אור ברסלב
כבוד אב ואם - בהלכה ובאגדה שער ההלכה › "ארור מקלה אביו ואמו"

כבוד אב ואם - בהלכה ובאגדה

שער ההלכה · "ארור מקלה אביו ואמו"

הנהגת ההורים עם בניהם

מן התורה

נאמר בתורה (דברים כז טז): "אָרוּר מַקְלֶה אָבִיו וְאִמּוֹ". ומקלה פירושו 'מזלזל', ואפילו אם אינו מזלזל בפיו אלא ברמיזה בלבד, כגון בקריצת עין וכדומה, הריהו ארור מפי הקב"ה, חס ושלום. ואפילו בלב בלבד, אסור לבזותם ולזלזל בהם. (סימן רמא ס"ו. חרדים. פה)

מבהיל מאוד, ה' יצילנו

כדי להבין מעט מהו פירוש 'ארור', בר מינן, יש לדעת מה שכתבה התורה (דברים כז טז): שכאשר יכנסו עם ישראל לארץ ישראל בהנהגתו של יהושע בן נון, יעלו ששה שבטים [שמעון, לוי, יהודה, יששכר, יוסף, ובנימין] להר גריזים, וששה שבטים [ראובן, גד, אשר, זבולון, דן, ונפתלי] להר עיבל, והכהנים והלוים הראויים לשאת את ארון הברית, יעמדו למטה בין שני ההרים, וכך היה במעמד של כל ישראל, הפכו הכהנים והלוים את פניהם כלפי הר גריזים, ופתחו בברכה ואמרו: "ברוך האיש אשר לא יַקְלֶה את אביו ואמו", וכל ישראל ענו 'אמן'. ולאחר מכן הפכו פניהם כלפי הר עיבל, ופתחו בקללה ואמרו: "אָרוּר מַקְלֶה אָבִיו וְאִמּוֹ", וכל ישראל ענו 'אמן'. ע"כ. (סוטה לב ע"א)

לב מי ישמע, ולא יחרד וילפת, שמפני שהוא מזלזל באביו ואמו, כל ישראל בבת אחת קללו אותו, ה' יצילנו. כמה חמור ומפחיד הדבר. הלוא אם קרה וסתם אדם קילל את חברו, כמה מפריע לו הדבר. ואם חס ושלום איזה צדיק גדול כמו ה"בבא סאלי", היה מקלל אותו, מי לא היה מפחד ורועד מהקללה של הצדיק?! וכאן עם ישראל, עם כל גדולי האומה שבאותו הדור, יהושע בן נון, וכל הנביאים ועוד ועוד, שאין לנו מושג כלל מי הם ומה מעלתם, כולם פה אחד קללו את המזלזל באביו או אמו. ועל הכל בורא עולם כתב כן בתורתו הקדושה, היאך לא נפחד ולא נבהל, לא נרתע ולא נרעד.

על כן, על כל אדם להשתדל לדמות בלבו, כי הוריו גדולים ונכבדי ארץ מאוד, שזהו עיקר כיבודם להחשיבם כאנשים מיוחדים ונכבדים, אף שבעיני שאר בני אדם אינם חשובים, ובמחשבה זו יקל לו להעריכם, ולא יזלזל בהם אפילו בלבו. (חרדים. קפג)

אמרו רבותינו: "כל המשחק [מרמה] באביו, כאילו עובד עבודה זרה". (תנחומא תולדות יח)

עונש המזלזל, ה' יצילנו

אמר רבי שמעון בן יוחאי: כשם שמתן שכרן מרובה, כך עונשן מרובה, שנאמר (משלי פרק לא פסוק יז): "עַיִן תִּלְעַג לְאָב, וְתָבוּז לִיקֲּהַת אֵם, יִקְּרוּהָ עֹרְבֵי נַחַל, וְיֹאכְלוּהָ בְנֵי נָשֶׁר". אמר הקב"ה יבוא עורב שהוא אכזרי על בניו, וינקר אותה ואל יהנה ממנה, ויבוא נשר שהוא רחמני על בניו, ויאכל אותה ויהנה ממנה. (פסיקתא רבתי, ילקוט שמעוני יתרו רחצ ועוד)

"מעשה באחד שאביו מת, ואמו נישאת לאחר, והיה זן את אמו, אך היתה קלה ובזויה בעיניו, בגלל שנישאת אחר מות אביו. ויהי היום הלך בדרך רחוקה, ונהרג שם והושלך לים, וחיפשוהו ומצאוהו על שפת הים, ועין אחת מנוקרת". (חרדים. קפד)

ה' יצילנו

מספר הגאון רבי חיים קנייבסקי שליט"א בספרו אורחות יושר (עמוד מח) : בזמן הגאון החזון איש זצ"ל, היה בבני ברק בן אחד שאמרו עליו שאינו מתנהג עם אביו כראוי. וכשאביו נפטר, אחר כמה שבועות מת פתאום, והוא היה צעיר ובריא, ואמרו שאביו תבעו לדין בשמים על התנהגותו כלפיו. גם היום יש אחד שלא היה מתנהג עם אביו כשורה, ויצאו בניו לתרבות רעה, ה' יתברך יצילנו מכל זה.

הנהגת האדם

כתב באור לציון (חכמה ומוסר ריז): "פעמים אדם לא משתווה עם הוריו וצוחק מהם, או שאומר להם אתם לא צודקים וכדומה, ידע שהוא בארור מקלה אביו ואמו. וכך פסק הרמב"ם: המבזה את אביו או את אמו אפילו בדברים ואפילו ברמיזה, הרי זה ארור מפי הגבורה, שנאמר: "ארור מקלה אביו ואמו". וכתב בספר חרדים, שאפילו המבזה בלבו, עובר בארור.

ועל כן צריך האדם להזהר מאוד במורא אביו ואמו, והוא כעין המורא שמחויבים לנהוג למפקד בצבא, שאף אם אין דבריו נראים בעיניו, בכל זאת אסור לו לזלזל בו מחמת סדרי וחוקי הצבא. להבדיל כן צריך לנהוג גם באביו ואמו. וגם אם אין הצדק עמם, צריך לשמוע להם, כי כך חוקת מלך מלכי המלכים עלינו, (לבד אם רצונם נוגד את תורתנו הקדושה). וזאת מלבד שעל הרוב, הם הצודקים ולא הוא, וכשדרכם לא ישרה בעיניו ונדמית לו כטורדנית, ידע נאמנה כי בדרך כלל דעתו היא היא הטורדנית.

ואין די בכל זה, אלא צריך לכבדם ממש, וירגיש שהם ככתר על ראשו, ולא רק במעשה אלא גם בלב. [ובספר חרדים מנה את מצות כיבוד אב ואם לאחת ממצוות התלויות בלב.] וכשאמו מבשלת או מכינה לו איזה דבר, ישבח אותה בפה מלא, כי זהו העונג שלה ויכבדה בכך. ואיסור גמור הוא להעיר הערות על מעשי ידיה, ולא יתכן כדבר הרע הזה, שינהג באמו כמנהג שנוהגים עם משרת המחויב לבשל בשבילו.

וגם אם לא זכה האדם להורים כל כך נוחים, ואפילו נראה לו שמכעיסים אותו במקרים מסוימים, ידע שזה דבר שאי אפשר לשנותו, כמו אדם שנולד ארוך או קצר, היתכן שלא יאהב את עצמו, הלוא מחמת שאי אפשר לשנות דבר זה, הוא משלים עמו". עד מכאן מדברי קדשו של הגאון מורנו ורבנו חכם בן ציון אבא שאול זצ"ל זיע"א.

זהירות מונעת איסור

בן האומר לאביו, למשל: "כמה גיבור אתה, בכל יום אתה מרים כל כך הרבה ארגזים, מה זה בשבילך להרים את זה?" הרי זה מזלזל באביו. ולצערנו, ישנם הורים שמחמת פתיחות יתר שנוהגים עם בניהם, גורמים הם שבניהם יזלזלו בהם, וידברו עמם שלא בכבוד. על כן, יזהרו ההורים מאוד, וינהגו עם בניהם באהבה, אך עם יראת כבוד, לבל יכשלו חס ושלום.

ילד קטן שמדבר עם הוריו שלא כהוגן, צריכים לגעור בו ולהדריכו בדרך הישרה, כי כבר אמר החכם מכל האדם (משלי כב ו) : "חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַרְכּוֹ, גַּם כִּי יַזְקִין לֹא יָסוּר מִמֶּנָּה". (ב תקלב)

יזהר כל אדם שלא להתקוטט עם אחרים, שמלבד שכמה וכמה איסורים עובר בזה, יש חשש גם כן שיבזו את הוריו, ונמצא שהוא גרם לביזיונם. (חרדים. קעד)

שלום בית

אם קרה חס ושלום איזשהו סכסוך בין ההורים, על פי רוב אין לבנים להתערב לטובת האב או לטובת האם, כדי שלא יכשלו חס ושלום בזלזול בהורה השני. והנכון הוא שישלחו את ההורים ליועץ חכם ובקי בתחום זה, שייעץ להורים היאך לשפר את מעשיהם, ויוותרו אחד לשני, והכל על מקומו יבוא בשלום.

בקשת מחילה

בן שהתנהג עם אביו או אמו שלא כהוגן, חייב לבקש מהם מחילה, ויפייס אותם וידבר על לבם ויתנצל על טעותו, וישים לב להבא היטב היטב שלא יכשל ח"ו.

חייב כל אדם לבקש מחילה בערב יום הכיפורים מאביו ואמו, על כל מה שחטא כנגדם במשך השנה. ומי שאינו עושה כן, הריהו מזלזל בכבוד אביו ואמו ונקרא חוטא, כי אין אדם שיכול לומר: זך אני מפשע וחף אני מעוון זה. ומכל מקום אם הבן חסר דעת או שהיה אנוס ולא ביקש מחילה, יאמרו ההורים בפיהם בפירוש: "הרינו מוחלים לבננו פלוני, על כל מה שחטא לנו, ולא יענש חס ושלום בסיבתנו". (ה"ע קנא) ועיין רש"י (קידושין לא ע"ב) אשרי מי שלא חמאן, שאי אפשר לקיים כבודם ככל הצורך, והוא נענש עליהם. ה' יצילנו.

תוכן העניינים

כבוד אב ואם - בהלכה ובאגדה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה