גזל.]
דירה לשכירות
אם יש לבן דירה פנויה, ורוצה להשכירה או למכרה, ואביו גם כן מחפש דירה, מן הדין אינו חייב להשכירה או למכרה דוקא לאביו, אך טוב שיקדים את אביו. אולם אם חושש שאביו לא ישלם לו, או שחושש לרמאות שהיא, לא ימכרה ולא ישכירה לאביו. (ריט)
אם אין כסף לאבא לשכירות דירה, צריך הבן לדאוג לאביו מדין 'צדקה', שיהיה לו מקום הגון לדור, וכמבואר לעיל שנותן לו כפי עושרו. (ריט)
דמי הנסיעות
אבא שמבקש מבנו שיבוא אליו לביתו לשרתו, והבן גר רחוק מהאבא, באופן שאינו יכול ללכת רגלי אל אביו, ומוכרח לנסוע אליו ברכב, מעיקר הדין רשאי הבן לבקש את הוצאות הנסיעה מהאבא. אולם אם הבן יכול ללכת רגלי, ולצורך נוחיותו רוצה לבוא ברכב, אין האבא חייב לשלם לו את דמי הנסיעה. וכמו כן, אם יש באפשרותו להגיע באוטובוס, והבן רוצה להגיע במונית, אין האבא חייב לתת לו את דמי המונית, ודי שיתן לו את דמי האוטובוס בלבד. (רכ)
דמי שיחות הטלפון
הורים המבקשים מבנם שיתקשר אליהם בתדירות גבוהה, מעיקר הדין רשאי הבן לבקש מהוריו שישלמו לו את הוצאות שיחות הטלפון, כיון שכיבוד הורים מכספם של ההורים.
ועל כל פנים, פשוט שלא ראוי לבקש את דמי הנסיעה ודמי שיחות הטלפון מההורים, אלא אם כן מצבו הכלכלי של הבן קשה, ובפרט אם הוריו גרים בחוץ לארץ, והשיחות אליהם יקרות מדאי. (תז. ועיין אבני זכרון עמוד שלא)
כילי (קמצן) או עצלן
אב שהוא כילי בממונו, או שיש באפשרותו להתקבל למקום עבודה הראוי לו, אך מתעצל ואינו רוצה לעבוד, אין הבן חייב לפרנסו. ומכל מקום ממידת חסידות טוב שגם באופנים אלו, יפרנס הבן את אביו. (ריח)
לא תגנוב
בן שלקח כסף מהוריו בלי רשות, חייב להחזיר להם, ואינו יכול לפטור את עצמו בטענה שמן הסתם הם מוחלים לו, אלא אם כן אמרו לו במפורש שהם מוחלים לו על גניבתו. (אגרות משה. ב קפא)
אם כשגנב הבן, היה קטן פחות מגיל 13, מן הדין פטור הוא מלשלם אפילו לאחר שיגדל ויהיה בר דעת. וממידת חסידות, טוב שיתן איזה סכום לצדקה לכפרתו.
ודין זה אינו דוקא בקטן שגנב מהוריו, אלא אף אם גנב הקטן מאחרים או שהזיק ממון של אחרים, פטור הוא מלשלם. ואפילו לצאת ידי שמים, אינו חייב להחזיר. ועל כן לא נכון עושים אותם אנשים, שכאשר ילד קטן פחות מגיל 13 הזיק לרכושם, תובעים מאביו לשלם, ואביו מחמת חוסר ידיעה משלם עבור הנזק. ויש לדעת שזהו גזל גמור, וחייבים להשיב את הכסף לאביו של הילד, אלא אם כן יודע האב שמן הדין הוא פטור, ובכל זאת רוצה לשלם. (רמב"ם, טור ושלחן ערוך ועוד. יבי"א ח"ח חו"מ סימן ו. ב קפב)
החזרת הלוואה של האב
אב שלווה כסף מחברו, ונפטר האב טרם שהספיק לשלם את חובו, כל שהבנים יודעים בברור שאביהם לווה, והשאיר להם ירושה, חייבים הם לפרוע את החוב למלוה מכספי הירושה. ואין הבדל אם ההלוואה היתה כתובה בשטר או שהיתה על פה. (שלחן ערוך חושן משפט סימן קז ס"א. קכא)
כל הלוואה שאדם מלוה לחברו, חייב לכתוב את ההלוואה בשטר, או שיהיו עדים שיראו את ההלוואה. והמלוה לחברו בלא שטר ובלא עדים, עובר על לא תעשה מן התורה: "ולפני עיור לא תתן מכשול", שפעמים הלווה שוכח שלוה, ואם אין אפשרות למלוה להוכיח שהלוה לו, אינו יכול לתובעו, ונמצא שהלווה נכשל שאינו מחזיר את החוב. ויש להודיע זאת ברבים, כי לצערנו, רבים לא נזהרים בזה מחמת חוסר ידיעה וחוסר שימת לב. (בבא מציעא עה ע"ב. חו"מ סימן ע ס"א. יבי"א ח"ז חו"מ ס"ז)
אב שעבר איסור ולָוָה כסף בריבית [בלי היתר עסקה] ונפטר, לא יפרעו הבנים את הריבית למלוה.
אב שעבר איסור והִלְוָה כסף לאחֵר בריבית, וגבה מהלווה את כסף הריבית ונפטר, אין הבנים חייבים להחזיר את הריבית ללווה. [שדווקא המלוה שגבה את הריבית - אותו חייבה התורה להחזיר את הריבית, אבל הבנים שלו אינם חייבים. (בבא קמא קיב ע"א) ואמנם אם גבה האב מהלווה חפץ בתורת ריבית, ולאחר מכן התחרט על שהִלְוָה בריבית ועשה תשובה, ולא הספיק להחזיר את החפץ עד שמת, אם ידוע שחפץ זה שייך ללווה, חייבים היתומים להחזירו לו, מאחר ועתה יהיה כאן בזיון לאבא, שיראו שבניו משתמשים באיסור שעשה אביהם. (יו"ד סימן קסא ס"ו. מלוה ה' ח"א עמוד ריז)