צדוק הדין סגלה לבטל הגזרה
הַמִּדְרָשׁ (איכ"ר פ"א) מְסַפֵּר מַעֲשֶׂה בְּמִרְיָם בַּת בַּיְתוּס הַנַּחְתּוֹם, שֶׁנִּשְׁבֵּית וּפְדָאוּהָּ בְּעַכּוֹ, קָנוּ לָהּ חָלוּק לְלָבְשׁוֹ, וְהָלְכָה לַיָּם לְשָׁטְפוֹ וּלְרָחֲצוֹ וּבָא גַּל וּנְטָלוֹ, קָנוּ לָהּ בֶּגֶד אַחֵר וְשׁוּב הָלְכָה לַיָּם לְשָׁטְפוֹ וּבָא גַּל וּנְטָלוֹ, וְשׁוּב כֵּן בַּפַּעַם הַשְּׁלִישִׁית, וְקִבְּלָה עָלֶיהָ דִּין שָׁמַיִם בְּאַהֲבָה, וְאָמְרָה: הָנִיחוּ לְגַבַּאי הַצְּדָקָה - הָקָּבָּ"ה שֶׁגּוֹבֵה בְּצֶדֶק - שֶׁיִּגְבֶּה חוֹבוֹ מִמֶּנִּי, וְיִטֹּל מִמֶּנִּי אַף אֶת מַלְבּוּשֵׁי עָנְיִי שֶׁנּוֹתְרוּ לִי, וְכֵיוָן שֶׁהִצְדִּיקָה עָלֶיהָ אֶת הַדִּין, רָמַז הַקָבָּ"ה לַיָּם וְהוֹצִיא לָהּ בַּחֲזָרָה אֶת כָּל בְּגָדֶיהָ שֶׁנָּטַל.
הֲרֵי לָנוּ לִרְאוֹת שֶׁכַּאֲשֶׁר הָאָדָם לֹא מִתְרַעֵם עַל הַנְהָגַת ה' בְּהֶפְסֵדָיו, בְּאִבּוּד מָמוֹנוֹ, וְכַיּוֹצֵא הָקָּבָּ"ה מַחְזִיר לוֹ הַכֹּל, שֶׁכֵּן כָּל אֵרוּעֵי הָאָדָם לֹא נוֹעֲדוּ אֶלָּא לְנַסּוֹתוֹ בֶּאֱמוּנָה, שֶׁכֵּן מַה שֶּׁמַּגִּיעַ לְאָדָם יְקַבֵּל, וְאֵין בִּיכֹלֶת שׁוּם אֶחָד לִיקַח מִמֶּנּוּ אֶת שֶׁלּוֹ. וּלְעֻמָּתוֹ זֶה שֶׁמִּתְלוֹנֵן וּמְקַנְטֵר, נוֹטְלִים מִמֶּנּוּ עוֹד וָעוֹד, וְכַמַּעֲשֶׂה הַנּוֹרָא הַמּוּבָא בַּגְּמָרָא (מו, ק כז ע"א) עַל אוֹתָהּ אִשָּׁה שֶׁהָיְתָה בִּשְׁכֵנוּתוֹ שֶׁל רַב הוּנָא וְהָיוּ לָהּ ז' בָּנִים, מֵת לָהּ אֶחָד מֵהֵם, וְהָיְתָה בּוֹכָה עָלָיו יוֹתֵר מִדַּאי, שָׁלַח לָהּ רַב הוּנָא שֶׁתַּפְסִיק לִבְכּוֹת וְתַצְדִּיק דִּין שָׁמַיִם, וְלֹא שָׁמְעָה לוֹ, עַד שֶׁמֵּתוּ רח"ל כָּל בָּנֶיהָ וּלְבַסּוֹף מֵתָה גַּם הִיא, שֶׁכֵּן הַמִּתְרַעֵם וְלֹא נִכְנָע לְהַצְדִּיק דִּין שָׁמַיִם מוֹשֵׁךְ דִּינִים וְקִטְרוּגִים.
סגלה להנצל ממות סמוך ומאים.
גַּם כַּאֲשֶׁר הַמָּוֶת סָמוּךְ וּמְאַיֵּם עַל הָאָדָם יָכוֹל הָאָדָם לְהִנָּצֵל בִּזְכוּת הַצְּדָקָה, וּכְשֶׁיִּדֹּר אָדָם נֶדֶר בִּשְׁעַת צָרָה שֶׁיִּתֵּן לִצְדָקָה אִם יִנָּצֵל - סְגֻלָּה גְּדוֹלָה לְהִנָּצֵל, שֶׁכֵּן הוּא מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה, מְבָאֵר בַּעַל הַ"תַּנְיָא" הַכֶּסֶף זֶהוּ הֲלֹא חַיָּיו שֶׁל הָאָדָם, מֵהַכֶּסֶף אָדָם חַי, אוֹכֵל, לוֹבֵשׁ, דָּר בְּבַיִת וְכַיּוֹצֵא, וְהַמַּפְרִישׁ צְדָקָה מִמָּמוֹנוֹ כְּאִלּוּ וְנוֹתֵן מֵחַיָּיו, וְלָכֵן מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה יָשׁוּבוּ לוֹ חַיָּיו.
וְהָעִנְיָן מוּבָן בְּיֶתֶר שְׂאֵת עַל דֶּרֶךְ חִזּוּק הָאֱמוּנָה, שֶׁכֵּן זֶה הַמַּרְבֶּה בִּצְדָקָה מַאֲמִין שֶׁהַקָבָּ"ה הוּא הַמְפַרְנֵס וְהַכֹּל שֶׁלּוֹ, וְאֵין לְאָדָם כְּלוּם מִשֶּׁלּוֹ, וּבְשֶׁל כָּךְ כְּשֶׁנּוֹתֵן חָשׁ הוּא שֶׁנּוֹתֵן מִשֶּׁל ה', אֲזַי כְּמוֹ שֶׁמְּבַטֵּל עַצְמוֹ לַה', וּכְמוֹ שֶׁמְּבַטֵּל כָּל כֹּחוֹ וְעֹצֶם יָדוֹ שֶׁבַּמָּמוֹן, כֵּן מִתְבַּטְּלִים כָּל הַכֹּחוֹת מִלְּהַזִּיק לוֹ כִּסְגֻלַּת הגר"ח מִוּוֹלוֹזִ'ין.
וְעַל כָּךְ מוּבָא מַעֲשִׂיּוֹת רַבּוֹת בַּגְּמָרָא, הַמַּעֲשֶׂה בְּבִתּוֹ שֶׁל רַבִּי עֲקִיבָא שֶׁרָאוּ הַחוֹזִים בַּכּוֹכָבִים שֶׁתָּמוּת בְּיוֹם חֻפָּתָהּ וּבִזְכוּת הַצְּדָקָה נִצְּלָה מִנָּחָשׁ שֶׁבָּא לְהָרְגָהּ, וְעוֹד מַעֲשִׂיּוֹת רַבּוֹת מוּבָא בַּחֲזַ"ל וּבְמִדְרָשִׁים בָּזֶה (ראה זו"ח, ב, עמ' סא ועוד במדרש תנחומא פרשת האזינו), וְעוֹד הַמַּעֲשֶׂה מִבִּנְיָמִין הַצַּדִּיק שֶׁפִּרְנֵס אַלְמָנָה וְהוֹסִיפוּ לוֹ כ"ב שָׁנָה.
כַּמָּה אִם כֵּן בְּיָמֵינוּ שֶׁהַגְּזֵרוֹת תְּכוּפוֹת וְתַקִּיפוֹת יֵשׁ לָנוּ לְהִתְחַזֵּק בְּמִדַּת הַצְּדָקָה שֶׁזֶּה מַה שֶׁיִּשָּׁאֵר לָנוּ בְּסוֹף הַיָּמִים לִזְכוּת כַּמּוּבָא בַּאֲרִיכוּת בְּסֵפֶר הַ"תַּנְיָא" וּבְ"שׁוֹמֵר אֱמוּנִים" מַאֲמָר "הַצְּדָקָה", שֶׁעִקַּר תִּקּוּן הַדּוֹר הָאַחֲרוֹן וְהַצָּלָתוֹ מִכָּל רַע תָּלוּי בִּצְדָקָה.